לא תאמינו למה לכל הגברים החרדים כואבות העיניים מידי יום בשעה אחת בצוהריים

השאלה בכותרת לא באמת שאלה, שתדעו.
כולנו יודעים את התשובה:
כי אף אחד מתוכנו לא מעז ללכת עם משקפי שמש.
וכשאין לכם כאלו - כואבות לכם העיניים. לא רק בשעה אחת, אלא לאורך כל היום. פשוט, לא?

בואו נדבר על זה רגע.
anton-be-ODhxNCO8XHY-unsplash.jpg

למה אנחנו לא אוהבים משקפי שמש? אפילו שונאים אותם? מתביישים בהם?
זה מוזר, באמת.
מישהו החליט משקפי שמש הם מחוץ לגדר, לא יראה ולא יימצא. ס'פאסט נישט כזה. געוואלד. אסור!

חרדי נורמטיבי, הגון וישר, כזה שהולך בתלם, לא חס וחלילה מקולקל או נצר למשפחה שהסבא של הסבא היה פעם דתי לאומי רחמנא ליצלן - לא יהין לעולם להימצא ברשות הרבים עם הבושה השחורה על אפו.
נשים חרדיות עוד איכשהו מרשות לעצמן. וויבער'ס חסרות כבוד. אבל גברים? לא ולא ולא ולא!
לא, רק לא זה בבקשה, ילל האברך לאדון אופטומטריסט. אני מוכן לעשות ניתוח לייזר שיעלה עוד אלפיים שקלים, רק ותר לי על חובת החבישה של המשקפיים בימים שלאחר מכן.

איש לא מעז.
ולא רק ראשי ישיבות בפונוביז' או חכמת שלמה או תורת מתיתיהו.
אפילו אברכים רגילים, כאלו שלומדים בכוללים בקראוונים במודיעין עילית וחיים בניסי ניסים ממלגה פתטית של אלפיים מאה שקלים בחודש וממשכורת מצומקת של שלושת אלפים שלוש מאות שהאשה מקבלת עבור מילויי מקום בסמינר אוהל יענטי.
כן, גם אותה שכבת אוכלוסיה - לא מרשה לעצמה להשתמש במשקפי השמש.
נו, תאמרו, אלו העוסקים בתורה. אבל העובדים לפרנסתם - וודאי מרשים לעצמם. מה, השמש מסנוורת. איה. אח. זה מציק.
לא היא!
גם בקרב אלו שיוצאים לשוק העבודה, אין בהם את אומץ הלב להסתובב עם משקפי השמש.

תשאלו:
מה אתה רוצה, נודניק. מה העניין. מי צריך בכלל משקפי שמש? למי הם חסרות?

שאלה טובה.
מזכיר לי סיפור נהדר על רבי יהושע העשיל מאפטא זצ"ל, שישב אל שולחן המטבח ואכל דייסה, בילדותו.
ודייסה, כמו שיודעים קוראינו דוברי האידיש, נקראת גם 'קאשע'.
טפח אביו על שכמו הצנום של הינוקא הממולח, ואמר בבידחותא: יהושעק'ה, מה התירוץ על ה'קאשע'?
נשא הילד עיניו ואמר: תיכף אגמור ואענה.
אכל, גמר, ואמר: עכשיו כבר אין 'קאשע'...

ומהמשל - לנמשל.
אחרי שפעם אחת, פעם אחת בלבד! תרכיבו על אפכם את משקפי השמש המביכים, לא תוכלו עוד לעולם להסירם מפניכם. הם ייצמדו לאפכם כמו פלומפה, כמו עלוקה לדם, כמו עיתונאי ללשון הרע, כמו כוס קפה לשולחן הבוס. קשר בל יינתק.
וכן - לנצח נצחים לא תצליחו ללכת עוד ברחובה של עיר בשעת צהרים קייצית לוהטת, כאשר עיניכם אינן מוגנות על ידי משקפי הזהב.
לא תצליחו, זהו, אתם מהמכורים.

כי באמת, הבעיה עם משקפי שמש, על יד על הלב - שהן ממכרות.
אחרי שפעם אחת מניחים אותם על האף, ורואים את העולם דרכם - כבר אי אפשר לסגת, אין שום דרך.
פתאום אפשר ללכת בצוהריים בלי למצמץ... בלי לסבול... ימות משיח של ממש.

ועכשיו הדרא קושיא לדוכתא.
אם המוצר הנ"ל כה מועיל, וכה מקסים, וכה משפר את איכות החיים, ולא קשור כלל למראה רחובי, אלא סתם קיבל סטיגמה מעליבה של 'ספאט נישט' - מדוע למען השם הוא מודר מציבורינו?
למה איש מאיתנו, איש נורמלי, לא איזה גייס חמישי או גייס לצבא הרשעים עם אייפון בגודל של שולחן - לא שובר את האופנה המטופשת?
אה?

*

pineapple-supply-co-NgDapgpAiTE-unsplash.jpg


ובזמן שאתם חושבים, הנה תגובה שכתב תלמיד חכם אחד שעבר על השורות לפניכם:
"נכון מאוד. עברתי כעת ניתוח להסרת משקפיים ואני חייב לצאת עם משקפי שמש, לא מסוגל לעשות את זה!
לי אישית אין בעיה (ביומיים הראשונים שלא הייתי מסוגל, כן הלכתי), אני לא יכול לעשות את זה לאשה ולילדים שלי..."

הבנתם?
על המחבר
Natan Galant

תגובות

רק נזכרתי כשפגשתי את זלמן (שם בדוי), אחרי שנה שלא... בהיותו בחור בישיבה נודע בהוללותו ובחוסר ספירה טבעי ובלתי מתנצל.
חולצות בחוץ פתוחות כפתור חוסר גילוח תמידי (ליטאים, כמובן) תיק גב וכו', וזה עוד בחלק של המצוות...

תכלס' פגשתי אותו אחרי שהתחתן, (ברחמים מרובים) והוא בדרך לכולל עם כובע וחליפה.
"זלמן?! מה קורה אחי", זרמתי איתו בסחבקיות המוכרת לו.
-ברוך ה' עושים שטייגען
-אבל למה כובע וחליפה? קשה לי להאמין שהשווער שלך מכריח.

"תראה" הוא עונה בכובד ראש לא אופייני.
אני לא יודע להסביר למה כו"ח כן, או למה לא.
מה שאני יודע, שכשהתחלתי לרדת הכובע והחליפה היו הראשונים שנפרדתי מהם.
אז כשאני חוזר להקב"ה לשטייגען, אני מבין שצריך להחזיר אותם.
 
ככה זה מתחיל:
קונים משקפי שמש, רוכבים על אופניים, ... , ...,

ככה זה מסתיים:
משכנעים את כולם, שזה טוב ויפה וכו'. מהבעיה נהיה שיטה.

הדבר הראשון, זה להיות שפוי, ולא לחפש להיות מוזר.

בד"כ האנשים המוזרים כולם סובלים מהם, [לא רק האשה והילדים]. ומאוד קשה להיות בסביבתם.


יש לי רק לומר דבר אחד: מוזרים, תתאוששו, תתחילו להיות אנשים שפויים. זה לא יהיה בבת אחת, אבל עם הזמן תתרגלו מה זה נורמלי. תסתכלו מה אנשים שפויים עושים, לאט לאט. [טיפים להתחלה: לא מגרדים את הראש האף האוזניים הרגליים ליד אנשים. כשבן אדם מדבר אתך, אל תקפוץ בתוך דבריו (גולם). לא להוריד נעליים ליד אנשים].

ועם לא, זה התוצאה ה'כמעט סופית'.
שמחת החתונה של הנכד של הבן אדם בעל המשקפיים והאופניים:
על שולחן הכבוד יושב הסבא עם משקפי שמש ענקיות [כי יש אור מדי חזק באולם], צמר גפן באוזניים [כי התזמורת מדי חזקה], על ראש שטריימל ישן נושן [כי למה לקנות חדש, זה הרי רק בשביל האחרים] או קוטשמע [כי חם לו] או בכלל רק כפה [כי חם לו] (כמובן הכל תלוי לפי מזג האויר ובעיקר מצב הרוח שלו, אל תתפלאו עם הוא יביא מזוודה מלאה, רק כי הוא מצפצף על כווווולם), על פניו מסכה [כי פעם היה קורונה, ומי החליט שזה נגמר], לבוש עם שלוף-רוק [כי זה יותר קליל].
הנ"ל אוכל ככה עם הידיים [כי מזלגות זה דבר חדש, ומי החליט שצריך לאכול ככה], על השולחן נמצא מזלג גירוד מעלה חלודה [כזה שמוכרים היום, אז זה יהיה כבר ענתיקה], הוא פורש מפה על השולחן [כי אסור בשר בחלב על מפה אחת, (דבר אחד נורמלי שהוא עושה)], ועליה משים לחם שחור [כי זה יותר חסכוני מלחמניות], גבינה [כי למה אסור לאכול חלבי בחתונה], חלב עיזים [כי הוא אוהב את תמונת הזקן שלו], עיתון יומי ענק [כי ככה אני אוכל כל יום, ומה נשתנה, רק מפני שמסתכלים], כמובן לא לשכוח ניילון חזק לפניו [קורונה כנ"ל], והוא יושב על כסא עץ [זה מהסטייל החדש]. (וכו' וכו' אין לי כבר סבלנות לכתוב)

למטה יושבים הבנים והנכדים (בד"כ זה תורשתי, אבל קצת הם עדיין מבינים), ומתביישים מהמוזר הזה, שנתמזל מזלם והוא סבא שלהם, והם רק חושבים איך לסיים את השיחה, ומסתכלים על השעון מתי כבר תגמר הסיוט הזה.
 
אז אולי תתחיל להסביר את זה לכל אלו שלובשים משקפים משושה מכנס צמוד ...
חליפה אפורה וכוו וכוו
למה זה כן נורמלי למען השם?
 
אז אולי תתחיל להסביר את זה לכל אלו שלובשים משקפים משושה מכנס צמוד ...
חליפה אפורה וכוו וכוו
למה זה כן נורמלי למען השם?


רק מה?
על הראשון באמת צחקו ...עד שזה נהיה יותר ויותר נורמלי
אז אותו דבר גם פה..
 
ובעיקר השאלה שלי היא מי התחיל? . .
חולדה הנביאה, ורבנו יונה מגירונדי, למשל (כי באמת רַבּוּ עד אין מספר).
ובכלל: 'ארי'' ו'דוב' הם שמות שהתחילו בתקופת ה'השכלה'? מעניין...
ויעויין עוד:

אמנם, בנוגע לשמות הנשים (במיוחד) היו שינויים רבים - אך זו גופא היתה ה'מסורת'...
 
נערך לאחרונה ב:
. . ו[א]ם לא, זה התוצאה ה'כמעט סופית' . .
בכל הכבוד הראוי, הקיצוניות לכל צד שהוא - מיותרת היא.


לפענ"ד, סיכום הענין כך הוא: אין צורך 'לחפש' להיות המשוגע התורן ויוצא־הדופן (שהרי אז נכנע מיודענו שונא־האופנות ל'טרנד' הגדול ביותר...).
עם זאת, אכן חשוב שלא ימרר האדם את חייו בשם העיקרון ה'מקודש' - 'מה יאמרו'.
כל עָרום יעשה בדעת, ויכלכל דרכיו בתבונה ומשפט.

ולכאורה, פתיחת הודעתי תתמצת זאת היטב: הקיצוניות, לכל צד - הינה מיותרת ומזיקה.
היו שפויים, אך לא מקובעים. מצומצמים, אך לא חנוקים.
 
אמנם, בנוגע לשמות הנשים (במיוחד) היו שינויים רבים - אך זו גופא היתה ה'מסורת'...
אין לי בעיה שיקראו על שם חיות
העניין זה שנעשו שינויים עד ההשכלה
וכיום מי שמשנה הוא משוגע.

לא דחוף לי לקרוא בשמות מוזרים
אבל צריך לשים בפרופורציות מאיפה זה מגיע.
 
ענין השמות הינו הזוטרי ביותר שבו התרחשו שינויים (אם בכלל).

מוטב להקשות מפני מה איננו חובשים על ראשינו כובעים מחודדים כיהודי פראג בימי המהר"ל והמהרש"ל, ומדוע שלא נעטה טלאי צהוב כמסורת ק"ק איטליא"נים משך מאות בשנים. ושמא, בעצם, נהלך בג'לביא - הקרובה ביותר, מן הסתם, ללבושו של אברהם אבינו ע"ה.
 
וליתר חידוד: ההבדל העיקרי בין השינויים שעד 'תקופת ההשכלה', ומאז ואילך - שבראשונה נעשו השינויים מתוך תמימות טהורה, קדושה ועבודת השי"ת בדחילו ורחימו (כשבכלל, היו אלו - בעיקרם - התפתחויות טבעיות של כל מסורת).
משנדלדלו המוחות והלבבות ונתמעטו הדורות, שוב אין כוונת המשנים לש"ש (ובד"כ אדרבא - להפך, ה"י), ומשראו מה עלה בסופם של השינויים הרעים ההם, נמנו וגמרו כולם כאחד כי 'שינוי' שֵם נרדף הוא לפריקת עולו של מקום.

יתכן שכיום כבר פג תוקפה של הבעי' האמורה, ורובם של החפֵצים בשינוי אין כוונתם להזיק ולהחריב. הכל אפשרי.
אך משום־מה נדמה, כי ב'שטח' נראה עדיין שלא חלפה־עברה לה רוח העוועים הלזו מן העולם. אשמח להתבדות.
 
נערך לאחרונה ב:
ענין השמות הינו הזוטרי ביותר שבו התרחשו שינויים (אם בכלל).

מוטב להקשות מפני מה איננו חובשים על ראשינו כובעים מחודדים כיהודי פראג בימי המהר"ל והמהרש"ל, ומדוע שלא נעטה טלאי צהוב כמסורת ק"ק איטליא"נים משך מאות בשנים. ושמא, בעצם, נהלך בג'לביא - הקרובה ביותר, מן הסתם, ללבושו של אברהם אבינו ע"ה.


אחד מאדמורי לעלוב שיסד את הקפטן הצהוב הירושלמי
אמר שכך הלכו האבות הקדושים..
 
רק נזכרתי כשפגשתי את זלמן (שם בדוי), אחרי שנה שלא... בהיותו בחור בישיבה נודע בהוללותו ובחוסר ספירה טבעי ובלתי מתנצל.
חולצות בחוץ פתוחות כפתור חוסר גילוח תמידי (ליטאים, כמובן) תיק גב וכו', וזה עוד בחלק של המצוות...

תכלס' פגשתי אותו אחרי שהתחתן, (ברחמים מרובים) והוא בדרך לכולל עם כובע וחליפה.
"זלמן?! מה קורה אחי", זרמתי איתו בסחבקיות המוכרת לו.
-ברוך ה' עושים שטייגען
-אבל למה כובע וחליפה? קשה לי להאמין שהשווער שלך מכריח.

"תראה" הוא עונה בכובד ראש לא אופייני.
אני לא יודע להסביר למה כו"ח כן, או למה לא.
מה שאני יודע, שכשהתחלתי לרדת הכובע והחליפה היו הראשונים שנפרדתי מהם.
אז כשאני חוזר להקב"ה לשטייגען, אני מבין שצריך להחזיר אותם.
ככה זה מתחיל:
קונים משקפי שמש, רוכבים על אופניים, ... , ...,

ככה זה מסתיים:
משכנעים את כולם, שזה טוב ויפה וכו'. מהבעיה נהיה שיטה.

הדבר הראשון, זה להיות שפוי, ולא לחפש להיות מוזר.

בד"כ האנשים המוזרים כולם סובלים מהם, [לא רק האשה והילדים]. ומאוד קשה להיות בסביבתם.


יש לי רק לומר דבר אחד: מוזרים, תתאוששו, תתחילו להיות אנשים שפויים. זה לא יהיה בבת אחת, אבל עם הזמן תתרגלו מה זה נורמלי. תסתכלו מה אנשים שפויים עושים, לאט לאט. [טיפים להתחלה: לא מגרדים את הראש האף האוזניים הרגליים ליד אנשים. כשבן אדם מדבר אתך, אל תקפוץ בתוך דבריו (גולם). לא להוריד נעליים ליד אנשים].

ועם לא, זה התוצאה ה'כמעט סופית'.
שמחת החתונה של הנכד של הבן אדם בעל המשקפיים והאופניים:
על שולחן הכבוד יושב הסבא עם משקפי שמש ענקיות [כי יש אור מדי חזק באולם], צמר גפן באוזניים [כי התזמורת מדי חזקה], על ראש שטריימל ישן נושן [כי למה לקנות חדש, זה הרי רק בשביל האחרים] או קוטשמע [כי חם לו] או בכלל רק כפה [כי חם לו] (כמובן הכל תלוי לפי מזג האויר ובעיקר מצב הרוח שלו, אל תתפלאו עם הוא יביא מזוודה מלאה, רק כי הוא מצפצף על כווווולם), על פניו מסכה [כי פעם היה קורונה, ומי החליט שזה נגמר], לבוש עם שלוף-רוק [כי זה יותר קליל].
הנ"ל אוכל ככה עם הידיים [כי מזלגות זה דבר חדש, ומי החליט שצריך לאכול ככה], על השולחן נמצא מזלג גירוד מעלה חלודה [כזה שמוכרים היום, אז זה יהיה כבר ענתיקה], הוא פורש מפה על השולחן [כי אסור בשר בחלב על מפה אחת, (דבר אחד נורמלי שהוא עושה)], ועליה משים לחם שחור [כי זה יותר חסכוני מלחמניות], גבינה [כי למה אסור לאכול חלבי בחתונה], חלב עיזים [כי הוא אוהב את תמונת הזקן שלו], עיתון יומי ענק [כי ככה אני אוכל כל יום, ומה נשתנה, רק מפני שמסתכלים], כמובן לא לשכוח ניילון חזק לפניו [קורונה כנ"ל], והוא יושב על כסא עץ [זה מהסטייל החדש]. (וכו' וכו' אין לי כבר סבלנות לכתוב)

למטה יושבים הבנים והנכדים (בד"כ זה תורשתי, אבל קצת הם עדיין מבינים), ומתביישים מהמוזר הזה, שנתמזל מזלם והוא סבא שלהם, והם רק חושבים איך לסיים את השיחה, ומסתכלים על השעון מתי כבר תגמר הסיוט הזה.
סאטירות מוצלחות
 
סאטירות מוצלחות
זה אולי נכתב בצורה סאטירית.
אבל המסר רציני להחריד.
הבנאדם הבין, גם בלי להצליח להסביר, שהסממנים החיצוניים שומרים עליו וקשורים לפנימיותו.
וההוכחה הפשוטה, שבדרך לנפילה היה לו חשוב להיפטר מהם.
 
זה אולי נכתב בצורה סאטירית.
אבל המסר רציני להחריד.
הבנאדם הבין, גם בלי להצליח להסביר, שהסממנים החיצוניים שומרים עליו וקשורים לפנימיותו.
וההוכחה הפשוטה, שבדרך לנפילה היה לו חשוב להיפטר מהם.
אני לא חושב שיש מישהו שחולק שיש סממנים חיצוניים ששומרים על האדם.
השאלה היא אלו סממנים אכן שומרים על האדם, ואלו מהם אין בהם ממש, ואינם מעלים או מורידים.
אדגיש שלפי דעתי כל דבר שהאדם רואה שזה מוריד אותו באופן אישי, עליו להתנזר מזה. אמנם אנחנו דנים כאן על מקובלות ציבורית, וצריך לבדוק בכל דבר אם יש בו עילה לכבול את כל הציבור אליו או לא.
 
אני לא חושב שיש מישהו שחולק שיש סממנים חיצוניים ששומרים על האדם.
השאלה היא אלו סממנים אכן שומרים על האדם, ואלו מהם אין בהם ממש, ואינם מעלים או מורידים.
אדגיש שלפי דעתי כל דבר שהאדם רואה שזה מוריד אותו באופן אישי, עליו להתנזר מזה. אמנם אנחנו דנים כאן על מקובלות ציבורית, וצריך לבדוק בכל דבר אם יש בו עילה לכבול את כל הציבור אליו או לא.
אל תרגמו אותי, אבל שמעתי ממישהו ששמע מאדם שהיה אצל הרב אלישיב בזמן שביקשו ממנו לחתום על השקת הטלפונים הכשרים (אי אז לפני 15 שנה), ובתחילה הוא לא רצה לחתום נגד הודעות טקסט (sms), כי הוא סבר שלא נכון לכבול את כל הציבור בגלל מיעוט שזה אולי יזיק להם. אבל בסוף הוא כן חתם, כי הוא אמר שעדיף שלא לעורר חילוקי דעות כבר בתחילת המיזם המבורך הזה, כי אז אנשים לגמרי יפרצו את הגדר.
 
נערך לאחרונה ב:
אני לא חושב שיש מישהו שחולק שיש סממנים חיצוניים ששומרים על האדם.
השאלה היא אלו סממנים אכן שומרים על האדם, ואלו מהם אין בהם ממש, ואינם מעלים או מורידים.
אדגיש שלפי דעתי כל דבר שהאדם רואה שזה מוריד אותו באופן אישי, עליו להתנזר מזה. אמנם אנחנו דנים כאן על מקובלות ציבורית, וצריך לבדוק בכל דבר אם יש בו עילה לכבול את כל הציבור אליו או לא.


דברים כהוויתם !!
ברור שזה אחד הדברים ששומרים וכל מי שמתחיל להתקלקל מתחיל בלבוש
השאלה מה באמת לבוש...
ומה נוצר בטעות כסטיגמה..

קצת קיצוני..מי שאין לו סמסונג אברכים וסוברו אברכים הוא לא אברך???
 
אל תרגמו אותי, אבל שמעתי ממישהו ששמע מאדם שהיה אצל הרב אלישיב בזמן שביקשו ממנו לחתום על השקת הטלפונים הכשרים (אי אז לפני 15 שנה), ובתחילה הוא לא רצה לחתום נגד הודעות טקסט (sms), כי הוא סבר שלא נכון לכבול את כל הציבור בגלל מיעוט שזה אולי יזיק להם. אבל בסוף הוא כן חתם, כי הוא אמר שעדיף שלא לעורר חילוקי דעות כבר בתחילת המיזם המבורך הזה, כי אז אנשים לגמרי יפרצו את הגדר.



גם שמעתי ושמעתי על עוד גדול שאיני רוצה לפרסם שמו שהביע ביקורת על זה אז כשנכנסו אצלו
 
ככה זה מתחיל:
קונים משקפי שמש, רוכבים על אופניים, ... , ...,

ככה זה מסתיים:
משכנעים את כולם, שזה טוב ויפה וכו'. מהבעיה נהיה שיטה.

הדבר הראשון, זה להיות שפוי, ולא לחפש להיות מוזר.

בד"כ האנשים המוזרים כולם סובלים מהם, [לא רק האשה והילדים]. ומאוד קשה להיות בסביבתם.


יש לי רק לומר דבר אחד: מוזרים, תתאוששו, תתחילו להיות אנשים שפויים. זה לא יהיה בבת אחת, אבל עם הזמן תתרגלו מה זה נורמלי. תסתכלו מה אנשים שפויים עושים, לאט לאט. [טיפים להתחלה: לא מגרדים את הראש האף האוזניים הרגליים ליד אנשים. כשבן אדם מדבר אתך, אל תקפוץ בתוך דבריו (גולם). לא להוריד נעליים ליד אנשים].

ועם לא, זה התוצאה ה'כמעט סופית'.
שמחת החתונה של הנכד של הבן אדם בעל המשקפיים והאופניים:
על שולחן הכבוד יושב הסבא עם משקפי שמש ענקיות [כי יש אור מדי חזק באולם], צמר גפן באוזניים [כי התזמורת מדי חזקה], על ראש שטריימל ישן נושן [כי למה לקנות חדש, זה הרי רק בשביל האחרים] או קוטשמע [כי חם לו] או בכלל רק כפה [כי חם לו] (כמובן הכל תלוי לפי מזג האויר ובעיקר מצב הרוח שלו, אל תתפלאו עם הוא יביא מזוודה מלאה, רק כי הוא מצפצף על כווווולם), על פניו מסכה [כי פעם היה קורונה, ומי החליט שזה נגמר], לבוש עם שלוף-רוק [כי זה יותר קליל].
הנ"ל אוכל ככה עם הידיים [כי מזלגות זה דבר חדש, ומי החליט שצריך לאכול ככה], על השולחן נמצא מזלג גירוד מעלה חלודה [כזה שמוכרים היום, אז זה יהיה כבר ענתיקה], הוא פורש מפה על השולחן [כי אסור בשר בחלב על מפה אחת, (דבר אחד נורמלי שהוא עושה)], ועליה משים לחם שחור [כי זה יותר חסכוני מלחמניות], גבינה [כי למה אסור לאכול חלבי בחתונה], חלב עיזים [כי הוא אוהב את תמונת הזקן שלו], עיתון יומי ענק [כי ככה אני אוכל כל יום, ומה נשתנה, רק מפני שמסתכלים], כמובן לא לשכוח ניילון חזק לפניו [קורונה כנ"ל], והוא יושב על כסא עץ [זה מהסטייל החדש]. (וכו' וכו' אין לי כבר סבלנות לכתוב)

למטה יושבים הבנים והנכדים (בד"כ זה תורשתי, אבל קצת הם עדיין מבינים), ומתביישים מהמוזר הזה, שנתמזל מזלם והוא סבא שלהם, והם רק חושבים איך לסיים את השיחה, ומסתכלים על השעון מתי כבר תגמר הסיוט הזה.
כתוב מאוד יפה. הסוגריים קצת מפריעות, אבל הסאטירה באמת משעשעת...
 
אולי אחרי שיצליחו לשנות תסטיגמות של החתונות בעיקבות הקורונה...
זה יהיה השלב הבא...
 
יש לי רק לומר דבר אחד: מוזרים, תתאוששו, תתחילו להיות אנשים שפויים. זה לא יהיה בבת אחת, אבל עם הזמן תתרגלו מה זה נורמלי. תסתכלו מה אנשים שפויים עושים, לאט לאט. [טיפים להתחלה: לא מגרדים את הראש האף האוזניים הרגליים ליד אנשים. כשבן אדם מדבר אתך, אל תקפוץ בתוך דבריו (גולם). לא להוריד נעליים ליד אנשים].
חמוד מאד

שלושה דברים יש לי להגיב:
1. בדרך כלל ועל פי רוב אלו שעשו כל הזמן כמו כולם, כי פחדו ממה יגידו, לא הצליחו ולא יצליחו בחיים! זה ברור לכל!!

2. בדרך כלל אלו שגירדו את הראש/אף/אוזניים/רגליים שלהם ליד אנשים אחרים, או שקופצים לתוך דבריו של השני, הם האנשים שמנסים ככל האפשר להיות רגילים כמו כולם, ולא האנשים המוזרים בעיניך, אך שפויים במובן האנושי

3. מותר לנו בני ארץ ישראל ללמוד מאחינו בגולה, אצלם רוב הסטיגמות לא קיימות בכלל.
 
מה יהיה הסוף בכל העניינים האלו משקפי שמש אופניים ועוד.?
אני רואה שלא התעדכנת.

מאות גולשי האשכול נחלקו לשלושה:
החלק הראשון שמאז ומתמיד הבין שהסטיגמות הללו אינן הגיוניות - כעת רוכבים על אופניים ומרכיבים משקפי שמש.
החלק השני שהשתכנע מאלו שהבינו את הנ"ל מתכחילה - כעת רוכבים על אופניים ומרכיבים משקפי שמש.
והחלק השלישי הם אלו שהבינו שעם @Natan Galant לא כדאי להתעסק - אז גם הם רוכבים כעת על אופניים ומרכיבים משקפי שמש.

מסקנה: כולם רוכבים על אופניים ומרכיבים משקפי שמש!
כמה נפלא!
;)
 
נערך לאחרונה ב:
אני רואה שלא התעדכנת.

מאות גולשי האשכול נחלקו לשלושה:
החלק הראשון שמאז ומתמיד הבין שהסטיגמות הללו אינן הגיוניות - כעת רוכבים על אופניים ומרכיבים משקפי שמש.
החלק השני שהשתכנע מאלו שהבינו את הנ"ל מתכחילה - כעת רוכבים על אופניים ומרכיבים משקפי שמש.
והחלק השלישי הם אלו שהבינו שעם @Natan Galant לא כדאי להתעסק - אז גם הם רוכבים כעת על אופניים ומרכיבים משקפי שמש.

מסקנה: כולם רוכבים על אופניים ומרכיבים משקפי שמש!
כמה נפלא!

חבל שאתה מאלו שאינם מסוגלים לכבד דעה אחרת ולהודות בקיומה
 
חבל שאתה מאלו שאינם מסוגלים לכבד דעה אחרת ולהודות בקיומה
חלילה. זה היה בהומור ציני בלבד.
מתנצל אם פגעתי.
דווקא משום שהצד שסבור (ואני בתוכם) שאלו סטיגמות שאין ללכת לפיהם - הוא זה שהיה יותר בצד ה"תוקף", כתבתי את זה בציניות כאילו הצד הזה הכריח את כולם ללכת לפיו.
 
חלילה. זה היה בהומור ציני בלבד.
מתנצל אם פגעתי.
דווקא משום שהצד שסבור (ואני בתוכם) שאלו סטיגמות שאין ללכת לפיהם - הוא זה שהיה יותר בצד ה"תוקף", כתבתי את זה בציניות כאילו הצד הזה הכריח את כולם ללכת לפיו.
לא נפגעתי
אבל במשתמע לפחות זו הדרך ע"פ רוב של הטוענים טענות מסוג זה
 
שמח לשמוע!
אבל במשתמע לפחות זו הדרך ע"פ רוב של הטוענים טענות מסוג זה
מעניין. אני בדרך כלל דווקא מתרשם להיפך (לא תמיד כמובן)... אבל כנראה שזה תלוי בנידון ובמתווכחים / דנים. מכל מקום אני באמת חושב שבמקרה הנוכחי הצד שמתנגד לסטיגמות הנ"ל תקף יותר, והצד שכנגד התגונן יותר.
 
נערך לאחרונה ב:
אני רואה כאן אחד שמחליף דעתו כל הזמן, והולך לפי הזרם, כשהזרם היה להתנגד הוא התנגד, וכשהזרם היה לא לשנות היה דעתו נחרצה כך, כשנרגע הענין, הוא כותב כאילו שכולם מסכימים כך, וממילא גם הוא סובר כך [היינו שהוא סובר כך, וכביכול שכך דעת הקהל]. זה בדיוק דוגמא אישית איך לא להיראות, אתה סובר משהו תסביר את עצמך, תבין מה שאתה רוצה, תודה באם טעית (זה לא בושה לטעות, הבזיון הנורא זה לא להודות על הטעות), אל תיבהל שדעתך שטונה מדעת הקהל, כשם שפרצופיהם וכו', רק מה שלא כל מה שאתה חושב אתה צריך לעשות, אפשר להיות גם נכנע לדעת רבותינו, ולא רק מה שאתה מבין (לעשות רק מה שמבינים כמובן בציות מוחלט לתורה הק', היינו אחרי ששמעו או למדו בודקים באם גם השכל מסכים, ואחרי זה עושים את זה, - מקורה מהמשכילים - שדור הראשון שלה היו יראי חטא ותלמידי חכמים [תבדקו הסטוריה], ולא היה ניכר הבדל כלל בין המיימינים למשמאילים [וכבר אמרו רז"ל אפי' אומר לך ימין וכו']).

תחשבו חזק לפני שאתם מגיבים את מה שמכרו לכם, ואת מה שהחברים וכוווולם אומרים.
לא סתם ד' נתן לכן מח ולב, יש להשתמש בשכל האנושי ולא בשכל של החברים.

יודע אני שהרבה שאינם משתמשים בשכל שלהם יגיבו מיד, וישפכו ממוחם (זה כבר כלי שני) ומבטנם, וקטני השכל יגיבו אפילו תגובות נזהמות (כלל אמרו, כשמוציאים נשק חם זה אות ומופת כי הבנאדם הוא חלשלוש), עכ"ז בעלי השכל מדברים ומגיבים תמיד רגוע ונינוח ובעיקר ענייני.
 
אני רואה כאן אחד שמחליף דעתו כל הזמן, והולך לפי הזרם, כשהזרם היה להתנגד הוא התנגד, וכשהזרם היה לא לשנות היה דעתו נחרצה כך, כשנרגע הענין, הוא כותב כאילו שכולם מסכימים כך, וממילא גם הוא סובר כך [היינו שהוא סובר כך, וכביכול שכך דעת הקהל]. זה בדיוק דוגמא אישית איך לא להיראות, אתה סובר משהו תסביר את עצמך, תבין מה שאתה רוצה, תודה באם טעית (זה לא בושה לטעות, הבזיון הנורא זה לא להודות על הטעות), אל תיבהל שדעתך שטונה מדעת הקהל, כשם שפרצופיהם וכו', רק מה שלא כל מה שאתה חושב אתה צריך לעשות, אפשר להיות גם נכנע לדעת רבותינו, ולא רק מה שאתה מבין (לעשות רק מה שמבינים כמובן בציות מוחלט לתורה הק', היינו אחרי ששמעו או למדו בודקים באם גם השכל מסכים, ואחרי זה עושים את זה, - מקורה מהמשכילים - שדור הראשון שלה היו יראי חטא ותלמידי חכמים [תבדקו הסטוריה], ולא היה ניכר הבדל כלל בין המיימינים למשמאילים [וכבר אמרו רז"ל אפי' אומר לך ימין וכו']).

תחשבו חזק לפני שאתם מגיבים את מה שמכרו לכם, ואת מה שהחברים וכוווולם אומרים.
לא סתם ד' נתן לכן מח ולב, יש להשתמש בשכל האנושי ולא בשכל של החברים.

יודע אני שהרבה שאינם משתמשים בשכל שלהם יגיבו מיד, וישפכו ממוחם (זה כבר כלי שני) ומבטנם, וקטני השכל יגיבו אפילו תגובות נזהמות (כלל אמרו, כשמוציאים נשק חם זה אות ומופת כי הבנאדם הוא חלשלוש), עכ"ז בעלי השכל מדברים ומגיבים תמיד רגוע ונינוח ובעיקר ענייני.
יפה
אבל חבל הכניסה לפן אישי
 

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים

More from נתן גלנט

שתף את המאמר

למעלה