• הוסף לסימניות
  • #1
טעימה מספר חדש - "שבלול בלבול" מאת הדס שחם, הוצאת "צמרת". ספר קסום שיודפס קשיח לגיל הרך.
sweet-sheep.gif
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
זה ממש מתוק!!
סתם שאלה, חייב תמיד לגיל הזה שיהיו חיות במקום בני אדם???
כאילו מה מנסים להכניס לתת מודע של הילד הרך? רכות של צמר??
באמת כאילו מה הבעיה להראות אמא נורמאלית עם תינוק??

השאלה לא נאמרה אלייך חנה ספציפית- שלא תביני אותי לא נכון ח"ו, זו שאלה שאני מעלה לאוויר כי אני באמת רוצה להבין מה קורה בחינוך של היום???
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
למה חייב? זה סיפור על בעלי חיים (שבלול, כלב, כבשה, סוס ועוד ...)

למרות שאולי את מציעה כאן פתרון לבעיית ספרות הצנזורים - למי ש"מקפיד" על דמויות נשים.... :rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
למה חייב? זה סיפור על בעלי חיים (שבלול, כלב, כבשה, סוס ועוד ...)

למרות שאולי את מציעה כאן פתרון לבעיית ספרות הצנזורים - למי ש"מקפיד" על דמויות נשים.... :rolleyes:

שימי לב שרוב רוב(מנסיון, עובדת בגן שיש בו גם ספרייה) ספרי הפעוטות בין במגזר החרדי ובין במגזר הכללי הדמויות הן חיות, ואני שואלת למה?? למה מציגים להם צורת חיים מעוותת??
גם אם זה מוצג בצורה מתוקה ורכה, למה הילד צריך לראות באמא דובה אמא? ואמא שהתגיירה-כיבשה?
מה רוצים להעביר בתת מודע של הילד?
מה אנחנו חיות? או בהמות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שימי לב שרוב רוב(מנסיון, עובדת בגן שיש בו גם ספרייה) ספרי הפעוטות בין במגזר החרדי ובין במגזר הכללי הדמויות הן חיות, ואני שואלת למה?? למה מציגים להם צורת חיים מעוותת??
גם אם זה מוצג בצורה מתוקה ורכה, למה הילד צריך לראות באמא דובה אמא? ואמא שהתגיירה-כיבשה?
מה רוצים להעביר בתת מודע של הילד?
מה אנחנו חיות? או בהמות?
למה לא? זה לא בושה לומר כן. אנחנו מקפידים על תמונת נשים כפי שכתוב בתורה
ולכן ממחישים בעזרת חיות - גם בתורה בני ישראל נמשלו לחיות עופות ובהמות כגון יונה, צבי וכו'
ואף אחד לא חשב "מה זה יעשה להם"
אגב החוקרים אומרים שההמשלה וההדמיה עוזרת ומפתחת מאוד ולכן ז מצויין שיש חיות במקום אנשים זה מפתח מאוד את הדמיון!
(ועוד הערה קטנה גם אצל החופשיים והסרוגים יש ספרים כאלו..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
זה ממש מתוק!!
סתם שאלה, חייב תמיד לגיל הזה שיהיו חיות במקום בני אדם???
כאילו מה מנסים להכניס לתת מודע של הילד הרך? רכות של צמר??
באמת כאילו מה הבעיה להראות אמא נורמאלית עם תינוק??

השאלה לא נאמרה אלייך חנה ספציפית- שלא תביני אותי לא נכון ח"ו, זו שאלה שאני מעלה לאוויר כי אני באמת רוצה להבין מה קורה בחינוך של היום???
יכול להיות בגלל בעיה להראות נשים,
אבל אישית, גם הייתי מעדיף לעשות עם חיות מסיבה אחרת, כי זה בלתי מגזרי, ויכול להתאים מסחרית להפצה גם לחילונים, ואם זה ממש מוצלח גם לתרגם לאנגלית ולהפיץ בעולם למיליארדים גוים. תמיד (אולי) עדיף לחשוב איך להשאיר אופציה להשתמש בזה לעוד מגזרים ולהגיע ליותר לקוחות. ולכן חיות. אבל זה רק הדעה שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
למה לא? זה לא בושה לומר כן. אנחנו מקפידים על תמונת נשים כפי שכתוב בתורה
אין בעיה אבל לצייר אישה צנועה, לפי כללי הלכות צניעות, לא צריך להיות נטפרי שרק רואים בת ישר חוסמים בלי באמת לבדוק- זו אמירה מעליבה, העולם מורכב גם מגברים וגם מנשים ובתורה יש מקום גם לאישה!

ולכן ממחישים בעזרת חיות - גם בתורה בני ישראל נמשלו לחיות עופות ובהמות כגון יונה, צבי וכו'
ואף אחד לא חשב "מה זה יעשה להם"
את/ה מידע? מי אמר לך שהם לא חשבו? וגם אם זה בסדר אפשר כמה ספרים כאלה, אבל שבכלל לא מצוי סיפרי פעוטות עם ציור של אמא אישנ, זה מצב חמור לדעתי!
אגב החוקרים אומרים שההמשלה וההדמיה עוזרת ומפתחת מאוד ולכן ז מצויין שיש חיות במקום אנשים זה מפתח מאוד את הדמיון!
כנראה שאתם מחזיקים מחוקרים, אני לא ברגע שלא ידוע לי שזה באמת אמין, ואדם ירא שמים מאמת את הדברים הללו. ולא צריך שום הוכחה בשביל לראות לאן הדור שלנו היום פונה וזה מתחיל מהגיל הפעוט- הכל בתת מודע! כמו שלא תספר את הסיפור של כיפה אדומה (או שכן?) ועוד סיפורי האחים גרים הבסיס משורשו רקוב ומלא שינאה ואנטישמיות ומינות.
בכל אופן לא ארחיב...
(ועוד הערה קטנה גם אצל החופשיים והסרוגים יש ספרים כאלו..)
אם לא שמת לב כתבתי את זה כבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
למה לא? זה לא בושה לומר כן. אנחנו מקפידים על תמונת נשים כפי שכתוב בתורה
ולכן ממחישים בעזרת חיות - גם בתורה בני ישראל נמשלו לחיות עופות ובהמות כגון יונה, צבי וכו'
כן באמת, מה רע בחיות בתור משל לבני אדם? מסכים לגמרי.
אגב, לא כתוב בתורה לא לעשות ציור של בת בספרי ילדים.
ולגבי החשש מהרהור, לענ"ד זה רחוק מאוד שאיור חביב של בת מביא להרהור, ואם מצוי שזה כן מביא, אז הבעיה כבר הרבה יותר גדולה, ויתכן שנעוצה בסגירות יתר ובעוד מגוון בעיות, ולא באיור של הבת שבספר ילדים, כי בעוונותינו, עד שנזכה להכניס אותם בתוך קופסאות קרטון סגורות, בעולם שברא בורא עולם בנות נמצאות בכל מקום.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #10
איזה דיון כבד.....
האיור בקו קליל, מתוק, הצביעה משובבת.
אישית הייתי מעדיפה לכבשים פנים בהירות יותר במיוחד אצל התינוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כי בעוונותינו, עד שנזכה להכניס אותם בתוך קופסאות קרטון סגורות, בעולם שברא בורא עולם בנות נמצאות בכל מקום.
יש פה עוד בנות שחשו קלסטרופוביה בעת קריאת שורות אלו?
רחמונס..
קופסאות קרטון סגורות...:confused::confused::confused:

ומסכימה עם הנאמר לעיל.
אגב, לא כתוב בתורה לא לעשות ציור של בת בספרי ילדים.
ולגבי החשש מהרהור, לענ"ד זה רחוק מאוד שאיור חביב של בת מביא להרהור, ואם מצוי שזה כן מביא, אז הבעיה כבר הרבה יותר גדולה
הרבה יותר גדולה ו-מטרידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #14
האיור ממש יפה ומתוק!
בעייני קצת מוזר שהכבש התינוק שותה מבקבוק אם אני בתור ילדה הייתי רואה את הציור הייתי חופרת לאמא שלי איך יכול להיות שכבשה נותנת חלב ולמרות זאת היא מאכילה את התינוק שלה מבקבוק... כמובן שאני מבינה את הבעייתיות של העניין...

למה לא? זה לא בושה לומר כן. אנחנו מקפידים על תמונת נשים כפי שכתוב בתורה
ולכן ממחישים בעזרת חיות - גם בתורה בני ישראל נמשלו לחיות עופות ובהמות כגון יונה, צבי וכו'
ואף אחד לא חשב "מה זה יעשה להם"
אגב החוקרים אומרים שההמשלה וההדמיה עוזרת ומפתחת מאוד ולכן ז מצויין שיש חיות במקום אנשים זה מפתח מאוד את הדמיון!
(ועוד הערה קטנה גם אצל החופשיים והסרוגים יש ספרים כאלו..)
אממ... כתוב בתורה? אני בטוחה שלא ולדעתי זו ממש בושה כשהייתי ילדה רק בעיתון אחד לא היו מציירים נשים והיינו צוחקים על זה והיום בשום עיתון וספר חרדי לא תראו אשה מצויירת אני רואה ספרים של אותו צייר מלפני שנים ספורות שמצויירות בו נשים ובנות למכביר והיום הוא מצייר רק מטושטש או מאוחרה וכד'
זה חולני! לאן נגיע בסוף? אפשר לצייר נשים בצניעות לא צריך למחוק אותם
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לא צריך למחוק ספרים עם תמונות נשים צנועות אבל גם לא צריך ללעוג לכאלה שבחרו לצייר כפי שציירו מסתמא זה בהוראת רבותיהם (נפוץ בעיקר במגזר החסידי)...
{וסליחה שפלשתי לפורום לא לי..;)}
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מתוק מאוד:)
מקובל שהמחשה בחיות באה גם להקל על קליטת המסר.
נראה לי--
אבל אישית. גם אני לא מתחברת לחיות כלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
היום בשום עיתון וספר חרדי לא תראו אשה מצויירת אני רואה ספרים של אותו צייר מלפני שנים ספורות שמצויירות בו נשים ובנות למכביר והיום הוא מצייר רק מטושטש או מאוחרה וכד'

התחדד לי כמה המצב הזה הזוי ועצוב כשממש התרגשתי :)... ) לראות שגדי פולק צייר נשים באידשעקאפ שלו.. וזה ספר שחצה מגזרים ויבשות. טוב, נו, גדי פולק...


והכבשים מתתוקות ממש. איך גלשנו לדיון כמו איזה עדר כבשים...:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אי אי אי
אתן כאלה מצחיקות!!!!!!!!!!!!
למה לבנות תיאוריות קונספירציה ולהעלב?
התשובה היא שלילד יותר קל להתחבר וללמוד מחיה מאשר מילד!
ולמה?
כי הילד אמור להיות שווה לו (הרי הילד שבציור אמור להציג אותו) אבל תמיד יהיה לו משהו שונה ממנו!(שם/גובה/צבע שיער וכדו') ואז הוא אומר- "טוב הוא לא כמוני אז אני לא צריך לעשות כמוהו"
אבל ברגע שמדובר בכבשה/פרה או כל חיה אחרת- זה לא אמור לייצג אותו, זה הרי כל כך שונה ממנו. והילד לומד מהחיה התנהלות בתת מודע. ולא ישר מנסה להשוות.
אוקי?
נרגעתן?
אוהבים אתכן נשים!
:D:):p;):cool:
נ.ב.
הההסבר נכתב בל' זכר מטעמי נוחות בלבד. ההסבר מיועד לנשים וגברים.:p
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
ילדים קטנים מתחברים מאוד לחיות.
זו הסיבה שבע"ח מככבים בסיפורי ילדים בכל העולם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בעז"ה


יומן קריאה / אם מישהו שומע, מאת אסתר קווין


לפני מספר שבועות ניגשתי אל הספרנית ובפי בקשה מוזרה.
ביקשתי ממנה פשוט סיפור. סיפור טוב.
הספרנית לא הבינה מה אני רוצה, הרי אני בספרייה. השתדלתי לפרט: "לא רוצה כרגע סיפורי דרמה נשיים סוחטי רגש, עם המון מערכות יחסים והרהורים אין סופיים. מצד שני גם לא רוצה ספר אקשן גבריים בסגנון מרגלים- מוסד. רק סיפור. סיפור טוב."
הספרנית עדיין לא הבינה מה אני רוצה. "מה זה סיפור טוב?"
"סיפור עם התחלה, אמצע, וסוף," הסברתי ברהיטות. "שפשוט כיף לקרוא. עלילה, דמויות, כל זה. רק סיפור."
טוב, היא כנראה ראתה שאיתי היא לא תגיע רחוק, ובמלמול לא ברור קמה ופסעה איתי היישר אל עמקי המדור, משם שלפה כמה ספרים והושיטה לידי. אני לצערי חותמת גורלם של ספרים גם על פי הכריכה האחורית, וחלק מהספרים חזרו בחשאי אל המדף מייד לאחר שהספרנית המלמלת חזרה לעמדתה. אחד מהספרים שנותר בידיי הוא הספר "אם מישהו שומע" של אסתר קווין. מבט בכריכה האחורית, התלבטות קלה - ולקחתי הביתה.

(הופס, עצירה רגע: בואו נדבר שניה על כריכות אחוריות. להרבה סיפורים יפים אצלנו יש כריכות אחוריות שפשוט לא ברמה שלהם. הכל מתחיל ונגמר באופנה בלתי מובנת בספרות שלנו, שנוטה לא לכתוב שום דבר ברור בכריכה האחורית מלבד כמה ציטוטים מרחבי הספר. כריכה אחורית, כך לעניות דעתי, נועדה לעשות את תפקידה הקלאסי והצנוע: לתת לנו טעימה מתמצית העלילה. בספר הזה, למשל, היה מספיק לכתוב את התקציר התמציתי ביותר, הנע בין רובוטים מעופפים, שדרן שסוחף את אמריקה ואמונה ביכולות הפנימיים, והייתי לוקחת את הספר בחשק רב יותר. ומכאן קריאה לכל כותבי הכריכות האחוריות באשר הם: אפשרו להן לעשות את מה שהן נועדו לעשות. אם לַסֵּפֶר שלכם יש מה לְסַפֵּר, אין שום צורך להחביא את זה תחת כמה ציטוטים מלהיבים. פשוט תכתבו את זה.)

למעשה, מייד כשהתחלתי לקרוא את הספר, קלטתי שיש לי ביד סיפור טוב.
מהר מאד נשאבתי לספר. זה היה מעניין. הכתיבה טובה, אפקטיבית, לא מתאמצת ולא עמוסה.
קווי העלילה נעים בין שני סיפורים המתרחשים במקביל: האחד, מסופר בגוף שלישי, הוא של משפחה אפרפרה ולא חשובה עם אבא צולע שמנהל קו טלפוני נידח, בן עם שאיפות כלכליות, ומערכת יחסים משפחתית מורכבת. קו העלילה השני מתרקם בגוף ראשון, על ידי אמו של יודי וחמותה של רוחי, שמתמודדת עם השונות שלהם ועם תוצאותיה.

אז בואו נדבר על הספר, וכרגיל, מתוך נקודת מבט של כותבים, שאוהבים לשלות תובנות על הכתיבה שלהם מכל דבר שמכיל אלף בית:)


מה אהבתי:
  1. את מה שלא כתוב
שאלתם את עצמכם פעם עד כמה הקורא שותף בסיפור שלכם? הנה וורט קטן ומיוחד, שיוכל להבהיר לנו את העיקרון הסופר-חשוב של שותפות הקורא בסיפור: אחת הסיבות לכך שהאדם נברא כך שהוא יצטרך לעבוד ולעמול עבור קבלת הטוב, היא כיוון שהוא מטבעו אינו אוהב לקבל "לחם חסד", או בלשון הקבלה- "נהמא דיכסופא", לחם בושה. ונשאלת השאלה: מדוע, אם כן, לא ברא הקב"ה את האדם עם טבע שונה, שבו לא תהיה לו בעיה לקבל לחם חסד, מבלי לחוש בושה? בתורת החסידות ניתנת לכך תשובה עמוקה ומעניינת מאד: הסיבה הפנימית לכך שהקב"ה ברא את טבעו של האדם כך, היא מכיוון שהוא רצה שהאדם יהיה כביכול שותף במעשה בראשית. כאשר האדם בוחר בטוב- הוא כביכול שותף להקב"ה בבריאה, בכך שהוא הופך אותה להיות שלימה יותר.

אם נקח את זה להבדיל לכתיבה, טמון כאן סוד עמוק וחשוב מאד: גם בקריאה, התשוקה האנושית ליצירה ושותפות - לא נעלמת. הקורא לא רק רוצה לצפות ביצירה המתהווה, הוא רוצה להיות שותף. שותפות נוצרת כאשר חסרים חלקים בפאזל, בין אם אלו תובנות רגשיות עדינות ובין אם אלו פשוט סימני שאלה מסקרנים בנבכי העלילה. כאשר הכותב לא מגלה הכל במפורש, ומעניק לקורא הזדמנות להבין דברים ולהסיק מסקנות בכוחות עצמו, הוא בעצם מוציא אותו מעמדה פסיבית של קורא בלבד, ומעניק לו את המתנה הגדולה ביותר: את השותפות ביצירה.

ומכאן נחזור לספר "אם מישהו שומע"- במהלך הסיפור אנחנו נחשפים למורכבות מעניינת בין האבא, יעקב שלמה, לבני משפחתו, שבאה לידי ביטוי בדיאלוגים או במעשים, שעל ידם אנחנו מבינים את מה שמתחת לקרקע. עד שלב מאוחר יחסית בסיפור, שום הצהרה בומבסטית בנוגע לכשלים הטמונים במערכות היחסים המשפחתיות לא מוגשים עבורנו, הקוראים, על מגש של כסף; אנחנו בונים תובנות על סמך רמזים בלבד.

"אני חייבת לחזור לארץ כמה שיותר מהר, אבא לא במיטבו."
"איך הוא מרגיש, באמת?"
"מסכן," משיבה זהבה בקיצור.


וזה משהו שאני אוהבת. אני אוהבת את העונג הטמון בהבנה איטית, שהולכת ומתבססת פרק אחרי פרק; את היכולת להיות עירנית וחושבת במהלך קריאה, ואפילו את חוסר המושלמות המפתיע, הלא קלאסי, המוצג בסיפור, שיש בו יופי בפני עצמו.

  1. הלחץ
ואז היא הציצה מאחורי כתפו של אבא שלה. "וואו!" היה מה שאמרה, שולחת ידיים. "מה זה?"

נקודה יפה נוספת היא העובדה שלקראת סוף הסיפור, מתווספים גורמי לחץ. סוף הסיפור כאן נדמה למפת ניילון דקה שהטילו עליה עוד ועוד חפצים במרכזה, והיא הולכת ושוקעת תחת המשקל הגדל; מצד אחד נטישה על סף הדלת, מצד שני מעצר על ידי האף בי איי ומצד שלישי נסיון התאבדות הרסני של רובוט; כמה תפניות עלילה שבכולן טמון אפקט הלחץ יוצרות מערכה שקשה לעזוב מהיד. לחץ נוצר על ידי כח מנגד חזק- כמו אויב שהולך ומתחזק, או זמן שהולך ואוזל- ובדיוק כמו פפריקה בתבשיל עוף מרוקאי, כדאי להוסיף אותו בנדיבות למערכה השלישית- זה יעשה לה רק טוב.

  1. המסר
"עכשיו אני מבין מה קורה פה." הוא מסיט את מבטו מארשת פניו התובעניות של האיש.
"ולפני כן?"
"לפני כן?" קולו של יעקב שלמה איטי. "לפני כן לא ידעתי בכלל שמישהו שומע אותי."


המסר מאד מאד יפה בעיניי. התסריט של הספר לא מופרך או פנטזיונרי, ובדרכו השקטה והפשוטה הוא מגיש אמת נכונה מאד: יש בך כוחות שאתה לא מודע לקיומם. וכן, הקול שלך חשוב בעולם. הוא נועד להישמע.



אז לסיכום- קיבלתי מה שרציתי. ספר שיעביר אותי בין כמה קווי עלילה באופן בהיר ומסקרן, מבלי לייגע את מוחי בשאלה מי אמר למי ומדוע; שסיפק מתח ועניין ובו בזמן דילמות רגשיות ויחסים בין אישיים בלתי מושלמים; ושייתן לי מסר שלקחתי, ובשמחה. כל מה שצריך, בעצם, בסיפור.
פשוט סיפור טוב.


תודה שהייתם איתי עד כאן :)
אם קראתם את "אם מישהו שומע" – אשמח ממש לשמוע מה חשבתם. ואם אתם מכירים סיפורים טובים נוספים- תדעו שאני בהחלט ממשיכה לחפש:)




-

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה