שיר היה פיקח. מילים מספר על אמונה (לא שיר)

[I.Q]

בָ''הּ

לְיַד חֲדַר הָאֱמוּנָה - יֵשׁ עוֹד שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁהֵם מְאוֹד דּוֹמִים, מְאוֹד מַזְכִּירִים אֶת תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל חֲדַר הָאֱמוּנָה, אֶת יְפִי הֲדָרוֹ, אַךְ הֵם חֲדָרִים אֲחֵרִים.

הֲלֹא הֵם חֲדַר הַתְּמִימוּת וַחֲדַר הַשַּׁמְרָנוּת.

חֲדַר הַתְּמִימוּת - אַף שֶׁאֵין בּוֹ לָאָדָם הַשּׁוֹרֶה בּוֹ שׁוּם דָּבָר מִיֵּשׁוּתוֹ הָעַצְמִית, מִמּוֹחוֹ, מֵרַעֲיוֹנוֹתָיו, מֵהֲגִיגֵי לִבּוֹ. כֻּלּוֹ רָצוּף תְּמִימוּת. לִבּוֹ שָׁלֵם בְּכָל דָּבָר, צָהֲלָה עַל פָּנָיו. וּפִתְּחוֹ- כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ הֲרֵי הוּא בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן לֶאֱמוּנָה. אֲבָל אֵין זוֹ הָאֱמוּנָה עַצְמָהּ.

כָּךְ נוֹלַד, תָּמִים, יָשָׁר, מְקַבֵּל. אַךְ הָאֱמוּנָה אֵינֶנָּה תְּמִימוּת. הָאֱמוּנָה אֵינֶנָּה נָאִיבִיּוֹת. הָאֱמוּנָה, הִיא עַצְמָהּ, חֲזָקָה מִכָּל. הֵן נָכוֹן הַדָּבָר כִּי נָקֵל בְּיָדָהּ לִשְׁכֹּן בַּמָּקוֹם בּוֹ שׁוֹרָה הַתְּמִימוּת וְהַתֹּם, אֲבָל הִיא עַצְמָהּ חֲזָקָה מִכָּל. אֵין הִיא חוֹשֶׁשֶׁת לַעֲמֹד מוּל עוֹלְמוֹת הַהִגָּיוֹן, הַמֶּחְקָר, הַתְּהִיָּה. גַּם שָׁם תִּמְצָאָהּ כִּי נְכוֹנָה הִיא. וּמִכָּל מָקוֹם, וּמִכָּל שֶׁטַח וּתְחוּם, תִּבְקַע הָאֱמֶת, וּמִן הַחֲרָכִים תִּפְאַרְתָּהּ יִזְרָח.

וּבַחֲדַר הַשַּׁמְרָנוּת - מַבִּיטִים עַל הֶעָבָר. אֶת הַלֵּב נוֹתְנִים לְבַל נָסוּר מֵעֲבָרֵנוּ יָמִין וּשְׂמֹאל. וּבַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה מִן הַשַּׁמְרָנוּת מָה שֶׁמַּצִּיעַ הָעוֹלָם, עַל חָמְרִיּוּתוֹ, עַל שְׁקָרָיו. הֲרֵי הוּא בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא, בַּל נַטֶּה חָס וְשָׁלוֹם אָזְנֵינוּ אֶל צְלִילָיו, אֶל טְעָמָיו. נֹאחַז בְּחֹזֶק יָד בְּשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ. נְשַׁנֵּן אוֹתָהּ כַּהֲוָיָתָהּ, כִּנְתִינָתָהּ.

אַךְ הָאֱמוּנָה אֵינֶנָּה שַׁמְרָנוּת. נָכוֹן הַדָּבָר כִּי הַשַּׁמְרָנוּת הֲרֵי כְּלִי נֶאֱמָן לְשׁוֹמְרָהּ, אֲבָל הִיא עַצְמָהּ חֲזָקָה לְהַבִּיט נְכוֹחָה אֶל הַדְּבָרִים הַמִּתְחַדְּשִׁים שֶׁבְּכָל דּוֹר. לוֹמַר בְּקוֹל צָלוּל אֶת דְּבָרָהּ, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְאַף לִרְתֹּם אוֹתָם אֶל אֲמִתּוּתָהּ.

עָלֵינוּ לָתֵת אֶת הַדַּעַת שֶׁלֹּא נַחֲלִיף דָּבָר בַּדָּבָר. לֹא נִטָּה מִן הַכְּלִי אֶל הָאוֹר. בַּל נֵלֵךְ וּנְשׁוֹטֵט אֶל הַדּוֹמֶה. וְלֹא יְהֵא הַדָּבָר קַל בְּעֵינְךָ - שֶׁהֲרֵי בִּנְטִיָּה קַלָּה בִּתְחִלָּתָהּ שֶׁל דֶּרֶךְ, אֶפְשָׁר בְּסוֹפָהּ, הַס מִלְּהַזְכִּיר, לִמְצֹא עַצְמֵנוּ בְּמָקוֹם רָחוֹק. רָחוֹק מִן הָאֱמֶת. רָחוֹק מִמָּה שֶׁכֹּה רָצִינוּ לִהְיוֹת. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵנוּ זָ''ל: "הֱיֵה פִּקֵּחַ, בְּמֶלֶךְ בָּחַר, וְאֶל תֵּפֶן אֶל מְשָׁרְתָיו".

 

[נ. גל]

מאוד חזק.
קצת הפריע לי שהמשלב הלשוני מבצע מעבר חד. עד כאן:

הָאֱמוּנָה אֵינֶנָּה נָאִיבִיּוֹת. הָאֱמוּנָה, הִיא עַצְמָהּ, חֲזָקָה מִכָּל.

הלשון יחסית פשוטה, מדוברת. אך מהשורה הבאה ואילך, היא גבוהה וכוללת שיבוצים.
נדמה לי שעדיף היה לערוך את תחילת הקטע, בכדי ליצור זרימה.

 

[מוריופ]

יפה, מעורר מחשבה. תודה

וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵנוּ זָ''ל: "הֱיֵה פִּקֵּחַ, בְּמֶלֶךְ בָּחַר, וְאֶל תֵּפֶן אֶל מְשָׁרְתָיו".

משפט יפהפה! אפשר את המקור?

 

[AtArA R]

חזק.
גם לי הפריע קצת שהניסוח לא כ"כ אחיד.
הרעיון חדש ועמוק. לקחתי.

 

[7שבע7]

נהדר ומיוחד. גם הכתיבה, גם הרעיון.
מותר לומר שזה מזכיר לי קצת פסקאות מהרב קוק?

נִטָּה

נִטֶּה - לא?

 

[I.Q]

יפה, מעורר מחשבה. תודה

משפט יפהפה! אפשר את המקור?

איכה ג, כד. במדרש איכה רבה. "משל למלך שנכנס למדינה והיו עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין כו', חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי חד אמר אנא נסיב איפרכין לגבי וחד אמר אנא נסיב איסטרטילוטין לגבי, הי' פקח אחד לשם אמר אנא נסיב מלכא דכולהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף, כן אוה"ע מהן עובדין לחמה ומהן עובדין ללבנה כו' אבל ישראל אינן עובדין אלא להקב"ה, הה"ד חלקי הוי' אמרה נפשי"