בית הדין האזורי לעבודה פסק פיצויים בסך 108,080 ₪ לעובדת שנדרשה לעבוד בחופשת הלידה ופוטרה שלא כדין בתום חופשת הלידה
תע"א 3649/08 ענת בלטמן נ' חברת נוקי מוצרי תינוקות בע"מ ואח', ניתן ביום 30.6.2011 ע"י כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור ד"ר רוזנטל והגב' שליסל.
עובדות
1. התובעת, הגב' ענת בלטמן (להלן – ענת), הועסקה בחברת נוקי מוצרי תינוקות בע"מ (להלן – החברה) מיום 12.7.2005 כמנהלת קשרי לקוחות. הנתבע 2 מר יובל לוי (להלן – מר לוי) הינו המנהל והבעלים של החברה.
2. בהסכם העבודה של ענת נקבע כי החברה תעמיד לרשותה רכב וטלפון סלולרי.
3. בחברה קיים נוהג ולפיו עובדות שיצאו לחופשת לידה הושארו בידיהן הרכב והטלפון הנייד.
4. ענת נתבקשה להמשיך ולעזור במהלך חופשת הלידה, בתמורה להשארת הרכב והטלפון הנייד.
5. ביום 31.7.2007 פוטרה ענת ע"י החברה, בהיותה בחופשת לידה, אולם החברה חזרה בה מהודעת הפיטורים. ביום 24.10.2007 הוצא לענת מכתב פיטורים ובו צויין כי פיטוריה יחולו החל מיום 31.7.2007.
6. לטענתה של ענת פיטוריה נעשו בחוסר תום לב, תוך הפרת הסכם העבודה ותוך הפלייה אסורה על רקע של מין והורות.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק
1. ענת ביצעה את תפקידה בחברה לשביעות רצונה של החברה. אשר על כן כאמור בסעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות) עובר הנטל למעביד להוכיח כי העובדת פוטרה שלא בשל הורותה או הריונה.
2. חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים) קובע במפורש בסעיף 6(א) ובסעיף 8 לחוק כי מעביד לא יעביד עובדת שקרובה ללדת ויצאה לחופשת לידה. אשר על כן דרישתה של החברה להעסקת ענת במהלך חופשת לידתה הינה בניגוד לחוק עבודת נשים.
3. תקופת חופשת הלידה נועדה לטיפול ברך הנולד ולמתן חופשה לאישה היולדת. מעביד אינו יכול לכפות על עובדת בחופשת לידה לעבוד הן מהבית והן ממקום העבודה, לא למשך יום עבודה מלא ואף לא לשעה אחת. על המעביד לדעת כי תקופת חופשת הלידה מיועדת להתנתקות מלאה בין העובדת למקום העבודה. האיסור להעסיק עובדת במהלך חופשת הלידה הינו אבסולוטי וכל חריגה של המעביד מאיסור זה תגרור סנקציה אזרחית חריפה.
4. בענייננו, לא זו בלבד שענת "נתבקשה" לעבוד בתקופת חופשת הלידה, אלא שננקטה נגדה סנקציה בשל סירובה, שהגיעה לכדי פיטוריה. אשר על כן, משהחברה ביקשה להעסיק את ענת במהלך חופשת הלידה בניגוד לדין, זכאית ענת לפיצוי על פי חוק עבודת נשים בסך של 30,000 ש"ח.
5. החברה נהגה עם ענת בשונה ממנהגה ליתן רכב וטלפון בזמן חופשת לידה. בנוסף, עיקר עבודתה של ענת היה עבודה משרדית והרכב שימש את ענת להגעה למקום העבודה ולא לצורכי עבודה ועל כן לא הייתה כל סיבה ליטול מענת את הרכב, גם כשהיא מצויה בחופשת הלידה. על פי סעיף 2(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מעביד אינו יכול לפגוע בתנאי העבודה של עובדת בשל הורותה (ובמקרה דנן בשל חופשת הלידה בה היא מצויה). אי לכך זכאית ענת לפיצוי בסך 20,000 ₪ בשל פגיעה בתנאי עבודתה במהלך חופשת הלידה (לקיחת הרכב והטלפון) ובנוסף פיצוי בגין ההפסד הממוני עקב שלילת השימוש ברכב ובטלפון הנייד בסך 9,180 ₪.
6. על פי ההלכה הפסוקה, לא ניתן לפטר עובדת בתום חופשת הלידה. ברי כי המטרה בחיוב החזרת עובדת אחרי חופשת לידה לעבודה בפועל אצל מעבידה הינה על מנת ליתן לעובדת סיכוי טוב להשתלב שוב בעבודה, למרות הנתק שהיה בינה לבין העבודה בתקופת הלידה ולאחריה. אשר על כן לו חפצה החברה שלא להשיב את ענת בתום חופשת הלידה, היה עליה להגיש בקשה להיתר פיטורים מהתמ"ת ומשלא עשתה כן, היה עליה להחזיר את ענת לעבודה בפועל בתום חופשת הלידה.
7. הסכמתה של ענת לאי החזרתה לעבודה בתקופה שלאחר חופשת הלידה (60 יום לאחר חופשת הלידה) שהינה תקופת מוגנת, אין לה נפקות. פיטורים בתקופה זו מותנים בהיתר מאת התמ"ת. היתר כזה לא נתבקש ולא ניתן ועל כן לא ניתן היה לפטר את ענת. אשר על כן, החברה תפצה את ענת בגין פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים בסך של 30,000 ש"ח.
8. אין חולק כי לענת לא נערך שימוע בטרם פיטוריה. גם אם עסקינן בפיטורים בשל צמצומים, היה על החברה לערוך שימוע לענת וזה לא נעשה ע"י החברה. בפיטורים כלכליים, פיטורי צמצום מנימוקים כלכליים – יש לאפשר לכל מועמד לפיטורים לטעון את טענותיו, זאת מאחר ופיטורי צמצום פוגעים קשות במי שאין בם פגם. יש לבחון את היכולות של העובדים המועמדים לפיטורים מול צרכיו הכלכליים של המעביד. נוכח המסקנה כי לענת לא נערך שימוע כדין, על החברה לפצות את ענת בפיצוי בגובה 3 משכורות חודשיות ובסה"כ בסך של 18,900 ₪. הפיצוי לענת בגין הפסד זה נקבע לפי משכורת הברוטו של ענת ולא עלותו למעביד שכן לעובד אין כל קשר לעלות שכרו.
9. לעניין אחריותו של מר לוי אישית לחובות החברה - התנהגותו של מר לוי לא הייתה תמת לב. מר לוי הינו בעל מניות בחברה ומנהל בה והמחזיק את רוב מניותיה של החברה. בפעולותיו דרש מר לוי מענת לעבוד בזמן חופשת הלידה שלה, איים עליה שאם לא תעבוד בחופשת הלידה יילקחו ממנה הרכב והטלפון הנייד ואם לא די בכך, שלל ממנה מתן מכתב המלצה וכל חטאה של ענת היה שסירבה לעבוד במהלך חופשת הלידה. נוכח מעשיו של מר לוי, יש לחייבו בחובותיה של החברה כלפי ענת.
10. סוף דבר – התביעה התקבלה. החברה ומר לוי חוייבו לשלם לענת סך של 108,080 ₪. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין החל מיום סיום יחסי עובד-מעביד ועד לפירעון מלא. כמו כן, החברה ומר לוי ישלמו לענת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
____________
המאמר באדיבות עו"ד הילה פורת, מנהלת ובעלת משרד עורכי דין הילה פורת ושות' המתמחה במתן שירותים משפטיים מגוונים למעסיקים בתחום דיני העבודה, מנהלת הפורטל "עולם העבודה" ומחברת הספרים : "דיני עבודה – המדריך המלא" ו-"חוזים והסכמים בדיני עבודה".
לאתר האינטרנט של עו"ד הילה פורת:
http://www.hilaporat.co.i