תרומה ותמורתה (19)

[מ"ם]

ב"ה.

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם

בִּלְבַדִּי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה,
נֶעֱדַר הוֹדוֹ וְקִדּוּמוֹ.
וּבַמִּשְׁכָּן, מִזְבֵּחַ הַסִּים,
אֵיכוּת פַּח, חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ.

וְלִימֵי-הַנֵּר הֵן שַׁבְתִּי,
בְּאֶבֶן אַצִּית אֵשׁ מוֹקְדָהּ.
קָרְבַּן-חוֹבָה לְהַצִּיל נַפְשִׁי,
נַפְשִׁי הַיְּחִידָה.


בְּכִיס-לְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה,
אֱמֶת, מַה נֶּהְדָּר כְּבוֹדוֹ.

 

[RACHELIZ]

כל שורה מצריכה עיון..
משובח!

 

[יענקי R]

מכשיר כשר?
או שלא הבנתי.

 

[מ"ם]

נראה שדווקא הבנת היטב.

 

[מ"ם]

ומשנכנס אדר:


וייתנו לי תרומה לא נאמר,
אלא וייקחו
ללמדך - - -

***

בראש המתרימים קופת העיר,
עזרו עוד היום לחתן הצעיר.
כרטיס אשראי למוקדנית נתתי,
תרמתי ונושעתי וגאלתי ולקחתי!

ואיתם-עמם-נגדם ועד הרבנים,
עזרו לחנה ושבעת הבנים.
אלמנה מסכנה, בעלה עני,
סתירה? חלילה. זיווג שני!

כעת שיא העונה של עזר מציון,
בהגרלה שווה הפונה להיגיון:
אם לא הגרלת סקודה קודיאק,
זכית לעזור לחולי הצליאק!

ומי לא שמע על לב מלכה?
סיוע קבוע כהוראת-קבע ארוכה.
לבכירי הארגון אמבולנס מעוצב,
תופס קצת חנייה, זה המצב!

ויש ת'ועד למשפחות במצוקה,
עזרו לארגון לצאת מהמועקה.
פעם היו בראש הפירמידה,
לאן נעלמו הכספים? חידה!

נשאר לך שקל? לאיחוד הצלה,
עזרו לנו לטפל בכל מחלה.
כמה אקשן בלי גבול ומידה,
רק אתמול קיבלתי לידה!

נגמר הכסף? תרום ליד אליעזר,
עזרו לתת סל מצרכים וגזר.
אורז פתוח יקבל בברכה,
תמיד מקישים בשעת המנוחה!

***

וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם
זהב
וכסף - - -

 

[ב. בן חיים]

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם
בִּלְבַדִּי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה,
נֶעֱדַר הוֹדוֹ וְקִדּוּמוֹ.
וּבַמִּשְׁכָּן, מִזְבֵּחַ הַסִּים,
אֵיכוּת פַּח, חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ.

"בְּתוֹכוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּתוֹכָם - בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד"
בתוך כל מכשיר ומכשיר (מכשיר תרתי משמע), שלא יהא אחד בפה -לדבר בו - ואחד בלב - ששם שקוע לבו.

 

[מ"ם]

יפה דרשת.

היה שם גם את הצד השני, משהו כזה:


בכיס-לבבי משכן אבנה,
להעדר כבודו.
ובמשכן, מזבח הסים,
לפרוע הודו.

ואיתי תמיד אקח לי,
מטען, מגביר קליטה.
ולקורבן אקריב את נפשי,
נפשי היחידה.

 

[RACHELIZ]

תזזתיות. המולה. רעש.
המטפחת, שעמדה בחצי התורן, אולי עכשיו כבר לא שם. המשקפת מחליקה. אמצע קרב הסתערות.

כולם עוברים שטיפה בסרט נע. לא מדלגים בין גדול לקטן. שאריות המזון - שעדיין חמימות, מה שמעיד כי אך עתה נסתיימה הארוחה - עומדות, מחכות לפינוי באין יד גואלת. ערימות בגדים מלוכלים מחכים לחיטוי רציני. החורבן שולט בכל פינה. ערימות של חפצים מכל הסוגים: סירים, טלפון שבור, כדורים… וכאוס אחד גדול.

רעשי רקע מפזזים: דיבורים, שריקות וצופרים ובתוך כל זאת נקישה על הדלת, צדקה!

למה? כי עכשיו נגמר הכוילל ואפשר ללכת להתרים..למה לא?

למה כן?!!!!

תמיד מקישים בשעת המנוחה!

השורה הזו הזכירה לי שכתבתי את זה פעם..

הערה חשובה, לא רוצה שישמע אפילו נימת זלזול בלומדים…