הנושאים החמים
אף פעם לא בדקתי את זה,
אבל שמעתי שזה מחקר, ושזה בדוק,
המחקר הזה טוען ש-
כמות הפרסומות שאדם ממוצע רואה בדור שלנו ביום אחד -
הוא גדול יותר מסך הפרסומות שראו אבותינו חיים שלמים!
זה הגיוני.
כי באמת, השפע עצום. תחשבו על עיתוני הפרסום, תחשבו על כמויות הבאנרים שקופצים מול עיניכם ברגעים אלה ממש.
עבור הקורא המצוי מדובר אולי במטרד קל בכנף,
אבל לפרסומאי? ובכן, זהו אחד האתגרים הקשים בעולם הקריאיטיב...
כי תחשבו שאני בחור ישיבה, ואני צריך שהמשגיח יזכור את השם שלי.
אם אני אהיה בחור כמו כולם - איך הוא יזכור אותי בדיוק?
אני חייב להיות מוזר, שונה, מתוחכם, אפילו חצוף קצת -
כדי שהוא לא ישכח אותי...
*
אז נכון, בעולם הישיבות לא בטוח שזה כדאי. שידוכים וכולי.
אבל בעולם הפרסום? זה פשוט חובה!
יעידו אלף ואחת הפרסומות שסיפרו לנו בשבועיים האחרונים ש'בזמן שכולם מעלים מע"מ - אנחנו מורידים מע"מ'.
ואתה עומד נבוך.
רוצה לקנות בחנות שהבטיחה לנו נמרצות שאין מע"מ.
אבל מי היא בדיוק?
בעלון כח הפרסום של שבוע שעבר, למשל, היו לפחות 13 מודעות כאלה!
*
עכשיו תחשבו על ספר שלם של פרסומות,
750 עמודי צבע.
וכולם מוכרים את אותו המוצר...
כמה צריך להשקיע במודעה - כדי שהלקוח יזכור אותי לעד ולנצח נצחים?! כולם הרי צועקים את אותו מסר, מדברים באותה השפה - ולמה שהוא יזכור דווקא אותי?!
זה האתגר שעמד בפנינו, אני הקטן - וידידי @משולש ▲ , כשהתבקשנו על ידי ארגון החסד 'תומכי שבת - הר נוף'
להכין מודעת תודה להנהלת מפעל החסד העצום 'טובה וברכה'.
ארגון 'טובה וברכה', למי שלא מכיר, הוא ארגון בסדר גודל ארצי שמחלק תמיכות למשפחות נצרכות באמצעות כרטיסים נטענים. לא נסבך אתכם.
כעת, הם עומדים לפני וועידת ענק בדיסיטי כהוקרה להנהלת הארגון ולעומד בראשו - הטפסר המרומם הרב יואל ישראל זופניק שליט"א.
לכבוד המאורע המרגש, הם מוציאים לאור ספר עב כרס
שבו יוכלו כל ארגוני החסד שעובדים איתם בשת"פ לפרסם מודעת ברכה להנהלת הארגון.
תחשבו על זה: מאות ארגונים עומדים לפרסם את אותו תוכן לעוס, באותה פלטפורמה, באותה מתכונת.
אפשר לשער שזה יהיה בצורה כזאת: כותרת מרשימה עם פסוק 'ברכות לראש משביר' וכדומה,
מתחתיו חופן מילים ארוך, אולי בראשי תיבות
עוד כמה משפטים נוטפי רגש ודמעות
שמות ראשי הארגון בענק
עוד צרור ברכות מתחת
וזהו, לוגו וסיימנו...
למה שהנהלת הארגון תבחין במודעה שלנו?! מה יגרום לה לזכור אותנו?
אין ברירה.
חייבים קצת חוצפה ישראלית...
*
זו התוצאה, למקרה ששאלתם...
אבל שמעתי שזה מחקר, ושזה בדוק,
המחקר הזה טוען ש-
כמות הפרסומות שאדם ממוצע רואה בדור שלנו ביום אחד -
הוא גדול יותר מסך הפרסומות שראו אבותינו חיים שלמים!
זה הגיוני.
כי באמת, השפע עצום. תחשבו על עיתוני הפרסום, תחשבו על כמויות הבאנרים שקופצים מול עיניכם ברגעים אלה ממש.
עבור הקורא המצוי מדובר אולי במטרד קל בכנף,
אבל לפרסומאי? ובכן, זהו אחד האתגרים הקשים בעולם הקריאיטיב...
כי תחשבו שאני בחור ישיבה, ואני צריך שהמשגיח יזכור את השם שלי.
אם אני אהיה בחור כמו כולם - איך הוא יזכור אותי בדיוק?
אני חייב להיות מוזר, שונה, מתוחכם, אפילו חצוף קצת -
כדי שהוא לא ישכח אותי...
*
אז נכון, בעולם הישיבות לא בטוח שזה כדאי. שידוכים וכולי.
אבל בעולם הפרסום? זה פשוט חובה!
יעידו אלף ואחת הפרסומות שסיפרו לנו בשבועיים האחרונים ש'בזמן שכולם מעלים מע"מ - אנחנו מורידים מע"מ'.
ואתה עומד נבוך.
רוצה לקנות בחנות שהבטיחה לנו נמרצות שאין מע"מ.
אבל מי היא בדיוק?
בעלון כח הפרסום של שבוע שעבר, למשל, היו לפחות 13 מודעות כאלה!
*
עכשיו תחשבו על ספר שלם של פרסומות,
750 עמודי צבע.
וכולם מוכרים את אותו המוצר...
כמה צריך להשקיע במודעה - כדי שהלקוח יזכור אותי לעד ולנצח נצחים?! כולם הרי צועקים את אותו מסר, מדברים באותה השפה - ולמה שהוא יזכור דווקא אותי?!
זה האתגר שעמד בפנינו, אני הקטן - וידידי @משולש ▲ , כשהתבקשנו על ידי ארגון החסד 'תומכי שבת - הר נוף'
להכין מודעת תודה להנהלת מפעל החסד העצום 'טובה וברכה'.
ארגון 'טובה וברכה', למי שלא מכיר, הוא ארגון בסדר גודל ארצי שמחלק תמיכות למשפחות נצרכות באמצעות כרטיסים נטענים. לא נסבך אתכם.
כעת, הם עומדים לפני וועידת ענק בדיסיטי כהוקרה להנהלת הארגון ולעומד בראשו - הטפסר המרומם הרב יואל ישראל זופניק שליט"א.
לכבוד המאורע המרגש, הם מוציאים לאור ספר עב כרס
שבו יוכלו כל ארגוני החסד שעובדים איתם בשת"פ לפרסם מודעת ברכה להנהלת הארגון.
תחשבו על זה: מאות ארגונים עומדים לפרסם את אותו תוכן לעוס, באותה פלטפורמה, באותה מתכונת.
אפשר לשער שזה יהיה בצורה כזאת: כותרת מרשימה עם פסוק 'ברכות לראש משביר' וכדומה,
מתחתיו חופן מילים ארוך, אולי בראשי תיבות
עוד כמה משפטים נוטפי רגש ודמעות
שמות ראשי הארגון בענק
עוד צרור ברכות מתחת
וזהו, לוגו וסיימנו...
למה שהנהלת הארגון תבחין במודעה שלנו?! מה יגרום לה לזכור אותנו?
אין ברירה.
חייבים קצת חוצפה ישראלית...
*
זו התוצאה, למקרה ששאלתם...
