דיון "ראיתי את מה שכתבת בשבילי. זה נחמד, האמת. אבל זה לא כל-כך הסגנון שחיפשתי".

  • הוסף לסימניות
  • #1
קודם נניח פה את השאלה בקצרה: כתבתם משהו בתשלום, והלקוח לא מרוצה מהתוצאה, הוא צריך לשלם או לא?

עכשיו נאריך ונרחיב ונעמיק.
לצורך ההקצנה נציג את שני מקרי הקיצון שעליהם כנראה אין ויכוח.
א. נגיד שמישהו פונה אלי ואומר "היי משה, יש מצב שאני צריך איזו עבודת כתיבה קטנה, כמה אתה לוקח?"
ואני אומר לו "לא קוראים לי משה, אבל זה ממש לא הנושא כרגע. במה מדובר?"
אז הוא אומר לי "ממש לא מעניין אותי אם קוראים לך משה או לא. זה היה שם גנרי לצורך ההדגמה בלבד. אני צריך עלון התרמה מרגש עד דמעות ועילפון למגבית של הבית כנסת שלנו. אתה עושה כאלה דברים?"
ואז אני לא שואל שאלות, מתיישב על המחשב ומתחיל לכתוב. כשאני מגלה שזה לא ממש פרקטי לשבת על המחשב, אז אני קם מהמחשב ומתיישב על כיסא. או! עכשיו יותר נח לכתוב.
אני עובד ועובד, שלוש ורבע שעות, ושולח לו את התוצאה משובבת הנפש בצירוף "לתשלום: 717 ש"ח, לא כולל מע"מ".
הוא קורא את הטקסט שכתבתי, מעקם את פרצופו (העקום ממילא, יש לומר) ואומר "זה ממש לא מה שהתכוונתי האמת. 717 ש"ח זה בטח לא שווה".
אז אני מזדעק "אבל ישבתי ועבדתי בשבילך!!!!"
אז הוא אומר לי "אין שום עניין שתשים ארבעה סימני קריאה. לא סגרתי איתך על שום דבר אז לך תחפש את החברים שלך. ותעדכן אותי אם מצאת כי גם אני מחפש".
ברור שהוא צודק והוא לא צריך לשלם. נכון? יופי. אז נעבור לקיצון השני.

ב. נגיד שיהודי ממושקף בשם ירחמיאל דויטשלנדר מתקשר אליי ואומר לי "שלום וברכה. אני מעוניין שתכתוב עבורי את ספר הביוגרפיה של סבי עליו השלום שנפטר בגיל 99 בתאונת סקי, אללה ירחמו. כמה יעלה?"
אז אני אומר לו "איך הגעת אלי?"
אז הוא אומר לי "ראיתי את ספר הביוגרפיה שכתבת על ר' שלוימלה שלוימלויבנצקי וממש התלהבתי על הסגנון. זה בול מה שאני מחפש".
אז אני סוגר איתו על מחיר, מקבל מקדמה ומתחיל לעבוד.
אחרי כל פרק שאני מסיים אני שולח לו את הפרק להערות. הוא אומר שהכל מעולה ואפשר להמשיך.
לאחר חודש של עבודה אני מסיים את העבודה, שולח לו את הקובץ הסופי עם דרישת תשלום, ואז פתאום הוא אומר "תראה ר'... איך אמרת שקוראים לך? משה? חשבתי על זה עוד פעם, ולמעשה זה ממש לא הסגנון שחיפשתי. אני מחפש משהו בסגנון לגמרי אחר. אז לך תחפש את החברים שלך ותעדכן אותי אם"- - -
אבל הוא לא מספיק לסיים את המשפט הלא ברור כי הוא חוטף ממני זאפטה ישירות לפרצוף, ואני אומר לו "הלו! סיכמנו משהו. בכל שלב של העבודה אתה אישרת. עכשיו תשלם".
ואז אני הולך ואוכל את הלב למה שלחתי לו קובץ סופי לפני שראיתי את כל הכסף בחשבון, אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד.
פה ברור שאני צודק והוא צריך לשלם. נכון?
נכון???
לא עונים לי פה אז נמשיך.

השאלה היא בכל המקרים במרחב שבין שתי הקיצוניויות הללו (שנכתבו להמחשה בלבד ואינן מבוססות על מקרה ספציפי כמובן). מישהו שסגר איתכם על מחיר ועבדתם בשבילו, לא ממש דובר מראש על הסגנון אבל הנחתם שאם הוא פנה אליכם וסגר איתכם אז הוא מכיר את הסגנון ואת הרמה שלכם. כל שכן אם הוא ראה דוגמאות של דברים דומים שעשיתם. האם כאשר הוא מקבל את הטקסט והוא לא מרוצה מהתוצאה, הוא צריך לשלם או לא?
מצד אחד, אין היגיון שלא תקבלו תשלום על שעות שעבדתם עבור מישהו.
מצד שני, אין היגיון שהוא ישלם על מוצר שהוא לא רוכש בסופו של דבר.

מצד אחד, מי שמזמין מנה במסעדה משלם גם אם הוא לא אהב את האוכל.
מצד שני, יש כאלה שאחרי שני ביסים מבקשים להחזיר את המנה למטבח ולא מוכנים לשלם על הגועל נפש הזה.

מצד אחד, כן.
מצד שני, לא.

אז מה דעתכם בנידון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
כתיבה צריכה סיכום מראש גם על המקרים המשובבים הנ"ל.
אך ביודעין קאמינא שיש כותבים בקבלנות על בסיס 'אהבת שילמת' או יותר נכון "אני עובד אצלך עד שתאמר מרוצה אני" כמו שדכנים, אך הם מראש יקרים יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מכין דוגמה ששוה לי את הסיכון, שמא אצטרך לחפש את החברים שלי.
לא טוב, שולח את ירחמיאל שיחפש את החברים.
מצא חן בעיניו, מבקש תשלום אחר כל התקדמות.

ובאופן כללי אני תמיד משתדל לעבוד לפי שעות, יתקן הלקוח כמה שיתקן, הIN TIME של ר' אליהו פריד מתקתק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יפה מאוד כתבת @הדוויג. הצלחת להפיח חיים גם בנושא שנדון פעמים רבות כאן באתר.

בפועל, מה שמקובל הן בכתיבה והן במקצועות יצירתיים אחרים (איור, גרפיקה) לעשות דוגמה אחת (או שתיים, למתחילים) ללא תשלום, ומכאן ואילך גם עבודה שתיפסל תשולם בכסף מלא.

אישית אם אחרי פעמיים הלקוח לא מרוצה, מעדיף לא להמשיך לעבוד איתו גם בתשלום כי משער שלאורך כל העבודה יהיו חריקות ותיקונים רבים שבדרך כלל אינם שווים בהפסדם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני נוהג לאחר כל שיחת התעניינות מצד לקוח, לעשות שיחת סגירה, בה אני מודיע ללקוח כי באם אנו סוגרים, מרגע זה אני גובה סך פלוני לשעה, כולל זמני טלפונים והתעסקות עם אימיילים וכל המסתעף, ומודיע גם כי איני מוריד מן השעות הפסקות קלות של שתיה וכדו', למניעת גזל ח"ו, ואשלח לו דוגמה אחרי כך וכך דפים, אומר לו כמה זמן לקח, והוא יאשר אם להמשיך, או לשלם ולסגור סיפור.
כך אין בעיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הסוד הוא חוזה חתום בתחילת כל עבודה.

בחוזה מכניסים שהתשלום כולל X סבבי תיקונים.

מעבר לזה-
התשלום ישולם במלואו
גם אם הלקוח לא היה מרוצה בסוף,
כמובן, אחרי שאנחנו מצידנו עשינו את המקסימום ונתנו מוצר מקצועי.

כשמדובר על עניינים של טעם-
אחרי שני סבבי התיקונים הלקוח אמור להיות מרוצה
וגם אם הוא לא-
לשלם על העבודה.

כמו שאדם שקונה ענבים\שוקולד בחנות לא יבוא לבקש החזר כי לא היה לו טעים.
כתיבה זה מוצר. נקודה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
אז מה דעתכם בנידון?

בין היתר, לסנן לקוחות מראש.
לבדוק מול המזמין מיהו, מהו, האם הוא מבין מחייו ומיומו, האם יש לו מימון לפרויקט בסדר גודל שהוא מתכנן והאם יש היתכנות לפרויקט הזה.
אם הוא נציג של מוסד - אז מי המוסד, מי אחראי לתשלום, האם יש לו סמכות בכלל להזמין עבודה ולשלם עבורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הדיון הכי רלוונטי פה מאז ימות עולם. בשבילי, לפחות.
כמה מתסכל זה, כמה!!!! (4 סימני קריאה, ספרתי)
לא נתקלתי בדיונים בנושא הזה כאן, אבל אני עוקבת, כאילו זה מה שימחה את הלקוחות המעצבנים מעל פני היקום.
בין היתר, לסנן לקוחות מראש.
לבדוק מול המזמין מיהו, מהו, האם הוא מבין מחייו ומיומו, האם יש לו מימון לפרויקט בסדר גודל שהוא מתכנן והאם יש היתכנות לפרויקט הזה.
אם הוא נציג של מוסד - אז מי המוסד, מי אחראי לתשלום, האם יש לו סמכות בכלל להזמין עבודה ולשלם עבורה.
וואו כמה מדויק! (אימוג'י בוכה)
בעיקר זה- מחילה, אני חייבת לצטט עוד פעם-
האם הוא מבין מחייו ומיומו,
וסליחה אם יצאתי מתנשאת. אני לא, מבטיחה.
אבל זה מעשי רק לגדולים ממש, שיש להם לקוחות כמו יתושים והם צריכים מזכירה מיוחדת לתפקיד המסננת כי גם לזה אין להם דקה.
בשבילי למשל, סינון הוא לא רלוונטי כרגע (לפחות לא כשיטה) ולא כי זה שווה את הכסף, כי זה לא, אלא כדי להכנס לשוק חזק יותר. צריך להתגמש, מה לעשות.

מה שאני למדתי בדם ובדמעות, זה בגדול מה שכבר אמרו פה:
* לקבוע הכל מראש. מהו המחיר המדויק, מהו בדיוק התוצר המתקבל (שיר עם שני בתים, שני פזמונים ומעבר כפול), ואיכות וכמות התיקונים שנכנסים לתוך המחיר המוסכם.
* לקבל מהלקוח מראש כמה שיותר מידע: מה הוא בדיוק רוצה, לאילו סיפורים / שירים / יצירות אחרות הוא מתחבר, ולא פחות חשוב- אם הוא יודע להגדיר גם למה. (אם לא- לנסות להגדיר לבד. אני למשל עשיתי השוואה בין כל השירים שהלקוחה נתנה לי כדוגמאות ל"עוצמתיים", וגיליתי שהמשותף הוא שכולם קלישאות.)
* לשלוח סקיצת תוכן לפני תחילת העבודה, שאותה הלקוח יכול לתקן כאוות נפשו, ורק אחר כך להתחיל את העבודה האמיתית.
* להיות אסרטיבית. אינמלעשות. (זה לא סותר גמישות, בדברים מסוימים. מינון היא מילת הקסם.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מצד אחד, מי שמזמין מנה במסעדה משלם גם אם הוא לא אהב את האוכל.
מצד שני, יש כאלה שאחרי שני ביסים מבקשים להחזיר את המנה למטבח ולא מוכנים לשלם על הגועל נפש הזה.

מצד אחד, כן.
מצד שני, לא.
לא נכון.
מי שלא אהב יכול לבקש מנה אחרת ויקבל אותה בשמחה, אבל לשלם הוא יצטרך בכל מקרה.

שאלתי פעם מלצר בבית קפה כמה אחוזים מהסועדים לא אוהבים ומבקשים משהו אחר, הוא ענה לי שמעל 70 אחוז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בשבילי למשל, סינון הוא לא רלוונטי כרגע (לפחות לא כשיטה) ולא כי זה שווה את הכסף, כי זה לא, אלא כדי להכנס לשוק חזק יותר. צריך להתגמש, מה לעשות.
הפתרון לכך לדעתי:
פניה רצינית לעיתון. שם, זה לא ממש ניהול סיכונים, אלא וודאות על סכום נמוך. (כן, @Natan Galant, אני יודע שאתה חולק עלי. אולי עכשיו תשתכנע?)

אין לי נסיון של חמש אנשים, כי לא זכור לי בדיוק תחילתו של הסיפור בגלגולים הקודמים, אבל מנסיוני הנוכחי: כתיבה בעיתון היא פרסום מעולה, המציף בהזמנות לרוב.
בפעם הראשונה מתחיל הטפטוף, ועם פרסום כתבות נוספות הוא הולך וגובר.

כך, אנו מרוויחים כמה מעלות:
1. עורך ש'מבין מחייו ויודע מה הוא רוצה'.
2. יודעים מראש על כמה כסף מדובר - וזה סכום שבוודאות יגיע [אחרי שהעורך אהב את הכתיבה שלנו, כמובן].
3. תגובות מחכימות, הערות והארות מקהל רחב מאד של לקוחות הקוראים.
4. ריבוי הקוראים גורם לכך, שכמעט תמיד יימצא נתח שוק מסוים שיאהב את הסגנון שלנו.

נותרה רק בעיה אחת: למה שיקבלו אותנו לעיתון?
והתשובה פשוטה: למה לא?

איני מכיר את כל העיתונים החרדיים, אך מהיכרותי עם כמה מערכות, כל עורך שמח עם כותב/ת מוצלח/ת פה ושם. לא קבוע, אבל מספיק כדי להתפרסם. מי שמספק חומר ראוי, נלקח בחשבון. ומי שמתמיד בכך, בסוף גם ימצא את הדרך להשתלב בקביעות.

אז למעשיים שבינינו - ישנם עיתונים שעדיין לא סגרו סופית את חבילת עיתוני החג לפסח הקרוב. זה הזמן למהר ולהצטרף!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הפתרון לכך לדעתי:
פניה רצינית לעיתון. שם, זה לא ממש ניהול סיכונים, אלא וודאות על סכום נמוך. (כן, @Natan Galant, אני יודע שאתה חולק עלי. אולי עכשיו תשתכנע?)

אין לי נסיון של חמש אנשים, כי לא זכור לי בדיוק תחילתו של הסיפור בגלגולים הקודמים, אבל מנסיוני הנוכחי: כתיבה בעיתון היא פרסום מעולה, המציף בהזמנות לרוב.
בפעם הראשונה מתחיל הטפטוף, ועם פרסום כתבות נוספות הוא הולך וגובר.

כך, אנו מרוויחים כמה מעלות:
1. עורך ש'מבין מחייו ויודע מה הוא רוצה'.
2. יודעים מראש על כמה כסף מדובר - וזה סכום שבוודאות יגיע [אחרי שהעורך אהב את הכתיבה שלנו, כמובן].
3. תגובות מחכימות, הערות והארות מקהל רחב מאד של לקוחות הקוראים.
4. ריבוי הקוראים גורם לכך, שכמעט תמיד יימצא נתח שוק מסוים שיאהב את הסגנון שלנו.

נותרה רק בעיה אחת: למה שיקבלו אותנו לעיתון?
והתשובה פשוטה: למה לא?

איני מכיר את כל העיתונים החרדיים, אך מהיכרותי עם כמה מערכות, כל עורך שמח עם כותב/ת מוצלח/ת פה ושם. לא קבוע, אבל מספיק כדי להתפרסם. מי שמספק חומר ראוי, נלקח בחשבון. ומי שמתמיד בכך, בסוף גם ימצא את הדרך להשתלב בקביעות.

אז למעשיים שבינינו - ישנם עיתונים שעדיין לא סגרו סופית את חבילת עיתוני החג לפסח הקרוב. זה הזמן למהר ולהצטרף!
נכן.
אחד מהכוכבים הכי חרוצים בעיתונות של ימינו, שהביא סקופים טריים ותחקירים ועושה עבודה מאוד יפה, התחיל מפה, קיבל 'תיאבון', הציק למערכות העיתונים עד שנכנס, ואחרי שנכנס ב"ה מצליח מאוד...
(אם ידוע במי מדובר או שיש ניחושים, בבקשה לא להזכיר בפומבי כאן!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כתבתם משהו בתשלום, והלקוח לא מרוצה מהתוצאה, הוא צריך לשלם או לא?
נתחיל מהסוף: בעזרת ה׳ הוא ישלם. (לא מדברת על מקרי קיצון.)

באמצע יש את כל מה שקשור להתכווננות:
מגישים את התוצר כדי שהלקוח יעבור עליו ויציין מה הוא רוצה להוסיף/לדייק/לשנות.
(המילה ׳תיקונים׳ לא קיימת באינטראקציה שלי עם לקוחות.)
בשלב הזה כדאי למקד אותו כדי להבין ממה אינו מרוצה.
כשזה לקוח חדש זה עלול לדרוש קצת יותר סבלנות, אבל עם לקוחות חוזרים זה כבר זורם יותר.

אם יוצאים מתוך הנחה שהלקוח מעוניין להיות מרוצה, ואנחנו פה בשביל לעזור לו, הרבה יותר קל (ואפילו כיף) לעבוד.
כי אז אין כאן שני צדדים שעומדים אחד מול השני, וכל אחד סוחב לכיוון שלו, אלא יש כאן מטרה מסויימת - ששניים חותרים יחד להשיג.

ושני דברים שמורידים דרסטית את כמות סבבי התיקונים:
1. שיחה מקדימה מקיפה.
2. טוב, זה לא לבעלי לב חלש: הצהרה מוקדמת שמכאן לא יוצאים לפני שמרוצים.
ואז הלקוח שואל: כמה סבבי תיקונים?
ואלו עם הלב החזק: אין סבבים. תלך כשתהיה מרוצה.

וכמה באמת מצליח לאכול ההוא שאומרים לו-
׳אכול כפי יכולתך׳?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
הסוד הוא חוזה חתום בתחילת כל עבודה.
את צודקת, לא מתחילים לפני שהלקוח מאשר את החוזה!
אגב, סוד נוסף,
כשאפשרי כדאי לגבות תשלום מראש.
מנסיון קצר, אחרי כמה פעמים שהעזתי,
זה עבר לגמרי בטוב מבחינת הלקוח
ואני עבדתי בצורה יותר רגועה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
  • הוסף לסימניות
  • #18
כשאפשרי כדאי לגבות תשלום מראש.
שווה ציטוט.
אני חושבת שכדאי לעשות את זה תמיד, לא רק כשאפשרי. לעשות לעצמנו כלל לא להתחיל עבודה לפני שלפחות 30% (או אפילו 50%) שולמו.
זה עוזר לא רק כדי לבטח את עצמנו,
אלא גם כדי להפוך את הגישה של הלקוח משכירת שירות בתאוריה לשירות מעשי.
כשלקוח משלם הוא מחובר הרבה יותר לפרויקט, אכפת לו ממה שאנחנו מגישים לו, והוא איתנו באותה סירה.
כשהוא פסיבי, אנחנו מרוויחים אומנם את השקט מכיוונו, אבל מסתכנים הרבה יותר בסוף הפרויקט עם הסיכוי שהוא ישתמט מאחריות.

עוד בונוס שאנחנו מרווחים מתשלום מראש, הוא האפשרות לאמוד את יכולות התשלום של הלקוח. אם הלקוח מתעכב כבר בתשלום הראשון, אנחנו יודעים להיות זהירים מאוד לפני שליחת התוצר הסופי. אם הלקוח מתקתק את כל פעימות התשלום, הוא יזכה להרבה יותר אמון מכיווננו בסוף הפרויקט.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

"רד למטה," אומר לי משה דרך קו הטלפון המקוטע למחצה, "אני מחכה לך."

אני, כמו כל בן משפחה טוב, לוקח את מעט מטלטלי ויורד, על אף שאין לי מושג על מה ולמה יצא דווקא עלי חרון האף הזה הנקרא נסיעה ברכב במשך שמונה שעות רצופות.

"יופי, טוב שהגעת," משה צופר לי בלי סיבה, ואני פותח את הדלת ונכנס פנימה.

משה מסיע אותי לירושלים.

כלומר, אני מניח שזה ירושלים. עם משה אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות. אצל משה יש שני סוגי נסיעות: נסיעות לירושלים ונסיעות שמתבררות בסוף שהן היו בעצם לירושלים.

הוא נוהג בשלווה עמוקה של אדם שיודע בדיוק לאן הוא נוסע אבל מסרב לחלוק את המידע הזה עם שאר האנושות.

אחרי כמה דקות של ישיבה מעיקה, הכוללת החלפת תחנות ברדיו כל דקה ורבע וקולות שתיה מפחית קולה מצ'וקמקת שניצבת על מסעד הנהג שבנינו, מוחי כבר קודח מרוב חום ולעיני כבר נמאס לספור רכבים צהובים, ולכן אני שואל סוף סוף: "משה, לאן אנחנו נוסעים?"

משה לא עונה.

זה לא שהוא לא שמע. משה שומע הכול. פעם הוא שמע אותי חושב. אבל יש לו עיקרון: לשאלות פשוטות הוא עונה רק בעקיפין, ואם אפשר הדרך המועדפת היא סיפור.

אנחנו חולפים על פני משאית, שלט חום שמכריז על אתר ארכיאולוגי שבו כנראה נמצא פעם כפתור מתקופת החשמונאים, ומכונית עם מדבקה שמכריזה בגאווה: 'אני פולט עשן!' (יש מצב שבסוף היה סימן שאלה, אבל אני לא זוכר כרגע.). אני שואל אותו שוב: "משה, חם לי כבר ואני צמא, והצ'קמוקים של הקולה עושים לי כאב ראש. למען השם, תוכל להגיד לי כבר לאן אנחנו נוסעים?"

משה מהנהן קלות, כאילו נגעתי בשאלה הפילוסופית העתיקה ביותר מאז שאנוכי שאלתי אם קטניות הן חמץ או לא חמץ, ואומר: "תשמע סיפור."
.​

"במקום אחד," לוחש משה בפתאוס, "היה שדה שאותו ירשו שני אחים מאביהם."

מפה כבר ידעתי לאן זה הולך. אני מכיר את הסיפור עוד מהזמן שהייתי זאטוט חצוף בגן רוחמה. אבל נתתי לו להמשיך.

"עכשיו," הוא אומר, "אחד האחים נשוי עם ילדים, והשני רווק."

אני מהנהן. משה ממשיך.

"בעונת הקציר אסף כל אחד מהאחים את התבואה שלו וערם אותה לעומר גדול. אך בלילה, שכב האח הרווק במיטה וחשב לעצמו: 'זה לא הוגן שבגלל שאין לי אין ילדים ואני אוכל קצת אני גם אקבל חלק קטן יותר.'

והוא קם מהמיטה, הלך לשדה, הסתכל על שני העומרים, ואז העביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו."

"סליחה?" אמרתי.

"חכה," אמר משה.

"באותו הזמן בדיוק, שכב האח הנשוי במיטה וחשב לעצמו: 'אחי רווק. הוא לא אוכל הרבה. הוא בטח לא ישים לב אם אקח לו קצת'. ואז גם הוא קם מהמיטה, הלך לשדה, והעביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו.

"בבוקר קמו האחים. כל אחד מהם הסתכל על העומר שלו וחשב: 'מה זה? למה הוא קטן יותר?' אבל אף אחד מהם לא אמר כלום."

אני מהנהן שוב, לוגם בסתר מהפחית הריקה למחצה שהגנבתי לכיס חליפתי.

"בלילה השני כבר הייתה התקדמות לוגיסטית. האח הרווק הגיע עם שק, והאח הנשוי הגיע עם עגלה קטנה. כל אחד מהם מעביר אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו, משוכנע שהוא היחיד שעלה על הרעיון הגאוני.

בלילה השלישי האח הרווק מביא חמור, והאח הנשוי מביא שני בני דודים. שהם, כידוע, המנוע האמיתי של כל פעילות חקלאית, פוליטית או פלילית במזרח התיכון.

בלילה הרביעי השדה כבר נראה כמו אזור פריקה בנמל חיפה. אלומות זזות מצד לצד בקצב כזה שאם איזה היסטוריון היה רואה את זה הוא היה חושב שנקלע לתקופה הלא נכונה.

בלילה החמישי הם סוף סוף נפגשו באמצע השדה. האחד סוחב שק על הגב, והשני גורר עגלה."

אני שותק, הרכב החבוט מטרטר בעלייה הרחבה של כביש אחד.

"הם נעצרו. מביטים זה בזה.

שתיקה ארוכה בלה בלה בלה תיאורים ספרותיים בלה בלה בלה, ואז אמר הראשון: "אהה! אז אתה הגנב!"

השני אמר: "אני הגנב?! אתה גונב לי כבר שבוע!"

"כעבור חצי דקה הם כבר צועקים.
כעבור דקה הם כבר דוחפים.
כעבור שתי דקות בני הדודים נכנסים לפעולה."

כאן משה כבר מאט את האוטו. אני רואה שאנחנו בתוך ירושלים.

"ובאחרית הימים, כמובן, נחש מה נבנה שם?"

"בית המקדש?" אני מנחש, מרגיש מכווצ'ץ כמעט כמו הפחית הריקה.

משה עוצר בצד הדרך, מחייך. ומצביע דרך השמשה, הישר אל מיקומו של משכן הכנסת.

תודה רבה לרב שלום ארוש שליט"א, דרכו הגעתי לסיפור הנפלא והכה אקטואלי הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה