הנושאים החמים
ראיתי אנשים בוכים.
מייללים.
ראיתי המונים שטורחים בשמש לחלוק כבוד אחרון.
מספידים.
משבחים.
כולם אומרים זה לזה - זו הדרך לכו בה.
ונזכרתי בשנותיי הצעירות שזכיתי להיות שכנו, כיצד היה צועד ברחוב וספר משניות מוצמד לעיניו. טוהר וקדושה במצחו, זוך ותום סביבו.
וחשבתי לעצמי,
אילו לא היה עושה את הצעד האמיץ הזה לפני עשרות שנים,
בו וויתר על תהילת עולם,
בו השליך מאחוריו אהדה ציבורית רחבה, קריירה מצליחה,
והלך אל הלא נודע, לדרך קשה ומפרכת של ניסיונות וקשיים בלי סוף,
רץ לפני הקב"ה כסוסים בין בצעי המים,
ניתר ברגליו ממקום למקום בכדי להרבות כבוד שמים בעולם.
אילו לא היה עושה כן,
היה מסיים כעת את חייו במושב זקנים,
בודד, מסכן, תוהה על קריירה שנגמרה, ומה היא מועילה,
והיה זוכה ללוויה של כמה משתתפים בודדים, שיעשו טובה לחלוק מעט כבוד.
מישהו היה בוכה על לכתו? מה יש לבכות, הלוא בשיבה טובה הסתלק.
ומה כבר הועיל לעולם בשבתו בין הזקנים בבית האבות.
אך הצעד האמיץ שעשה,
הפך אותו להיות האדם השלם, שהיטיב עם אלפי אנשים, והפך את חייהם לחיי תורה ומצוות.
הצעד הזה, גרם לו לצבור זכויות בכל שניה של חיים, וזכויותיו ממשיכות לגדול ולצמוח אף לאחר פטירתו, עם כל אלפי האנשים שקירב לאבינו שבשמים.
רבינו אורי מחייב את כולנו!
אם הוא הצליח לעשות מהפכה של מאה שמונים מעלות,
אנחנו יכולים לקחת מזה קצת לעצמנו, להתקדם עוד קצת, למרות הקושי.
יהי זכרו ברוך.
