קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
מאת: שניאור גנדל

ירושלים של ימי הצנע הייתה מקום שקשה לחיות בו.
גם לסבתא שלנו היה קשה.

הילדים היו רעבים.
כסף לא היה הרבה (ז"א - לא היה)
והיה צריך להסתדר עם מה שיש.

מה עשתה הסבתא?
הסתדרה עם מה שיש!

שלושה מצרכים בלבד היו בבית הירושלמי:
לחם, שמן ועגבניות.
מה כבר אפשר להכין מרשימת המכולת הדלה הזו?
ובכן, מזל טוב למנה החדשה - שירעס מיט טאמאטעס!
(עגבניות ושמן זית, בלע"ז)

הסבתא לקחה את העגבניות ופרסה בפרוסות דקות על גבי הלחם, מעל יצקה מעט שמן זית, מלח, פלפל - ויש לנו מנה מנצחת.
עד היום,
כשנגמרים הרעיונות לארוחות הערב -
"היי! הרבה זמן שלא אכלנו שירעס מיט טאמאטעס!"

אז מעבר לתודה העצומה שאנו רוחשים לסבתא,
יש כאן מסר חשוב מאוד:

פעמים רבות במהלך מיתוג או קמפיין או עיצוב מוצר או וכו' וכו',
מרגישים שאין לנו כל כך עם מה לעבוד.
אין מספיק חומרי גלם, הטקסט לא מספיק מעורר עניין, שטח הפרסום שהקציב הלקוח קטן מדי, ועוד כהנה וכהנה וכהנה.
אז ברגעים הללו, ההשראה שלנו זאת סבתא, שעומדת מול ילדיה הרעבים, דלת אמצעים, עם מינימום חומרי גלם - ומצליחה לייצר תוצאה מדהימה שעוברת מדור לדור!

אז נניח שנתקעת עם פרויקט עיצובי, ומותר לך להשתמש רק בשני צבעים - אולי תיצור מכל אחד מהצבעים גרדיאנט שמקפיץ את המודעה, או טקסטורה שיוצרת עניין...
או אם נתבקשת להכין מודעה פצצה, אבל שטח הפרסום הוא רק רבע עמוד - אז תיתן שפיכת צבע מרענן שלא רואים כל יום, או פונט שמושך את העין...
ואם נדרשת להכין פרסום ענק, אבל אין לך תמונות איכותיות(!!!) - אז הפוך, תלך על קונספט של תמונה קטנה אבל עם פונט ענק שאי אפשר לפספס...

בקיצור,
הבנתם את הרעיון.
תהיו סבתא קצת

ותודה לצלם המוכשר אוריה אהרון, שבאמצעים דלים, ללא ציוד משוכלל ובדד ליין צפוף - הצליח לייצר את התמונה הנפלאה הזו!
יבורכו הידיים!
(ידי הסבתא כמובן. שתהיה בריאה.)IMG-20210113-WA0095.jpg
מאת: שניאור גנדל

מכירים את זה שאתם אוספים את הילדה מהגן באיחור של 10 דקות והגננת נועצת מבט של "גם לי יש חיים! בבקשה בפעם הבאה להגיע בזמן"?
לא נעים בכלל.
יום אחד קבוצת חוקרים החליטו לערוך ניסוי קטן,
הם ביקשו מקבוצת גננות באזורים שונים לקבוע קנס קבוע על כל 5 דקות של איחור, לצורך העניין - 10 שקל על כל 5 דקות איחור.
ניסים ונפלאות – האיחורים לא רק שלא פסקו, הם אף הלכו והחמירו!
לפתע נרשמו איחורים של 30 ו-40 דקות על בסיס יומי.
הזיה.

מה קרה כאן בעצם?
עד להוספת הקנס – להורים פשוט לא היה נעים. בכלל לא נעים.
קשה להביט בעיניה של גננת שהרסת לה את היום, או את הצהריים, או שעת האיכות עם הילדים, או כל דבר אחר.
האפקט החברתי שיחק ברגשות.

אבל כשהקנס נכנס לסיפור – זה כבר לא אפקט חברתי, זה אפקט כלכלי בלבד.
הורים עשו חשבון פשוט, לצאת מהעבודה מהר בלי לסיים את הפרויקט ולחטוף על הראש מהבוס, נורא יותר מלשלם כמה שקלים על איחור לגן של הילדה.
ידוע הרי שהבוס מפחיד יותר מהגננת.
הרבה יותר...

רגשותיה של הגננת כבר לא תפסו מקום.
מסכנה.

--

ובכן,
תעשו קופי-פייסט לעולם העסקים וניהול הלקוחות.
לקוח היום, הוא לא רק לקוח. לקוח הוא חבר.
ואם הוא עדיין לא חבר – אז משהו לא עובד...
לפעמים זה לוקח זמן, לפעמים הוא פחות האישיות,
אבל תמיד צריך לשאוף ליחסי חברות עם הלקוחות שלכם.
כשהיחסים מבוססים שיקולי כלכלה בלבד (על מה אני משלם? כמה תוצרים, זמן, השקעה, חומרים אני מקבל? וכו'..) תהליך העבודה מלווה תמיד בלחץ, הצורך לרצות, ללכת על ביצים,
פחות.
הרבה פחות.

כשאתם חברים, תהליך העבודה זורם.
הלקוח לא מתבייש לבקש תיקונים, ואתם לא מתביישים לבקש תוספת תשלום
הכל טוב.

אז תהיו חברים.
לקוחות זה ישן...


IMG-20210104-WA0106.jpg
מעתיקה לכאן פוסט חשוב שקראתי:


הפוסט הזה יהיה שונה מפוסטים אחרים שאני כותבת בדרך כלל

אבל הוא חשוב מאין כמוהו, ויותר מזה – הוא נכתב בדם, יזע ודמעות

לכולנו יש אתגרים בעסק, ועכשיו עם הקורונה הם גדלו והתעצמו

רוב רובם של בעלי העסקים, חוו ירידה בהכנסות

וזה הזמן שלנו לשנס מותניים, וגם לעזור אחד לשני

איך אני יכולה לעזור, כשאני בעצמי "בקנטים"?

תשאלי וגם תצדקי,

כי את באמת מתמודדת בעצמך ושורדת מיום ליום את המצב הכלכלי,

אז איך תוכלי לעזור לאחרים?

תתפלאי, יש כמה דברים קטנים, שתוכלי לעשות,

או יותר נכון לא לעשות, כדי לעזור לחברותייך,

כן אלו שגרות בשכונה שלך,

כאלו שיוצא לך לקנות מהן לפעמים

בואי נראה, במה את יכולה לעזור להן:

(אני רוצה לסייג מראש שלא דיברתי אלייך חלילה, אלא אל השכנות,

אז אם הפוסט הזה נראה לך מיותר, פשוט תעברי לפוסט הבא)



1. קבלה קטנה אך משמעותית –

תעשי מאמץ, כל מאמץ אפשרי

(ומקווה שזה לא מאמץ עליון בשבילך),

לקנות אך ורק מעסקים ישראליים.

המצב שלהם עכשיו רעוע, הם זקוקים לכל שקל,

ואם את ממילא תכננת לקנות בגד, נעל או תיק,

למה שלא תיקני בישראל?

כן, אפילו אם זה יעלה לך עוד כמה שקלים. אפילו.

2. מכירה את "שוטף פלוס עד שתצא לך הנשמה"?

אז זהו, התרגלנו שברור, אני בעלת עסק וצריך להתחשב בי ולתת לי אשראי ארוך

אבל – מה עם זאת שבצד השני?

זאת שנתנה לך שרותי ייעוץ, פרסום, מיתוג, צילום, הרצאה או סדנה, וזו הפרנסה שלה

היא זקוקה לכסף עכשיו ורצוי אתמול, לא בעוד שלושה חודשים. גם לא בעוד חודש.

אנא, אנא, אנא! אני מתחננת ואפילו דורשת!

קיבלת שירות מבעלת עסק – תשלמי באותו היום! כן, באותו היום!

עולה על דעתך לקנות בסופר ולשלם "שוטף +90"? לא.

אפילו "שוטף פלוס יום אחד" לא תקבלי.

למה כשמדובר על בעלת עסק קטן, שתזרים המזומנים שלה גם ככה לא משהו,

היא לא יכולה לקבל את הכסף סתם ככה בקלות מיד כשנתנה את השירות,

אלא רק לאחר שעבר זמן והיא הזכירה והתחננה כמה וכמה פעמים?

3. אף פעם, אבל אף פעם אף פעם אף פעם אף פעם,

אל תבקשי הנחה מבעלת עסק!

בשבילך זה כמה שקלים, בשבילה זה הלחם של הילדים שלה.

אין לה מקום אחר להתפרנס ממנו.

אז אנא, את לא תתרוששי מהשקלים האלו.

לא מתאים לך – קני אצל מישהו אחר, אבל אל תכריחי בעל עסק לעשות לך הנחה.

לפעמים היא עושה את זה מחוסר נעימות, אבל בתוכה היא כועסת מאד.

ואת לעולם לא תוכלי לדעת זאת. למה לך?

4. מכירים את "ההוא ששוחט מחירים"?

או את "זאת שדופקת מחירים בלי חשבון"?

אז אנא, אל תגידו את זה, אף פעם, על אף אחד.

לא מתאים לך – אל תקני.

אבל הם לא שוחטים. ולא דופקים.

יש לה הוצאות למעלה מהראש, מיסים, שכירות, תקשורת, פרסום,

וגם עלות המכר במקרה שמדובר במוצר פיזי.

ובנוסף, כמה מוזר, מגיע לה גם להתפרנס על העבודה שלה.

אז פשוט תפרגני לה בכיף את הכסף הזה.

היא לוקחת קצת יותר ממחיר השוק?

היא רוצה להיות מתוגמלת קצת יותר על עבודתה, וזו זכותה המלאה.

אל תאשימי אותה שהיא "שוחטת" או "עושה עלייך קופה", כי היא לא.

היא פשוט מנסה להתפרנס בכבוד, זה הכל.

ולהרוויח קצת יותר מ-20 ש"ח לשעה

(אמיתי! יש בעלי עסק שבסופו של דבר בניכוי כל ההוצאות זה הסכום שנשאר להם פר שעה)

5. תחום אפור ופרוץ לחלוטין, וראוי לתת עליו את הדעת,

הן מוסרית והן הלכתית:

קבעת תור לקוסמטיקאית/ פאנית/ יועצת/ לק-ג'ל?

אל תבטלי לה שעה לפני המועד.

ייתכן שלקוחות אחרות רצו את השעה הזאת,

והיא יושבת ריקה ומפסידה כסף רק כי לא הודעת לה על הביטול מספיק זמן מראש.

לא הודעת? פשוט תעשי כל מאמץ להגיע.

ומילה אחת לנותנות שרותים שמתבססים על קביעת תור מראש:

תוכלי למנוע חלק גדול מהדבר הזה,

אם תעשי יום קודם טלפונים לוידוא תורים,

ממש כמו שעושים במרפאות ובקליניקות גדולות.
אז ככה,
זה הולך להיות אתגר לא פשוט...
בגלל הנושא שלו.
אבל בגלל שהוא כל כך קשה אני נותנת בונוס מיוחד-
תקציב פרסום בלתי מוגבל...:rolleyes:

ניגש לעניין-
אנחנו חיים בחברה מתקדמת ונאורה, חברה שמתגאה בדמוקרטיה ושוויון זכויות,
אבל במבחן האמת, כל אחד מאיתנו לוקה בתפיסת עולם ביחס לאנשים עם מוגבלויות.
יש משהו באוטומט שלנו, שכשאנחנו פוגשים אדם עם איזו שהיא לקות או מוגבלות, אנחנו מרגישים תחושת עליונות מסויימת,
ובלי לשים לב מתייחסים אליו כאל סוג ב'.

אנחנו יוצאים בקמפיין מיוחד שהמטרה שלו היא לשנות את התפיסה הזו מהעיקר!
אנחנו רוצים להוכיח שכל אדם הוא קודם כל אדם, עם מכלול יכולות, כישורים ונטיות.
לכל אחד מאיתנו יש קושי כזה או אחר, ואף אחד לא רוצה שיגדירו אותו לפי המוגבלות שלו.
אין אדם מוגבל בעולם! Disability is a state of mind, מוגבלות היא רק בראש.
המוגבלות היחידה הקיימת היא חוסר היכולת שלנו לראות את האחר.

האתגר הוא ליצור פרסום גרילה מקורי, יצירתי ומבריק (כמו שאמרתי, התקציב בלתי מוגבל, אפשר להתפרע לגמרי, וזאת המטרה)
שהמסר שלו- כשאתה רואה אדם דרך המוגבלות שלו, אתה בעצמך מוגבל.


האתגר ינעל ב-21/5/20 בשעה 23:59 בלילה.

בהצלחה!!!
אשמח לשמוע את דעתכם על המאמר הבא:

בואו נפתח את הקלפים גם בפורום הפתוח.
כשאתם באים ללקוחות בגישה מכירתית, הם בולעים את זה או מקיאים את זה?
מה דעתכם על המאמר? מה דעתכם בתור לקוחות של אחרים?
מיזם חמוד שרציתי להעלות לכאן מזמן ורק עכשיו מצאתי את הזמן...
כיון שהקורונה לא עומדת לעזוב אותנו בעתיד הקרוב כפי שנראה כרגע... ומצב הרוח של הציבור יורד במקביל לקצב עליית הגרפים...
חשבתי אולי נירתם כולנו למיזם "פופקורונה - חיים בסרט"
לא חסרות סיטואציות הזויות\מצחיקות\מוזרות שמתרחשות בחיינו בעקבות המהפך והמעבר לשגרת קורונה.
נשחיז עטים ונעלה כאן תסריטים חמודים, משמחים ומעלים חיוך.

ואולי בהמשך יימצא ניק מתנדב מפורום אנימציה\איור שיהפוך את התסריטים שלנו לסרטוני אנימציה משעשעים שיעלו חיוך על שפתיהם של עשרות אלפי מתוסכלי קורונה ומבודדי עם...

מתנדבת להתחיל עם תסריט דמיוני מס' 1:


מערכה א':
רקע: בית טיפוסי מלא ילדים ובלגן... אמא עם טלפון ביד.
שדכנית על הקו: "אני שומעת שעכשיו הודיעו על הנחיה שאין להתקהל יותר מאדם אחד במקום פתוח... זה קצת בעייתי"
אמא של מיועדת: "כן... במרחב סגור גם אסור להכניס אף אחד מחוץ למשפחה גרעינית... לכן קבענו פגישה ראשונה במרחב פתוח"
שדכנית: "לבטל כבר אין מצב... הבחור יצא מהקפסולה ולא יוכל לחזור אליה עד עוד חודשיים. לומר לו שיצא לחינם זה בלתי אפשרי...הנזקים יהיו לטווח ארוך הרבה יותר מ2 מטרים"...
אמא: "אני מבינה... גם הבת שלי כבר ממוטטת מהשהיה בבית והפגישות בזום עם שויגעריות פוטנציאליות שפוסלות אותה לכאורה בגלל איכות המצלמה אצלינו וגם כי תמיד רואים ברקע איזה ילד משתולל או רב... את יודעת איך זה 12 ילדים בבית של 4 חדרים וחדר אחד תפוס למתבודד התורן..."
שדכנית: "אני חושבת שמה שנעשה פשוט נפגיש אותם במרחב פתוח כמו שתכננו רק שיבואו לפי כל ההנחיות...ונקווה שלא תעבור שם ניידת"
אמא: "בסדר... כלומר אני מקווה שיהיה בסדר..."
שדכנית :"אוקיי. אז קבענו. מחר ב8 וחצי בפארק העירוני בספסלים משני קצוות הגן, היא בימני והוא בשמאלי. הוא יגיע עם מסכה שחורה של נייק לצורך הזיהוי".

מערכה ב':
פארק עירוני ריק לגמרי ובשני צידיו ספסלים עליהם יושבים הזוג הנרגש עטויים במסכות.
בחור: "ערב טוב"
בחורה: "איך הגעת?"
בחור: "נסעתי באופניים עד לתחנה ראשונה של קו 15, כדי להיות הין עשרה ראשונים על האוטובוס לפני שהוא יפסיק להעלות נוסעים... גם בחזור אני אצרך לעשות את זה. זה אומר שיש לנו עוד שעה ורבע עד לסיום הפגישה כי ללכת ברגל מכאן עד לתחנה ראשונה שלו זה 15 דקות וב10 כבר אין תחבורה"
בחורה: "כן...זה הזוי. אני כאן כבר מאתמול בלילה. דודה שלי פינתה לי את המחסן הצמוד לבית, איימו שיהיה סגר על השכונה ופחדנו לקחת סיכון"

מערכה ג':
טיילת ליד חוף ים ריק והזוג במסכות הולכים במרחק רב משני צידי הטיילת.
בחור: "זו כבר פגישה רביעית וב"ה לא נתפסנו..."
בחורה: "כן. זה נס גלוי! הקנס על התקהלות יותר מאדם אחד עומד על 1000 ש"ח..."
בחור: "אני מקווה שבחתונה שלנו יהיה מותר יותר משני אנשים... שנוכל להביא עדים..."
בחורה נרעשת: "יש חתונה??? מזל טוב!!! ... אני כל כך מתרגשת!!!"...

מערכה ד'
טקס אירוסין מצומצם -חתן כלה והורים משני צדדים כולם במסכות.
אבא: "ועכשיו נשמע את ראש הישיבה שליט"א בדברי שבח על החתן"
האב לוחץ על טייפ משם בוקע קולו של הראש הישיבה: "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו! מאז תחילת לימודי בישיבה שמוליק שלנו היה מצניע את עצמו ומתנהג בענווה מופלגת, שומר מרחק מכל קצה של גאווה, ומתבודד יומם ולילה עם הגמרא שלו..."

מערכה ה':
כלה מודדת שמלת חתונה - עומדת לבד בסלון והמוכרת מאחורי מחיצת זכוכית במרחק רב
מוכרת מצביעה לה על סטנד מסכות בצד שני של הסלון: "כל שמלה שאת מודדת- יש לנו כאן מסכות חופה מדהימות להתאים, יש גם עם סברובסקי, טול שתי שכבות ו3 שכבות...דברים מ-ד-ה-י-מ-י-ם!!!"

מערכה ו'
כסא כלה בתוכו יושבת הכלה עם מסכה
חתן ממוסך מחזיק שתי עששיות בשתי ידיו ומתקרב לכלה,
במרחק 2 מטר מכל צד שלו הולכים האבות -אביו מימין וחמיו משמאל, ו8 איש נוספים עומדים במרחקים בקצוות שונים של האולם.

המסדר קידושין: "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה..."
כלה וחתן מסירים מסיכות בדחילו ורחימו...

כלה וחתן בורחים זה מזה כל אחד לכיוון אחר...
לא, אני לא מכיר את המוסד הזה בכלל
אבל נתקלתי בסרטון הזה
ו... נהניתי / אהבתי / התרגשתי (אל תמחקו, אין מיותר)

חשבתי, בעצם
שזו תעשייה שלמה
בעידן המייצ'ינג והמגביות ההמוניות
ומשקיעים כסף וזמן רב בהוצאת קליפ
שידבר לתורם הפוטנציאל

הרבה כסף זורם במגביות אלו
וצריך לדעת לעשות את זה נכון
אחרת... חבל על ההשקעה!

היות וזה עניין חשוב ושונה בפני עצמו
פתחתי אשכול נפרד מהאשכול
'סרטוני פרסומת' המהולל.

אז אם יש לכם סרטון של מייצ'נג
או קליפ למתנות לאביונים לעמותה פונית
או קישור לאיזה מדיה של ת"ת של ישיבה וכו'
אתם מוזמנים להוסיף ולהחכים אותנו

וכמובן, לנתח כל מה שעולה
מה מיותר, מה חסר
ומה היה כ"כ משכנע...

אה, כמובן, זה לא אשכול לפרסום המייצ'ינג הפרטי שלכם
אחרת זה ימחק מיד, או יעבור לפורום 'תרומה וחסד' של אא"ר...
אז, בבקשה, תשתדלו מאד להישאר בקונספט הזה...
ובכן, לאחר דין ודברים, משא ומתן, שקלא וטריא, הלוך ושוב, וכו' וכו'
מתכבד אני להרים בפניכם את אתגר #2 שע"י פרויקט 'המאותגרים' המחודש
של קהילת הפרסום וקופירייטינג של פורום פרוג המהולל.

רקע:
כמו רבים וטובים כאן, למדנו בשעתו בקורס קריאייטיב ופרסום,
המון תחומים שונים של ערוצי פרסום לקהלי יעד שונים ומגוונים.
משום מה, רובנו תקועים בפרינט (כך, ע"פ תחושת הבטן שלי) וזה בסדר!
הלקוחות שלנו, הם בינוניים וקטנים, שקהל היעד שלהם נמצא בעיתוני ובמגזיני סופ"ש.
אממה...
העסקים הגדולים והשווים, כן מפרסמים בערוצי מדיה אחרים, כשידורי רדיו וסרטונים,
ולהם באמת יש את משרדי הפרסום הגדולים והבינוניים, שעושים את העבודה נאמנה.
מה שקורה, שהמוח שלנו, שהשם בנה אותו מבריק ויוצר,
יש לו תכונה, שאם לא משפשפים אותו מידי פעם, מה לעשות? מחליד :(
לכן, חשבתי, נאתגר אתכם, במשהו פחות נפוץ, פרסום לרדיו,
על מנת, שאוטוטו, כשתגיעו לשם, תהיו יותר מוכנים :rolleyes:

האתגר:
פרסום רדיו לפורום פרוג!
קהל היעד: דתיים וחרדים [לאו דווקא יוצרים ויוצרות, ו'איש את רעהו' יוכיח].
האתגר למצוא את האסטרטגיה הנכונה של ה'למה',
ולכתוב דקת שידור מדוייקת שתשרת את הבריף שתכתבו.

כללים:
  • את המילים המקוריינות לכתוב בבולד, את מילות ההסבר וההכוונה לכתוב רגיל.
  • יש להסביר בכמה מילים את הבריף שהגעתם לזה, ואת הקונספט הכללי.
  • אפשר להיתפס לקהל יעד ספיציפי. [לדוג' מעצבים גרפיים חסידיים או בונות אתרים מהמגזר הדתי לאומי, או זו"צ מערי הפריפריה]
  • סיום האתגר אי"ה, ביום ראשון פרשת תזו"מ, כ"ה ניסן תש"פ.
בהצלחה!
ו... שנהיה בריאים עם הקורונה הזאת :p

נ.ב. כל ה'בלה בלה' ושות' בנספח כמובן.
"אבן שבונה בניינים"

יום ראשון כ"ו שבט 19.30 ניו יורק סיטי

"מרק ברוקס" חזר כמידי אחר הצהרים לכיוון ביתו שבכשכונת "לואר איטס סייד" בשדרה החמישית.

הוא נכנס לעבר רחוב "האוסטון" הרחוב המוביל אל ביתו סרט אדום של המשטרה המקומית עצר בעד כלי הרכב מלעבור. מעניין, הוא הרהר לעצמו מדוע סגרה המשטרה את הרחוב הראשי המוביל לעבר ביתו? הוא דילג מעל הסרט האדום והמשיך להתקדם רגלית לעבר ביתו ומרחוק הוא ראה אותם את "האולטרה אורתודוקס" הוא לעומת שכנו מו הבית הסמוך דווקא חיבב אותם...

במיוחד הוא אהב לשבת עם אשתו בשבת אחר הצהריים בחצר המשקיפה לעבר הרחוב הראשי כשלקראת ערב הם היו פוסעים בנחת מוקפים בילדיהם מראה זה היה נוסך בו מין רוגע מסויים, מידיי פעם הוא אף היה מברך אחדים מהם בברכת "גוד מורנינג"...

אבל מעולם הוא לא ראה כמות כזאת גדולה יחד, זקנים נערים ילדים עומדים על מין מדרגות משופעות באמצע הכביש...

כנראה שהם גם יודעים לארגן הפגנות הוא הרהר, כן הוא שמע מידיי פעם בחדשות המקומיות שיש התנכלות ליהודים באיזור, בטח נמאס להם והם החליטו לסגור את הכביש להביע את זעמם וכאבם בכדיי שמישהו שם למעלה מבכירי העירייה יתעורר לפני שיקרה אסון...

כאות הזדהות ולאור היכרות רבת השנים הוא החליט שהוא מצטרף איתם במחאה.

הוא מפלס את דרכו בין ההמונים, אחדים מהם שהכירוהו מן השכונה טפחו לו על שכמו בחיוך רחב מה לו ולכאן הרהרו לעצמם, הצעירים שבהם כבר הספיקו להתלחשש שכנראה הוא יהודי מצד אימו... אחד מהם אף הרחיק לכת וטען שאך לפני כמה ימים ראה אותו בשעת לילה מתגנב בחשאי לבית כ"ק האדמו"ר ויצא משם לאחר שעה ארוכה כשעיניו אדומות..

מרק מטפס במעלות ה"פרנצעס" מגיע למעלה ומנפף בחוזקה בידיו לאות מחאה.

חבל, הוא חשב לעצמו חבל שמיקמו את הפגנה מול שטח החול המסתיר את הכביש הראשי מיקום ההפגנה במקום מרכזי יותר היה מניב תוצאות טובות יותר...

לפתע הס שקט האלפים עמדו דום רכב שרד התנהל באיטיות בתוך שטח החול, כנראה זהו אחד הבכירים מעיריית ניו יורק שבא להידבר עם המפגינים, הוא החל להעביר במוחו את השמות האפשריים ג'ון מייקל, רקס גוסטב, דייויד כאהן, או אולי ראש העיר בעצמו מייקל בלומברג, הוא הוציא את הסמארטפון מכיסו מתכונן לתעד את שאגות הבוז של ההמון ואת הבכיר מנופף בידו מנסה להשתיקם, חיוך קל עלה על שפתיו אף עיתונאי לא נראה בשטח הם פספסו את זה הוא חשב לעצמו...

דלתות הרכב נפתחו הוא החזיק את הטלפון במצב צילום עצמי כדיי לא לפספס שום רגע

מן הדלת האחורית יצאו שני חסידים מבוגרים הם נעמדים דום בפני הדלת הקדמית ואז הוא רואה רגל ואחר כך יד ולבסוף הוא רואה אותו, זקן ישיש פניו בורקות זקנו הלבן כמו מוסיף תואר והדר לצורתו, את השקט היה ניתן לחתוך בסכין הישיש הרים את עיניו לעבר קהל האלפים מנופף בידו לעברם וברגע אחד קהל האלפים כולם כאחד מנופפים לו בידם.

הישיש נתמך בשניים שלידו והתקדם באיטיות לעבר מרכז השטח קהל האלפים פרץ בשירה

מרק קראוס שידו קפאה על מקומה ממשיכה לתעד את המתרחש חש כבתוך חלום

הוא לא יכול לעצור בעד עצמו אוזר אומץ ופונה לעבר זה שלידו

אקסיוז מי הוא אומר, אני פה השכן שלכם אני ממש אתכם אני מבין את הקושי שאתם עוברים ובאתי להפגין אתכם ביחד רק לא כל כך ברור לי השירים והזקן...

איים סורי עונה ההוא שלצידו שהזדהה בשם אברום, זאת לא הפגנה ידידי זהו יום שמחה שלנו יום שחיכינו לו הרבה שנים, אברום בא להמשיך ולהסביר כשלפתע שוב הס הושלך בקהל האלפים אברום סימן בידו לעבר מרק לאות המתן, מרק הפנה את מבטו שוב לעבר מגרש החול הישיש עמד שם במרכז השטח בידו האחת הוא אוחז כף מלאה במלט אבן הונחה על החול הרך, הישיש מרח את המלט באיטיות על האבן מכל צידיה...

משסיים הוא הניח את הכף הסתובב בשנית אל עבר קהל האלפים הוא החל נושא כמה משפטים ומזווית עיניו הבחין מרק בכמה ישישים שדמעות זולגות מעיניהם...

אה הוא אמר לעצמו כנראה שאחת המצוות שלהם זה לשים מלט על אבנים והם כל כך שמחים בזה... כן הוא כבר שמע שליהודים יש המון מצוות מוזרות...

פתאום עלה במוחו רעיון.

בשבוע הבא הוא תכנן להחליף את גדר העץ שבגינתו לגדר אבן חדשה,

אזמין את הרב הישיש ואת מאמיניו לעשות את המצווה שלהם הם בטח יקפצו על המציאה.

הוא כבר החל לתכנן בראשו איך ייראה מעמד זה בחצר ביתו כשהאלפים צובאים על הפתח הרב הישיש מניח את המלט על האבנים והמשטרה המקומית שוב תסגור את הרחוב...

הוא החל לחשב בראשו איך ישבו משפחתו הקרובה והרחוקה, את מי הוא יזמין לחזות במעמד ואת מי לא, בהמשך הוא גם חשב למכור כמה כרטיסים לאלה שירצו לראות את האלפים מקרוב...

הוא ציפה בקוצר רוח לאברום שיגמור לשיר בכדיי לשתף אותו בפרטים של הרעיון.

אברום סיים הפנה את מבטו לעבר מרק והתכונן להמשיך את ההסבר על השמחה הגדולה מהנקודה שבה הוא עצר, אך מרק הפסיקו בחדות, עזוב אתה לא צריך להסביר לי אני כבר יודע זה המצווה שלכם ואתם שמחים מאוד לקיים אותה... תשמע, אומר לו מרק, אני יכול לסדר לזקן שלכם בשבוע הבא עוד מצווה כזאת אבל זה יהיה ממש יפה, אברום לא הבין על מה הוא מדבר ומרק המשיך. בשבוע הבא אני בונה את גדר האבן החדשה שלי בחצר הבית, לכבוד גדול יהיה לי שתבואו כולכם לביתי כדיי לקיים שם את המצווה שלכם להניח את המלט על האבנים זאת לא תהיה סתם אבן פשוטה כמו זאת, אלה יהיו אבנים מיוחדות שהזמנתי במיוחד...

אברום החל לקלוט לאן הוא חותר ונענע בראשו בשלילה, סורי מיסטר מרק הוא אמר, כנראה שלא הבנת, הוא משך את מרק בדש חולצתו אל פינה פחות רועשת וסיפר לו את סיפור חייו של "הרבי" שלהם הישיש שיושב ליד האבן ומתייפח ללא הרף, הרבי שלנו הגיע לפני שישים שנה מאירופה לאחר השואה שבור ורצוץ כל משפחתו נספו בגיא ההריגה מסביבו התאספו מניין חסידים הוא היה להם לאב ולאם כאחד שנים הוא חלם על מקום גדול וכשעוד היו לו רק "חמישים חסידים" הוא התחיל לטוות באזניהם את חזונו על הבניין הגדול שיקום במרכז השדרה החמישית... חלפו שנים החסידים התרבו וכמו שאתה רואה החמישים שהיו אז נהפכו לחמישים אלף,

והיום המשיך אברום לספר, היום נסגר החוזה עם בעל השטח והנחנו את האבן הראשונה של הבניין הזה שעליו חלם הרבי שלנו הרבה שנים, והאבן הזאת עוד תוליד הרבה בניינים זה מה שהרבי שלנו אמר לפני כמה דקות כשראית חלק מסביבך מוחים דמעה... איים סורי אמר מרק, אתה מדבר על בנינים אני רואה רק אבן אחת קטנה וזקן אחד שיושב על כסא ולא מפסיק לבכות, על איזה בניינים אתה מדבר???

אברום שתק והרהר בליבו הוא לעולם כנראה לא יבין, הוא אמנם רואה רק אבן קטנה ומעט מלט על גבה, אבל הרבי שלנו רואה בעיני רוחו את אלפי הבניינים את המשפחות את תלמודי התורה הישיבות והכוללים שעוד יצאו מהאבן הזאת...
  • 507
  • "אבן שבונה בניינים"

    יום ראשון כ"ו שבט 19.30 ניו יורק סיטי

    "מרק ברוקס" חזר כמידי אחר הצהרים לכיוון ביתו שבכשכונת "לואר איטס סייד" בשדרה החמישית.

    הוא נכנס לעבר רחוב "האוסטון" הרחוב המוביל אל ביתו סרט אדום של המשטרה המקומית עצר בעד כלי הרכב מלעבור. מעניין, הוא הרהר לעצמו מדוע סגרה המשטרה את הרחוב הראשי המוביל לעבר ביתו? הוא דילג מעל הסרט האדום והמשיך להתקדם רגלית לעבר ביתו ומרחוק הוא ראה אותם את "האולטרה אורתודוקס" הוא לעומת שכנו מו הבית הסמוך דווקא חיבב אותם...

    במיוחד הוא אהב לשבת עם אשתו בשבת אחר הצהריים בחצר המשקיפה לעבר הרחוב הראשי כשלקראת ערב הם היו פוסעים בנחת מוקפים בילדיהם מראה זה היה נוסך בו מין רוגע מסויים, מידיי פעם הוא אף היה מברך אחדים מהם בברכת "גוד מורנינג"...

    אבל מעולם הוא לא ראה כמות כזאת גדולה יחד, זקנים נערים ילדים עומדים על מין מדרגות משופעות באמצע הכביש...

    כנראה שהם גם יודעים לארגן הפגנות הוא הרהר, כן הוא שמע מידיי פעם בחדשות המקומיות שיש התנכלות ליהודים באיזור, בטח נמאס להם והם החליטו לסגור את הכביש להביע את זעמם וכאבם בכדיי שמישהו שם למעלה מבכירי העירייה יתעורר לפני שיקרה אסון...

    כאות הזדהות ולאור היכרות רבת השנים הוא החליט שהוא מצטרף איתם במחאה.

    הוא מפלס את דרכו בין ההמונים, אחדים מהם שהכירוהו מן השכונה טפחו לו על שכמו בחיוך רחב מה לו ולכאן הרהרו לעצמם, הצעירים שבהם כבר הספיקו להתלחשש שכנראה הוא יהודי מצד אימו... אחד מהם אף הרחיק לכת וטען שאך לפני כמה ימים ראה אותו בשעת לילה מתגנב בחשאי לבית כ"ק האדמו"ר ויצא משם לאחר שעה ארוכה כשעיניו אדומות..

    מרק מטפס במעלות ה"פרנצעס" מגיע למעלה ומנפף בחוזקה בידיו לאות מחאה.

    חבל, הוא חשב לעצמו חבל שמיקמו את הפגנה מול שטח החול המסתיר את הכביש הראשי מיקום ההפגנה במקום מרכזי יותר היה מניב תוצאות טובות יותר...

    לפתע הס שקט האלפים עמדו דום רכב שרד התנהל באיטיות בתוך שטח החול, כנראה זהו אחד הבכירים מעיריית ניו יורק שבא להידבר עם המפגינים, הוא החל להעביר במוחו את השמות האפשריים ג'ון מייקל, רקס גוסטב, דייויד כאהן, או אולי ראש העיר בעצמו מייקל בלומברג, הוא הוציא את הסמארטפון מכיסו מתכונן לתעד את שאגות הבוז של ההמון ואת הבכיר מנופף בידו מנסה להשתיקם, חיוך קל עלה על שפתיו אף עיתונאי לא נראה בשטח הם פספסו את זה הוא חשב לעצמו...

    דלתות הרכב נפתחו הוא החזיק את הטלפון במצב צילום עצמי כדיי לא לפספס שום רגע

    מן הדלת האחורית יצאו שני חסידים מבוגרים הם נעמדים דום בפני הדלת הקדמית ואז הוא רואה רגל ואחר כך יד ולבסוף הוא רואה אותו, זקן ישיש פניו בורקות זקנו הלבן כמו מוסיף תואר והדר לצורתו, את השקט היה ניתן לחתוך בסכין הישיש הרים את עיניו לעבר קהל האלפים מנופף בידו לעברם וברגע אחד קהל האלפים כולם כאחד מנופפים לו בידם.

    הישיש נתמך בשניים שלידו והתקדם באיטיות לעבר מרכז השטח קהל האלפים פרץ בשירה

    מרק קראוס שידו קפאה על מקומה ממשיכה לתעד את המתרחש חש כבתוך חלום

    הוא לא יכול לעצור בעד עצמו אוזר אומץ ופונה לעבר זה שלידו

    אקסיוז מי הוא אומר, אני פה השכן שלכם אני ממש אתכם אני מבין את הקושי שאתם עוברים ובאתי להפגין אתכם ביחד רק לא כל כך ברור לי השירים והזקן...

    איים סורי עונה ההוא שלצידו שהזדהה בשם אברום, זאת לא הפגנה ידידי זהו יום שמחה שלנו יום שחיכינו לו הרבה שנים, אברום בא להמשיך ולהסביר כשלפתע שוב הס הושלך בקהל האלפים אברום סימן בידו לעבר מרק לאות המתן, מרק הפנה את מבטו שוב לעבר מגרש החול הישיש עמד שם במרכז השטח בידו האחת הוא אוחז כף מלאה במלט אבן הונחה על החול הרך, הישיש מרח את המלט באיטיות על האבן מכל צידיה...

    משסיים הוא הניח את הכף הסתובב בשנית אל עבר קהל האלפים הוא החל נושא כמה משפטים ומזווית עיניו הבחין מרק בכמה ישישים שדמעות זולגות מעיניהם...

    אה הוא אמר לעצמו כנראה שאחת המצוות שלהם זה לשים מלט על אבנים והם כל כך שמחים בזה... כן הוא כבר שמע שליהודים יש המון מצוות מוזרות...

    פתאום עלה במוחו רעיון.

    בשבוע הבא הוא תכנן להחליף את גדר העץ שבגינתו לגדר אבן חדשה,

    אזמין את הרב הישיש ואת מאמיניו לעשות את המצווה שלהם הם בטח יקפצו על המציאה.

    הוא כבר החל לתכנן בראשו איך ייראה מעמד זה בחצר ביתו כשהאלפים צובאים על הפתח הרב הישיש מניח את המלט על האבנים והמשטרה המקומית שוב תסגור את הרחוב...

    הוא החל לחשב בראשו איך ישבו משפחתו הקרובה והרחוקה, את מי הוא יזמין לחזות במעמד ואת מי לא, בהמשך הוא גם חשב למכור כמה כרטיסים לאלה שירצו לראות את האלפים מקרוב...

    הוא ציפה בקוצר רוח לאברום שיגמור לשיר בכדיי לשתף אותו בפרטים של הרעיון.

    אברום סיים הפנה את מבטו לעבר מרק והתכונן להמשיך את ההסבר על השמחה הגדולה מהנקודה שבה הוא עצר, אך מרק הפסיקו בחדות, עזוב אתה לא צריך להסביר לי אני כבר יודע זה המצווה שלכם ואתם שמחים מאוד לקיים אותה... תשמע, אומר לו מרק, אני יכול לסדר לזקן שלכם בשבוע הבא עוד מצווה כזאת אבל זה יהיה ממש יפה, אברום לא הבין על מה הוא מדבר ומרק המשיך. בשבוע הבא אני בונה את גדר האבן החדשה שלי בחצר הבית, לכבוד גדול יהיה לי שתבואו כולכם לביתי כדיי לקיים שם את המצווה שלכם להניח את המלט על האבנים זאת לא תהיה סתם אבן פשוטה כמו זאת, אלה יהיו אבנים מיוחדות שהזמנתי במיוחד...

    אברום החל לקלוט לאן הוא חותר ונענע בראשו בשלילה, סורי מיסטר מרק הוא אמר, כנראה שלא הבנת, הוא משך את מרק בדש חולצתו אל פינה פחות רועשת וסיפר לו את סיפור חייו של "הרבי" שלהם הישיש שיושב ליד האבן ומתייפח ללא הרף, הרבי שלנו הגיע לפני שישים שנה מאירופה לאחר השואה שבור ורצוץ כל משפחתו נספו בגיא ההריגה מסביבו התאספו מניין חסידים הוא היה להם לאב ולאם כאחד שנים הוא חלם על מקום גדול וכשעוד היו לו רק "חמישים חסידים" הוא התחיל לטוות באזניהם את חזונו על הבניין הגדול שיקום במרכז השדרה החמישית... חלפו שנים החסידים התרבו וכמו שאתה רואה החמישים שהיו אז נהפכו לחמישים אלף,

    והיום המשיך אברום לספר, היום נסגר החוזה עם בעל השטח והנחנו את האבן הראשונה של הבניין הזה שעליו חלם הרבי שלנו הרבה שנים, והאבן הזאת עוד תוליד הרבה בניינים זה מה שהרבי שלנו אמר לפני כמה דקות כשראית חלק מסביבך מוחים דמעה... איים סורי אמר מרק, אתה מדבר על בנינים אני רואה רק אבן אחת קטנה וזקן אחד שיושב על כסא ולא מפסיק לבכות, על איזה בניינים אתה מדבר???

    אברום שתק והרהר בליבו הוא לעולם כנראה לא יבין, הוא אמנם רואה רק אבן קטנה ומעט מלט על גבה, אבל הרבי שלנו רואה בעיני רוחו את אלפי הבניינים את המשפחות את תלמודי התורה הישיבות והכוללים שעוד יצאו מהאבן הזאת...

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה