פורום 'חדר מורים'

פורום זה מיועד למורים ומחנכים, מורות ומחנכות, גננות, וכו'. המעוניינים לעזור ולהיעזר, בחומרי לימוד, שיעורים, וכו'.
  • 287
  • בס''ד

    חובת הזהירות מאמרות כנף


    ברצוני למקד את הנושא על הנושא ששייך לעניין לא תונו, והוא אמירת אמרות כנף כלומר לא שהמנהל או המלמד מתכוונים לפגוע בתלמיד, אלא הם מתכוונים לומר לו תשובה שנונה כביכול שגם הוא וגם הכתה תהנה והתוצאות חמורות ביותר. וברשותכם אספר 2 סיפורים אחד שמעתי מכלי ראשון, והשני שמעתי מאדם חשוב מאוד וישיש.

    שח לי אברך שלצערו הוא עזב את הגמרא בגיל צעיר ועבר כברת דרך קשה כדי למצוא ישיבה וכו' וכיום הוא עובד למחייתו אולם אכפת לו שהוא לא ת''ח . שאלתי אותו: "מה קרה לך שעזבת את הגמרא?, ומדוע אתה מאוכזב מעצמך?" השיב לי, שכשהיה בכתה ד' בזמן שלמדו ב''אלו מציאות'' דף כ''ו את המילים ''דשתיך טפי'' שהמשמעות: העלה הרבה חלודה, אז הוא לא הבין את המילים ושאל את המלמד לפשרן, ענה לו המלמד בדרך '' הלצה'' ובלי לחשוב :''ראש כמוך'', כמובן שכל הכתה צחקה, והוא נפגע עד עמקי נשמתו והצמיד לו תוית שיש לו ראש חלודה.. שלעולם לא יכול להבין את הגמרא ובאמת ראשו נסגר לחלוטין מבחינה רגשית שזה משפיע על היכולת האמתית ועבר את מסלול הת''ת בלי להבין כלל את הנלמד וכמובן שהוא לא התקבל לשום ישיבה, וכמעט נשר לצערו, אילולי שטיפל בו בעל מקצוע מקצועי שהצליח להוציא ממנו את התווית הזאת בטיפולים ממושכים והחזירו לישיבה ברמה נמוכה ולאט לאט החל להשתלב בישיבה רגילה. "עד היום", כך הוא מספר:" כואב לי מאד על השנים שחלפו עלי, הן בת''ת והן בישיבה, וכיום אני עובד להאמין בעצמי שיש לי כישרונות ברוכים, ומתי שאני נזכר במלמד זה מתחשק לי לומר: ''אתה עברת על 'לא תרצח', רצחת אותי על לא עוול בכפי "דשתיך טפי" מצלצלים לי במח ואני נשארתי בעל בית". שמעתי אותו בקשב רב וראיתי את תסכולו ואת עיניו המיוסרות, ועניתי לו שמשמים גזרו עליו שהוא צריך לעבוד ולא ללמוד ושיפסיק להצטער על זאת. אבל לעצמי אמרתי את האמת המרה שהמלמד הנ''ל לא ייצא מגיהנום, הוא רצח כלי ילד שנולד לגדולות... האם בכלל יש כפרה על פליטת פה אומללה זו?!

    סיפור נוסף ששמעתי מאדם חשוב וישיש שסיפר לי שבילדותו לפני כשישים שנים למד איתו בכתה בת''ת ילד שלא ניחן בבינה יתירה וכמובן שהילדים חפשו לצערנו ללעוג לו, אולם כאן אני מספר על המלמד שגם כן פגע בילד באמירה של ''אמרת כנף'' וגרם לתוצאה אומללה. היה זה באמצע שיעור גמרא שלמדו בו את המשנה ''רכוב בעיר ומנהיג בשדה'' כלומר או שהיהי רוכב בעיר או שהיה מנהיג בשדה ואז התלמיד הנ''ל שאל את המלמד''כיצד זה יתכן שחמור אחד יכול להיות בו זמנית גם בעיר וגם בשדה? השיב לו המלמד באידיש מצלצלת:"סאיז געוון אלאגענגער אייזלה" (כלומר מדובר בחמור ארוך שהיה בו זמנית גם בשדה וגם בעיר) כמובן שהילדים צחקו ונהנו מהבדיחה והגדילו לעשות כשהחלו לכנות אותו:"אלנגער אייזל" (חמור ארוך) התלמיד נפגע מאד מכינוי זה , אולם זה לא עזר כלום והוצמד לו תוית של 'חמור ארוך', ומאז החל לדרדר נפשית עד שרח''ל פרק עול תורה ומצוות ול''ע לקח את חייו הי''ר "חבל על דאבדין" וכאן הבן שואל "האם המלמד הנ''ל הוא לא 'שופך דמים'?! האם הוא לא נידון בשמים כרוצח?? בטוחני שכן כי עליו נאמר :" כי באפם הרגו איש"

    בעקבות סיפור זה בוודאי כל אחד מחברי הפורום נחרד וכמובן שיזהר בהנ''ל וזה יהיה תיקון לנשמתו של אותו מלמד.

    לחברי הפורום היקרים!

    למנהלים היקרים שלבטח מתפלאים על הביטוי החריף בו נקטתי –'דיני נפשות'; , אבקש להרחיב על ''נושא ריטלין וסוגי התרופות המתקדמים, שהינו בגדר דיני נפשות ממש.

    תקופת הילדות היא תקופה שקובעת לכל החיים כידוע. כל מהלך חיינו מושפע מהחוויות שספגנו בשנותינו הראשונות, לטוב ולמוטב. קשה לשנות את המסלול בגיל יותר מאוחר, וכאשר נער צעיר מתייצב על דרך לא טובה – נדרש מאמץ ועבודה רבה כדי להחזירו למסילה.

    המומחים כבר יודעים זאת: אחוזים גבוהים מבעיות הנשירה, לא עלינו, הינם בקרב ילדים שסבלו מלקויות למידה ! המסלול ברור ופשוט רח"ל. הילד מעביר את שנותיו בת"ת מנותק ממעגל הלמידה. הוא יושב בכיתה דחוי, ספוג חוויות של כישלון, האמונה שלו ביכולתו שואפת לאפס, ומכאן להידרדרות כללית בגיל ההתבגרות – הדרך קצרה.

    מלמדים רבים רואים את המציאות הזאת מול עיניהם. הם רואים ילדים שברור להם כשמש בצהריים שהבעיה שלהם לא נובעת מעצלות או מחוסר מוטיבציה; הם חשים כי מדובר כאן בקושי אמיתי שצריך לאבחנו, הם חשים את תסכולו של הילד ואת מאמציו שמסתיימים פעם אחר פעם בכישלון - וכאן המציאות נחלקת לשניים: ברוב המקרים ב"ה, מדברים עם ההורים, מסבירים להם את החשיבות של האבחון המקצועי במקרה זה ומצליחים לשכנע אותם להעניק לילד טיפול נכון, וב"ה לעיתים קרובות רואים פשוט נפלאות. כל מלמד יכול לספר מניסיונו על תלמידים שזינקו באחת משולי הכיתה לראש הפירמידה לאחר שבעייתם אובחנה.

    ולעומת זאת יש הורים הססניים, שבשל כל מיני שמועות בלתי-מבוססות חוששים מהצעד הזה, ולמלמדים לא נותר אלא להביט, ועיניהם כלות. את העתיד הם כבר יודעים...

    לפני כעשרים שנה למדו אצלי שני תלמידים באותה כיתה. אצל שניהם חשתי כי קיימת בעיה שמצריכה אבחון, אבל בעוד שאצל תלמיד אחד הצלחתי לשכנע את ההורים לפנות לאבחון, הורי התלמיד השני אטמו את אוזניהם. כיום, אותו תלמיד הינו אברך לתפארת שהקים בית נאמן בישראל, בעוד רעהו כבר פרק מעליו רח"ל עול מצוות...

    עתה, אמרו נא: האם לא בדיני נפשות עסקינן? האם לא מדובר בהצלה לדורות, ולחילופין רח"ל – בבכייה לדורות?

    הרי לא מדובר בשאלה האם התלמיד יידע את החומר הנלמד או לא. מדובר בכל האישיות שלו, בכל עתידו. האם אינה מובנת סיבת החרדה והתסכול שאנו, העוסקים בחינוך, חשים לנוכח מאמרים מהסוג של זה שהתפרסם, המציגים תמונה מוטעית ולא נכונה ועלולים לגרום לנזק בל ישוער? לגרום להורים לחשוש ולהימנע מפני הדבר היחיד שעשוי להציל את בנם – וכל זאת בשל מצג שווא ובלתי מבוסס בעליל?



    רשות הדיבור – למומחים בלבד!

    וכאן המקום לומר את הדברים הבאים: מלמד, ויהא חשוב ויר"ש ביותר ועוסק במלאכתו נאמנה – ואפילו 'מבין' בחינוך, לא אמור להיות לו עדיין דבר וחצי דבר עם הנידון הקרוי 'ריטלין'. לא להמליץ ולא להציע, לא לכאן ולא לכאן! הליקוי המכונה A.D.H.D או A.D.D שבשלו נוטלים את הריטלין, אינו בעיה חינוכית או רגשית. זוהי תופעה נוירולוגית טהורה וזכות הדיבור בעניינה שמורה "לנוירולוג ילדים בלבד" – מי שהשקיע שנים רבות בלימוד והתמחות. האם, למשל, נשתמש בחוות דעתו של מלמד תשב"ר, חשוב ומוערך ככל שיהיה, גם בנוגע לתרופות הנצרכות בעת מחושים ומחלות פיזיות חלילה?...

    לצערנו, התופעה קיימת גם בשטחים נוספים בחיי הציבור החרדי – תופעת ה'מבינים' הנוטלים לעיתים את מקומם של המומחים המוסמכים. היא נפוצה בעיקר בתחום בעיות הנפש, ורבים חללים הפילה. אמר לי פעם מומחה מפורסם כי במקרים לא מעטים הוא נאלץ לעמול קשות רק כדי לתקן את האדמה החרוכה שהותירו אחריהם 'מבינים' למיניהם, ואין כאן המקום להרחיב בסוגיה קשה זו.



    תרופת קסם, או טיפול הכרחי?


    .ובכן, מהו הריטלין? האם זו אכן מן תרופת קסם שנועדה להקנות למלמדים שקט ומנוחה מפני תלמידים שובבים? האם זהו אכן סם מסוכן חלילה שניתן בקלות הדעת כדי לעשות למחנכים 'חיים קלים'? האם מדובר במשהו ממכר? מזיק?

    תופעת ה'היפר-אקטיביות' קיימת רק בחלק מהמקרים של הליקוי המכונה "הפרעת קשב וריכוז" – A.D.H.D או A.D.D. הפרעת הקשב אינה קשורה בהכרח לפעילות יתר, ובמקרים רבים ניתן ריטלין - ומחולל נפלאות - בתלמידים שקטים לחלוטין שלא הפריעו במאומה למהלך הלימודים בכתה. רק מסירותו של המלמד ודאגתו מביאה במקרים אלו לאבחון ולטיפול הנכון.

    תקצר אמנם היריעה מלמצות את העניין ביסודיות; הנושא נרחב ביותר, אך נסקור אותו בקווים כלליים בלבד.

    במשך השנים החלו להבין אנשי החינוך, המדע והרפואה שברוב המקרים, כאשר ילד אינו מקשיב ואינו מתרכז בלימודים - לא מדובר בבעיה חינוכית ("הוא לא רוצה!"), אלא בקושי אובייקטיבי ("מאד קשה לו", או "הוא לא יכול") – קשיי קשב וריכוז.

    קשיי קשב וריכוז נחלקים לשני סוגים:

    א. קשיי קשב על רקע נוירולוגי: הקושי נובע מחוסר בחומר בשם "דופאמין" הנמצא במוח. חסר בחומר זה גורם לבעיית קשב וריכוז, ובמקרים מסוימים כאמור גם להיפראקטיביות.

    ב. קשיי קשב שאינן על רקע נוירולוגי, אלא כתוצאה מבעיות רגשיות שונות, לחצים ומועקות למיניהם או כתוצאה מלקות כלשהו בלמידה אשר בגינה הילד מאבד עניין ואינו מקשיב.

    בשני הסוגים הנ"ל הילד זקוק לסיוע, אך דרכי הסיוע שונות לחלוטין. כדי להבחין ביניהם יש צורך באבחון של בעל מקצוע מוסמך האוסף נתונים רבים ועורך בדיקות שונות.

    כאשר ילד בעל תסמינים של בעיות קשב וריכוז מגיע לאבחון, מפנה אותו הנירולוג ראשית כל לבדיקה 'פסיכו-דידקטית'. זהו אבחון ארוך ומורכב הנעשה במתואם על ידי מאבחן דידקטי ופסיכולוג מומחה. וחשוב להדגיש כי אבחון רציני האמור למקד את נקודת הקושי חייב להיעשות על ידי מגוון של אנשי מקצוע. פסיכולוג אינו מתמחה באבחון דידקטי ומאבחן דידקטי אינו מבין בחלקים הרגשיים. בבדיקה זו סוקרים את כל ערוצי הלמידה והערוצים הרגשיים, והם קובעים מהו החלק הקרדינאלי של הבעיה - האם נקודת העניין היא בחלק הרגשי והיא המשליכה על ערוץ הלמידה, או להיפך. במידה והאבחון שולל כל תסמין מסתבר אחר, או אז נקבע שהבעיה היא אכן נוירולוגית.

    כאשר מגיעים למסקנה שמדובר בסוג הראשון - קשיי קשב על רקע נוירולוגי, אין שום פתרון מתאים אלא מתן ריטלין! נקודה! כמובן, יתכן שהילד יצטרך גם ייעוץ מקצועי כדי לבנות בחזרה את דימויו העצמי שנהרס בשנים בהן הוא לא טופל.

    חשוב לדעת שישנם גם סוגים שונים גם בתחום של בעיות קשב נוירולוגיות עצמן, הן אינן מקשה אחת ולא על כל סוגי הבעיות מועיל הטיפול.

    מבלי להיכנס לעומק העניין, באופן כללי ניתן לומר שמתן הריטלין מועיל במצב המכונה "קושי בקשב מתמשך"; כלומר: התלמיד, לאחר הקשבה של רבע שעה או עשרים דקות, כבר נעשה עייף ובלתי מרוכז, בדיוק כמו שאדם רגיל מרגיש אחרי למידה אינטנסיבית וארוכה. במצב זה הריטלין עוזר לילד להאריך את שעת הקשב ולהשביחה, מה שנותן לו למעשה את האפשרות להשתלב בכיתה וליטול חלק כמו כולם בחוויית ההצלחה.

    ננסה עתה להיכנס לראשו ולליבו של ילד יקר, הרוצה בכל מאודו – אם כבר לא התייאש – להצליח גם הוא בלימודים, להביא מבחנים עם ציון גבוה הביתה ולראות את החיוך על פני הוריו. גם הוא רוצה לחוש את ההערכה של חבריו ושל מחנכיו ולרכוש לעצמו מעמד בכיתה – אבל שאור שבעיסה, קמצוץ של חומר כימי מסוים שחסר לו, מונע ממנו את כל זאת. הוא רוצה – אך השערים חסומים בפניו. במקום זאת רק מטיפים לו להתאמץ יותר, לנסות, ואולי לשים את האצבע על המילים בגמרא... לעיתים קרובות גם גוערים בו ומסיפים לתחושתו הקשה ממילא.

    האם הלב לא נשבר מכך? ועוד לחשוב שהסיבה בשלה לא מוגשת לו העזרה הכל-כך נחוצה לו נעוצה במידע מוטעה או דעה קדומה שחלחלה אצל הוריו?



    ריטלין – מי מתנגד?

    המטיפים נגד הריטלין נחלקים אף הם לסוגים שונים: יש שדעותיהם קדומות ומיושנות, בסגנון של "צריך לחנך אותו, להעניש אותו ולאלץ אותו להקשיב". יש מטיפים מתוך השקפה מוזרה, הם מאמינים שהקושי מגיע מהשי"ת ואל לנו להתערב בכך, אך משום הם מה מתקשים להאמין שגם הפתרון - הריטלין - הוא מתנת שמים... לשיטתם, אנו אמורים גם למנוע מילד קצר-ראיה להרכיב משקפיים...

    יש גם מטיפים אינטרסנטיים המתיימרים לרפאות את הליקוי. ע"י נורפידבק,תחליפי ריטלין, הומופתיה, אבחון אנרגטי וטיפול ע''י אנרגיה חיובית ,מוח אחד,קינסולגיה,,עוצמת הרכות, שלשה מימדים, וכד'. צמחי מרפא למיניהם, אשר אין בהם שום תועלת. כל סיפורי ההצלחה שלהם הם פיקטיביים. ורק ע'י תשלום לעיתונים מכובדים, של הציבור החרדי מחדירים מכתבים למערכת של ילד מסוים שנטל איזה שהוא טיפול אלטרנטיבי שהוא לקח והתרפא והשם חסוי במערכת, ומטעים את הציבור בדיסאינפורמציה. ''אני לוקח אחריות על כל מילה שאני כותב ואני מוכן לעמוד בד''ת על הדברים הנ''ל'' זה עשרים שנה שאני שומע סיפורים על סוגי הטיפולים האלו מהורים שבורים, שהוזילו דמים מרובים ''תרתי משמע'' ולצערם זה לא הועיל כלום, לעיתים התרופות של צמחי המרפא למיניהם זה היה מרגיע זה היה מרגיע למס' ימים , אולם, זה לא היה טיפול שורשי אלא כמו אקמול לחום של דלקת ריאות. אדרבה אשמח לשמוע מאחד מחברי הפורום שליט''א שהטיפולים הנ''ל הועילו, וטיפלו בבעיה בצורה מיטבית.

    לפעמים מדובר במקרים בהם קשיי הקשב לא היו על רקע נוירולוגי. אמנם שקיימות שיטות טבעיות לכאורה לטיפול שפיתחו אנשי מקצוע מהימנים, אך אלו מבוססים על תרגול ארוך-טווח ואימוני חשיבה – זה לא פיתרון של 'זבנג וגמרנו'. משום כך הפתרונות הללו מתאימים לאנשים מבוגרים יותר, שנכונים להשקיע מאמץ ולא קיים אצלם הצורך הדחוף להתגבר על הבעיה באופן מיידי. לעומת זאת, ילד שצריך כאן ועכשיו - כצורך קיומי וקריטי כמו שהזכרנו בתחילת הכתבה – להצליח בלימודים כדי שלא ייווצר אצלו פער רגשי ולימודי, אין לו מה לחפש בשיטות הללו. יתירה מזו, אגלה לכם דבר מדהים: אני מכיר נוירולוג ילדים שפיתח בעצמו שיטה מסוג זה, ואף חיבר עליה ספר; ועם כל זאת מרשמי ריטלין יוצאים מהקליניקה שלו דבר יום ביומו... הווי אומר: למרות השיטה שהוא עצמו פיתח, יש לו את האחריות ואת התבונה הדרושה כדי להחליט מתי להמליץ עליה ומתי להפנות לטיפול תרופתי.

    אבל האמת המחרידה שמאחורי עיקר תופעת ההתנגדות ריטלין, נעוצה לא פחות ולא יותר בכת! אחת מההרסניות בעולם – כת הסנטולוגייה. כת ששייכת לע''ז ר''ל. אנשיה מממנים תעמולה בינלאומית רבת-עוצמה ואגרסיבית נגד הריטלין, והסיבה לכך פשוטה: אותם ילדים בעלי קשיי קשב וריכוז, ילדים מוכשרים ומחוננים שלא הצליחו במסלול החינוכי הרגיל וכתוצאה מכך התדרדרו לחיי מצוקה בבגרותם – הם היו קהל היעד העיקרי שלהן; והנה, הריטלין הורס את פרנסתם ומונע מהם לקוחות. הישבו בשקט?!...

    התעמולה שהם ניהלו בכל החזיתות חלחלה וטפטפה בעולם כולו, והיא כאמור עומדת מאחורי הדעה השלילית שקיימת באחוזים מסוימים כלפי הריטלין.

    האם ריטלין יכול למכר? ראיתי מודעה שפורסמה לא מכבר תחת הכותרת: "גמילה מריטלין". במודעת-הטפה זו טמונה ערמומיות, רמייה והטעיית-הציבור! לוּ הייתי יצרן תרופות הייתי תובע את המפרסם הנ"ל לדין, ומנצח! הריטלין אינו ממכר, נקודה! המושג "גמילה" שייך רק לסוגי הכדורים הממכרים כגון: כדורי שינה והרגעה למיניהם, אשר בלקיחתם באופן קבוע וממושך הגוף מפתח אליהם תלות. הכדורים הללו מתאפיינים בכך שמידי פעם יש צורך להגביר את מינונם, וכן אסור להפסיק בבת אחת את נטילתם בגין תופעות לוואי מסוכנות הנובעות מההתמכרות.

    ריטלין אינו ממכר כלל, והמילה "גמילה" אינה מתאימה לו ומהווה הטעיה חמורה. עובדה: כל הילדים הנוטלים ריטלין במשך השבוע, לא נוטלים אותו בשבת ואין להם שום תופעות לוואי!

    במקרים נדירים קיים חשש מפני תופעות לוואי למיניהן, ואפילו בעיות גדילה. חשוב לציין שמתן ריטלין נעשה תוך מעקב קבוע של רופא המשפחה או הנוירולוג, העוקבים אחר הגדילה ואחר תופעות הלוואי. צריך באמת להדגיש, כפי שאמר לי רופא מסוים, כי מסיבה זו חשוב שלא יבוא ההורה לבדו כדי לבקש מרשם נוסף, כי אם יביא את הילד עימו בכל פעם, כדי שהרופא יוכל לקיים את המעקב החיוני באופן אישי.

    ידוע לי על מקרה בו התייעצו הורים עם אחד מגדולי ישראל שליט"א לגבי מתן ריטלין לילד שהיו לו בעיות גדילה גם כך, והחשש במקרה זה היה יותר מוחשי. הדברים שהוא השיב להם היו מצמררים: "עם הריטלין, אולי הוא יישאר נמוך, אבל בלעדיו - מה יישאר ממנו עצמו?...

    וכל מלה נוספת מיותרת.



    סטיגמה שלילית, או חיובית?

    כאמור, למתן ריטלין – לפי המלצת נירולוג מומחה – ישנה משמעות שהיא הרבה יותר רחבה וכללית מאשר עצם ההצלחה בלימודים במסגרת התלמוד תורה והישיבה. בשנים כה מכריעות וחשובות אלו נוכל לפתח בילד את חווית ההצלחה והביטחון בכוחותיו וביכולתו כבר בגיל מוקדם ורך, ובכך אנו מעצבים בעזרת ה' בוגר בעל ביטחון עצמי מחוסן, חזק ובריא.

    לגבי הסטיגמה השלילית לכאורה, והדימוי העצמי הנמוך של הילדים נוטלי ריטלין – הרי שאדרבה, דווקא מתן הטיפול הוא הדבר המחזק ומאושש את הדימוי העצמי שלהם על ידי מתן אפשרות להזדמנות שווה ולהצלחות בתחום הלימודי.

    ובעניין זה יש להוסיף נקודה חשובה: בציבור שלנו, שלא כמו בציבור הכללי, ההצלחה והעלייה בלימוד היא הערך העליון והעיקרי ובה נמדדת מעלתו האדם בעיני חבריו. ילד שאינו מצליח בלימוד הגמרא הקדושה, גם אם הוא מוכשר ומוצלח בתחומים אחרים כתחביבים ומשחקים, לא יצליח להביט על עצמו בדימוי חיובי. חווית ההצלחה היחידה הקיימת ברוך ה' במחוזותינו – היא ההצלחה בלימוד הגמרא הקדושה. לכן ישנה כל כך חשיבות במתן התרופה המסייעת לילד לממש את הפוטנציאל הטמון בו.

    לסיכום, הנני פונה לברי הפורום שיחי' בטובת תלמידיהם, ושל הדורות הבאים אחריהם: אנא, אל תקלו ראש בבעיות ריכוז או למידה, אל תפנו ואל תתפתו למבינים או אינטרסנטיים למיניהם. לא כדאי לשמוע לעצות חובבניות בעניינים שהינם כה הרי גורל - פנו אך ורק לאנשי מקצוע מנוסים ומוסמכים אשר יקבעו את דרך הטיפול הנכונה והראויה בילדכם.

    ולמבינים השונים, אשר וודאי כל כוונתם לטובה, נאמר: אנא חשבו פעם ופעמיים בטרם תיגעו בנושאים חשובים מעין אלו, פן יהיה הנזק רב על התועלת.

    ובעזרת השי"ת החונן לאדם דעת ואשר נתן רשות לרופא לרפאות, נראה כולנו רוב הצלחה, נחת ושמחה מתלמידנו שיחי'.
  • 297
  • מרן הנתיבות שלום זיע"א היה מעורר בהזדמנויות על פי הפסוק בינו שנות דור ודור, שחובה עלינו להתבונן וללמוד מהו תפקידו של הדור, ללמוד את מצבו של הדור, וע"י כך לדעת מהו תפקידו של הדור, הדברים נאמרו לכלל, ובוודאי מתאימים מאוד גם לפרט, ועל כל מחנך ללמוד ולהכיר את תפקידו ולהגדיר לעצמו מה ייעודו בשנה זו, ועל אחת כמה וכמה בשנה זו שהיא המסיימת את שנות הילדות ופותחת את שנות הבחרות, בתחילת השנה הם קבוצת ילדים, ובסיומה הם קבוצת בחורי ישיבה עם כל המשמעות שבדבר, ובוודאי שצריך להקדיש לכך זמן ללמוד ולהכיר את הנפשות הפועלות, את סגנונם, כיצד אפשר למצוא מסילות ללבבם, לכוונם ולהדריכם בצורת הלימוד הישיבתית, לאלפם בינה שיעזבו את משחקי הילדות, ויבינו שהם כבר בוגרים וכל הנהגתם היא של בחורי ישיבה אמתיים.

    ראשית דבר ההבדל היסודי בין חשיבה של ילד לחשיבה של בוגר, חשיבה של ילד הוא רואה את הרגע העכשווי, ואינו רואה את הרגע הבא, אינו חושב כלל מה התוצאה של מעשה זה, ואילו בוגר מעשיו שקולים ואחראים, משקיע חשיבה על התוצאות הנעשות ממעשים אלו בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד, מה התוצאה ממעשה זה, וסוף מעשה במחשבה תחילה, וכמובן שתהליך זה לוקח זמן, והרבה פעמים אנחנו והם נוחלים אכזבות, נראה היה שהנה כבר התבגר ומעשיו נעשים מחושבים יותר ושקולים יותר, והנה אמרו לו משהו, הציקו לו, או כל סיבה אחרת, והילד צץ וחוזר, וכאן גם אתה המחנך עומד למבחן, מה וכיצד תהיה התגובה שלך.

    העבודה העיקרית של המחנך בשנה זו להפוך את הילד לבוגר, ללמד אותו דבר ראשון לחשוב לפני שעושה, ולא קודם לעשות ואח"כ לחשוב, הרבה פעמים אתה שואל, ילד למה עשית כך, והתשובה פשוט לא חשבתי, פעלתי מתוך אינסטינקט, מספרים שהמהר"ם שפירא ראש ישיבת לובלין התאכסן פעם אצל גביר עשיר קמצן וחשוך בנים בבוקר שאל אותו הגביר האם ערבה שנתו של הרב השיב שלא הצליח לישון מפני שהטריד את דעתו שאלה, הגביר הסתקרן מאוד מהי השאלה וניסה להפציר מה כ"כ טרד את מנוחת הרב והרב הפטיר כבר מצאתי פתרון למצוקה, בכל אופן ניסה הגביר את כוחו להשקיט את מבועי סקרנותו והפציר ברב, עד שנענה לו והשיבו שכל הלילה היה טרוד מה חושב הגביר למה הוא שומר את כל כספו וזהבו הרי לא נתברך ביורשים, וא"כ מדוע שלא יזכה להקים יד ושם בבית ה', נו.. שואל הגביר אגוטע קשיא, ומה התשובה שמצא הרב, ולאחר תחנונים רבים השיב המהר"ם הוא פשוט לא חושב.

    לפיכך צריך להקדיש לכך זמן ובעיקר הרבה מחשבה, כיצד להרגילם ולטעת בקרבם את הרעיון הפשוט כל כך בעולמו של מבוגר, סוף מעשה במחשבה תחילה, והחכם עיניו בראשו, להיכן יוביל אותך מעשה זה, מה התועלת שבו, אם ע"י סיפורים מגדולי ישראל, או דוגמאות פשוטות מהחיים, ולחזור עוד עוד ולהשריש בלבם למרות שנראה שהבינו והפנימו עדיין יש מה לעבוד ע"ז,

    ההבדל הנוסף בין חשיבה ילדותית לחשיבה בוגרת היא סדר עדיפויות, גם ילד שכבר חושב לפני מה שעושה יש לו מערכת חשיבה עצמאית ומה שנראה בעינך כטפל, נראה בעיניו כעיקר, ומה שאצלך כטפל שבטפלים ואתה כלל לא על כך דגש ונראה לך פרט זניח ושולי, לילד יש מערכת חשיבה שונה ולו הדברים נראים מבט שונה לגמרי, ומניח על זה הרבה, ותפקיד המחנך לאחר שהרגיל את התלמיד לחשוב הוא, לעשות לו סדר במחשבותיו, לדעת על מה להניח את הדגש, ומה להניח לעת עתה בצד, וגם בלימוד צריך להרגילו לעשות סדר, איזה שאלה אפשר לחכות, ואיזה שאלה חשוב לשאול כעת, מה העיקר ומה טפל.

    תפקיד המחנך הוא לבנות את אישיות התלמיד מחדש לעצבו מחדש ולבנות לו סדר עדיפויות נכון על מה לשים את הדגש מה חשוב יותר, ומה חשוב פחות, אך ח"ו לעשות זאת בהכרזה, ופגיעה באישיות החניך, אפילו למשל משפט זה חשיבה של ילד זה לא מביא לתועלת הרצויה אלא להיפך מפתח התנגדות, הילד חושב המחנך מזלזל בי, הוא מזלזל בהילוך מחשבתי, הוא מתנשא עלי ועוד מחשבות שליליות, כך שבמקום לקדם את החניך הוא רק נסוג אחורנית ומתבצר במחשבותיו ובשיקוליו וסדר עדיפות שנראה חשוב בעיניו, אלא אדרבה תנסה לרדת אליו בוא תסביר לי מה חשבת כשהגבת כך, לאיזה תועלת רצית להגיע, האם אכן הגעת לכך.

    אביא לכך דוגמא מאוד מצויה בין ילדים מתפתחות הרבה מריבות בדרך כלל זה על דברים של מה בכך, ואם המחנך מגיב מה אתה עושה עסק מכאלה שטויות, אפשר לחשוב מה הוא כבר עשה לך, על זה אתה מגיב בכזאת עוצמה, החניך חושב לעצמו הוא כלל לא מבין אותי, ומה אני יענה לו או איך אני יסביר לו בשעה שהוא כלל לא נמצא בעולמי, אך אם המחנך שומע את המקרה ומנסה לחשוב ביחד עם התלמיד מה חשבת שהגבת כך, שע"י זה הוא לא יעשה זאת פעם נוספת, בוא נראה האם אכן השגת את המטרה, או להיפך הוא יתחיל אתך שוב ושוב כפי טבע הדברים שאוהבים לעצבן את מי שמתעצבן, וכך בעבודה מתמדת של פעם אחר פעם אתה מוציא אותו מהמשבצת שלו ומכניס לו מערכת שיקולים נוספת ומשנה לו את צורת החשיבה,

    בהמשך הזמן נוכל לפתחו ולרוממו, שלא מכל דבר צריך לעשות ענין, וגם אם החבר נגע בחפץ שלך, או אפילו לקח לך מכתב אישי, לא לצאת מהכלים אלא לדבר יפה אנא תחזיר לי, ומענה רך ישיב חמה, גם אם בשעת מעשה נראה לך שהילד לא שמע ולא הפנים זה לא ימנע ממך בהזדמנות נוספת שוב ושוב להחדיר לו אני מבין ללבך אך בוא נראה האם הגעת למטרתך ועל כגון זה נאמר שלך לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו.

    על פי מה שהגדרנו את הייעוד הכללי לבגר את התלמידים וכמו שנתבאר להיכנס לעולמם להבין מה הלך מחשבתם מה סדר עדיפות שלהם, ומבפנים לנסות לשנות את הלך החשיבה ולפתחו ולהרגילם דבר ראשון לחשוב ואח"כ לחשוב נכון, ולחשוב מה התוצאה של המעשה שעשיתי, זה קידם אותי השגתי את המטרה או להיפך רק התרחקתי ממנה.

    בוודאי שישנם תלמידים שכבר עמדו על כך בכוחות עצמם, וישנם שצריכים מעט סיוע, אך גם ישנם כאלו שצריכים הרבה סיוע, וצריך קודם ללמוד את החניך ומהי נקודת החולשה שלו, פעמים זה נובע מילדותיות יתר כלומר חוסר התפתחות או מכך שלא הגיבו נכון, ומהסובב ספג הרבה ביקורת קטלנית, כך שהגיע לדימוי עצמי נמוך, שכלל לא מאמין בעצמו, מצבו התדמיתי והחברתי נמצא בכזה שפל עד כדי שמסוגל לעשות שטויות וכדומה, מתוך מחשבה שבזכות זה ימצא חן בעיניהם, למרות שבמחשבה שניה זה עושה את ההיפך והחברים בזים לו, אך כמו שאמרנו לא תמיד המחשבה זה הצד החזק אלא הדברים נעשים בתת מדע,

    בתחילת דרכי ישב בכיתה תלמיד שכלל לא היה שייך ומתאים לאווירה ששררה בכיתה, הוא היה דחוי מאוד בחברה, ומאוד הפריע בשיעורים, החברים פנו אלי בלי סוף למה אתה מבליג ושותק כ"כ הרבה, תמיד לא השבתי ודחיתים תשאל בשנה הבאה, היה אחד התלמידים שלא ויתר ולאחר שנה בא ושאל שוב למה הבלגת כ"כ הרבה, עניתי לו תנסה להיכנס לראשו של החבר האם טוב לו עם עצמו, האם יש לו סיפוק או נקודת אור במשך היום, הוא יושב בשיעור ובקושי מבין על מה מדברים, וכן אף אחד לא רוצה לשבת ע"י, אף אחד לא רוצה ללמוד עמו, עוד חסר שגם אני ינזוף בו על כל הפרעה והפרעה, ואהרוס לגמרי את התדמית שלו, לקראת סוף השנה התקוטט עמו אחד החברים על דברים של מה בכך, ופתאום צועק לו תגיד יש כאן מישהו אחד שאוהב אותך, התלמיד היה מאוד נבוך, והשיב כן, המגיד שיעור אוהב אותי, הצועק לא התבלבל, ופנה אלי בשאלה האם אכן המג"ש אוהב אותו, כמובן שהתשובה הייתה חיובית,

    לכן חשוב מאוד להכיר וללמוד את התלמידים ולזהות את הבעיה, ובמקום לגעור בתלמיד על שעושה שטויות, מה שגורם שיתרחק ממך יותר, עליך לתת לו חיזוקים תטיל עליו משימות שונות שיכול לעמוד בהם או אתגרים שיכול לעמוד בהם למשל תחפש היכן כתוב הלכה זו, ובכך תחזק אצלו את הביטחון העצמי, ועי"ז יתחזק מעמדו החברתי, ושוב לא יצטרך להרשים את חבריו בדרכים שונות.
    0 תגובות

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה