שיר תעזור לי להרגיש

[הל בר]

אבא,
אני יודעת שבורכתי
אז למה אני רוצה לברוח?
מסתכלת על כל הטוב
ומרגישה שאין לי כח

היומיום מרגיש לי זר- זה לא אני!
רודפת אחרי השמש להספיק מה שממתין רק לי

באמת באמת- אני יצור כזה נפלא
שיצרת והבאת לעולם ברוב טובך
נפעמת מהטבע- העצים הם חברי
לראות תינוקות שמחייכים- זהו שיא חיי

אז למה כשאני קמה בבוקר
לא מספיקה להסתכל סביבי?
אבל סביבי מלא באושר
אז מה יהיה איתי??

אני רוצה למשש בידיים ולחוש את עולמך
לנשום אותו מלא חופניים- להרגיש איתך..

בסוף אני יודעת- שזוהי החוכמה
שאדע לראות בכל צעדי- אותך
גם כשהמחוגים זזים מהר מדי
יופי יצירתך נוכח מול עיני

אז תן לי היכולת ללמוד להביט גם על חובותי
להבין שהם מרכיבי היופי בחיי

 

[דודה]

כתיבה מרגשת ונוגעת!

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

איזה יופי של שיר, איזה יופי של תפילה.
התחברתי.

היומיום מרגיש לי זר- זה לא אני!

זאת, לא זה.

אז למה כשאני קמה בבוקר
לא מספיקה להסתכל סביבי?
אבל סביבי מלא באושר
אז מה יהיה איתי??

משהו לא מסתדר לי כאן, תחבירית. השורה השלישית.

 

[הל בר]

כתיבה מרגשת ונוגעת!

תודה! לא רגילה לפרפרים כשמישהו/י שולח תגובה, פרגון או ביקורת- שניהם מעיפים אותי!

זאת, לא זה.

"היומיום מרגיש לי זר- זה לא אני!" - היומיום הוא זה, ועליו אני מדברת, הוא לא אני.

משהו לא מסתדר לי כאן, תחבירית. השורה השלישית.

"סביבי מלא באושר"- בשונה משורה קודמת בה המילה סביבי היתה מילת יחס, בשורה אח"כ אני מתייחסת לסביבי כנושא

אבל מפאת חוסר ביטחון עצמי שאלתי בכל זאת את copilot והוא נתן אישור לכתוב את זה כך:
"
זה לא שגוי, אבל צריך לדייק:
במשפט "אבל סביבי מלא באושר", המילה "סביבי" אכן יכולה להיחשב נושא מבחינה תחבירית, כי היא הגרעין שעליו נאמרת הידיעה (מלא באושר).
עם זאת, יש דקדוקנים שיטענו שמדובר בצירוף יחס (מילת יחס + כינוי גוף) ולכן מבחינה צורנית זה לא שם עצם רגיל, אבל תפקודית – הוא ממלא את תפקיד הנושא.
כלומר:

• מבחינה צורנית: "סביבי" הוא צירוף יחס.
• מבחינה תחבירית: במשפט הזה הוא מתפקד כנושא, כי עליו נאמרת הידיעה.

זה מקובל בעברית המודרנית להתייחס אליו כנושא במבנה כזה."

תודה על התגובות, משמחות אותי מאד