כללי תפילה השל"ה הקדוש

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
מחפש קובץ גרפי מוכן של תפילת השל"ה לזיכוי הרבים, אם מישהו/הי כבר עשה בעבר ומוכן לתרום או לעצב אחד חדש לזיכוי הרבים תבוא עליו/עליה הברכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אם זה בשביל לומר מעל גבי המסך תוכל לומר מכאן
 

קבצים מצורפים

  • תפילת השלה אור חדש (2).jpg
    KB 432.2 · צפיות: 14
  • הוסף לסימניות
  • #5
...
 

קבצים מצורפים

  • תפילת השלה2.pdf
    1.3 MB · צפיות: 35

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 93
    • נ
    קמפיין התרמה קריאת חירום לאומית: מלחמת הקיום פוגשת את מלחמת הנשמה – העתיד בידינו!
  • נ........ //
    • שלום לך,

    האם אתה תופס את מלוא המשמעות של הרגע הזה? את הנשימה העצורה של ההיסטוריה? בזמן שעם ישראל כולו נאבק על קיומו הפיזי, כשדמנו נשפך ואדמתנו רועדת – מתחוללת מלחמה נוספת, אדירה, חריפה, ומכרעת לא פחות: מלחמה על נשמת עמנו, על כל יהודי ויהודייה. וזו מלחמה שדורשת את המעורבות המיידית והבלתי מתפשרת שלך!

    כתוב בגמרא, אמירה שצריכה לרעוד בתוכנו:     "כל המונע אדם מללמוד תורה, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו." תאר לעצמך את הכאב: אלפי נשמות יקרות – ילדים שעיניהם התמימות מחפשות אור, בני נוער שחייהם עומדים בפני צומת דרכים, ומבוגרים שכל חייהם חיו בריק רוחני – הם כאן, בינינו, אך בניתוק מוחלט. הם מעולם לא ידעו מהי שבת, מהי קריאת שמע, מהי תורה. נחלת אבותם, הזהות היהודית שלהם, השרשרת הקדושה שהתחילה במעמד הר סיני – נגזלת מהם! זו גזלה רוחנית איומה, מתמשכת, ורחמנא ליצלן – מורגשת בכל יום שעובר! (ר' שמעון גלאי)

    אבל דווקא מתוך החושך העמוק ביותר של המלחמה, בוקע אור בוהק, כמעט עיוור מרוב עוצמתו!

    אתה ודאי מרגיש את זה בכל פינה בישראל: לבבות נפתחים בבת אחת, נשמות צמאות נחשפות לאמת! עם ישראל כולו, מכל קצוות הקשת, מתחבר לשורשיו בעוצמה שלא זכינו לראות דורות רבים!

    • השיר "עוד יותר טוב" של אלייצור, הפך להמנון שמחזיר תקווה ואמונה גם בקרב הציבור החילוני!
    • המשפט המצמרר והבלתי נשכח של החטופה היקרה שברוך השם חזרה הביתה, "בדרך אמונה חזרתי", מהדהד בלבבות ומעיד על הכוח המופלא של האמונה ברגעי תופת!
    • סקרים אחרונים מראים תמונה מדהימה, כמעט על-טבעית: 37% מבני 18-35 בציבור החילוני מדווחים על התגברות אמונתם בה' מאז פרוץ המלחמה! תבין, כמעט מחצית מהצעירים בישראל, פתאום, מחפשים את הקדוש ברוך הוא!
    "לב לאחים" היא לא רק עמותה – היא החזית הקדושה במלחמה הזו על הנשמות! אנחנו עדים יום יום לניסים גלויים שמתרחשים לנגד עינינו ממש עכשיו:

    המספרים זועקים את זה – הם לא סתם סטטיסטיקה, הם צעקת נשמות! זהו צו השעה, זו הדחיפות ההיסטורית:     בתוך "לב לאחים" עצמה, הנתונים מטורפים:

    • אם לפני המלחמה היו לנו 100 בתי מדרש פעילים ברחבי הארץ, היום יש כבר 172! זו עלייה של למעלה מ-70% בתוך חודשים ספורים!
    • אם היו לנו 63 מדרשיות לנערים, היום יש כבר 98!
    • ואם היו רק 2,300 נשמות שמתקרבות בשנה, היום יש יותר מ-6,000 נשמות חדשות שמתקרבות ומתחברות – בתוך שנה!
    והזעקה הגדולה מכולן מגיעה דווקא מכאן, מ"לב לאחים" עצמה – זה פשוט בלתי נתפס: אם פעם השקענו הון עתק, עשרות ומאות אלפי שקלים, בפרסום אגרסיבי כדי שאולי נצליח למשוך מישהו מנותק להתעניין, והיה צריך צוות שלם כדי לשכנע אותו – היום, מתחילת המלחמה, לא הוצאנו שקל אחד על פרסום אצל הציבור החילוני!

    הם פשוט דופקים על דלתות "לב לאחים" – אלפים מהם! – ומתחננים להיכנס! הם צמאים ללמוד! הם רוצים להכיר את הקדוש ברוך הוא! הם רוצים לחזור הביתה!

    אבל "לב לאחים" כבולה! קשורה בחבלים של מציאות כלכלית אכזרית! אנחנו נאלצים לומר להם, בלב כואב: "אין מספיק כסף כדי להכניס אתכם!"     כל הסניפים שלנו בארץ מתחננים, זועקים לפתוח עוד כיתות, עוד חוגים, עוד פעילויות. יש עוד אלפי נשמות צמאות ליהדות, שרוצות לחזור הביתה, אבל הידיים שלנו קשורות, ואנחנו לא יכולים להושיט עזרה לכולם!

    זה פיקוח נפש ממש! זהו צו השעה שאי אפשר לחכות איתו אפילו רגע אחד נוסף! אם אתה זוכה ללמוד תורה, אם בניך זוכים להכיר את הקדוש ברוך הוא – למה הם לא יוכלו?! איך נוכל לעמוד מול הכיסא הכבוד ולומר שלא פעלנו ברגע האמת, ברגע של ההתעוררות הגדולה ביותר בדורות?!

    אסור לנו לחזור על הטעות ההיסטורית – זו אזהרה שאסור להתעלם ממנה!     הרב אורי זוהר זצ"ל, הענק שחזר בתשובה והבין את גודל הרגע, אמר במפורש ל"לב לאחים" כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים (שגם בה היו ניסים גלויים והתעוררות אדירה): "הפסדנו עשרות אלפי נשמות, אם לא מיליוני נשמות, שרצו לחזור לאביהם שבשמיים, ולא הספיקו! כי היצר הרע גרר אותם שוב בחזרה." היום, זו ההזדמנות האחרונה שלנו לתקן! זו ההזדמנות של הדור הזה שלא תחזור!

    תאר לעצמך את הכוח העצום שיש לך בידיים, ואת הנחת שזה עושה בשמיים, עכשיו, בזמן שאנו זקוקים לכך יותר מכל – זה יכול להכריע את הכף!

    כדי שתבין את המשמעות העצומה של האנשים שבאים אלינו, הנה סיפור טרי אחד מני רבים, שממחיש את גודל הרגע והצימאון: "אחד שהגיע ללמוד ב'לב לאחים', עובד ביחידה 8200. אדם מבריק, רחוק שנות אור מכל עניין יהודי. אבל עם פרוץ המלחמה, הוא הרגיש בעצמותיו, בנשמתו, שזו יד עליונה מובהקת שעושה את כל הניסים שאנחנו רואים. הוא מעיד על עצמו שהוא לא ידע שהקדוש ברוך הוא קיים (חלילה), והתחיל לחפש בטירוף אחר ההשגחה העליונה הזאת. הוא הלך לבודהיזם, לאיסלאם, לנצרות – ולא מצא שם תשובות, רק ריקנות. יום אחד מישהו זרק לו משפט: 'לך לכותל'. הוא הלך לכותל, ופגש שם יהודי יקר (עובד ב'לב לאחים'), והם החלו לדבר. אחרי כמה זמן, האברך הזה, במסירות נפש, הצליח להביא אותו לבית מדרש של 'לב לאחים'. היום, אותו בחור מ-8200, לומד ברוך השם חצי יום, ומתקדם בצעדי ענק!" זה רק סיפור קטן אחד מתוך מיליוני סיפורים אפשריים של נשמות שנצלו! כל מי שזכה לחזור בתשובה – עיניו בורקות מאושר שאין כדוגמתו, ואתם שומעים אותם אומרים בנחרצות: "לא משנה מה יקרה, אני לא עוזב את הגמרא בחיים!"

    הנחת הזו, כשאנחנו משיבים את ילדיו האהובים של הקדוש ברוך הוא בחזרה אליו – היא בלתי נתפסת! זו הצלחה רוחנית שהיא גדולה מכל ניצחון צבאי, והיא זו שתביא לנו את הישועה!

    וזו לא רק מצווה גדולה, זוהי השגחה פרטית אדירה עבורך ועבור משפחתך – הבטחות ישירות מגדולי עולם – ברגעים אלו ממש!

    • הבטחה אדירה בגמרא (בבא מציעא פ"ה): "כל מי שמלמד את בן עם הארץ תורה, גם אם הקדוש ברוך הוא גזר עליו גזרה – הגזרה מתבטלת!" וגדולי הדור שליט"א, מפרשים וקובעים חד משמעית: ומי שתומך ב"לב לאחים" שהם ילמדו את בן עם הארץ – גם עליו (התורם), מי שנגזר עליו גזרה – הגזרה מתבטלת! זו הבטחה ישירה מהקב"ה!
    • החפץ חיים זצוק"ל אמר (בספר "שם עולם"): "מי שתורם לזיכוי הרבים – נולדים לו בנים תלמידי חכמים!" ומי שתורם מעל ליכולתו – יכול לעשות תנאי מפורש עם הקדוש ברוך הוא: "אני תורם מעל כפי יכולתי כדי לקרב את בנך הרחוקים ממך, ואני מבקש בזכות זאת ככה וככה", והקדוש ברוך הוא מקיים לו את זה, מילה במילה, כי הוא אוהב שפועלים למענו!
    • המשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה י"ח): "כל המזכה את הרבים – אין חטא בא על ידו."
    • החזון איש זצוק"ל אמר (בקובץ אגרות פ"ג): "חינוך הדור הבא הוא ראשית חובתנו להשיב לב הבנים לאביהם שבשמיים."
    • רבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל אמר: "האדם לא לעצמו נברא, אלא רק להועיל לאחרים."
    אומר ר' שמעון גלאי שליט"א: כתוב בגמרא שכל מי שמונע את השני מללמוד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו. התורה היא יורשה לכל יהודי באשר הוא. ואם מלמדים תורה, אז זוכים להשיב גזלה, כי גזלו את הנשמות האלה מהסבא שלהם ומהאלטר סבא שלהם.

    ולב לאחים, שדואג להחזיר נשמות שגזלו אותן מנחלת אבותם, אשריהם ואשרי כל מי שיתמוך בהם, ויזכה בשותפות אדירה זו, ללא תחרות. ואם עוזרים ל"לב לאחים", עוזרים לקדוש ברוך הוא להחזיר לו את הילדים שלו. באים ילדים שאין להם שום מושג, שום מושג, מה זה שבת, מה זה קריאת שמע, מה זה תורה. אין לנו מושגים להבין כמה נחת זה עושה לקדוש ברוך הוא.

    וכל זה מקרב את הגאולה באופן ממשי, מוחשי, ובקצב שטרם נראה – זו האמת! שמחזירים את הנשמות לחלק אבותם.





    זה הרגע שלך – עכשיו! – אל תחמיץ את הזכות ההיסטורית הגדולה מכולן!​



    אל תחכה אפילו שנייה אחת נוספת! הזמן אוזל, הנשמות זועקות! זו ההזדמנות האחרונה וההיסטורית שלך להיות שותף בקירוב הגאולה, להוסיף זכויות עצומות לעם ישראל – דווקא עכשיו, כשזכויות אלו קריטיות מאין כמותן להצלתנו הרוחנית והפיזית!

    הפעולה שלך היום – היא הצלה של נשמות, והבטחת עתיד רוחני לעם ישראל כולו!     תן ל"לב לאחים" את הכוח לפתוח את השערים לאלפי נשמות שזועקות ללמוד! היה אתה המפתח לגאולה של נשמות ישראל! בוא נסיים את הגלות הזו יחד!

    לחץ כאן עכשיו ותרום – חולל שינוי אמיתי ובלתי הפיך למען עתיד עם ישראל!     [כפתור / קישור בולט, גדול, זוהר, אדום ומהבהב במיוחד לתרומה מאובטחת – לא ניתן לפספס!]

    חשוב לדעת (וכדאי שתדע):

    • ניתן לתרום מכספי מעשר! זו מצווה גדולה, המשלבת עשיית חסד עצום עם מצוות מעשר כספים, וכך תרומתך כפולה ומכופלת!
    • התרומה מוכרת לצורכי מס לפי סעיף 46! תרומתך הגדולה מזכה אותך גם בהחזר מס – כך שאתה גם זוכה למצוות עליונות, גם מקרב את הגאולה, וגם נהנה מהטבה כספית משמעותית!
    רוצים לשמוע עוד? רוצים לטבול בעוד סיפורי התעוררות מרגשים מאין כמותם? סיפורים שיגרמו לכם להזיל דמעה ולחוש גאווה יהודית? פשוט השיבו למייל זה עם המילה "סיפורים", ונשלח לכם אוצרות של ממש – סדרת סיפורים שתרגש אתכם עד עמקי נשמתכם!

    בתודה עצומה, בתפילה לגאולה שלימה, ולשלום עם ישראל, בהערכה שאין לה סוף, בציפייה ובאמונה גדולה לביאת המשיח,

    נתנאל קפלן

    לתרומה:

    https://charidy.com/levleachim/r22?utm_source=c_whatsapp
    • שכוייח!
    Reactions: בת של הקב"ה!!! ו-שייק תות2 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ........
    צורף קובץ
  • 228
    • א
    שיתוף - לביקורת "נחמה באפר, תפילה באבן"
  • אינדה //
    • קצת להיכנס לימי החורבן


    שנת 70 לספירה

    יומיים אני כבר בוכה ללא הפוגה. יומיים בהם אני יודעת שהרעה מתקרבת, אין לאן לברוח. המצור על העיר חזק, הרעב כבד. אם יעז מישהו לצאת משערי העיר יהרגו אותו הרומאים, אם יתנגד אי מי למשטר בירושלים, יהרג על ידי אחד מאחיו היהודים.

    מלאך המוות מסתובב בכל ארץ ישראל, עושה בה ככל העולה על רוחו. גמלא, איננה. הבתים שרופים עד היסוד, אנשיה נהרגו ללא רחם. טריכיי, [טבריה] וציפורי, גם הן בתוך ההרס. רומאים השתלטו על הבתים.

    בדרום נכבשו יפו, לוד, עקרון, ועזה. הרומאים ימח שמם ואבד מן הארץ, הקיפו וכבשו את כל הארץ. שלשלום הגיעו הנה לירושלים. שלוש חומות מבוצרות מקיפות את העיר. רבים מלחששים שאנחנו בטוחים, אולם אני יודעת שלא.

    רבן יוחנן בן זכאי חושב שכדאי לצאת ולבקש רחמים מהרומאים, אבל שמעון בר גיורא לא הסכים. לא הוא ולא הפלוגות האחרות. אבל רבן יוחנן בן זכאי ביים מוות יחד עם אבא סיקרה בן אחותו, והצליח להציל את עצמו, את יבנה, וגם את שושלת רבן גמליאל, ואת ר' צדוק.

    הזמנים האחרונים בעיר החריפו. מאז החל המצור, אנשים בעיר מאוד מבוהלים. את שלושת מחסני המזון שהיו לשלושה מעשירי העיר. נקדימון בן גוריון, כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת. שרפו. לא נותר כמעט מה לאכול.

    אוי, כמה מר גורלנו. כמה דווה ליבנו.

    אין שעה ביום או בלילה שנשמעת בה דממה, רק זעקות שבר, יללות ילדים, אנחות זקנים. בבתים שוררת אפלה, והרחובות, שפעם הילכו בהם באורח בטוח, הפכו למלכודת. ריח העשן, טעם הפחד, והתקווה, הולכים ומתרחקים. לעיתים נדמה כי אפילו התפילה נחנקת בין כתלי העיר הנצורה.

    אבל גם בלב החורבן, נר דקיק של תקווה אינו כבה. מדי ערב, כשהשמש שוקעת מאחורי החומות, אני נושאת עיניים אל השמים ומבקשת. מתחננת אליו, שלא ישכח. שיביט בנו מלמעלה, ירחם.

    אולי, אולי הבוקר יביא עמו תשועה, או ניסים נסתרים שכבר פקדו את אבותינו בימים עברו. בינתיים, אנו אוחזים זה ביד זה, ומנסים לזכור את ימי ירושלים בשלום, את חגיה, שיריה ורגעי האור שבה.

    אני זוכרת את ימי הרגל, בזמן עצרת והחג. רחובות ירושלים שוקקים חיים, שוק ריחני של פירות, תבלינים ושמן זית, אנשים מכל פזורות היהודים מתכנסים בעיר הקודש, מגלים שמחה שקטה ותקווה.

    בפינת השוק עומד אדם מבוגר, כהן גדול, מלבושו המעוטר, מרים עיניו לעבר הר הבית ומברך את המתפללים. סביבו מתקבצים חכמים ודיינים, מתפלפלים בלימוד תורה מתוק.

    שירים, ריקודים, תפילות, קורבנות, הכל היה מנת חלקו של החג. מעולם לא הורגש דוחק בירושלים.

    הכאב צורב, האובדן מוחלט אך כל עוד אנו כאן, בלב העיר הקדושה, נישאר עם זיכרונותינו ועם חלום עתיק יומין לעתיד טוב יותר.

    "נעמה, כנסי הבייתה, הערב יורד ומסוכן בחוץ", אבא קורא לי להיכנס. אני שומעת לו. נשכבת על מיטתי, מכניסה את ראשי לתוך הכר, לא רוצה לשמוע את זעקות השבר, והאובדן.

    רוצה לנוח. לקום ליום חדש. לעתיד נפלא. לשכוח מכל הצרות. לא לחוש צער יותר.

    עיני נעצמות מאלהן. עייפות.

    ****​

    הימים חולפים להם, מבלי להביט לאחור. השמיים כחלחלים, כמו מספרים על יום יפה העתיד לבא. אולם בתוכי אני יודעת שההפך הוא הנכון. איני נותנת ליופי לעוות את הגלוי וידוע.

    אתמול בערב לא הצלחתי לישון בכל הלילה. צעקה רמה מהבית שלצידנו, הקפיצה את ליבי, ולא נתנה לי מנוח. יצאתי בשקט, בשקט עם נר קטן. חוששת שמא יגלה אותי אחד מאנשיו של שמעון בר גיורא.

    השקט שמכסה את העיר הוא רק מסווה דק לעצב המכביד. בכל פינה נדמה כי העבר נוכח, צל של שמחה ישנה, ריח של שמן משוח, קול של פעמון רחוק. אני יוצאת אל החצר, מלטפת את היסמין המטפס, מניחה לעלים הרכים להישאר על כף ידי, מתפללת בלב לחש נסתר, שהעתיד יביא איתו פשטות, שלווה, ואולי רגע אחד נוסף של תקווה.

    אני מציצה לעבר הבית השכן. הצעקות לא פוסקות, הן הפכו לבכי אדיר. מה קרה? מדוע שבר נשמע כבד כל כך? האם מישהו נרצח? אנשיו של יוחנן מגוש חלב רצחו מישהו מאנשי בר גיורא?

    המלחמה הפנימית בתוך העם הייתה גדולה, כולם ידעו שיוחנן מגוש חלב, מבקש את נפשו של בר גיורא, וכן להפך. אולם מלחמתם מעולם לא נשמעה קרובה כל כך, אלי. רעדתי בכל גופי. פחדתי להביט, חששתי שאי מי יראה אותי.

    דונג הנר טפטף על אצבעותי, בלעתי את הכאב. שלא ידעו, שלא ישמעו אותי.

    המחזה שנגלה לעיני, גרם לי לזעזוע נורא. הבטתי, ולא האמנתי למראה עיני. אמא בוכה. מזילה דמעות, בכאב. ילדה הקטן שוכב מולה מדמם. שחוט. בהתחלה לא הבנתי מה אני רואה. אבל אז כשהאמא הכניסה את בנה לקדרה, ליבי דפק בעוז.

    היא מתכוונת לאכול אותו??? הייתכן?

    בפחד רצתי חזרה הבייתה, הנר נשמט מידי נופל על הארץ, נכבה. נכנסתי אל מיטתי, רועדת כולי. לא רציתי לקום בבוקר. איך אראה את פניה של רבקה השכנה. באותו הרגע הבנתי את דברי הנביא ירמיה. "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן".

    רבן יוחנן בן זכאי כל הזמן הזהיר, אותנו. רבנים גדולים אחרים כל הזמן צעקו: "אתם לא רואים? ההינכם עיוורים? חוטאים אנחנו. והשם רחק מעלינו. מאס בנו. חיזרו בתשובה. מדוע אינכם מניחים ליבכם לכך שכבר קרוב לארבעים שנה ששעיר לעזאזל יוצא בימין. לשון של זהורית אינה מלבינה, הנר המערבי במקדש כבה, דלתות ההיכל אינן נפתחות מעצמן, והאש האוכלת את הקורבן אינה בדמות אריה. תתעוררו!!!"

    אותם רבנים נהרגו על ידי יהודים המאמינים שצריך להילחם ברומאים. הרבנים לא נהרגו כי חטאו, אלא כי קיררו את רוח העם, גרמו לכולם לחשוב, אולי באמת כדאי להיכנע. אבל יוחנן מגוש חלב, שמעון בר גיורא, ואלעזר בן שמעון. חשבו אחרת. הם דאגו בכל פעם לרומם את העם למלחמה.

    לא נותר הרבה מהעם. רוב אנשי ירושלים היו כוהנים ולווים. היו כאלה משפט יהודה ובנימין שהצליחו לברוח, אולם לפי השמועות, אני בטוחה שגורלם היה זהה לגורל כל יהודי ממלכת ישראל.

    נרצחו, או נמכרו לעבדים. יהודים רבים התייוונו, החליפו את שמם, ומסתתרים בין ההמון היווני. יודעים כי ברגע שיגלו את זהותם האמיתית, דמם בראשם.

    הבנתי הבוקר, עד כמה רחוקים אנחנו מגאולה. הרבנים צדקו. אנחנו חוטאים. אבל אין אוזן שתשמע, ואין מי שישמיע.

    כל מי שיתנגד, בחרב יומת.

    "הצילו!!! הצילו!!!", צעקות נשמעו מקצה הרחוב.

    "מה קרה?" אני שומעת את קולו של אבי. אני יוצאת אחריו החוצה. שומעת אישה בוכה, מתחננת לעזרה.

    "הבן שלי. הבן שלי נעלם!!!".

    המחשבה הראשונה שעולה בי, שאולי הילד שראיתי אתמול בלילה זה ילדה שלה. אבל מהר מאוד אני דוחה את המחשבה הזו. אני נזכרת בפניו הענוגות של הילד, ויודעת כי הוא בן השכנה. זו שהכניסה אותו לקדרה, הייתה אימו.

    אבי יצא עם עוד שני גברים לעזור בחיפוש אחר הילד. אולם הרעב הכבד ששרר ברחובות, לא נתן הרבה כוח. במהלך החיפושים מצא אבי את מותו. כך הבנתי מאחד משני הגברים שיצאו איתו לחיפושים. אבי נתקל בילד. אחד היהודים חטף אותו, ותכנן לבשל אותו לארוחה לילדיו שלו. אבי התעמת איתו, ונרצח. דם יהודי נשפך על ידי אדם יהודי.

    אני יושבת עליו שבעה. על אבא, על מה שנהיה מאיתנו. יושבת שבעה על ירושלים.

    ****​

    ריח שרפה כבד חדר לאפי. כבר חמישה חודשים נערך המצור. ביטני הצטמקה, משקל גופי כשלד עצמות. בשעת הזריחה מצאתי את עצמי מסתובבת ברחובות, מחפשת איזה שהוא עץ חרוב שעוד נותר בו פרי, או עלים. משהו להכניס לפה.

    לא מצאתי דבר!

    אבי איננו. הצער מהחורבן המתקרב מעיק, יושב על הלב, הרעב גובר, כואב, מדיר שינה. אימי חולה מאוד. אין תרופה. אין רופא. אני פשוט מחכה שמלאך המוות יכנס כבר, ויסיים את המלאכה שהחל.

    התקווה שעוד נותרה נמוגה. ירושלים כבר לא תחזור לקדמותה. היא שונה. המקום שהיינו מסתובבים בו בלי פחד, הפך מאיים. הרחובות הגועשים בילדים, ובעצי פרי. ריקים.

    אפילו פרח היסמין המטפס בחצר, קמל.

    אין תקווה. עוד נותרה מעט אמונה.

    טיטוס יחד עם צבאו. הצליחו להפיל כבר שני חומות מהעיר. כל ההגנות הגדולות, נסדקות. הלוחמים, שבורים. מותשים. רעבים.

    כולם יודעים שבקרוב טיטוס הרשע. שם רשעים ירקב. יצליח לחדור גם את שכבת ההגנה האחרונה. כולנו חוששים. חלק מהעם חשב להיכנע. אולם זה כבר היה מאוחר מדי.

    טיטוס ימח שמו רצה להרוג את הלוחמים, לשבות את הנשים והילדים. לא עניין אותו כלום.

    ישבתי אני לצד אימי החולה. אין לנו מים, אין אוכל. רק המתנו למשחית.

    ואז זה קרה.

    היה זה בערב י"ז בחודש תמוז החומה השלישית הובקעה. טיטוס וצבאו נכנסו והחלו לכבוש את העיר התחתונה. רחוב רחוב, סמטה, סמטה. ריח השרפות הגיע עד לפתח ביתי שבעיר העליונה.

    ידעתי שהסוף קרב מאי פעם. לא פחדתי, רק רציתי שיסתיים כבר, לטוב, ולמוטב. מה שיבוא קודם.

    שבועיים ערכו לצבא הרומאי עד שהצליחו והגיעו לעיר העליונה.

    צרחות, שרפות, עינויים קשים עברו עלינו. אימי נרצחה מול עיני, אותי לקחו בשבי. חושך נפל על העיר ירושלים. כל יופייה אבד. העיר היפה מכל הערים, איבדה את חינה. נותרה כאלמנה.

    הכהנים שבעיר, רצו עזבו את משפחותיהם, ונכנסו לשערי בית המקדש. נזכרים מאוחר מדי להגן על הבית בגופם.

    אילו רק היינו מקשיבים לרבנים, אילו לא היינו עושים ככל העולה על רוחנו. אילו מחסני המזון לא היו נשרפים. היינו יכולים עוד להינצל.

    אבל עכשיו... עכשיו כבר מאוחר.

    הגזרה נגזרה. הרשות בידי המשחית, להשחית. ואין אף בריה שיכולה לעצור אותו.

    ****​

    אני פוסעת על גבעה, יחד עם כל השבויות. כבולה בשרשראות ברזל. ריחיים על צווארי. כבד לי, אין בי כוח. הרעב הדביק מזמן את ביטני אל הגב. אבל יודעת אני כי ברגע בו אעצור ינחית עלי החייל הרומאי מכה בעזרת שוט הנתון בידו.

    אני מסובבת את עיני לרגעים ספורים לאחור. ורואה ענן שחור המיתמר באזור הר הבית. אני נחרדת. בית המקדש נשרף!!! הרשעים הארורים הצליחו להחריב את בית השם!!! בכי עז בקע ממני.

    השבויות שעימי מנסות לנחם אותי תוך כדי ההליכה, ללא הצלחה. "בית המקדש! הוא נחרב", צעקתי לפתע. כמו קיבלתי חיים חדשים, חיים שיגוועו בדיוק בסיום המשפט.

    לפתע עצרו כולן. מסובבות את ראשן. לא רוצות להאמין. אבל האש נתפסה באבני המקדש. הן צעקו, בכו, נפלו על הארץ. אני נפלתי יחד איתן. לא עניין אותנו המכות שקיבלנו מהחיילים הרומאים. לא פחדנו.

    השתטחנו בהשתחוויה, מעניקות כבוד אחרון לבית השם. בצער, בכאב עצום. דומעות, מתפללות תפילה אחרונה, מקוות שאולי ישמע אותנו הק-ל ויושיענו.

    החיילים הרומאים נהנו להתעמר בנו. המכות נעשו כואבות מאוד. דם זב מגופנו. פותח פצעים ישנים שהספיקו להגליד.

    קמנו והמשכנו בצעידה לעבר קיסריה ומשם אל רומא.

    מה הולכים לעשות איתנו? האם נימכר לעבדות? נזרק למאסר? נמות ברעב? חששות כבדים הלכו עימי.

    הוכנסו לבטן של אוניה. האכילו אותנו. טיפלו בנו. וכשהגענו לרומא נמכרנו לשפחות.

    אוי. נסיונות רבות עברו עלי. איני רוצה להיזכר בכולן. אבל ברוך השם אלוקי הארץ האדם שקנה אותי. מת. אין לו ילדים, רק אישה אחת. כך שבריחה לא אמורה לאוות עבורי בעיה.

    אבל אני לא יודעת איך? אין לי כסף. האם מותר לי לגנוב מהגוייה הזאת, על מנת להציל את חיי? אני לא יודעת.

    בסופו של דבר החלטתי להשאיל ממנה כסף. אמרתי לה שאני רוצה לקנות כמה בגדים בשוק, ומשום מה היא הסכימה. אני חושבת שמשמיים היו לי לעזר.

    הגעתי אל השוק, קניתי בגד רומאי. עליתי על ספינה בחזרה לארץ ישראל.

    לא ידעתי איך תראה הארץ. האם נותרו בה יהודים? ואם כן, האם שומרי מצוות הם? גופי רעד מהתרגשות. פחד קינן בליבי.

    הרגשתי את יד השם. אבל לא ידעתי מה יעלה בגורלי.

    *****​

    לראשונה מאז המלחמה הנוראה. חיוך עלה על פניי. פגשתי נערה מתוקה יוכבד מהגליל. היא עברה סיפור חיים דומה לשני. התיידדנו. אנחנו פוסעות יחדיו אל עבר ירושלים הבירה. לא יודעות מה נראה. חוששות.

    הגענו אל תוך העיר העליונה. בחשש כבד צעדתי אל בית הוריי.

    האם גופתה של אימי, עוד שוכבת על המיטה? האם זכתה להיקבר בכלל? מחשבות עצובות חודרות אלי, מכניסות בי עצב כבד. דמעות זולגות מעיני.

    אני מזהה את הבית. נכנסת. הכל חרב, שומם. פיח שחור ממלא את קירות הבית. צימחי בר טיפסו על הקירות. פרח היסמין שב לצמוח, מתפס על החומה המקיפה את הבית.

    "הבית מקבל חיים חדשים", חייכתי בעצב אל יוכבד הגלילית.

    "אולי זה רמז. תשובה לשאלת הרת הגורל, האם עם ישראל יצמח שוב?" יוכבד מלטפת את היסמין. אני נעמדת לצידה נזכרת באותו לילה בו יצאתי מהבית הזה וראיתי את המראה שחקוק בי לנצח. את אותו בן השכנה, שוכב מגואל בדם.

    "בואי", יוכבד הניחה עלי יד. "נלך לבקר באזור בית השם". עצב בקולה. אני מזהה זאת ומצטרפת לעצב שלה. יודעת שלא נשאר מבית השם דבר.

    "אני ראיתי כשזה קרה. בית השם איננו. לא נותר ממנו זכר". אני מנסה לדבר על ליבה שלא תחשוב שבית המקדש עדיין קיים. שלא תקרוס מהמראות.

    אנחנו צועדות בשתיקה. אני מתפללת בליבי לטוב. לא יודעת עם תפילותי נשמעות.

    "תיראי! נעמה. תיראי!!!", אושר ננסך בקולה "נעמה!!!! אני לא מאמינה!!!"

    "מה קרה?" אני מתפלאת מהאושר השזור בקולה. "יוכבד. זה מצער. תיראי את החורבן. אני לא מבינה על מה השמחה הגדולה?" דמעות מציפות אותי. בית השם חרב.

    יוכבד תפסה את פניי. "על מה את מסתכלת. נעמה?" עיניה הטובות מביטות לתוך עיני. "את לא רואה את האבנים האלו. תיראי איזה קיר גדול שנותר לפלטה".

    היה זה הכותל המערבי שהקיף את בית המקדש. שריד אחרון לזכר המקדש.

    עמדנו מול האבנים, כמעט רוקדות מרגישות שעם ישראל יצליח להיבנות מחדש. שמשהו ממנו נשאר, בדיוק כמו הכותל.

    חיבקתי את יוכבד. מאושרת. מחוייכת.

    אני מקווה בליבי, שיום יבוא ועמינו יחזור לכאן. לבית המקדש. להקריב קורבנות. לעלות לרגל. לשמחה הגדולה. להפיץ את אורה של ירושלים בעולם.

    -סוף-​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, אש קודש!, אוראל סולטן ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה שניחשת
    רבי יוחנן, הרומאים, נפילת גמלא, יוחנן מגוש חלב ובר גריוא וכו' זה הבית השני- בהחלט הפגנת ידע...
    הצטרפות לקהילת מעצבי כריכות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה