דרוש מידע חלשה כל פעם שאני ליד חולה מאומת

  • הוסף לסימניות
  • #1
כל פעם שאני מרגישה לא טוב, מתברר לי לאחר מכן שהיה לידי חולה קורונה הרבה זמן, התחסנתי וגם היה לי קורונה, מעניין שמעתם הרגשתם גם תופעה כזאת? יש לציין שבדקתי בחלק מהפעמים ולא היה לי קורונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נו ברצינות והאמת שלא יצא לי להיות ליד הרבה חולים, וגם לא רק בגל הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כל פעם שאני מרגישה לא טוב, מתברר לי לאחר מכן שהיה לידי חולה קורונה הרבה זמן, התחסנתי וגם היה לי קורונה, מעניין שמעתם הרגשתם גם תופעה כזאת? יש לציין שבדקתי בחלק מהפעמים ולא היה לי קורונה.
אם זה נכון, את צריכה להרגיש כל הזמן חלשה.
כי יש המון חולים, וכל יום סביר שנחשפת ל- 3 חולי קורונה לפחות.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
א. בזמן האחרון מרגישה יותר חלשה וזה באמת מטריד אותי.
ב. בגלים קודמים זה היה מדהים כל פעם שהרגשתי לא טוב אמתי התברר למפרעה שהיה חולה לידי.
רק רציתי לברר אולי עוד משהוי מרגישה כמוני, (אני לא רגילה להרגיש חלשה.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
א. בזמן האחרון מרגישה יותר חלשה וזה באמת מטריד אותי.
ב. בגלים קודמים זה היה מדהים כל פעם שהרגשתי לא טוב אמתי התברר למפרעה שהיה חולה לידי.
רק רציתי לברר אולי עוד משהוי מרגישה כמוני, (אני לא רגילה להרגיש חלשה.)
יש מצב שהיה לך קורונה ועדיין חלשה מזה (אולי פוסט קורונה)!
אבל יכל להיות שזה משהו פסיכולגי? כלומר לאחר שנודע לך שהיית ליד חולה
את מבינה למפרע שלא היה לך כח או שקודם כבר הרגשת את החולשה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
א. בזמן האחרון מרגישה יותר חלשה וזה באמת מטריד אותי.
ב. בגלים קודמים זה היה מדהים כל פעם שהרגשתי לא טוב אמתי התברר למפרעה שהיה חולה לידי.
רק רציתי לברר אולי עוד משהוי מרגישה כמוני, (אני לא רגילה להרגיש חלשה.)
וואו,מסכנה.תרגישי טוב.
אולי תתייעצי עם רופאת משפחה.
בכל אופן, 'חזק ואמץ'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יכול להיות שזה פוסט קורונה.
יש כאלו שאומרים שאדם שהחלים, כשהוא עובר ליד אנשים מאומתים,
מתעוררים אצלו חלק מתסמיני המחלה.
זה לא נעים, אבל לא מראה על כלום.
כאילו הגוף נזכר במחלה שלו.
אין מה להלחץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני מרגישה חלשה ואח"כ מתברר שהייתי ליד חולה, ממש כל היום במיטה.
את מרגישה חלשה בכללי או רק אחרי שמתברר לך שהייתי ליד חולה מאומת?
אולי תעשי בדיקות דם
מעניין איך אתם יודעים את זה?
מה המקור?
יכול להיות שזה פוסט קורונה.
יש כאלו שאומרים שאדם שהחלים, כשהוא עובר ליד אנשים מאומתים,
מתעוררים אצלו חלק מתסמיני המחלה.
זה לא נעים, אבל לא מראה על כלום.
כאילו הגוף נזכר במחלה שלו.
אין מה להלחץ.
לא נלחצת אבל זה בימים האחרונים ממש מעצבן יש מה לעשות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יכול להיות שזה פוסט קורונה.
יש כאלו שאומרים שאדם שהחלים, כשהוא עובר ליד אנשים מאומתים,
מתעוררים אצלו חלק מתסמיני המחלה.
זה לא נעים, אבל לא מראה על כלום.
כאילו הגוף נזכר במחלה שלו.
אין מה להלחץ.
המקור למידע הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כל פעם שאני מרגישה לא טוב, מתברר לי לאחר מכן שהיה לידי חולה קורונה הרבה זמן, התחסנתי וגם היה לי קורונה, מעניין שמעתם הרגשתם גם תופעה כזאת? יש לציין שבדקתי בחלק מהפעמים ולא היה לי קורונה.
אולי זה בגלל ה G5 :ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO:
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
בתקופה האחרונה מסתובבים וירוסים למיניהם בנוסף לקורונה ותתי המוטציות שלו (כמו השפעת שהסתובבה בישיבות ועוד).
חוץ מזה שצפוי לקבל כאבי ראש מהניסיון להבין את כלל הקורונה + הילדים שיוצאים/נכנסים לבידוד וכל הבלגן.
בנוסף האומיקרון משתולל ברמה שכל פעם שמישהו ישחזר את כל אלו שהוא נפגש איתם ב 48 שעות האחרונות יתברר לו שיש מישהו חולה קורונה.
והתוצאה -
כל פעם שאני מרגישה לא טוב, מתברר לי לאחר מכן שהיה לידי חולה קורונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כל פעם שאני מרגישה לא טוב, מתברר לי לאחר מכן שהיה לידי חולה קורונה הרבה זמן, התחסנתי וגם היה לי קורונה, מעניין שמעתם הרגשתם גם תופעה כזאת? יש לציין שבדקתי בחלק מהפעמים ולא היה לי קורונה.
יותר אמינה מאנטיגן:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ללא רקע רפואי בכלל
מהבנה שלי
הידבקות וחיסון
מחזקים את המערכת החיסונית
כך שכל פעם שהמערכת מזהה את הוירוס
היא נלחמת מיד
ומנצחת מהר לפני שמתקדם למחלה
אבל חולשה
הגיוני
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
החיסון לא מחזק את מערכת החיסונית:
הסוכנות האירופית לתרופות מזהירה כי מתן זריקות דחף תכופות לקורונה עלול להשפיע לרעה על המערכת החיסונית ולהחלישה, לדברי ראש אסטרטגיית החיסונים של הסוכנות ניתן לתת את הבוסטר השלישי או אולי הרביעי, אך זה לא משהו שיכול לחזור על עצמו באופן קבוע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת זאת'י מאתמול
ליל ראשון של חנוכה. הקורונה בעיצומה, ובימים קרים אלו הסכנה להדבקות אף עולה.
גשם עז ניתך ארצה, שוטף אספלט אפור ומלוכלך. מי היה מואיל בטובו לעשות את העבודה השחורה הזו אלמלא הגשם? אלוקים יודע.

חנות החד פעמי הקטנה שקקה אדם. מספר המרצפות המנוקדות שחיפו על הרצפה, היה מעליב ביחס לכמות האנשים שבה. שירה, אחראית משמרת ממושקפת, תזזה בין אישה לרעותה, מחווה דעה על שילובי צבעים מרהיבים לעריכת שולחן עבור ערב לביבות משפחתי ומגבש. וכמובן, לא שוכחת חלילה להזכיר לכל המי ומי - 'מי שעדיין לא שם לב, השלט בדלת הכניסה ברור דיו. אין כניסה בלי מסיכה!'

נס שהתווספה למערכת עובדת חדשה. פשוט נס חנוכה. מי חשב שיהיה כזה עומס - אם כל השנה, על כל חגיה, החנות המתחרה שלהם עוקפת אותם בפער בהשגת יעדים. ושלא תטעו - בחנות שלהם מייבאים את המוצרים הכי הכי טובים! פשוט המתחרים השקיעו יותר בפרסום.

הנה היא באה לכיוונה, כנראה בדיוק צריכה אותה.

"יעל, נכון?" שירה מוודאה עם העובדת החדשה שמתקרבת אליה ובידיה סט צלחות תכול. "הראש שלי לא עובד בלחץ המטורף הזה". היא מתנצלת על השאלה המטופשת.

"כן". יעל מחייכת. "הכל טוב. יש לנו עוד כזה במלאי?" היא מרימה את הסט, מנופפת בו.

"וואו, כל מה שעל המדף נגמר?" ברוך הוא וברוך שמו. שושי המנהלת תשמין מנחת. ספק אם תעבור בין המשקופים הצרים. "אני אבדוק במחסן אם נשאר עוד. ו... יעל". שירה עוצרת אותה רגע מלהסתובב אל עבר הלקוחה שממתינה בקוצר רוח לתשובה. "רוצה לצאת איתי להפסקת צהרים? יש עוד שלושה בנות. הן תסתדרנה". היא קורצת. מעניין להכיר אותה יותר, נראית בחורה לעניין.

"בטח!" יעל מאשרת בשמחה אמיתית. למה לא. לשבת לאכול לבד אף פעם לא כל כך נחמד.

---

"אז איך את מסכמת את העבודה?" שואלת שירה את יעל לאחר שהתמקמו שתיהן סביב שולחן האוכל בחדר הפנימי.

"האמת בסדר". יעל נוגסת בכריך עשיר מעשה ידיה. אמא כבר מזמן לא מכינה לה. אין לה כל כך כח. "ואת, אחלה אחראית". מחזירה לה קריצה על מקודם.

שירה צוחקת, צלחת הפסטה שלה לקראת סיום. "תודה. זו העבודה שלי כבר שנים אז חסר לי לזייף".

"אה, וואו. כל הכבוד לך". יעל מדברת קצר ותמציתי. מסתוריות ובגרות מעבר לגילה נלוות לעיניה של יעל, ומעלים בשירה סימני שאלה לפשרן.

רגע לפני שפצתה שירה את פיה שוב לשחרר את השאלה הבאה, נפתחה הדלת שמאחריה. היא הסתובבה. אביגיל, עובדת בעלת וותק של מספר שנים, עמדה נסערת בפתח.
"כן?" בטח לקוח עם דרישה מסוימת, חוסר במלאי או תקלה בקופה. ברקע נשמעו צעקות, גורמות לשירה לפקפק בהשערותיה.

"עוד פעם האישה המסכנה ההיא". אביגיל נושפת בתסכול. "היא פשוט חופרת! אמרתי לה לצאת מאה פעם אבל אין עם מי לדבר!"

"זאת'י מאתמול?" שירה מקווה שלא. אין לה כוחות לאנשים מהסוג הזה.

יעל מכחכחת בגרונה, משתנקת באמצע הביס. הצעקות מבחוץ נשמעות לה מוכרות מדי. רק-לא-זה. שירה מסתובבת אליה, שואלת אם היא בסדר. היא מהנהנת לחיוב, מרכינה ראש. אסור שיראו שהיא חיוורת.

"כן, היא. עוד פעם בלי מסיכה". אביגיל כועסת ממש. למה אנשים כאלה חסרי אחריות? זו ממש סכנת נפשות! "ועוד איך היא קוראת לי ליד כולם? בחורה עזת פנים. אני. בחורה. עזת. פנים". ידיה נקפצות לאגרופים.

שירה קמה ממקומה אל עבר הלוקיישן. היא תשים לאישה הזו סוף אחת ולתמיד. אביגיל כמעט ורצה אחריה, מפנה אותה לכיוון הנכון. יעל נותרה קפואה במקומה, רעש מחריש אזניים תוקף אותה, לחץ בחזה.

"הנה היא". מצביעה אביגיל. "תראי עוד איך היא ממשיכה לעמוד על שלה בצעקות על שילת. אישה משוגעת".

ממקומן ראו השתיים את שילת הקופאית, עומדת חסרת אונים. "את חייבת לשים מסיכה גברת, זה נוגד את החוק".

"מה את אומרת". קולה של 'זאתי מאתמול' גבוה מאד, וטון דיבורה מזלזל. "מעניין לי ת'סבתא. אמרתי לך שאסור לי לשים מסיכה!"

"הי הי הי גברתי". שירה מפציעה מאחוריה. כל ההצגה הזו לא לעניין, לקוחות יברחו מהחנות. "זה לא הטון ולא המילים המתאימות לחנות שלנו. אם לא טוב לך עם הכללים, המתואמים עם החוק יש לציין, פשוט תצאי מהחנות ואל תחזרי לכאן. יש מספיק מקומות לקנות בהם חד פעמי".

"את לא תדברי אליי ככה". טון דיבורה של הגברת עדיין בדציבל מכובד, אך מיתריה רועדים ודמעות עלו בעיניה. "אסור לי לשים מסיכה. אני יכולה להיחנק. את רוצה לחנוק אותי? זה מה שאת רוצה!" היא מתנשפת, דמעותיה זורמות. "את משתפת איתם פעולה!"

שירה התבלבלה. לזה לא ציפתה. "סליחה גברתי, על מי את מדברת?"

"את יודעת טוב מאד על מי אני מדברת". האישה לא נרגעה. חלק מהאנשים סביבן הידק את טבעת החנק הסוגרת עליהם, והחלק השני התרחק, רגיש לסטואציה. "בטח יעל ספרה לך, נכון? היא גם לא מאמינה לי. היא אומרת לי שאני עושה לה בושות. שאני אמא רעה. היא שונאת אותי". היא ממש בוכה. היא רק רצתה לבקר את יעל בחנות החדשה שבה היא עובדת. לאחל לה בהצלחה ולהביא לה שוקולד. למה היא נגדה גם כאן?

יעל. העובדת החדשה. ההתנהגות המוזרה שלה בחדר האוכל.

זו אמא שלה.

האגרוף שקבלה שירה לבטן היה מוחשי. אביגיל שלידה פערה את פיה בהלם, ושאר העובדות שנכחו בסיטואציה נבלעו אל תוך עצמן. לא שמענו לא ראינו.

האסימון אצל שירה החל לרדת לאט לאט, והיא התקדמה אל עבר חדר האוכל במהירות. רוצה להתנצל, רוצה לוודא, רוצה לדעת.

הפתק המאולתר שמצאה מונח ברישול על יד חצי הכריך של יעל, הפיל לגמרי את האסימון ברעש מחליא.

"גם אם אמא שלי היא חולה בנפש, זה לא אומר שהיא לא בנאדם.
לכאן אני לא אחזור יותר.
היית מדהימה שירה, אני יודעת שזו לא אשמתך".

---






נושא כאוב מאד לכתוב עליו, אבל גם נורא חשוב🙏
כתבתי
מאמר באותו הנושא, למי שמעוניין לקרוא ועוד לא קרא. והלוואי ותעלה המודעות קצת יותר.
ידעתם שיש דבר כזה - מפעל לייצור חמוצים?
אני אף פעם לא ידעתי.
תקראו לי בורה, תקראו לי נאיבית, תקראו לי סתם סתומה, איך שמתחשק לכם לא משנה הסדר.
אני בבורותי עמדתי: חמוצים זה דבר שסבתא כובשת בבית, ככה לאט ובאהבה בתוך צנצנת זכוכית מגניבה כזאת עם מכסה ירוק,
או לחילופין - חמוצים מייצרים במפעלי ענק כאלה שמריצים סטוקים ענקיים של קופסאות שימורים משימורים שונים.
לא כך?

כך חשבתי, ובטעות טראגית כזאת גדלתי כל חיי,
ועוד הייתי עתידה לגדול ולצמוח עוד עד מאה ועשרים שנה, כשחיי מבוססים על טעות שכזאת.

עד שבאישון בוקר נעים וצח (טוב, האמת שזה היה ערב קריר וגשום),
התקשר אליי דוד גלוק ובפיו בשורה:
"היי יאמי, יש לי מפעל לייצור חמוצים ואני צריך אתר".

- יש לך מפעל לייצור מה? שאלתי כמו סתומה.
- חמוצים, חמוצים. פיקלס, השיב גלוק בעליזות אופיינית.
- אני חושבת שלא שמעתי טוב. יש לך מפעל לייצור מה? שאלתי שוב, לא כמו אלא ממש-ממש.

וכך התברר לי שיש במעלה אדומים מפעל, חמוד ומגניב ומרתק לגמרי,
שבו אשכרה עומדים אנשים ומייצרים חמוצים, פיקלס, מכל הבא ליד. חריף, חמוץ-מתוק, חמוצים בטעם של פעם, חמוצים סתם סטנדרטיים, מיקסים של ירקות וכל מיני כאלה.
פעם הבאה שאתם במעלה אדומים, תרימו טלפון לגלוק ותתאמו סיור. זה מגניב, תזכרו אני המלצתי.

בקיצור - (שימו לב למה הכנסתי את עצמי: כאן בעצם הבטחתי לקצר. אהיייי!! מה עשיתי לעצמי, למה אני מבטיחה דברים שאין בכוחות נפשי לקיים?!)
בקיצור,
השלב הראשון של האתר היה להיפגש, ולדבר על מה אנחנו רוצים לעשות.
מה צריך להיות באתר הזה? מה צריך לא להיות? מה המטרה של האתר?
כל המידע הרגיל שצריך לדעת בשביל לעשות איפיון נכון.

עכשיו צ'מעו קטע מגניב.
במהלך השיחה, אני שואלת את גלוק את שאלת השאלות,
השאלה הקריטית,
החיונית ביותר,
הדרמטית,
ההיסטרית:
למה בכלל אתה צריך אתר?
שזאת, בעיניי, שאלה מאוד-מאוד חשובה. אני רוצה לדעת למה הלקוח החליט לבוא אליי ביום קייצי שכזה ולשלם לי הרבה כסף (מיליונים, ממש) - בשביל מה הוא צריך את כל זה? מה הוא רוצה להשיג?
כשאני יודעת מה התשובה, אני יכולה לדעת מה המטרה הכי חשובה שאני צריכה להשיג באתר הזה.
מה אני חייבת לעשות בו, כדי שאני אוכל לקרוא לו פרויקט הצלחה. מה אנחנו מנסים בעצם להשיג?

בדרך כלל אני רגילה לשמוע תשובות כמו:
“אני צריכה שיוכלו ליצור איתי קשר בצורה רשמית”
“אני רוצה מקום שבו אוכל להציג את כל העבודות שלי בצורה יפה”
“אני צריך מקום למכור את המוצרים שלי באופן אוטומטי”.
הנה, הנה, תפסיקו לצעוק, אני מקצרת. אני מגיעה לפואנטה! תהיו בשקט ותנו לי לדבר, נו באמת!

הלקוח הזה לא ענה לי שום דבר מעין זה.
הוא גיחך קצת,
ואז אמר:
ת’אמת?
אני בכלל לא צריך אתר.
אני מסתדר יופי בלי זה.
הלקוחות מכירים אותי, הספקים מכירים אותי, החנויות מכירות אותי,
הכל טוב.

נו????
עיניי יוצאות מחוריהן,
אז מה אתה משגע לי ת’שכל?
קח את הכסף, קח ת’בריף, לך חזרה הביתה ונסיים כידידים! למה לבנות לך אתר???
ואז הוא מגחך עוד קצת, ואומר:
פשוט, אנחנו בשנת 2025. ואני חושב שבשנת 2025 עסק שמכבד את עצמו צריך אתר. ואני עסק שמכבד את עצמי.
ככה שלמרות שאין שום מטרה ספציפית לאתר הזה,
ואין לי שום כאב שאני צריך לפתור,
ושום פסיכולוג לא אמר לי להקים אתר,
ואישתי לא מצמידה לי אקדח לרקה שתהיה מפורסמת,
אני צריך אתר.
כי עסק ב2025 צריך שיהיה לו אתר.

טרילילייי. הוא קנה אותי, חד וקנה. יאייי! עסק שמכבד את עצמו צריך אתר!!! שמעתם את זה, אנשים טובים והגונים? שמעתם??
הוא לא צריך את זה, אבל הוא רוצה להיות עסק שמכבד את עצמו.
אז למרות שאין שום מטרה לאתר הזה,
הוא משקיע כמה אלפים בלבנות אותו,
כי הוא רוצה תדמית, הוא רוצה כרטיס ביקור, הוא רוצה להיות עסק שמכבד את עצמו.


בקיצור,
הנה הנה, אנחנו מתקדמים! אנחנו אוחזים כבר בשלב השני!!!
השלב השני היה האפיון.
החלטנו שהאתר כולו יהיה בעברית, מכיוון שזוהי השפה של מרבית קהל היעד,
אבל בגלל שחלק מאוד גדול של הלקוחות שלו אמריקאי ורוצה לראות אזכור לזה שהוא אמריקאי, נכניס גם את כל הכותרות באנגלית, וחוץ מזה גם את טקסט האודות כולו באנגלית ובעברית.
משוגעת על התוצאה, חושבת שזה יצא פרפקטו.
להלן הוויירפריים למול עיניכם, שתחזו עיניכם בעבודת המחשבת הזאת.
וויירפריים.png

השלב הבא היה כמובן העיצוב,
שעליו אני לא צריכה בכלל לדבר, מספיק פשוט להראות לכם.
תראו! תראו איזה יופי!!!
עיצוב.png

על הפונט המשוגע הזה אחראית, אגב, הממתגת שלו - חיה אסתר גולדמן האדירה.


וזהו. והשלב האחרון היה כמובן הפיתוח, וורפדרס פלוס אלמנטור, אפס מוחלט של תוספים כדי שיהיה מהיר ועדכני - כל מה שהיה צריך לקסטם עשיתי בקוד,
וזהו. ויש לנו אתר.

אם תלחצו חזק חזק על הלינק הזה, אולי אפילו תזכו לראות אותו.
טאדה. טאדה.

תודה, תודה,
אני אוהבת כשאתם מתלהבים ומחמיאים ומפדבקים ככה בקול, זה ממש גורם לי לעלוז.
זה אפילו לא מסובך. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לגלול קצת למטה, לכתוב שמה בתיבה הזאתי כמה התלהבתם על האתר ואיך שהוא מהמם, וללחוץ "פרסם תגובה". זהו, לא מסובך בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה