Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
קיבלתי במייל
מקווה שזה בסדר להעלות כאן
(אם לא, מתנצלת, ואפשר למחוק..)

"על טעם וריח אין להתווכח!" – תובנות חשובות מהבידוד, ובעיקר מהימים שלאחריו...
את השורות הבאות כתבתי והפצתי בין מכריי לפני חג הפסח,
וחשוב שתקראו אותן לפני שתעברו לקטע השני, אותו כתבתי
בימים האחרונים:
"אשתף אתכם בהרגשה של חולה קורונה מאומת: לא
מפורסם כל כך, שאחד התסמינים של הקורונה הוא חוסר טעם
וריח! נסו לדמיין מה זה לשתות קפה עם שתי כפיות גדושות
ולהרגיש טעם של מים חמים! לשתות ספרינג ולהרגיש טעם של
מים קרים! )קצת יותר סמיך...(. לשתות מים ולא להרגיש טעם
מים! )כן, כן, יש להם טעם. שלא תדעו...(. לאכול עוגה ולהרגיש
כאילו אתה אוכל רגבי עפר! להסתפק האם בירכתי על הבשמים
במוצאי שבת ברכה לבטלה...
"בקיצור: בטוח לי שההלל של פסח ייראה אצלי אחרת )גם
בבידוד(, שכן הפסוק 'אף להם ולא יריחון'... קיבל אצלי משמעות
חדשה!... ואולי זה אחד הדברים שהקב"ה, האבא של כולנו
שרוצה בטובתנו תמיד, רצה שנרוויח מהקורונה שהנחית עלינו".
את השורות דלעיל כתבתי בתחילת ימי הבידוד שנכפו עלי
האם אפשר לומר שלחלות בקורונה בגיל צעיר זה
"בסדר" ו"לא נורא"? האם המחיר הכבד שמשלמים
על כך מהווה תמורה שווה למלון בחינם?!...
כחולה קורונה. ייתכן שגם הן תרמו לעובדה שכעבור תקופה
קצרה הכניסו את התסמין זה לרשימת התסמינים הבולטים של
חולי קורונה!
וכעת, לאחר מספר שבועות, לאחר שהחלמתי ב"ה, אני מוצא
חובה לעצמי לכתוב את הדברים הבאים:
לצערי אנשים מאוד מזלזלים, ובפרט צעירים, בכל הנחיות
משרד הבריאות. אפילו שיש טענות, ולעיתים צודקות, על
החלטות המתקבלות ממניע של אינטרס כזה או אחר; או בגלל
שאומרים 'מה כבר יקרה אם אדבק, סה"כ אהיה מחוסן ולא אחיה
בפחד תמידי מלהידבק, כי הרי לצעירים זה לא מסוכן' )על טענה
זו חשוב להעיר: אף אחד אינו יודע כיצד הגוף שלו יגיב, והיו
דברים מעולם ה' ישמרנו( - אבל אני מקווה שאחרי שתקראו את
הדברים תבינו שזה לא פשוט כלל וכלל:
מסקר שערכתי עם עשרות חולי קורונה שהבריאו, כולם
מציינים ומרגישים כמוני, שחושי הטעם והריח לא חוזרים
לקדמותם, ואפילו שלושה חודשים אחרי! זאת אומרת, אפילו
שהם מרגישים טעם וריח, זה כבר לא כמו מה שהיה בעבר!! וזה
לזמן בלתי ידוע, ויכול להיות אפילו חס וחלילה שזה לא יחזור
לעולם לקדמותו!!
וכאן המקום לשאול: האם שווה להידבק? האם הפחד
מהידבקות והמאמצים להישמר מכך לא שווים? האם המחיר
הכבד של פגיעה באחד החושים מהווה תמורה שווה למלון
בחינם?...
האם בגלל שקצת חם עם המסיכה שווה לאבד חושים כ"כ
יקרים לזמן בלתי ידוע? האם אפשר לומר שלחלות בקורונה בגיל
צעיר זה "בסדר" ו"לא נורא"?
אין לי ספק, שבזמן הקרוב תראו שייצאו מחקרים שיאשרו
את מה שאני כותב היום, כמו שהיה בפעם הקודמת... אנא הפיצו
זאת לכמה שיותר אנשים, שידעו שיש מחיר מאוד יקר לחלות
בקורונה, ושיפסיקו לזלזל!
בברכת בריאות איתנה!
מאיר גליק
אני מוצא את עצמי כל יום כותב כמה צעטלאך - פתקים לרבה של הילדים, כל יום כל יום מאז שהם חזרו ללמוד בחיידר,
כבר כמעט עשרה ימים שאני כותב עוד פעם ועוד פעם הצהרת בריאות, יש כאלה שאמרו לי תכין במחשב פתק ותמלא את התאריך ותחתום.
אבל אני לא חושב כך, אני לא מסוגל להרגע. הפתק הזה, הקוויטל הזה, מחזיר אותי בתשובה כל יום. את הפתק הזה אני מנסח כל יום מחדש.
יום אחד אני כותב הודו לה‘ כי טוב כי לעולם חסדו בני שלמה זלמן בריא ושלם ואין לו שום תסמינים,
ולמחרת אני כותב ברוב רחמיו וחסדיו בני שלמה זלמן בריא ושלם ואין לו כל תסמינים.
ולילד אחר אני כותב ברוך השם יום יום יעמס לנו ישע ופדיום בנינו שמואל בריא ושלם,
חי חי יודוך וישבחוך בנינו בנימין בריא ושלם ואין לו כל תסמינים.
והפתקים הללו עושים אותי מאושר. הפתק הזה מחזיר אותי בתשובה!
מו“ר הגאון רבי עזריאל זצ“ל היה מרגלא בפומיה
שיש לכל יהודי דברים שעליהם הוא צריך לחזור בתשובה,
לכל אחד יש הנסיונות שלו. מי בשמירת הלשון, ומי בשמירת העינים, מי בקמצנות, ומי בפזרנות, מי בעצלות, ומי בתפילה
ולימוד התורה, ביושר ואמינות, וכו‘ וכו‘.
אבל יש מצוה, הוא אמר, שכולנו צריכים לחזור עליה בתשובה:
אהבת השם. ביטול מצוה דאורייתא של אהבת השם ”בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך“ כל מידה ומידה שהוא מודד לך הווי מודה לו במאוד מאוד. להודות להקב“ה הוא חלק בלתי נפרד ממצות אהבת השם, להודות על הטוב ולהודות על הרע בכל מידה ומידה.
אודה על האמת, אני אבא לילדים וסבא לנכדים ומשמש בתפקיד הזה כבר למעלה מעשרים ושבע שנים, כמעט עשרת
אלפים ימים אני הורה לילדים. ומעולם לא כתבתי להם
”הצהרת בריאות“,
זה היה פשוט שהם בריאים, מה פתאום לחשוב אחרת?!
מתי ישבתי לעצמי וכתבתי על פתק תודה לך השם שבני בריא ושלם ברמ“ח אבריו ושס“ה גידיו, מתי חשבתי על זה בכלל?!
(מתוך דברים של הרב ישראל קליין)
דברו ודברו בלי סוף על "ההוזלה" שבחתונות האלה נו ואיפה הלכו כל הדיבורים האלה? החתונות עכשיו הרבה הרבה יותר יקרות רק עריכה הכי מינימלית וסחיבה של שולחנות לאיזה חצר נחמדה של אנשים טובים כבר עולה 600 ש"ח וזה עוד לפני הכל!!!
אז בהתחלה בהיסטריה הראשונה אולי לא היו הוצאות כי כולם נדבו והתנדבו אבל עכשיו??? ואני ממש לא מדברת על כאלה שמחפשים הפקה משו משוכלל, מינימום שבמינימום..
והכאב ראש? הארגון, איפה יהיה? איך יהיה?הצילו איך אפשר להוזיל עלויות !!
אחי מתחתן וההורים פשוט עובדי עצות כל מפה או פרח קצת לקשט עולה המון!!!
סיפרה לי מישהי שהיתה בחתונה הביאו מישהו שיערוך במחיר הכי מינימלי שיכול להיות שגם כך לא היה זול.. הם הגיעו כלום לא היה מאורגן האבא התחיל לסחוב שולחנות :(
מה יותר נח מחתונה מאורגנת שלא צריך לחשוב על שום דבר, לא שעות למוזמנים, לא קיטרינג לא כסאות לא מפות וכו' ואני מדברת על חתונות פשוטות וצנועות בוולף, חן, גוטניק וכו'
קראתי את כל הפוסטים על חתונות הקרונה הזולות ומצומצמות... אז זהו ששום דבר כבר לא רלוונטי לא חיסכון כספי ולא נפשי. זה נסיון מאד קשה למתחתנים ולמחתנים בתקופה זו.
שלא נדבר על ריקודים בידיים!!!! חיבוק מזל טוב מתרגש!!! אין! כלום! מתרגשים מרחוק שמחים מבעד למסכה חבר'ה תתעוררו זה עצוב!!! זה לא נורמלי!!! ה' רוצה שנמשיך לבקש ממנו, להתפלל אליו..

ולסיום - עזרה!! האם יש איזשהו ארגון או מישהו שיכול לעזור למתחתנים עכשיו עם כל ההוצאות הכבדות של העריכה והארגון הזה?
או אולי הפקות מוזלות יותר שיוכלו לעזור?
אולי צריך להקים כזה ארגון עכשיו ומהר.

תודה שקראתם עד הסוף כי בטח אתם אנשים טובים ורוצים לעזור...

בתפילה שהמגפה הזו תחלוף ונתקדם לחיים רגילים ומרוממים (כי משהו צריך לקחת מהתקופה...)
עד לאחרונה לא סבלתי יותר מדי מהקורונה. במידה זהירה אפשר לומר שגם די נהניתי משלל השירותים שהונגשו עד הדלת. אפילו את השמחה הביאו לי הביתה במשאיות. הילדים נהנו, הבית תסס, הצחוקים לא הפסיקו, וגם המריבות וטיפוסי הקירות. היו מחירים, כמובן, אבל הכל בגדר הנסבל.

ואז הילדים חזרו ללימודים. ולאחר כשלושה שבועות, משהו התחיל להריח לי לא תקין.

בהתחלה כל התיאורים הצבעוניים של בתי על המתרחש בבית הספר היו נשמעים לי מוגזמים אך חינניים. המורה הלחוצה מעבר למחיצת שקף + מסכה, הצהרות הבריאות, צוותי הניקיון המתוגברים, הוראות הריחוק, מעמד היציאות האינדיווידואליות לנטילת ידיים שמתמשך כשעה ורבע מדי בוקר, ההפסקות בשעות המוזרות, חיטויי הידיים הכפייתיים בתחילת ובסוף כל הפסקה, בתחילת ובסוף כל שיעור, אחרי כל גיהוק ובתום כל חיטוט אף.

קצת הגזימו, חשבתי, אבל אף אחד הרי לא מת מזהירות יתר.

אבל כשלפני שבוע הילדה שלי, בכיתה א', שעד כה היתה מלאת שמחת חיים במובן הכי פשוט של המילה, שמחה ומאושרת ונטולת דאגות – התחילה להתנהג כמו מישהי אחרת, אמרתי, יש סיכוי שמשהו כאן משתבש. היא מתעוררת בלילות ובוכה בהיסטריה שהיא מפחדת, לא מצליחה להירדם אחר כך במשך שעות, מסרבת להוריד את המסכה גם בבית, לא רוצה ללכת לבית ספר, מפתחת הפרעת חיטוי חמורה, מבוהלת באופן קבוע ועוד. אם זאת השגרה, הרי שהיה מצופה ממנה הרבה הרבה יותר.

בימים האחרונים, הסיפורים מבית הספר מסמרים את שערותיי.

אני מבין את המוטיבציה של ההנהלה שלא להגיע לכותרות בתור המוסד שנסגר בגלל הדבקה המונית. אבל בגלל זה להרוס נפשית את התלמידות? להעמיד את כל המסכנות ששכחו היום להביא את הצהרת הבריאות בשורה בחוץ, תוך זעקות שבר "להתרחק שש בלטות" עד שיבוא ההורה המזניח עם ההצהרה? לעמוד על וורידי התלמידות לאורך היום שלא יזוזו חלילה וחס? שיתפחלצו? שלא ישחקו? שיחטאו עוד פעם את הידיים ואת השולחן סתם כי למה לא?

הפכו את החיים שלהם לסיוט. זה באמת שווה את זה? מישהו לוקח בחשבון את המחירים הכבדים?

בבית הקורונה היתה חוויה היסטורית שתיזכר לא רע, בבית ספר זה הפך להיות אסון ממשי. כאן ועכשיו.

צריך להיזהר, לא אומר שלא, אבל בגבולות הטעם וההיגיון. הסיכון הקטן לא מצדיק את ההיסטריה, את הלחץ ואת ההרס לטווח הארוך. גם אם יידבקו, לא סוף העולם. ההגזמה הפרועה הזו עלולה לעלות לעתיד שלנו ביוקר רב, הרבה יותר ממה שספק ההדבקה הרחוק יעלה.

ואם כבר, הייתי מצפה ממוסד חינוכי שאמון להקנות ערכים יהודיים גם לנצל את הזמן הזה לא רק בשביל לשנן את ההוראות שוב ושוב ולהפוך את כל הדור הבא לדור בהפרעה, אלא גם קצת להתייחס לתקופה בצורה יהודית. באמונה. בביטחון ובשמחה.

השתדלות זה חשוב, אבל זה בשום אופן לא חזות הכל. הרבה משתדלים נדבקו למרות הכל ולהיפך. בסוף, איך שלא יהיה, אנחנו זקוקים לרחמי שמים מרובים. אז למה להרוס בדרך את השפיות של הילדות? למה זה טוב?

הילדה בוכה. לילה טוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה