קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
  • אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    עומדת היא בעזרת נשים
    ליל שבועות רואה את הקולות והברקים
    מה לי ולכל אלה שואלת היא בעגמה
    שוכחת היא שתורתם של בעלה וילדיה-
    כל ששלהם- שלה היא

    יום וליל היא טורחת
    לגדלם לתורה ויראת שמים
    ארוחות מזינות, מינקות ועד לישיבות
    לקום 3 פעמים בכל ליל
    גם אם זה יותר לעולם על לגדלם לא תוותר

    אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    מתי כבר לשבת יבואו
    מתגעגעת ממתי שרק יצאו
    עוגות טעימות באהבה אורזת
    שיערב לחיכם היא מתחננת

    חולצות לבנות היא מגהצת
    שלא יהיה רבב על בגדו של בנה ובעלה
    אוכל חם היא ומזין היא מבשלת
    כי אם רק יהיה קמח -
    לתורה יהיה לאן להכנס

    אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    את הדיווחים על בניה מהתלמוד תורה
    היא שומעת בציפיה לאחר כל אסיפה
    בהדלקת נרות היא מתחננת-
    תלמידי חכמים- זכיני לגדל!

    את בנותיה באהבה מחנכת-
    בן תורה היא שאיפת כל בת
    בשידוכים היא מקווה ומבררת-
    אחרי החתונה רק ישב וילמד!

    אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    מוקדש באהבה לכל נשות החיל בדורנו ששולחות את בניהן ובעליהן לישיבות והכוללים
    מבוסס על שיר ידוע באידיש
    chopin.png


    יֵשׁ וַאֲנִי תּוֹהֶה
    לוּ הָיִיתִי שׁוֹפֶּן
    וּמִישֶׁהוּ הָיָה מַקְשִׁיב לִי בְּרִכּוּז
    וּמִתְיַסֵּר יַחַד אִתִּי
    וְהָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי הָיוּ לְבָנוֹת וַאֲרֻכּוֹת
    וּמִתְפַּלְפְּלוֹת עַל הַקְּלִידִים מֵעַצְמָן

    אֶת רֹאשִׁי הָיִיתִי מַטֶּה בְּזָוִית
    וּכְרָכִים שְׁלֵמִים שֶׁל חֲוָיוֹת
    הָיוּ חוֹלְפִים בּוֹ בִּמְהִירוּת

    נָשִׁים מְפֻרְכָּסוֹת בִּטְרַקְלִינִים מְפֹאָרִים הָיוּ בּוֹכוֹת לִי
    צִפֳּרִים שׁוֹתְקוֹת הָיוּ מִתְאַסְּפוֹת סְבִיב רֹאשִׁי
    וּמַלְאָכִים הָיוּ לוֹחֲשִׁים לִי סוֹדוֹת יְקוּם

    אִמָּא הָיְתָה נִבְהֶלֶת מִפָּנַי הַחִוְּרוֹת
    מְכִינָה לִי אֵינְסְפוֹר סִפְלֵי תֵּה בִּדְבַשׁ
    לְהַטְבִּיעַ אֶת הַשִּׁעוּל הַיָּבֵשׁ
    וּלְבַסּוֹף
    שׁוֹלַחַת אוֹתִי עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ לְדָאבוֹס

    לוּ הָיִיתִי שׁוֹפֶּן
    יָא בְּדִי בִּי דִי בִּי דּוֹם
    כָּל הַיּוֹם הָיִיתִי דִּי בִּי דוֹם
    לוּ יָדַעְתִּי לְהַלְחִין

    נְסִיכִים הָיוּ כּוֹרְעִים לִי בֶּרֶךְ
    בַּמָּאִים הָיוּ מְפִיקִים עָלַי סְרָטִים
    הַקִּיר הָיָה מְכֻסֶּה בִּתְעוּדוֹת מְמֻּסְגָּרוֹת
    וְהַמִּזְנוֹן הָיָה כּוֹרֵעַ מִפִּסְלוֹנִים וְעִטּוּרֵי כָּבוֹד

    *
    אֲבָל מַשֶּׁהוּ אֶחָד הָיָה לִי חָסֵר
    שֶׁעַל כָּל הַהִלָּה הַזּוֹ הָיָה מֵעִיב
    כָּל יָמַי וְלֵילוֹתַי הָיִיתִי יוֹצֵר וְיוֹצֵר
    וְלֹא הָיָה לִי וְלוּ רֶגַע... לְהַקְשִׁיב



    אילסטורציה


    ילדה שֶׁלִּי.

    מִסְתּוֹבֶבֶת בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁאַתְּ כֹּה אוֹהֶבֶת

    זָזָה מִצַּד לְצַד, וּכְשֶׁאַתְּ מַמָּשׁ רוֹצָה אַת מִתְהַפֶּכֶת.

    וַאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וְנֶהֱנִים מִכָּל תְּזוּזָה. נִהְיֵית גְּדוֹלָה.

    אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁמַּמָּשׁ גָּדַלְתְּ, יַלְדָּה צָמַחְתָּ.

    מְגִיבָה, מְחַפֶּשֶׂת שִׂימַת לֵב, וְאִם לֹא קוֹרֵאת בְּקוֹל דַּק.

    אוֹ בְּקוֹלוֹת עָבִים, כְּמוֹ טְרַקְטוֹר.

    שֶׁרַק אַבָּא וְאִמָּא יוֹדְעִים לְהָבִין.



    וְעַכְשָׁו בַּחוּץ יֵשׁ קוֹרוֹנָה.

    לָכֵן אֶת בַּבַּיִת כָּל הַיּוֹם עִם אִמָּא, וְלֹא עִם הַמְּטַפֶּלֶת טוֹבַה.

    וַאֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ עִם אִמָּא, כָּל רֶגַע נוֹסָף שֶׁאַתְּ עִם אִמָּא.

    זֶה טוֹב.

    וְזֶה טוֹב שֶׁתִּהְיֶה כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לְיַד אִמָּא, כִּי אֲנִי מַמָּשׁ חוֹלֵם

    וְרוֹצֶה וְשׁוֹאֵף שֶׁתּהי כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלְּךָ, הַיְּקָרָה.

    וְזֶהוּ.

    כִּי הָעוֹלָם הַיּוֹם הוּא גָּדוֹל, וְיֵשׁ קוֹרוֹנָה בַּחוּץ.

    וְיֵשׁ עוֹד דְּבָרִים בַּחוּץ שֶׁיְּכוֹלִים לְהַשְׁפִּיעַ,

    וּלְלַכְלֵךְ אֶת הָאֲוִיר הַטָּהוֹר שהקב"ה מֵבִיא לָנוּ.

    וְלָכֵן לִפְנֵי שֶׁנִּכְנָסִים הַבַּיְתָה שׁוֹטְפִים אֶת הַיָּדַיִם עִם סַבּוֹן, עֶשְׂרִים שְׁנִיּוֹת.

    וְלֹא לָתֵת לְכָל דָּבָר לִכָּנֵס הַבַּיְתָה.

    לֹא תַּאֲמִינִי, אֲפִלּוּ אֶת הַדּוֹדָה שֶׁלְּךָ שֶׁאֶת כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת עַכְשָׁו,

    שְׁבוּעַיִם.

    לַמְרוֹת שֶׁזֶּה מַמָּשׁ קָשֶׁה, לָךְ וּלְאִמָּא וּלְדוֹדָה.

    כִּי אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהַכְנִיס אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה הַכֹּל.

    וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ בַּחוּץ גַּם צְרִיכִים לִזָּהֵר, וְלִשְׁמֹר עַל עַצְמֵנוּ.

    אֶפְשָׁר עִם אַלְכּוֹגֶ'ל שֶׁמּוֹכְרִים עַכְשָׁו בְּ9.90

    וְאֶפְשָׁר עִם מוֹחַ וְלֵב תְּמִימִים וּנְקִיִּים יוֹתֵר, שֶׁאֲפִלּוּ האֲוִיר מְטַהֲרִים.



    וְלִפְעָמִים זֶה קָשֶׁה, וְלִדְבָרִים יֵשׁ מְחִיר.

    אֲבָל כִּמְעַט כֻּלָּם מְבִינִים
    שֶׁהַכֹּל שָׁוֶה שֶׁנִּשָּׁאֵר בְּרִיאִים.

    וְשָׁוָה גַּם מְחִיר גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁנִּגְדַּל טוֹבִים, טְהוֹרִים.



    וּבַיּוֹם קָרוֹב תִּגְדְּלִי, וּנְסַפֵּר לְךָ שֶׁפַּעַם הָיְתָה קוֹרוֹנָה.

    וְגַם בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה מַמָּשׁ נִבְהַלְתְּ מֵהַרְבֵּה דְּבָרִים.

    וּבָכִית הַרְבֵּה אֲפִלּוּ כְּשֶׁסַּבְתָּא הֵרִימָה אוֹתָךְ וְלֹא זִהִית אוֹתָהּ.

    וְגַם כְּשֶׁדּוֹדָה אוֹ סַבָּא חִיְּכוּ אֵלַיִךְ.

    רַק קָרוֹב לְאַבָּא אוֹ לְאִמָּא רָצִיתָ.

    פַּעַם פַּעַם, בִּזְמַן שֶׁל הֲקוֹרוֹנָה.

    כְּבָר אֶת הַטִּילִים תִּזְכְּרִי יוֹתֵר.


    וְאוּלַי פָּחוֹת תִּרְצִי קָרוֹב לְאַבָּא וּלְאִמָּא

    וּתְהֵנִי יוֹתֵר בָּעוֹלָם שֶׁלָּךְ. אוֹ בְּמָה שֶׁתַּחֲשִׁיבִי לְשֶׁלָּךְ.

    אוּלַי גַּם תִּסְתַּכְּלִי עַל אַבָּא וְאִמָּא כְּמוֹ זוּג שֶׁל פַּעַם,

    מֵהַזְּמַן שֶׁל הֲקוֹרוֹנָה.


    לָכֵן אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ עַכְשָׁו כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קְרוֹבָה לְאִמָּא.

    וְאוּלַי בִּגְלַל זֶה אֶת אוֹכֶלֶת כָּל פַּעַם חֲצִי שָׁעָה.

    וְאוּלַי תַּעַבְרִי אוֹתָנוּ. תִּתְקַדְּמִי, בְּכוֹרָה שֶׁלִּי.

    תְּהִי טוֹבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר, מְסוּרָה, קְשׁוּרָה.

    אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נִבָּהֵל, נְזַהֶה אוֹתְךָ תָּמִיד



    תָּמִיד.

    כְּמוֹ הַמַּבָּט הַזֶּה שֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת לִי פַּעַם בְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת

    כְּשֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל בִּרְכַּי. לִרְאוֹת אִם אֲנִי פֹּה

    וּמְחַיֶּכֶת.

    (*בזכות הקטע הזה התקבלתי לקהילה. ברכותי!..)
  • 363
  • ב''ה

    הַנַּעַר טָוָהּ אֶת בֵּיתוֹ מִתְנַשֵּׂא

    עַל צֶלַע הָהָר

    מוּל בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

    צִיֵּר אֶת מְגוּרֵי חֲלוֹמוֹתָיו

    בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם בּוֹ שָׁגוּ הוֹרָיו,

    טָעוּ זְקֵנָיו.



    לֹא יָדַע הַנַּעַר

    כִּי יְלָדָיו אַחֲרָיו

    יִשְׁגּוּ אַף הֵם בְּדִמְיוֹנָם

    כִּי יֵשׁ בַּיִת בְּלֹא מְתֹם.



    צִיֵּר הַנַּעַר אֶת גְּבוּלוֹת בֵּיתוֹ

    בְּדִיּוּק מֻפְלָא

    בֵּין שְׁאוֹן הָרְחוֹב וּבֵין שֶׁקֶט הַבַּיִת.

    אֶת הַחַלּוֹנוֹת קָבַע

    אֲטוּמִים לְרוּחוֹת הָעוֹלָם,

    וּפְתוּחִים הַחוּצָה -

    לְהָבִיא אֶת טֹהַר הַבַּיִת

    אֶל מֶרְחֲבֵי הַיְּקוּם.



    לֹא יָדַע הַנַּעַר

    כִּי רַק הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת אֶת סוֹד הַדִּלּוּג.

    רַק הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת

    גַּם לִהְיוֹת וְגַם לַחְדֹּל,

    גַּם לֶאֱטֹם וְגַם לִפְתֹּחַ.

    לֹא יָדַע הַנַּעַר כִּי הַנֶּפֶשׁ, תְּנוּעָה.

    שֶׁקָּמָה וְנוֹפֶלֶת.



    נָעָה בְּכָל עֵת

    בֵּין

    הַפְּסָגוֹת

    לַתְּהוֹמוֹת.



    לֹא יָדָע הַנַּעַר

    כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְלֹא נֶפֶשׁ

    בְּתוֹךְ בַּיִת מְשֻׂרְטָט.
    לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי יוֹצֵא לְבַּחוּץ
    וְלוֹכֵד עֲנָנִים בְּמָעוֹף
    בְּבֹקֶר שִׁמְשִׁי זֶה כָּזֶה טוֹב לָרוּץ
    אֲפִלּוּ סְתָם כָּךְ לִרְדֹּף.

    לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי נִשָּׂא אֶל כְּנָפָיו
    שֶׁל דִּמְיוֹן, עוֹלָמִי הַפְּרָטִי
    בְּלֹא שֶׁאֻפְרַע, אֶסְתַּעֵף בְּעֲנָפָיו
    שֶׁל עֵץ חֲלוֹמוֹת אֲמִתִּי!

    לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי בּוֹנֶה לִי סְפִינָה
    וְשָׁט לְעוֹלָם כֹּה רָחוֹק
    סְפִינָתִי לָהּ תָּשׁוּט, בְּלֹא עֲגִינָה
    תְּשַׁיֵּט בֵּין גַּלֵּי כֵּיף וּצְחוֹק.

    לוּ יָכֹלְתִּי בָּנִיתִי טִירַת עֲנָנִים
    עֲדִינִים וְרַכִּים הַקִּירוֹת
    וְגַם אִם אֶבְעַט, בְּיוֹם מִן יָמִים,
    עֲדַיִן אוֹתִי לֹא תִּשְׂרֹט.

    לוּ יָכֹלְתִּי דָּהַרְתִּי בֵּינוֹת לְשְּׁקִיעוֹת
    בְּיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת לַצְּדָדִים
    אֶעֱקֹף בְּדַרְכִּי גַּם הָרִים, גַּם בְּקָעוֹת
    בְּלִי לְחַשֵּׁב צְעָדִים.

    לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי... הָיִיתִי אֲנִי
    זֶה מָה שֶׁאֶרְצֶה לִהְיוֹת
    אָז נוֹשֵׁךְ תַּ'שְׂפָתַיִים, זוֹכֵר, זֶה זְמַנִּי
    עוֹד מְעַט- וְאַתְחִיל לִחְיוֹת.
    ב''ה

    הָעֵץ זְקוּף הַקּוֹמָה הֶעֱתִיר בֶּעָלִים נַד לִשְׁכֵנוֹ דַּל הֶעָלִים וְהָאֲפַרְפַּר, בְּבוּז. וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נָתַן מַבָּטוֹ אֵלָיו. עָסוּק הָיָה הָעֵץ הַלָּזֶה בְּקַבָּלַת פְּנֵי הַבָּאִים לַחֲזוֹת בְּפֹארֹתָיו. שִׁכּוֹר מִן הַתִּשְׁבָּחוֹת, צוֹהֵל מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁחָגוּ סְבִיבוֹ וְקָשְׁרוּ כִּתְרֵיהֶם בְּכִתְרוֹ. וּלְעֻמָּתוֹ הָעֵץ הַדַּל שֶׁלְּצִדּוֹ, נָבוֹךְ הָיָה. כִּי אַף אֶת אֲשֶׁר עִמּוֹ מֵעָלָיו הַבּוֹדְדִים וּמִפֵּרוֹתָיו הַמְּעַטִּים, לֹא יָדַע אִם טוֹב נָהַג בָּהֶם, וְאִם כֵּנִים הָיוּ דְּבָרָיו אֲלֵיהֶם. וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ וְנוֹתֵן אֶת כָּל לִבּוֹ לְכָל עוֹבֵר אֹרַח שֶׁחָמַד לְצִלּוֹ הַמּוּעָט. קָשֶׁה הָיָה עָלָיו הַפְּרֵדָה מִכָּל עָלֶה וְעָלֶה שֶׁהָיָה וְאֵינֶנּוּ, וּמִן הַצֵּל שֶׁהָיָה בָּא לְעֵת עֶרֶב וְחוֹמֵק עוֹבֵר. וַאֲפִלּוּ מֵרִגְעֵי הַזְּמַן שֶׁחוֹלְפִים עַל פָּנָיו קָשֶׁה הָיָה עָלָיו פְּרֵדָתָם. כִּי כָּךְ הָיְתָה דַּרְכּוֹ שֶׁל הָעֵץ הַדַּל שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר נַפְשׁוֹ לְכָל יְצוּר וְאַף לְכָל עֵת, בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה. כֹּה שׁוֹנִים הָיוּ הָעֵצִים הַלָּלוּ זֶה מִזֶּה. עַד כִּי הָיָה נִדְמֶה לִפְעָמִים כִּי הָאֶחָד הוּא עֵץ וְהַשֵּׁנִי יְצוּר חַי. וְהָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים אָנָה וָאָנָה הָיוּ מִשְׁתַּבְּחִים בְּעֵץ גְּדוֹל הַקּוֹמָה וְרַב הֶעָלִים וְאֵינָם שָׂמִים לִבָּם אֶל הָעֵץ הַדַּל שֶׁיּוֹשֵׁב לְצִדּוֹ וְרֹאשׁוֹ חֲפוּי. פֶּתַע מֵאַרְבַּע הרוּחוֹת בָּאָה הָרוּחַ וְנִתְהַפֵּךְ הָעוֹלָם. הָעֵץ רַב הַמִּדּוֹת עָף בִּקְלִילוּת רַבָּה אֶל הַיְּשִׁימוֹן וְהָעֵץ שֶׁלְּצִדּוֹ לֹא נָע וְלֹא זָע. וַיְהִי לְפֶלֶא בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. לֹא יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי בְּכָל עֵת שֶׁצָּמַח הָעֵץ רַב הָעֲלִילוֹת לְמַעְלָה, הֶעֱמִיק אָז הָעֵץ שֶׁלְּצִדּוֹ מַטָּה, וּבְכָל עֵת שֶׁשָּׁתָה הָעֵץ הַגָּדוֹל מִמַּשְׁקֶה הַיֻּהֲרָה הָיָה זֶה שֶׁלְּצִדּוֹ נוֹתֵן בַּעֲנָוָה אֶת נַפְשׁוֹ לָאֲדָמָה. חִפְּשָׁהּ הָרוּחַ מָקוֹם לִשְׁכֹּן בּוֹ וְרַק הָעֵץ הַדַּל בַּעֲנָפָיו וְהֶחָזָק בְּדַעְתּוֹ הִטָּה אָזְנוֹ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה הִיא מְנַשֶּׁבֶת וְהוּא חַי.
    כעת זה שלהי יום פטירתו של אבי,
    לפני שנתיים הוא נפטר, בתאריך כ"ז בניסן.
    אבא שלי היה תלמיד חכם,
    אדם פשוט וצדיק.
    הוא חזר בתשובה בגיל שבע עשרה בערך.
    הוא לא חינך אותנו, לא כעס ולא נזף
    הוא פשוט היה שם, חפץ שיהיה לנו טוב.
    החינוך הזה כביכול גרם לנו לרצות להיות טובים.
    כי אם יש איזה אדם שנמצא שם בשבילך
    - בלי לצפות לתמורה,
    בוודאי תרצה להיות בסדר.
    כתבתי עליו כמה מילים, דברים שרלוונטיים לכולנו.
    לכל אחד יש חסרונות ויש מעלות, וכל האבות וגם האמהות טובים
    בדרכם שלהם.


    פעם לא הבנתי מי אתה

    לא קלטתי את העומק שלך

    לא הבנתי עד כמה הדאגה שלך

    וכמה שאתה רוצה שיהיה טוב

    ועד כמה מציאותך הטובה

    עתידה להתבסס בליבי

    כמשל לטובו המוחלט של בורא הכל



    היית מצחיק אבא

    רצית לראות אותנו שמחים

    כששמחנו – שמחת גם אתה

    ולא היית צריך יותר מזה.



    לפני שנתיים הלכת למקום נשגב יותר

    והשארת לנו שיר

    שמתנגן באוויר תמיד

    לא רצית שנהיה עצובים מידי

    אז שלחת לנו כל מיני אותות קטנים, מנחמים



    שלחת לנו הרבה אהבה,

    תחושה שהכל טוב

    וכל מי שהכיר אותך הבין

    שהטוב שלך נשאר



    היום אני יודעת

    שאתה לא רק אבא שלי

    אלא דאגת על הרבה אנשים

    דאגת על כל העם,

    היית בשלום עם כל אחד,

    היה לך ביטול עצמי בפני הסובבים אותך

    משהו מופלא שכנראה לא אבין,

    ואתה במובן מסוים

    אבא של כולם

    היי אני חדשה כאן בפורום ואני כותבת שירים בסגנון מסוים מעונינת בבקורת השירים שלי לאוו דווקא הם עם נגיעה חזקה של חרוזים או מילים גבוהות אלא באות לבטא


    מצורפות כמה דוגמאות

    1.
    אני והלב שלי
    קבענו היום אסיפה סגורה
    בשתי עיינים

    בלי כסויים ורודים
    על המשקפי'ים
    ואיך רעד לי הגוף
    הוא ראה הכל שקוף
    ודיברנו צפוף
    על הכל

    והחלטנו
    שדי להדחיק,
    להפסיק להחניק
    את מה שמציק
    להוציא
    כי אין לו כ"כ הרבה שטח איחסון
    וחבל לשלם על עוד נפח.... :)

    2.
    לא יודעת איך להסביר את זה
    בלב שלי מועקה
    מציקה וגדולה
    עמוקה
    כזו שאין לה תרופה
    כזו
    שאין לה סיבה
    אבל היא כואבת
    היא מורידה לי דמעה
    מלוחה
    עצבות השתלטה
    בממלכה
    אני על אפס אחוז טעינה

    אני בוהה במסך
    כאילו משם תבוא הישועה
    מחפשת נקודה להתמקד
    בה
    ואין במה

    ולא נותר לי אלא להתמקד בי
    ושמתי לב שיש לי חולצה יפה
    ועלה לי חיוך....
    איזה מטומטמת אני
    והסתכלתי על הפלאפון
    ונזכרתי כמה פעמיים הוא עבר החייאה
    ואיך היא עדיין מחזיקה.....
    והחיוך גדל יותר
    ותוך כדי כתיבה אני מחפשת סיום לשיר
    וניצחתי
    כי התחלתי אותו עצובה
    ועכשיו אני לא.

    3.
    מול הנרות
    אני מחכה לדמעות
    מחכה להתעורר
    אבל משהו חסום וסגור
    משהו נעול וגמור
    אבל הלב
    הלב יבש
    הלב מתבייש
    מעצמו

    ואני מנסה בכוחות
    להדליק אותי
    ואין אותי
    ואני מנסה להביך את עצמי
    לשווא

    ונשברתי
    והבנתי
    שבכח זה לא יבוא
    והלב יפתח...
    ותפילה זה לא רק בדמעה
    לא רק בצעקה
    לא רק מעמק הבאכה
    לא עם אקדח צמוד לרקה

    וקיבלתי את עצמי ככה
    והסתכלתי בנרות
    מנסה לדלות קדושה
    אבל בסוף רק בהיתי
    ולא נפרצה החומה
    ורק ביקשתי
    תפתח לי פתח
    אבנים שחקו המים
    בסוף זה יבוא
    ואני
    פה
    מחכה לו

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה