מידע שימושי תרומת ספרים 'לעילוי נשמת פלוני'

[אניס]

מישהו יודע מה המקור לכך שכשתורמים ספרים לבית כנסת לעילוי נשמת הנפטר, כותבים על הספר את שמו, לעילוי נשמת פלוני,
הלוא נשמתו תתעלה בכל מקרה בעקבות הלימוד גם אם הלומד לא ידע על מי הנפטר?
האם זה סתם רגש של התורמים או שיש לזה מקור והסבר?

 

[למדן וידען]

לכאורה סתם רגש.

 

[Kenyonit]

לדעתי יותר הרעיון של ההנצחה.

 

[אניס]

לדעתי יותר הרעיון של ההנצחה.

זה לא סתם רגש?

 

[moishy]

המקור הוא בתשובות הרשב"א שנשאל האם אפשר לכתוב שם בהנצחה או שמצוה שנעשית בסתר משובחת יותר.
והשיב הרשב"א שאדרבה כדאי לכתוב שם כדי שממנו ילמדו אחרים, והרי זה בכלל מזכה הרבים, מעבר לתרומה עצמה.
כך זכורני.

 

[אניס]

המקור הוא בתשובות הרשב"א שנשאל האם אפשר לכתוב שם בהנצחה או שמצוה שנעשית בסתר משובחת יותר.
והשיב הרשב"א שאדרבה כדאי לכתוב שם כדי שממנו ילמדו אחרים, והרי זה בכלל מזכה הרבים, מעבר לתרומה עצמה.
כך זכורני.

אשמח אם תיתן לי מקור מדויק.

 

[גלגל הצבעים]

מישהו יודע מה המקור לכך שכשתורמים ספרים לבית כנסת לעילוי נשמת הנפטר, כותבים על הספר את שמו, לעילוי נשמת פלוני,
הלוא נשמתו תתעלה בכל מקרה בעקבות הלימוד גם אם הלומד לא ידע על מי הנפטר?
האם זה סתם רגש של התורמים או שיש לזה מקור והסבר?

זה שכותבים זה לא מוסיף כלום מבחינת העילוי נשמה של הלימוד בספר עצמו.
אבל יש עניין גדול להזכיר בפה ''הריני לומד לע''נ פלוני בן פלוני'', אבל סיכוי אפסי שמישהו יעשה את זה.
עוד סיבה אולי שאם מישהו הכיר את הנפטר אז זה יעורר אותו ללמוד יותר טוב, או אם מציינים שנפטר בגיל צעיר או ללא זש''ק וכד'.
אבל בעיקר זה ההנצחה, כמו שקוראים בתי כנסת וגמחים ע''ש נפטרים.

 

[moishy]

אשמח אם תיתן לי מקור מדויק.

תשובות הרשב"א סי' תקפ"א, מובא ברמ"א יו"ד סי' רמ"ט סי"ג.

 

[אסתי פעמון]

אני לא יודעת מקור
יודעת שלאחר פטירת סבי, אבא שלי קנה כמה סטים של ספרים לתרום ורצה לתרום אותם בלי לכתוב כלום- ואז אמרו לו שיש ענין בכתיבת השם של הנפטר.
הוא למד אז בזמנו את הנושא והבין שעדיף אפילו לכתוב גם עם שם משפחה ולא רק לעילוי נשמת *** בן **** כי יש בזה עילוי נשמה לנפטר שיודעים מי זה.

 

[אניס]

תשובות הרשב"א סי' תקפ"א, מובא ברמ"א יו"ד סי' רמ"ט סי"ג.

אין תחת ידי שו"ת הרשב"א, אבל ממה שעיינתי ברמ"א וכן בנקודות הכסף שם שמביא את דברי הרשב"א, הוא מדבר על התורם עצמו שרשאי לרשום את שמו, ואף ראוי לעשות כן, כי מפרסמין עושי מצווה.
לכאורה הטעם הזה לא שייך במי שתורם לעילוי נשמה שיכתוב את שם הנפטר, כי הנפטר הוא לא עושה המצווה.

 

[אניס]

אבל בעיקר זה ההנצחה, כמו שקוראים בתי כנסת וגמחים ע''ש נפטרים.

אולי יש עניין בהנצחה כמו בפס' 'ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם וגו''

 

[ציפי-ה]

לא יודעת להביא מקורות
אוכל לשאול בהמשך.

כן יודעת שיש ענין
לתרום דווקא ספרי קודש לע"נ
ודווקא לרשום את שם הנפטר

 

[moishy]

אין תחת ידי שו"ת הרשב"א, אבל ממה שעיינתי ברמ"א וכן בנקודות הכסף שם שמביא את דברי הרשב"א, הוא מדבר על התורם עצמו שרשאי לרשום את שמו, ואף ראוי לעשות כן, כי מפרסמין עושי מצווה.
לכאורה הטעם הזה לא שייך במי שתורם לעילוי נשמה שיכתוב את שם הנפטר, כי הנפטר הוא לא עושה המצווה.

זכית להיות שואל כענין, מקווה שאזכה להיות משיב כהלכה (תרתי משמע).

לאחר הבאת הראיות לדבריו מסכם הרשב"א וז"ל "מכאן אתה למד שהיו נוהגין לכתוב כן שמות המקדישין לשמים, להיות להם לזכרון טוב על מצות, ולפתוח דלת לעושה מצות".
כלומר יש שתי סיבות לפסום א) מפרסמין עושי מצווה ב) זה יביא אחרים גם לעשות כן.
לפי"ז יש ענין לכתוב שנתרם לע"נ פב"פ כדי שיבואו אחרים גם לתרום לע"נ, וזיכוי הרבים הזה יזקף לזכות נשמת פב"פ.

 

[moishy]

ולמען האמת, הרי לא הנפטר תרם את הספרים, ובכל זאת נשמתו מתעלה מכך, שכן התורם מזכה לו את הזכויות. וא"כ כבעל הזכויות, בדין שירשם שמו למזכרת לצד שם בעל המצווה, כי מפרסמין עושי מצווה.

 

[מושל בכיפה]

יש מאמר של הח"ח בא' מספריו [אינני זוכר כעת את שמו], שכותב שם שהרוצה לעשות עילוי נשמה לנפטר, יתרום ספרים ויכתוב עליהם שנתרמו לעילוי נשמתו.
אולי הבקיאים בתורת הח"ח יעזרו לי למצוא את המקור המדויק.

עריכה: מצאתי.
בספר אהבת חסד ח"ב פרק ט"ו:
ויותר טוב היה להם שישימו מצבה שאינה יקרה כל כך, ובאותיות פשוטות ולא מוזהבות ובלי ציצים ופרחים ובלי נטיעות, ויתר ההוצאות שנופלין ע"ז היה להם לקנות ש"ס וליתנו לבהמ"ד, ויכתבו עליו שהוא לזכר נשמת אבותיהם וכו', ובזה היה מתעלה נפשם מאד למעלה.