פורום 'חדר מורים'

פורום זה מיועד למורים ומחנכים, מורות ומחנכות, גננות, וכו'. המעוניינים לעזור ולהיעזר, בחומרי לימוד, שיעורים, וכו'.
"טוב שהגעת מוקדם, נפרוש מפה ואתחיל להסביר לך"

גבותיי מזדקפות 'את מה?'

היא צוחקת 'לא שמעת? המקום כאן לא פשוט! תובעני, בולעני. את חיבת אותי כדי לדעת איך לשרוד' ומשחררת "בואי, אלמד אותך כמה כללים כאן על רגל אחת".

"למה" אני מוסיפה שוב, והיא מובילה אותי בתזזיתיות אחריה, לחדר המורות, לחדר תחזוקה, להביא מפה, סכינים, לערוך.

"בואי, נו, לפני שהמנהל וכל המורות תגענה"

אני מקמטת את אפי 'מה את רוצה?' לא שואלת

היא מביטה בי כמו על טירונית, פורסת מפה אנושית ומשרטטת-את מי ועם מי? מסבירה לי על המחנות...

"תיזהרי מהאזור הזה..." היא מסבירה לי כמו על מבצע חרישי, אני מוכת הלם קרב טרם נכנסתי. לא מבינה... אני נתונה במלחמה כאן?

עוד רגע ותתפוס את ידי ותאמר לי 'בואי נרוץ, אזעקה!' ואני לא אשמע כלום רק אותה וארצה לשאול 'לאן? האסיפה היא... במקלט'.

צחקה עליי כשהבאתי עוגה עשירה משבת, כשאני בכל שנה מלאת חזון כאילו זו השנה הראשונה שלי בהוראה. פקפקה איך נהניתי להפוך את מקום העבודה ל'בית השני שלי' ולייפות כל פינה ולחמם. לא האמינה שאני לא מסכימה לקבל תפריט עשיר על כל מי שעתידה להיות תלמידתי. וצחקה כשהסברתי שכל אחת היא נשמה, והן כולן 'כבנותיי'.

כשנשארתי ואהבתי, וארחתי בביתי- 'זה יעבור לך' היא אמרה לי דאז.


וקיוויתי בכל ליבי שזה יעבור לה. הייתי תמימה. והיא כנראה היתה סוג אחר של נשמה.

לפעמים נותרתי תוהה אם אני חלוצה פדגוגית, גוזל קטן של עובדי ההוראה... ויום יבוא ואשחק?

מה אעשה שאני אוהבת את זה? ורציתי להפטיר 'מי שלא אוהב...' לא הצלחתי להמשיך.

היא אמא של חברה טובה, את כיווני החשיבה שלה אני מכירה יותר מידי טוב.

אסור לי להתנגד, זה יפרום מערכות יחסים בעולמות עליונים, יערער שורשים ויחליש את הקשרים עם השכנים. זה עלול להוביל למסע מתיש בו ניזכר כולנו מי לפני עשור הציל אותי מידי... מי הכניסה אותי, סמינריסטית, חסרת ניסיון ומלאת רצון להצליח. ואלמלא המילה שלה, לא הייתי מרגישה אותה עמוק חזק בהחלטות שלי בחיים.

בלי לדבר, רק עם העיניים.
ראיתי רק חלקית את האשכול שננעל.
רוצה רק להוסיף מנסיון שעבד בשטח, עם תלמידה שקרנית סדרתית ממש, בגיל בי"ס יסודי.
אימצתי את גישתו של הרב יעקובזון בנושא. ומי שלא שמע, כדאי לו מאד לשמוע.
גישה שאומרת לא לתת לילד אף פעם להבין שאתה מבין שהוא שיקר.
להאמין לו.
זה לא משחק, אלא אמון עמוק שמגיע מתוך זה שאתה מאמין שבסופו של דבר יש בו אמת פנימית, והיא תצוף - אם נתעקש להאמין בה, להאמין בילד. (הפרשנות הזו היא כבר שלי, אבל להבנתי זה ההגיון המונח כאן בפנים)

בקיצור, מה שהיה עם הילדה, קיבלתי כל דבר שהיא אמרה לי, (אא"כ זה היה ממש מול העינים באופן שהיא רואה שאני רואה שהיא משקרת, ואז התגובה כבר תהיה סתם תמוהה). אבל בגדול. אם נניח היא אומרת שאין לה ספר ,אני לא מבקשת לבדוק, אלא מאמינה. וכו' וכו'.
וזה הוכיח את עצמו. השינוי היה איטי, ולקח חודשים, אבל בהדרגה היא כבר הרגישה פחות נוח לשקר, ויותר מצפון. ויותר אמרה אמת.
מצד הכיתה, כל עוד שבגדול יש משמעת ולמורה יש את המקום שלה /שלו, זה לא יוצר בעיה.
כי הכיתה מתרגלת לשפה של אמון, לזה שמורה נותנת אמון במילה של בת, ושהיא מתעקשת לא לשמוע מאחת על האחרת, אם קורה, אלא כל אחת על עצמה. בלבד. גם ילדות קטנות קולטות שזה סגנון של מורה, ושזה לא סתם שהיא טפשה או משהו... וגם הן מתרגלות להיות ישרות יותר. זה משפיע.

לא יודעת כמה זה ברור פה. ממליצה מאד לשמוע את ההרצאות של הרב יעקובזון על זה, ובכלל.
ואגב, אצל ילדים עם הפרעות קשב שקרים הם כמעט בלתי נמנעים ,וגם פה הגישה הזו עוזרת. התעקשות עקבית מצד ההורים והמחנכים לקבל את הילד באמון, עד שבסופו של דבר הוא מצדיק את זה.
וזה גם באמת נכון כהורים. אם ילד קטן בבית אומר לי שלא אכלתי עוגיות, ואני רואה את הפירורים ליד הפה, אני לא אומרת לו שאני רואה את הפירורים. כי יודעת מנסיון שהתיחסות מאמינה עקבית תגרום לו להיות יותר ויותר ישר. (וזה גם דמיונות, בגיל קטן. קשה לילד להבחין בין דמיון לבין מציאות. גם בגיל 6 ויותר)
  • 438
  • ואין לי פנאי לחפשו

    מעתיקה כאן קטע ש'תפס' אותי מאתר הידברות.
    כוחה של מורה.

    "... אני זוכרת שכאשר הייתי בכיתה ב' הוריי גילו במגירתי מצבור של מכשירי כתיבה מצועצעים. הם נבהלו מאד והבינו שכנראה גנבתי אותם. הם אספו כל מה שמצאו לשקית אשפתון גדולה, והביאו אותה למחנכת שלי. ומה עשתה המורה באוצר הגנוב? עד היום, שנים אחר כך אני מתרגשת מחוכמתה וצדקותה של אותה מורה יקרה: היא נכנסה לכיתה עם האשפתון הגדול, הניחה אותו על שולחנה כשהוא פתוח מעט, ובלי לומר מילה – החלה ללמד.

    לאחר כמה דקות היא עצרה את השיעור, ואמרה לבנות שעליה לצאת מהכיתה. היא התעכבה בחוץ, והתלמידות המשועממות התקרבו צעד אחר צעד לאשפתון המסקרן. הציצו בו בזהירות ולפתע זיהו את חפציהן האבודים. 'זה העיפרון שלי!', צווחה אחת בהתרגשות. 'והנה הלורד הזורח שלי!', 'והמחק הריחני שלי!'. כולן הסתערו בחדווה רבה על השקית, שלפו כל אחת את שלה, ולאחר דקות ספורות הייתה השקית מרוקנת. 'מה, המורה לקחה לנו את הכול?', הן תמהו, אבל לא היה להן למי להפנות את השאלה.

    רק כעבור דקות ארוכות נכנסה המחנכת בחזרה לכיתה, לא התייחסה כלל לשקית הריקנית והמשיכה ללמד בדיוק מאותו מקום בו עצרה. במעשה זה הצליחה מורתי האצילית למנוע את ההשפלה העצומה שהייתה עלולה להיגרם לי מול חברותי, ואני אסירת תודה לה.

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה