הנושאים החמים
אחרי כמה שנים שאני מסתובב בעולם הכתיבה והסיפורת, שמתי לב שיש כמה דברים שהרבה סופרים מתחילים לא שמים לב אליהם ואם רק מסיבים את תשומת ליבם לדברים האלה - זה משפר בכמה רמות את הכתיבה שלהם, ולכן התנדבתי להיות זה שימשוך בדש מעילם.
אז נתחיל?
יאלה. נתחיל.
1. כתיב
טעות מרכזית של סופרים מתחילים היא, שאת עיקר תשומת הלב בשעת כתיבת סיפור צריך להפנות לתוכן הסיפור ולא לשאר הדברים.
ומההנחה השגויה הזאת נובעים כמה וכמה טעויות, שהמרכזית שבהם היא חוסר התמקדות בדיוק הכתיב.
שימו לב: אני לא מדבר על שגיאות כתיב גסות - שזה פשוט וברור שאין להם מקום, אלא על שגיאות קלות.
למשל, לכתוב 'נעלים' במקום 'נעליים'.
במבט ראשון, קשה להבין למה זה כל כך משמעותי.
אבל זה משמעותי, כי אם זה מציק לקורא בעיניים, זה פוגם ברצף הקריאה ובהנאה ממנה.
ובנוסף, זה מוריד מהאמינות של הסופר בעיני הקורא, ואם הקורא לא מאמין לך - הוא לא יקרא את מה שאתה כותב. נקודה.
לכן זה מאד חשוב לעבור על מה שכתבתם כמה פעמים, ולנפות את כל השגיאות האלה.
ואם יש מילה שיש שתי דרכים נכונות לכתוב אותה - למשל 'לענין' ו'לעניין' וכדו', תחליטו איך נראה לכם שיותר נכון לכתוב, ותיצמדו לזה לכל אורך הדרך. בשום פנים ואופן לא לכתוב בשתי צורות שונות.
2. פיסוק חסר
טעות נוספת שנובעת אף היא מההנחה השגויה הנ"ל, היא חוסר השקעה בפיסוק. אל תחשבו לא נכון - הוא כן מפסק, אבל לא משקיע יותר מדי מחשבה וזמן על זה.
וזה טעות חמורה, כי טקסט שמפוסק לא נכון - זה טקסט שקשה לקרוא אותו. וחוץ מהמזוכיסט המצוי, אף אחד לא קורא משהו שקשה לקרוא.
ולכן המלצתי היא, לעבור אחרי הכתיבה עוד פעם על הטקסט ולבדוק איפה הפיסוק לא מסתדר לכם בעין - או תוקע לכם את רצף הקריאה.
ואם פיסוק זה לא הצד החזק שלכם - אז תשלחו את הטקסט לחבר שכן מבין בזה לביקורת.
3. פיסוק יתר
טעות הפוכה שראיתי אצל הרבה סופרים מתחילים היא, שמכיוון שהם מבינים את חשיבותו של הפיסוק והם קצת נלחצים מזה - הם לוקים בתופעת פיסוק היתר.
בטח גם אתם נתקלתם בטקסט כזה, שבו אחרי כל שתי מילים יש פסיק ואחרי כל שלוש מילים יש נקודה.
וגם טקסט כזה הוא מסורבל וקשה לקריאה.
ושוב, אם אתם לא יודעים לפסק - תעבירו את התפקיד למישהו שכן יודע.
4. ציוריות יתר
עוד טעות נפוצה היא להיסחף בתיאורים ציוריים סטייל משה גוטמן וזריצקי.
וזו טעות, כי זה מסב את תשומת הלב של הקורא מהעלילה ושובר את רצף הקריאה.
כן. אני שומע את מה שאתם ממלמלים לכם מתחת לשפם.
"הרי גוטמן וזריצקי הם סופרים מצליחים מאד, אז למה הוא אומר שזה טעות לכתוב כמוהם?".
נכון שזה מה שחשבתם עכשיו?
אז אני אסביר.
יש כמה סוגות ספרותיות, ולכל סוגה יש קוראים.
גם לסוגה של כתיבה ציורית יש קוראים, ואם אתה יודע איך לעשות את זה נכון - אז גם קוראים שבדרך כלל לא אוהבים את הסוגה הזאת ייהנו מהקריאה.
ולכן אם בא לכם לפנות לכיוון הזה - אז אתם יכולים לכתוב בצורה ציורית.
אבל אם אתם כותבים סיפור מתח או פנטזיה וכדו', ובאמצע אתם מתחילים להשתפך בתיאורים, אז זו טעות.
אבל במה שחשבתם לעצמכם מסתתרת טעות נוספת, ועל כך - בפיסקה הבאה.
5. לכתוב כמו X
לעולם, אבל באמת לעולם, אל תנסו לחקות צורת כתיבה של סופר מסוים.
כי הרי אין כמו המקור, ולכן אתם בעצם מגבילים את עצמכם להיות מקסימום במקום השני.
ולמה שמישהו יקרא את מה שאתם כותבים - שזה בעצם חיקוי דהוי, אם הוא יכול לקרוא את המקור.
וזה גם לא ילך לכם. כי אתם לא הוא.
שמעתי פעם משפט שמגדיר את זה בצורה חדה:
"תהיו אתם - כי כל השאר תפוסים."
תכתבו רק בסגנון הטבעי שלכם, ורק כך תצליחו.
בהצלחה!!!
אז נתחיל?
יאלה. נתחיל.
1. כתיב
טעות מרכזית של סופרים מתחילים היא, שאת עיקר תשומת הלב בשעת כתיבת סיפור צריך להפנות לתוכן הסיפור ולא לשאר הדברים.
ומההנחה השגויה הזאת נובעים כמה וכמה טעויות, שהמרכזית שבהם היא חוסר התמקדות בדיוק הכתיב.
שימו לב: אני לא מדבר על שגיאות כתיב גסות - שזה פשוט וברור שאין להם מקום, אלא על שגיאות קלות.
למשל, לכתוב 'נעלים' במקום 'נעליים'.
במבט ראשון, קשה להבין למה זה כל כך משמעותי.
אבל זה משמעותי, כי אם זה מציק לקורא בעיניים, זה פוגם ברצף הקריאה ובהנאה ממנה.
ובנוסף, זה מוריד מהאמינות של הסופר בעיני הקורא, ואם הקורא לא מאמין לך - הוא לא יקרא את מה שאתה כותב. נקודה.
לכן זה מאד חשוב לעבור על מה שכתבתם כמה פעמים, ולנפות את כל השגיאות האלה.
ואם יש מילה שיש שתי דרכים נכונות לכתוב אותה - למשל 'לענין' ו'לעניין' וכדו', תחליטו איך נראה לכם שיותר נכון לכתוב, ותיצמדו לזה לכל אורך הדרך. בשום פנים ואופן לא לכתוב בשתי צורות שונות.
2. פיסוק חסר
טעות נוספת שנובעת אף היא מההנחה השגויה הנ"ל, היא חוסר השקעה בפיסוק. אל תחשבו לא נכון - הוא כן מפסק, אבל לא משקיע יותר מדי מחשבה וזמן על זה.
וזה טעות חמורה, כי טקסט שמפוסק לא נכון - זה טקסט שקשה לקרוא אותו. וחוץ מהמזוכיסט המצוי, אף אחד לא קורא משהו שקשה לקרוא.
ולכן המלצתי היא, לעבור אחרי הכתיבה עוד פעם על הטקסט ולבדוק איפה הפיסוק לא מסתדר לכם בעין - או תוקע לכם את רצף הקריאה.
ואם פיסוק זה לא הצד החזק שלכם - אז תשלחו את הטקסט לחבר שכן מבין בזה לביקורת.
3. פיסוק יתר
טעות הפוכה שראיתי אצל הרבה סופרים מתחילים היא, שמכיוון שהם מבינים את חשיבותו של הפיסוק והם קצת נלחצים מזה - הם לוקים בתופעת פיסוק היתר.
בטח גם אתם נתקלתם בטקסט כזה, שבו אחרי כל שתי מילים יש פסיק ואחרי כל שלוש מילים יש נקודה.
וגם טקסט כזה הוא מסורבל וקשה לקריאה.
ושוב, אם אתם לא יודעים לפסק - תעבירו את התפקיד למישהו שכן יודע.
4. ציוריות יתר
עוד טעות נפוצה היא להיסחף בתיאורים ציוריים סטייל משה גוטמן וזריצקי.
וזו טעות, כי זה מסב את תשומת הלב של הקורא מהעלילה ושובר את רצף הקריאה.
כן. אני שומע את מה שאתם ממלמלים לכם מתחת לשפם.
"הרי גוטמן וזריצקי הם סופרים מצליחים מאד, אז למה הוא אומר שזה טעות לכתוב כמוהם?".
נכון שזה מה שחשבתם עכשיו?
אז אני אסביר.
יש כמה סוגות ספרותיות, ולכל סוגה יש קוראים.
גם לסוגה של כתיבה ציורית יש קוראים, ואם אתה יודע איך לעשות את זה נכון - אז גם קוראים שבדרך כלל לא אוהבים את הסוגה הזאת ייהנו מהקריאה.
ולכן אם בא לכם לפנות לכיוון הזה - אז אתם יכולים לכתוב בצורה ציורית.
אבל אם אתם כותבים סיפור מתח או פנטזיה וכדו', ובאמצע אתם מתחילים להשתפך בתיאורים, אז זו טעות.
אבל במה שחשבתם לעצמכם מסתתרת טעות נוספת, ועל כך - בפיסקה הבאה.
5. לכתוב כמו X
לעולם, אבל באמת לעולם, אל תנסו לחקות צורת כתיבה של סופר מסוים.
כי הרי אין כמו המקור, ולכן אתם בעצם מגבילים את עצמכם להיות מקסימום במקום השני.
ולמה שמישהו יקרא את מה שאתם כותבים - שזה בעצם חיקוי דהוי, אם הוא יכול לקרוא את המקור.
וזה גם לא ילך לכם. כי אתם לא הוא.
שמעתי פעם משפט שמגדיר את זה בצורה חדה:
"תהיו אתם - כי כל השאר תפוסים."
תכתבו רק בסגנון הטבעי שלכם, ורק כך תצליחו.
בהצלחה!!!
