הנושאים החמים
יוסי מתעורר כל תשעה באב באותה תחושת מועקה מוכרת. הראש כבד, הפה יבש, הגוף תשוש. כבר באמצע הלילה הוא מתחיל להרגיש סחרחורת, ובבוקר הוא שוכב מותש, בלי יכולת לקום מהספה. שום כדור לא עוזר, ושום עצה לא פתרה לו את הבעיה.
"ככה זה בצו
ם", הוא רגיל לומר לעצמו. אבל האמת היא שזה לא חייב להיות ככה.
בערב שלפני הצום הוא שתה המון. בקבוק אחר בקבוק, כוסות מים בזו אחר זו. הוא מילא את עצמו בנוזלים בתקווה "לאגור" מים לקראת יממה ללא שתייה. אלא שהגוף אינו בקבוק. מים אינם נשמרים בקיבה כמו במיכל סגור. הם נספגים מהר, מופנים אל הרקמות, ואם אין להם תכלית מטבולית – הם מסולקים דרך השתן.
כדי לשמור על נוזלים לאורך זמן, הם צריכים להיקשר לרקמות. במיוחד לשרירים. ומים נקשרים בצורה הטובה ביותר לגליקוגן – מאגר הפחמימות הטבעי של הגוף. כל גרם אחד של גליקוגן שומר לצידו כשלושה גרם מים. כלומר, הגוף זקוק לפחמימות כדי לאגור מים!
וכאן נכנסת לתמונה האסטרטגיה הפשוטה אך הלא־ידועה: פעילות גופנית מתונה בצהריים שלפני הצום מגבירה את הרגישות של השרירים לגלוקוז. אחריה, כשהגוף מקבל פחמימות – בין אם מפרי, אורז או לחם – הן אינן הופכות מיד לשומן, אלא נשלחות למילוי מחודש של מאגרי הגליקוגן. וביחד איתן – נשמרים גם הנוזלים. כך נבנית רזרבה פנימית של אנרגיה ומים בתוך הרקמות עצמן, לא בבטן המתנפחת משתייה מיותרת.
לא מדובר בדיאטה ולא בטכניקת ספורטאים. מדובר בהכנה בסיסית – ביולוגית, טבעית – לצום שמטרתו לא רק להיעשות כהלכה, אלא גם להיעשות מתוך תפקוד תקין, שקט גופני, וצלילות דעת.
אבל לא די בפחמימות. צום אינו רק מאבק מול הרעב – הוא מאבק בשיבוש מאזן המלחים בגוף. נתרן, אשלגן, מגנזיום – כולם חיוניים לתפקוד תאי העצב, שרירי הלב, ויסות לחץ הדם ותחושת החיוניות הכללית. איבוד הדרגתי של מלחים אלו, שמתרחש דרך השתן והזיעה, מחריף מאוד בזמן צום ממושך, במיוחד אם לפניו לא ננקטה פעולה למילוי מאגריהם.
אחת הטעויות הנפוצות היא להסתפק במים בלבד. שתיית מים טהורים, בלי מלחים, גורמת לדילול רמות הנתרן בדם – מה שמוביל לבלבול, חולשה, וכאבי ראש עזים. כדי למנוע זאת, יש להקדים ולהוסיף כמות מדודה של אלקטרוליטים – לאו דווקא בצורה של תוספים יקרים, אלא באופנים פשוטים: מעט מלח רגיל במים, חצי כפית מלח דל נתרן (לא נטול נתרן אלא דל נתרן - שהוא בערך חצי אשלגן חצי נתרן) ואכילה של מזון עשיר באשלגן כמו אבוקדו, בטטה, בננות או עלים ירוקים.
מגנזיום, מצידו, פועל מאחורי הקלעים. הוא תומך בתפקוד תקין של מערכת העצבים, מונע התכווצויות שרירים, ומפחית משמעותית את הסיכוי לכאבי ראש הקשורים למתח או להתייבשות. נטילה של תוסף מגנזיום בערב שלפני הצום – במיוחד מגנזיום ציטראט או גליצינאט – היא מהלך פשוט שיכול לשנות את כל חוויית הצום.
הסעודה המפסקת עצמה אינה צריכה להיות סעודת שבע ברכות. עומס יתר על הקיבה, תיבול כבד או מאכלים שמנים עלולים להזיק יותר מאשר להועיל. עדיף להרכיב את הסעודה ממנות פשוטות, מבושלות, רכות לעיכול: פחמימות מורכבות כמו אורז, קוסקוס או פתיתים; חלבון קל כמו ביצה או עוף מבושל; שומן מתון כמו שמן זית; וירקות מבושלים. הסוד האמיתי הוא בשתייה – מתונה, רציפה, לאורך כל שעות אחר הצהריים – לא מרתון שתייה בשעה האחרונה.
ולבסוף – עניין הקפאין. עבור מי שרגיל לצרוך קפה, הפסקה חדה בצום עלולה לגרום לכאב ראש עז יותר מהצום עצמו. לכן, יש להפחית בהדרגה את צריכת הקפה יומיים־שלושה לפני תשעה באב. מעבר לתה, או דילול הקפה, מאפשר לגוף להסתגל בהדרגה.
צום אינו מבחן של סבל. הוא תהליך של התעלות הנפש. כשהגוף מתוחזק, כשהמערכת מאוזנת, כשהתשתית הפיזיולוגית מוכנה – הנשמה יכולה לעלות למקומות גבוהים באמת, בלי שייגררו אחריה סחרחורת, בחילה וכאב ראש.
* נכתב לכלל הצומות, השנה כאשר ערב ת"ב חל בשבת קודש יש להזהר שלא להכשל בהכנה משבת לחול, רפואה בשבת ופעילות גופנית אסורה בשבת.
למשל, תוסף מגנזיום ניתן לערב במאכלים מערב שבת. התעמלות בשבת כאשר מזיע - אסורה לכו"ע, כאשר משתמש במשקולות ומתקנים - אסורה לרוב הפוסקים, וכאשר לא משתמש בשום מתקן וגם לא מזיע (למשל, לשבת ולקום, וכן שכיבות שמיכה) - יש אוסרים ויש מתירים וכל יר"ש יוועץ ברבותיו.
"ככה זה בצו
בערב שלפני הצום הוא שתה המון. בקבוק אחר בקבוק, כוסות מים בזו אחר זו. הוא מילא את עצמו בנוזלים בתקווה "לאגור" מים לקראת יממה ללא שתייה. אלא שהגוף אינו בקבוק. מים אינם נשמרים בקיבה כמו במיכל סגור. הם נספגים מהר, מופנים אל הרקמות, ואם אין להם תכלית מטבולית – הם מסולקים דרך השתן.
כדי לשמור על נוזלים לאורך זמן, הם צריכים להיקשר לרקמות. במיוחד לשרירים. ומים נקשרים בצורה הטובה ביותר לגליקוגן – מאגר הפחמימות הטבעי של הגוף. כל גרם אחד של גליקוגן שומר לצידו כשלושה גרם מים. כלומר, הגוף זקוק לפחמימות כדי לאגור מים!
וכאן נכנסת לתמונה האסטרטגיה הפשוטה אך הלא־ידועה: פעילות גופנית מתונה בצהריים שלפני הצום מגבירה את הרגישות של השרירים לגלוקוז. אחריה, כשהגוף מקבל פחמימות – בין אם מפרי, אורז או לחם – הן אינן הופכות מיד לשומן, אלא נשלחות למילוי מחודש של מאגרי הגליקוגן. וביחד איתן – נשמרים גם הנוזלים. כך נבנית רזרבה פנימית של אנרגיה ומים בתוך הרקמות עצמן, לא בבטן המתנפחת משתייה מיותרת.
לא מדובר בדיאטה ולא בטכניקת ספורטאים. מדובר בהכנה בסיסית – ביולוגית, טבעית – לצום שמטרתו לא רק להיעשות כהלכה, אלא גם להיעשות מתוך תפקוד תקין, שקט גופני, וצלילות דעת.
אבל לא די בפחמימות. צום אינו רק מאבק מול הרעב – הוא מאבק בשיבוש מאזן המלחים בגוף. נתרן, אשלגן, מגנזיום – כולם חיוניים לתפקוד תאי העצב, שרירי הלב, ויסות לחץ הדם ותחושת החיוניות הכללית. איבוד הדרגתי של מלחים אלו, שמתרחש דרך השתן והזיעה, מחריף מאוד בזמן צום ממושך, במיוחד אם לפניו לא ננקטה פעולה למילוי מאגריהם.
אחת הטעויות הנפוצות היא להסתפק במים בלבד. שתיית מים טהורים, בלי מלחים, גורמת לדילול רמות הנתרן בדם – מה שמוביל לבלבול, חולשה, וכאבי ראש עזים. כדי למנוע זאת, יש להקדים ולהוסיף כמות מדודה של אלקטרוליטים – לאו דווקא בצורה של תוספים יקרים, אלא באופנים פשוטים: מעט מלח רגיל במים, חצי כפית מלח דל נתרן (לא נטול נתרן אלא דל נתרן - שהוא בערך חצי אשלגן חצי נתרן) ואכילה של מזון עשיר באשלגן כמו אבוקדו, בטטה, בננות או עלים ירוקים.
מגנזיום, מצידו, פועל מאחורי הקלעים. הוא תומך בתפקוד תקין של מערכת העצבים, מונע התכווצויות שרירים, ומפחית משמעותית את הסיכוי לכאבי ראש הקשורים למתח או להתייבשות. נטילה של תוסף מגנזיום בערב שלפני הצום – במיוחד מגנזיום ציטראט או גליצינאט – היא מהלך פשוט שיכול לשנות את כל חוויית הצום.
הסעודה המפסקת עצמה אינה צריכה להיות סעודת שבע ברכות. עומס יתר על הקיבה, תיבול כבד או מאכלים שמנים עלולים להזיק יותר מאשר להועיל. עדיף להרכיב את הסעודה ממנות פשוטות, מבושלות, רכות לעיכול: פחמימות מורכבות כמו אורז, קוסקוס או פתיתים; חלבון קל כמו ביצה או עוף מבושל; שומן מתון כמו שמן זית; וירקות מבושלים. הסוד האמיתי הוא בשתייה – מתונה, רציפה, לאורך כל שעות אחר הצהריים – לא מרתון שתייה בשעה האחרונה.
ולבסוף – עניין הקפאין. עבור מי שרגיל לצרוך קפה, הפסקה חדה בצום עלולה לגרום לכאב ראש עז יותר מהצום עצמו. לכן, יש להפחית בהדרגה את צריכת הקפה יומיים־שלושה לפני תשעה באב. מעבר לתה, או דילול הקפה, מאפשר לגוף להסתגל בהדרגה.
צום אינו מבחן של סבל. הוא תהליך של התעלות הנפש. כשהגוף מתוחזק, כשהמערכת מאוזנת, כשהתשתית הפיזיולוגית מוכנה – הנשמה יכולה לעלות למקומות גבוהים באמת, בלי שייגררו אחריה סחרחורת, בחילה וכאב ראש.
* נכתב לכלל הצומות, השנה כאשר ערב ת"ב חל בשבת קודש יש להזהר שלא להכשל בהכנה משבת לחול, רפואה בשבת ופעילות גופנית אסורה בשבת.
למשל, תוסף מגנזיום ניתן לערב במאכלים מערב שבת. התעמלות בשבת כאשר מזיע - אסורה לכו"ע, כאשר משתמש במשקולות ומתקנים - אסורה לרוב הפוסקים, וכאשר לא משתמש בשום מתקן וגם לא מזיע (למשל, לשבת ולקום, וכן שכיבות שמיכה) - יש אוסרים ויש מתירים וכל יר"ש יוועץ ברבותיו.
