הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אדיר מתעורר ליום שטוף שמש וזיעה. הוא סוקר את החדר מימין לשמאל ונח על השעון המעורר.
'אחת עשרה?' הוא מעיף את שמיכתו לקצה החדר. רק אז אדיר נזכר להציץ בסלולארי כדי לגלות שמקס ניסה לתפוס אותו שלושה פעמים, לא רק טלפונים, גם הודעות שלח הברנש, כולן מסתיימות בשלושה סימני שאלה זועמים.
העבודה הזו היא חלום חייו, והיום כאשר שלושים וקצת שנים מאחוריו הוא יודע שהגיע הזמן לעבוד ולא רק לדשדש באוניברסיטה בלי סוף. את לימוד המשפטים הוא התחיל בצליעה, ולסיומם הוא הגיע בזכות קשרים טובים וכריזמה. היום הוא עוזר של מקס קרוז ממייסדי משרד העורכי דינים 'קרוז אנד פיינסטיין'. בהתחלה הוא רק סחב לו את הניירת לבתי המשפט אבל יום אחד הוא העיז להפריע את תשומת לבו של קרוז ולהציע לו כיון חדש שלא עלה בשלב ההגנה. קרוז מתרשם ובאותו רגע מטיל עליו עוד טון או שתיים של ניירת סטטית ומשעממת. 'תעבור על זה ותמסור לי את מסקנותיך' הוא אומר לו יום אחד. למתי אתה צריך את זה?, שואל אותו אדיר ונחרד לגלות שהוא צריך להעביר את הערותיו עוד לפני השקיעה.
השקיעה של מנהטן לא מורגשת ברחובות החשוכים, וגם מהקומות הגבוהות היא לא מרשימה במיוחד. תשאלו את אדיר, הדבר שהוא הכי שונא, ממש שונא, זה השקיעה. אדיר מסתער על הררי המסמכים, סורק בעיניו במהירות, מקמט ומשליך, הדף הבא, סקירה קצרה כיווץ ולזבל.
כעבור השעה עיניו כבר אדומות ושערו מרוט כמו ליצן חרוך, מרבד לבן כיסה את הפרקט, ושכבה שניה של כדורי נייר נערמה לה אט אט, מתעבה היכן שעמד פעם הפחון האל-חלד.
הסיפור פחות או יותר, אדיר מקליד בראשו כותרת ומדגיש אותה. Maivakash file (תיק מייבאקאש).
אדיר פותח שורה חדשה.
בחור צעיר קוראים לו ג'ון ברנד, מחליט יום אחד להעתיק את מגוריו מטוסון אריזונה, לסטטן איילנד בצפון. משפחה אין עדיין, והוא מגיע רק עם כמה מזכרות וג'יפ מאובק, קצת מקרטע. למה זה חשוב, נוזף אדיר בעצמו וממהר למחוק את השורה האחרונה.
הצעיר מגיע לעולם חדש, אקלים חדש, סגנון חדש, הכל חדש לו. ממעגל העבודה הוא נושר במהירות ומצטרף אחרי תקופה לכנופיה מקומית שמבצעת מבצעי שוד קטנים ולא מרשימים כהכנסה צדדית. הוא מכונה שם 'דור'. ברנד בוחר בכינוי הזה כי הוא טוב בלפרוץ דלתות. ואז הוא מוצא את עצמו מוזעק למסבאה מקומית שמשמשת כביתו השני של הבוס. את שמו של הבוס הוא לא מכיר אבל הוא גם לא מתענין. הוא מרבה לשתוק ולהנהן קצרות לאות שהוא מבין את הנאמר.
באותו לילה נאמר לו שעליו לחבור לשני ברנשים מגודלים ולהמתין ליד חנות בשם 'אסטור מרקט 24' ברובע קווינס בתוך רכב תובלה של ניקוי יבש. כאשר יגיע האות על הקבוצה להתפצל. שני הבטונדות יאגפו את שביל הגישה בזמן שהוא ישכנע את המנעול המאולתר שמוצמד שם למיכלית אדומה עם הכיתוב 'סמארט' להפתח בקלות בלי להרגיז. הוא מהנהן וברנש אחד זורק עליו סרבל ירוק 'תלבש את זה' הוא מהנהן שוב.
הטלפון צלצל כמה שיכל עד שאדיר התנער מהדפים. הוא הביט סביב במבט רפוי. הטלפון צלצל שוב, הוא ענה.
'למה אתה לא עונה' ירה הבוס בקול גרוני.
מר מקס זה אתה? מה זה המספר הזה? הוא הביט שוב על הצג.
'שאלתי למה אתה לא עונה' מהרשרושים ניתן לשמוע שהוא אוכל איזה 'מזון מהיר' כלשהו.
'אני עובר כאן על החומר שנתת לי אני בקושי בחצי'
הרשרושים פסקו והקול הונמך. 'טוב! תעזוב הכל ובא אלי אני צריך לדבר איתך בדחיפות'
'אני בא' הוא מקפל את משקפיו על מסעד הכסא 'אתה במשרד, כן?' וידא.
'לא! אני בחניון, תזדרז! אני חייב לעוף מפה', הוא הנמיך את הקול עוד יותר. 'תשאיר את הנשק במשרד! אל תביא אותו! קולו נחנק קצת והוסיף במהירות. 'כשתגיע אל תחזור למספר הזה כי אף אחד לא יענה לך פשוט תמתין לי שם.
'אתה בס...' השיחה נותקה.
אדיר עמד שם נטוע, מוחו הכה בו בחוזקה. מיכלית אדומה, ניקוי יבש, קווינס, כל אלה הסתחררו עם קולו המוזר של מקס שבהילוך איתי נשמע פתאום מאיים ומנוכר. הוא עיסה את רקותיו ושב להכות אליהם בתסכול. נו! תתאושש כבר. דחק בעצמו, אבל רגליו לא נשמעו לו והוא צנח שוב על הכיסא, ראש נשמט לאחור.
פתאום הכל הוחשך, גם המיכלית האדומה התמוגגה.
'זהו! הוא מעולף' נשמעה קריאה בקשר רק קומה אחת מתחת.
'אחת עשרה?' הוא מעיף את שמיכתו לקצה החדר. רק אז אדיר נזכר להציץ בסלולארי כדי לגלות שמקס ניסה לתפוס אותו שלושה פעמים, לא רק טלפונים, גם הודעות שלח הברנש, כולן מסתיימות בשלושה סימני שאלה זועמים.
העבודה הזו היא חלום חייו, והיום כאשר שלושים וקצת שנים מאחוריו הוא יודע שהגיע הזמן לעבוד ולא רק לדשדש באוניברסיטה בלי סוף. את לימוד המשפטים הוא התחיל בצליעה, ולסיומם הוא הגיע בזכות קשרים טובים וכריזמה. היום הוא עוזר של מקס קרוז ממייסדי משרד העורכי דינים 'קרוז אנד פיינסטיין'. בהתחלה הוא רק סחב לו את הניירת לבתי המשפט אבל יום אחד הוא העיז להפריע את תשומת לבו של קרוז ולהציע לו כיון חדש שלא עלה בשלב ההגנה. קרוז מתרשם ובאותו רגע מטיל עליו עוד טון או שתיים של ניירת סטטית ומשעממת. 'תעבור על זה ותמסור לי את מסקנותיך' הוא אומר לו יום אחד. למתי אתה צריך את זה?, שואל אותו אדיר ונחרד לגלות שהוא צריך להעביר את הערותיו עוד לפני השקיעה.
השקיעה של מנהטן לא מורגשת ברחובות החשוכים, וגם מהקומות הגבוהות היא לא מרשימה במיוחד. תשאלו את אדיר, הדבר שהוא הכי שונא, ממש שונא, זה השקיעה. אדיר מסתער על הררי המסמכים, סורק בעיניו במהירות, מקמט ומשליך, הדף הבא, סקירה קצרה כיווץ ולזבל.
כעבור השעה עיניו כבר אדומות ושערו מרוט כמו ליצן חרוך, מרבד לבן כיסה את הפרקט, ושכבה שניה של כדורי נייר נערמה לה אט אט, מתעבה היכן שעמד פעם הפחון האל-חלד.
הסיפור פחות או יותר, אדיר מקליד בראשו כותרת ומדגיש אותה. Maivakash file (תיק מייבאקאש).
אדיר פותח שורה חדשה.
בחור צעיר קוראים לו ג'ון ברנד, מחליט יום אחד להעתיק את מגוריו מטוסון אריזונה, לסטטן איילנד בצפון. משפחה אין עדיין, והוא מגיע רק עם כמה מזכרות וג'יפ מאובק, קצת מקרטע. למה זה חשוב, נוזף אדיר בעצמו וממהר למחוק את השורה האחרונה.
הצעיר מגיע לעולם חדש, אקלים חדש, סגנון חדש, הכל חדש לו. ממעגל העבודה הוא נושר במהירות ומצטרף אחרי תקופה לכנופיה מקומית שמבצעת מבצעי שוד קטנים ולא מרשימים כהכנסה צדדית. הוא מכונה שם 'דור'. ברנד בוחר בכינוי הזה כי הוא טוב בלפרוץ דלתות. ואז הוא מוצא את עצמו מוזעק למסבאה מקומית שמשמשת כביתו השני של הבוס. את שמו של הבוס הוא לא מכיר אבל הוא גם לא מתענין. הוא מרבה לשתוק ולהנהן קצרות לאות שהוא מבין את הנאמר.
באותו לילה נאמר לו שעליו לחבור לשני ברנשים מגודלים ולהמתין ליד חנות בשם 'אסטור מרקט 24' ברובע קווינס בתוך רכב תובלה של ניקוי יבש. כאשר יגיע האות על הקבוצה להתפצל. שני הבטונדות יאגפו את שביל הגישה בזמן שהוא ישכנע את המנעול המאולתר שמוצמד שם למיכלית אדומה עם הכיתוב 'סמארט' להפתח בקלות בלי להרגיז. הוא מהנהן וברנש אחד זורק עליו סרבל ירוק 'תלבש את זה' הוא מהנהן שוב.
הטלפון צלצל כמה שיכל עד שאדיר התנער מהדפים. הוא הביט סביב במבט רפוי. הטלפון צלצל שוב, הוא ענה.
'למה אתה לא עונה' ירה הבוס בקול גרוני.
מר מקס זה אתה? מה זה המספר הזה? הוא הביט שוב על הצג.
'שאלתי למה אתה לא עונה' מהרשרושים ניתן לשמוע שהוא אוכל איזה 'מזון מהיר' כלשהו.
'אני עובר כאן על החומר שנתת לי אני בקושי בחצי'
הרשרושים פסקו והקול הונמך. 'טוב! תעזוב הכל ובא אלי אני צריך לדבר איתך בדחיפות'
'אני בא' הוא מקפל את משקפיו על מסעד הכסא 'אתה במשרד, כן?' וידא.
'לא! אני בחניון, תזדרז! אני חייב לעוף מפה', הוא הנמיך את הקול עוד יותר. 'תשאיר את הנשק במשרד! אל תביא אותו! קולו נחנק קצת והוסיף במהירות. 'כשתגיע אל תחזור למספר הזה כי אף אחד לא יענה לך פשוט תמתין לי שם.
'אתה בס...' השיחה נותקה.
אדיר עמד שם נטוע, מוחו הכה בו בחוזקה. מיכלית אדומה, ניקוי יבש, קווינס, כל אלה הסתחררו עם קולו המוזר של מקס שבהילוך איתי נשמע פתאום מאיים ומנוכר. הוא עיסה את רקותיו ושב להכות אליהם בתסכול. נו! תתאושש כבר. דחק בעצמו, אבל רגליו לא נשמעו לו והוא צנח שוב על הכיסא, ראש נשמט לאחור.
פתאום הכל הוחשך, גם המיכלית האדומה התמוגגה.
'זהו! הוא מעולף' נשמעה קריאה בקשר רק קומה אחת מתחת.
