מידע שימושי למה דוחקים בהם ככה ללחוץ?

מכיון שרוב האנשים מורידים בסכומים בלי סיבה מיוחדת, רק כי הפעם פחות התחשק להם לתת סכום פלוני לישיבה אלמונית, לכן מודרכים האוספים שלנסות בכל מחיר להגיע לסכום של שנים קודמות.
אבל אין שום בעיה לעמוד בכבוד על שלך, ולשבש את הבחורים השתויים עם סוגיות סבוכות כמו תקפו כהן ורוב וקרוב, עד שהם יעדיפו לעבור לבית של הכהן הקרוב שלא יתקוף אותם לרוב...
או לומר להם שלמרות שנאמר ׳חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן׳, ואשתך היא לא מאלו, בכל זאת היא עלולה לפטור גם אותך גם מהצרה הנ״ל
 
מוזר לי. וראיתי הרבה.
אני הייתי נוכחת ב2 מקרים של חוסר שליטה

כשהייתי בחורה הגיעו פורים אחד לבית הורי בחורים, היינו בבית רק אני ואחותי.
הבחורים היו שתויים לחלוטין, נכנסו בלי לדפוק וביקשו את אבא שלי, אמרנו שהוא לא בבית, חלק מהם יצאו ושניים החליטו להישאר לחכות לו.. האמת שזה היה די מפחיד.. בשלב מסויים הם נכנסו לחדר לימוד של אבא שלי ופשוט נעלנו עליהם את הדלת מבחוץ עד שאבא שלי חזר (והם נפלו עליו בחיבוקים כאלו זה אבא אבוד שלהם.. )
חייבת לציין שהם לא עשו כלום, אבל רק עצם הענין שהם בחרו להישאר בבית כבר היה מטריד אותי לו הייתי אמא שלהם..

היה עוד מקרה של ישיבה שנכנסה לבית של שכנים שלי עם בחור שהתנדנד ונפל בצורה כבר ממש חריגה. בעל הבית לא הסכים שהוא ימשיך עם חבריו, הם השאירו אותו אצלם בבית ודאגו לברר את מספר הטלפון של ההורים שלו (דרך החברים- דרכו לא היה סיכוי..)ויידעו אותם שהבן שלהם ממתין אצלם בבית, הוא אמר שאם זה היה הבן שלה זה מה שהוא היה מצפה שיעשו...

בכל מקרה אני חושבת שקריטי לודא בכל קבוצה שיהיו 2/3 שלא שותים!! ונשארים מפוקסים כדי לעזור לחבריהם במקרה הצורך
 
בחורים זה לא עם של אנשים רעים
בחורים זה עם שחושב על רק על עצמו.
הוא במרכז, וכל השאר אמורים לשרת אותו.
לכן, כשהם אוספים כסף, הם עושים את זה ממקום של 'איך אני מצליח להוציא כמה שיותר' לא מעניין אותם מי עומד מולם.
ולכן הם יכולים לרקוד/לקפוץ/להקיא על הספות של מישהו שהם לא מכירים בכלל

ואני כמובן מדבר מנסיון רב של הרבה שנים בתחום....

אני זוכר שפעם היינו בבית של מישהו שסיפר לנו שהוא פושט רגל! והוא בעצמו הולך לאסוף כסף! הוא הוציא לנו כמה מטבעות של עשרות אגורות (!!) אבל אנחנו המשכנו בשלנו... כי בדף היה כתוב שאפשר להוציא ממנו הרבה כסף...

פעם הגענו לבית שהיה רשום שנותן כל שנה 100 דולר, אבי המשפחה לא היה, כשהגענו הייתה שם אוירה של תשעה באב, התברר לנו שאבי המשפחה בכלא... על עבירות מס.... וכל המשפחה הייתה מפורקת מעצם זה שהם הולכים לחגוג פורים לבד... אבל אנחנו לא עזבנו את המקום עד שקבלנו את המאה דולר שלנו....
ועוד כהנה וכהנה סיפורים שאני מתבייש לכתוב.
ושיהיה ברור, היינו בחורים רציניים, טובים ובעלי מידות!!
אבל זה הוכנס לנו בעצמות, בקמפיין כמה שבועות בישיבה, בדרשות הכנה, ונאומי מוטיבציה, נהיינו אטומים לרגשות של התורמים. חשבנו רק - כמה אפשר להוציא.
כך שכל אלו שכותבים במעלתם של הבחורים, נזר הבריאה וכו' שידעו שזה פשוט לא רלוונטי לנושא.
ואם כל השנה הבחורים חושבים רק על עצמם, אז בפורים זה כפל כפליים.
 
מצד שני רוב הבחורים טובים. לא מעניין הכסף, כמו ה'מצעב'. (חוץ מהראש קבוצה - לא מעניין את חברי הקבוצה באמת כמה הוציאו בשנים הקודמות וכו').
אני אישית זוכר הרבה מקרים בהם מבינים ש'אין יותר', מאחלים הרבה שפע ועושים פרסה. מנסים הכל בשביל לראות שהוא לא מנסה סתם לסובב ולברוח...
זוכר גם הרבה מקרים של שירה דומעת, של בכיות ורגעים גדולים מאוד.
אגב, ישנם ישיבות רבות שאסור לבחורים להשתכר, ללא יוצא מהכלל. זה קנס.

אני חושב שמצד שני אפשר גם לראות את היופי האמתי שלהם, בחורי הישיבות שלנו. (כל עוד זה בטעם הטוב, כמובן). עם זאת - להיות חזקים בסכום שרוצים לתת. הם לא זוכרים אותך אחרי שניה וחצי, אתה כן. צדקה זאת צדקה. לא גניבה.
 
אני זוכר שפעם היינו בבית של מישהו שסיפר לנו שהוא פושט רגל! והוא בעצמו הולך לאסוף כסף! הוא הוציא לנו כמה מטבעות של עשרות אגורות (!!) אבל אנחנו המשכנו בשלנו... כי בדף היה כתוב שאפשר להוציא ממנו הרבה כסף...

פעם הגענו לבית שהיה רשום שנותן כל שנה 100 דולר, אבי המשפחה לא היה, כשהגענו הייתה שם אוירה של תשעה באב, התברר לנו שאבי המשפחה בכלא... על עבירות מס.... וכל המשפחה הייתה מפורקת מעצם זה שהם הולכים לחגוג פורים לבד... אבל אנחנו לא עזבנו את המקום עד שקבלנו את המאה דולר שלנו....
כבר נאמר כמה וכמה פעמים שיש מיעוט של המיעוט שכך מתנהג, אם אכן היית מהמיעוט הנ"ל, מובן למה אה מתבייש,
גם ניתן להבין למה אתה טועה לחשוב שבחורים זה עם שחושב רק על עצמו, כי מהמשקפיים שלך לדבריך זה היה כך.
האמת היא הפוכה בחורי ישיבות זה עם שחושב רק על עצמו, גם כל התעמולה בישיבה זה על עזרה לחבר.
בכל ישיבה תוכל למצוא גמחי"ם, ורוב הבחורים עם לב זהב ורגישות לזולת וברוב המקרים חושבים בעיקר על הזולת.
למה קשה לברר בשידוכים?? כי בחורי ישיבות זה עם מפרגן.
בנוגע לפורים 99 אחוז מהבחורים יילכו לבית שירד מנכסיו, רק כדי לשמח, כי שההוא לא ירגיש רע שפתאום כולם עזבו אותו, ואני מדבר מידיעה, רוב הבחורים בפורים במגמה לפרגן, כשאספתי בישיבה היה ברור שאדם שתרם בעבר הרבה וכעת לא יכול, אז הולכים לפו לשמח אותו ולרקוד עם הילדים שלו
 
כבר נאמר כמה וכמה פעמים שיש מיעוט של המיעוט שכך מתנהג, אם אכן היית מהמיעוט הנ"ל, מובן למה אה מתבייש,
גם ניתן להבין למה אתה טועה לחשוב שבחורים זה עם שחושב רק על עצמו, כי מהמשקפיים שלך לדבריך זה היה כך.
האמת היא הפוכה בחורי ישיבות זה עם שחושב רק על עצמו, גם כל התעמולה בישיבה זה על עזרה לחבר.
בכל ישיבה תוכל למצוא גמחי"ם, ורוב הבחורים עם לב זהב ורגישות לזולת וברוב המקרים חושבים בעיקר על הזולת.
למה קשה לברר בשידוכים?? כי בחורי ישיבות זה עם מפרגן.
בנוגע לפורים 99 אחוז מהבחורים יילכו לבית שירד מנכסיו, רק כדי לשמח, כי שההוא לא ירגיש רע שפתאום כולם עזבו אותו, ואני מדבר מידיעה, רוב הבחורים בפורים במגמה לפרגן, כשאספתי בישיבה היה ברור שאדם שתרם בעבר הרבה וכעת לא יכול, אז הולכים לפו לשמח אותו ולרקוד עם הילדים שלו
זה המציאות שגם אני מכירה.
והייתי עדה גם לבחורים שהגיעו לבית שכל שנה הסבא שם מביא סכומים גבוהים, וממש כמה ימים לפני פורים הסבא נפטר והבחורים הגיעו וראו בית שהאבא (זה היה האבא של האמא) עושה סעודה ומנסה לשמח את הילדים ללא הצלחה, ונשארו שם גם על חשבון כתובות אחרות רק כדי לשמח את הילדים אפילו שידעו שלא יקבלו שקל וגם לא ביקשו.
 
@קליבר נטרלי אפשר שאלה אישית. אתה בחור?
כי לפי המרץ שלך להגן על המתרימים, אתה נראה לי אחד מהם.
אחרי שמתבגרים קצת, רואים את התמונה בזווית נכונה יותר משני הצדדים, מצד הנותנים ומצד המקבלים.
תדמיין את הבית שלך, שעבדת לנקות ולסדר ולארגן, וקנית בכספך המצומצם קצת משקאות לפורים, ואז מגיעה חבורה עליזה, שמקיאה, מלכלכת, שותה את כל מה ששקנית בדמים מרובים, מפחידה את הקטנים כולל האשה... ולא יודעת לעצור מלבקש עוד כסף. זה יפה בעיניך?
יש בזה הרבה צדים טובים, ולא כולם כאלה, אולי רובם לא, אבל תהיה לפחות @קליבר נטרלי ...
 
כבר נאמר כמה וכמה פעמים שיש מיעוט של המיעוט שכך מתנהג, אם אכן היית מהמיעוט הנ"ל, מובן למה אה מתבייש,
גם ניתן להבין למה אתה טועה לחשוב שבחורים זה עם שחושב רק על עצמו, כי מהמשקפיים שלך לדבריך זה היה כך.
אני חולק עליך.
כבר ציינתי שיש לי נסיון רב שנים בתחום.

רק אדגיש שוב את מה שאולי לא יצא ברור.
בחורי הישיבות הם עם מקסים, מתוק, ונעים הליכות. זה ברור.

אבל בכל הקשור לגביית כספים בפורים, יש להם איזשהוא עיוורון מלראות את התמונה המלאה.
זה יכול להיות בחורים שכל השנה מתנדבים ועוזרים בכל מקום, אבל אסיפת כסף בפורים, זה פשוט לא נתפס אצלם במח כמשהו שקשור לנושא שידרוש התחשבות בזולת.
אם למשל, הם ישמעו שיחה מקדימה מהמשגיח שיסביר להם כמה חשוב להיות עדינים ובעלי מידות וכו', הם בוודאי ישתדלו, אבל כיון שזה לא קורה, אז יש להם בראש רק את התעמולה שדוחפים להם.

עכשיו, זה נכון שיש בחורים שיסמיקו ויגידו תודה בעדינות, ברור, כי הם ביישנים ומסמיקים בכל מקום, אז גם בפורים הם כך.
אבל הבחורים החברהמניים ואלו שיש להם בטחון עצמי, אלו, בפירוש הופכים להיות בפורים אנשים פחות מתחשבים בזולת.

אני מוכרח להוסיף משהו בכל הקשור להשתתפות הנשים בדיון הזה.
הדיון כאן מבחינתי הוא מה הבחור מרגיש כשהוא בא לאסוף.
האם מעניין אותו מצבו הכלכלי של בעל הבית, כן או לא, או שהדבר היחיד שמזיז לו, זה הכסף שהוא רוצה להוציא.
וכיון שהדיון הוא מה הבחור מרגיש, לדעתי, כל הנשים כאן שמגיבות, אין להם שמץ שמצוץ משומצץ בתחושות של בחורים כשהם אוספים (וגם לא בשום מועד אחר..) הדבר היחיד שהם יכולות, זה לספר על מקרה שקרה או לא קרה אצלם בבית, או שהם ראו אצל אחים שלהם... כך שמבחינת הדיון יש לזה משמעות מאד שולית.. (וסליחה ממי שנפגעה)
 
נערך לאחרונה ב:
אפשר שאלה אישית.
תמיד אפשר.
אני נשוי ב"ה עם 3 ילדים.
עדיין אני רואה טעם בלהגן על הבחורים אפילו שאני לא אחד מהם.
חוץ מהקאות שזה באמת מחיר שאנחנו משלמים, אני לא מסכים איתך על עניין השתיה, אדם בוחר מה לתת ומה לא, והשאלה היא האיך.
אם אין לי אפשרות או רצון לפנק בוויסקי של 200 ש"ח אני יכול לפרגן ספרינג של 6 ש"ח אבל עם המון אהבה והמון חיוך,
אדרבה אני יותר מתקשה לתאר את ביתי שאני יושב עם אשתי ושלשת ילדי הקטנים ומנסה לשמח אותם בכח, יותר קל וכיף שבחורים באים שמחים, שרים ואומרים דברי תורה.
לא נחזור לוויכוח עם בחורי ישיבות מפחידים את ילדי ואשתי כדבריך או שמא ברובם שמחים ומשמחים, כי זה באופן כללי קצת מוצה.
רק צריך לדעת שבפורים יש שתי סגנונות, אלה שרואים בכל שיכור אויב אישי, ומפחדים ממנו גם אם הוא הכי נחמד, ואלה שיודעים שגם שיכורים ברובם אפשר לדבר איתם ולעשות גבולות (תנסה אותי, כשמגיע קבוצה אליך הביתה, תגיד להם על ממתק מסויים בשולחן - בזה לא נוגעים נקודה ותופתע שהם מקשיבים לך), ויודעים ששיכורים בעיקר עושים שמח.
כל אדם צריך לבחור אם הוא מהחרדתיים שפורים אצלם משנה לשנה ניהיה מעמסה או מאוהבי החיים שנהנים בפורים .
 
בחורים זה לא עם של אנשים רעים
בחורים זה עם שחושב על רק על עצמו.
הוא במרכז, וכל השאר אמורים לשרת אותו.
לכן, כשהם אוספים כסף, הם עושים את זה ממקום של 'איך אני מצליח להוציא כמה שיותר' לא מעניין אותם מי עומד מולם.
ולכן הם יכולים לרקוד/לקפוץ/להקיא על הספות של מישהו שהם לא מכירים בכלל

ואני כמובן מדבר מנסיון רב של הרבה שנים בתחום....

אני זוכר שפעם היינו בבית של מישהו שסיפר לנו שהוא פושט רגל! והוא בעצמו הולך לאסוף כסף! הוא הוציא לנו כמה מטבעות של עשרות אגורות (!!) אבל אנחנו המשכנו בשלנו... כי בדף היה כתוב שאפשר להוציא ממנו הרבה כסף...

פעם הגענו לבית שהיה רשום שנותן כל שנה 100 דולר, אבי המשפחה לא היה, כשהגענו הייתה שם אוירה של תשעה באב, התברר לנו שאבי המשפחה בכלא... על עבירות מס.... וכל המשפחה הייתה מפורקת מעצם זה שהם הולכים לחגוג פורים לבד... אבל אנחנו לא עזבנו את המקום עד שקבלנו את המאה דולר שלנו....
ועוד כהנה וכהנה סיפורים שאני מתבייש לכתוב.
ושיהיה ברור, היינו בחורים רציניים, טובים ובעלי מידות!!
אבל זה הוכנס לנו בעצמות, בקמפיין כמה שבועות בישיבה, בדרשות הכנה, ונאומי מוטיבציה, נהיינו אטומים לרגשות של התורמים. חשבנו רק - כמה אפשר להוציא.
כך שכל אלו שכותבים במעלתם של הבחורים, נזר הבריאה וכו' שידעו שזה פשוט לא רלוונטי לנושא.
ואם כל השנה הבחורים חושבים רק על עצמם, אז בפורים זה כפל כפליים.
 
הדיון פה מזכיר לי מה שהיה לי בסמינר.
כל שנה היינו עושות יריד פורים, עובדות קשה לפני וביריד, מתרימות חנויות ואנשים
וההכנסות היו עבור הכנסת כלה של הסמינר.
והגיע היום והתארסתי וגם באתי להזמין את המנהל לחתונה ומה קיבלתי? כלום!!! אה בעצם את הספר שהמנהל הוציא פעם קיבלתי..
והורי... אבא רבה בחיידר ואמא עקרת בית ושקל לא הציעו.
אז גם בתת''ים של הישיבה יש כאלו שמקבלים ויש..
כנראה שאמא שלך לא מורה בסמינר...ככה זה בסמינר אצלנו אצלנו בכ"א ..
 
אני חולק עליך.
כבר ציינתי שיש לי נסיון רב שנים בתחום.

רק אדגיש שוב את מה שאולי לא יצא ברור.
בחורי הישיבות הם עם מקסים, מתוק, ונעים הליכות. זה ברור.

אבל בכל הקשור לגביית כספים בפורים, יש להם איזשהוא עיוורון מלראות את התמונה המלאה.
זה יכול להיות בחורים שכל השנה מתנדבים ועוזרים בכל מקום, אבל אסיפת כסף בפורים, זה פשוט לא נתפס אצלם במח כמשהו שקשור לנושא שידרוש התחשבות בזולת.
אם למשל, הם ישמעו שיחה מקדימה מהמשגיח שיסביר להם כמה חשוב להיות עדינים ובעלי מידות וכו', הם בוודאי ישתדלו, אבל כיון שזה לא קורה, אז יש להם בראש רק את התעמולה שדוחפים להם.

עכשיו, זה נכון שיש בחורים שיסמיקו ויגידו תודה בעדינות, ברור, כי הם ביישנים ומסמיקים בכל מקום, אז גם בפורים הם כך.
אבל הבחורים החברהמניים ואלו שיש להם בטחון עצמי, אלו, בפירוש הופכים להיות בפורים אנשים פחות מתחשבים בזולת.

אני מוכרח להוסיף משהו בכל הקשור להשתתפות הנשים בדיון הזה.
הדיון כאן מבחינתי הוא מה הבחור מרגיש כשהוא בא לאסוף.
האם מעניין אותו מצבו הכלכלי של בעל הבית, כן או לא, או שהדבר היחיד שמזיז לו, זה הכסף שהוא רוצה להוציא.
וכיון שהדיון הוא מה הבחור מרגיש, לדעתי, כל הנשים כאן שמגיבות, אין להם שמץ שמצוץ משומצץ בתחושות של בחורים כשהם אוספים (וגם לא בשום מועד אחר..) הדבר היחיד שהם יכולות, זה לספר על מקרה שקרה או לא קרה אצלם בבית, או שהם ראו אצל אחים שלהם... כך שמבחינת הדיון יש לזה משמעות מאד שולית.. (וסליחה ממי שנפגעה)
אני מסכים עם קליבר
אני אספתי המון שנים, ומעולם לא זכור לי על לחצים כמו שאתה מתאר,
כמו שכתבו פה רוב הבחורים מה שמעניין אותם זה ה"מצב" לא כל כך הכסף!!!
מציאויות כאלה כמו שאתה מתאר לא נשמעות לי הגיוניות ממה שאני מכיר כשאספתי ומחברים
 
בן משפחה שלנו, אברך זהב שאשתו עבדה בעבודה מכניסה מאד והתברך ב 5 בנים כ"י
כל שנה ביום פורים מתדפקים על דלתו בני הישיבות של כל הבנים שלו, חלקם כבר בישיבה גדולה כך שבאים גם הבחורים מהישיבות הקטנות שלהם.
כאמור כסף לא היה חסר שם והוא תמיד תרם ביד רחבה כטוב ליבו ביין...
לפני קרוב לשנתיים אשתו פוטרה מעבודתה
הגיע פורים- ושוב הגיעו בני הישיבות
העניין הוא שבפורים הזה המצב היה קצת שונה- אחרי תקופה ארוכה שהאישה היתה בבית היא מצאה עבודה בשכר של כ 50% ממה שהיתה רגילה לקבל...
אבל הבחורים- אותם בחורים הם..
והם דרשו בכל תוקף באופן שלא מבייש שנוררים מנוסים שבשום פנים ואופן לא יפחת הסכום משנה שעברה... ולא הסכימו לצאת מהבית עד שהוא יעביר לידיהם את מלא הסכום בדיוק כמו שנה שעברה!!
ובאמת שעמדו לי דמעות בעיניים לראות אותו נלחם בעצמו ובקושי רב מוציא עוד שטר ועוד שטר שרואים על הבנאדם שאין!! לו מאיפה להוציא!
ולא מדובר בישיבה אחת! כ-ללל הישיבות שנכנסו אליו הביתה כך היה, כאילו זו ההדרכה שהם מקבלים בישיבות שחס ושלום חס וחלילה לא ירד להם הסכום ממה שקיבלו בשנים הקודמות
ואני מביטה ועיני כלות..
ועכשיו אני שואלת- הכל מותר בחסות זה? כולל לצער ולבייש ככה יהודי ביום הגדול הזה? בלי לדבר על עגמת הנפש שזה גורם לו כשהוא נזכר מה מצבו עכשיו לעומת שנים עברו..
פונה לכל מי שיש לו גישה לבחורי ישיבה בבקשה בבבקשה שידבר איתם על זה,
ברור לי שזה נובע רק מחוסר הבנה שלהם ומהלחץ החברתי והתחרותיות שיש ביניהם 'מי ישיג יותר' אבל חשוב שישימו לב לכך..
לאן הולך הכסף?
בד"כ נכונה גם כאן האמרה שכסף שנכנס בקלות - מתאדה בקלות.
 
אני לא ישכח שהייתי ילדה קטנה אז בחורים דיכורים חיפסו כתובת מסוימת ועזרתי להם וכל שיקור בסוף הביא לי 10 שקל..
אני לא יודעת עם זה מאנשים שהביאו להם או שהם הוציאו את זה מכספם האישי....
בנימה יותר רצינית....
זה נכון שהבחורים עובדים קשה ומגיע להם וכו
אבל
שכל חצי שניה דופק אצלכם בחור שרוצה כסף זה באיזה שהו מקום חופר...........
 
מכיון שרוב האנשים מורידים בסכומים בלי סיבה מיוחדת, רק כי הפעם פחות התחשק להם לתת סכום פלוני לישיבה אלמונית, לכן מודרכים האוספים שלנסות בכל מחיר להגיע לסכום של שנים קודמות.
ואם רק "לא מתחשק" לו? זה אומר שאפשר להכריח אותו לתת? (נכון, אף אחד לא לוקח לו פיזית כסף מהכיס, אבל לעשות מניפולציות שונות ומשונות זה די קרוב ללהכריח).
ואני לרגע לא מזלזלת בחשיבות של מתן הצדקה, ואם הדיון היה על בעלי הבית אולי באמת היה מקום לשכנע לתת יותר, אבל בעיני הבחורים צריכים לכבד את זה שלא רוצים לתת להם כמה שהם חושבים שצריך.
(הבעיה היא שאצל חלק מהאנשים זה מין משחק של "אני אגיד סכום נמוך ונראה כמה תצליחו להעלות אותי", ואז וודאי שיש מקום ללחוץ. השאלה היא האם יש לבחורים דרך לזהות אם זה המצב, או שהוא באמת לא מעוניין לתת יותר)

רק צריך לדעת שבפורים יש שתי סגנונות, אלה שרואים בכל שיכור אויב אישי, ומפחדים ממנו גם אם הוא הכי נחמד, ואלה שיודעים שגם שיכורים ברובם אפשר לדבר איתם ולעשות גבולות (תנסה אותי, כשמגיע קבוצה אליך הביתה, תגיד להם על ממתק מסויים בשולחן - בזה לא נוגעים נקודה ותופתע שהם מקשיבים לך), ויודעים ששיכורים בעיקר עושים שמח.
כל אדם צריך לבחור אם הוא מהחרדתיים שפורים אצלם משנה לשנה ניהיה מעמסה או מאוהבי החיים שנהנים בפורים .
קשה להסביר למי שלא מפחד מה יש לפחד.
אבל בהחלט יש נשים שמפחדות משיכורים, וצריך לחשוב גם עליהן.
ואתה באמת חושב שבמקרה שבו בעל הבית לא נמצא, שייך שאשתו תתחיל לדבר עם השיכורים? (וגם אם הוא נמצא- לא כל אחד יודע להית אסרטיבי. זו בהחלט יכולת שמומלץ לכולם לרכוש, אבל אי אפשר לבנות על זה שהיא קיימת)
 
שכל חצי שניה דופק אצלכם בחור שרוצה כסף זה באיזה שהו מקום חופר...........
רק תוסיפו את המילה 'לי' אחרי החופר
יש אנשים שזה לא חופר להם
יש אנשים שנהנים מזה
ויש אנשים שמקבלים את זה בסלחנות
יש אנשים ששנה ככהושנה ככה, תלוי באיזה סיטואציה הם נמצאים בכללי :)
 
רק תוסיפו את המילה 'לי' אחרי החופר
יש אנשים שזה לא חופר להם
יש אנשים שנהנים מזה
ויש אנשים שמקבלים את זה בסלחנות
יש אנשים ששנה ככהושנה ככה, תלוי באיזה סיטואציה הם נמצאים בכללי :)
נחמד בפורים עצמו ששיכורים וכו
אבל התקופה הזאת שלפני שכל שניה דופקים זה חופר(לאו דווקא לי)
בפורים עצמו אין לי בעייה שיבואו כל הבוחרים אלי הביתה ויקבלו את כל מה שהם דורשים!!!
אני שוקלת לשים עם הרמת שטרות כסף ופשוט משם הבחורים יקחו וכמובן יתמו את השם....
 
ואם רק "לא מתחשק" לו? זה אומר שאפשר להכריח אותו לתת? (נכון, אף אחד לא לוקח לו פיזית כסף מהכיס, אבל לעשות מניפולציות שונות ומשונות זה די קרוב ללהכריח).
ואני לרגע לא מזלזלת בחשיבות של מתן הצדקה, ואם הדיון היה על בעלי הבית אולי באמת היה מקום לשכנע לתת יותר, אבל בעיני הבחורים צריכים לכבד את זה שלא רוצים לתת להם כמה שהם חושבים שצריך.
(הבעיה היא שאצל חלק מהאנשים זה מין משחק של "אני אגיד סכום נמוך ונראה כמה תצליחו להעלות אותי", ואז וודאי שיש מקום ללחוץ. השאלה היא האם יש לבחורים דרך לזהות אם זה המצב, או שהוא באמת לא מעוניין לתת יותר)


קשה להסביר למי שלא מפחד מה יש לפחד.
אבל בהחלט יש נשים שמפחדות משיכורים, וצריך לחשוב גם עליהן.
ואתה באמת חושב שבמקרה שבו בעל הבית לא נמצא, שייך שאשתו תתחיל לדבר עם השיכורים? (וגם אם הוא נמצא- לא כל אחד יודע להית אסרטיבי. זו בהחלט יכולת שמומלץ לכולם לרכוש, אבל אי אפשר לבנות על זה שהיא קיימת)
לא מבין, מה הבעיה לנעול את הדלת?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת למה אוספים?
אברם, ת' בא?
שלמה שרך את נעליו במרץ וחיכה לחבירו בפתח הישיבה.
שניה כפרה, צעק אברם מעם הדלת הפתוחה.
בינתיים בחן שלמה את תכולת השקית שקיבל זה עתה מהת"תניק, דף עם כתובות שבדלתותיהם לא דופקים, אלו התורמים ה'שמנים' שמחכים ליום הפורים עצמו, פנקס קבלות מתפורר, חבילת טישיו ובקבוק קולה קטן.
למה בקבוק קולה במוצאי שבת? לא הצליח שלמה להבין.

יאללה יצאנו? צנח אברם לידו כעבור דקותיים, יצאנו.
הם יצאו אל הרוח שפרעה את שערם ובכל כמה שניות מצאו עצמם מטיבים את הכובע לראשם, לאחר כברת דרך, הם הגיעו אל הרחוב 'שלהם', בחדוות מרץ הם הסתערו על הבניין הראשון שבלע אותם אל תוכו.
עלו עד הקומה למעלה, חיכו 2 דקות להירגע מההתנשפויות, גילו שיש מעלית, הסתפקו בדיעבד האם היו מותרים לעלות בה.

2 דפיקות מהוססות על הדלת הראשונה,
לא פותחים,
אברם הגביר את עוצמת הדפיקות, עברה דקה ושום רחש אינו נשמע והם נשמטו אל הדלת השניה, הדלת נפתחה כבר אחרי דפיקה אחת אך באותו הרגע נפתחה גם הדלת הראשונה.
שלמה ואברם מצאו עצמם מתפצלים ומתגמגמים לבעלי הבית על הת"ת ומעלתו ומעלת הישיבה ורבניה ותלמידיה, אחד קיבל שקל, השני שתיים.

ירדו הם שתיים שתיים את המדרגות לקומה השלישית, המרץ עדיין אחז בהם, דפיקה נמרצת על הדלת, נפתחת, ילדה בת 3 מתולתלת עם עיני דבש ענקיות מביטה בהם, 'מה אתם רוצים?'
אפשר בבקשה את אבא או אמא? שאל שלמה,
אימממאאאאאאאאאא! בחורים רוצים אותך!
האמא נחפזה אל הדלת מוחה שאריות בצק באצבעותיה ועיניה מביטות בשאלה,
אנחנו אוספים כסף לת"ת של ישיבת באר י... לא הספיק שלמה להשלים את המשפט כשהאמא קראה בגיל: 'הוו! ציפי! את רוצה לקיים מצוות צדקה לבחורים הצדיקים??
בטח! זינקה באושר הילדה וחזרה אחרי רגע עם ארנק וורוד מינימאוס ורוקנה אל ידיהם ברעש צרור עשרות אגורות, 'ציפי מחכה כבר המון זמן לקיים את מצוות צדקה לעניים!' אמרה האמא בהתרגשות כשהיא כמעט דומעת, 'תזכו למצוות!' סיימה וסגרה את הדלת.

אברם דפק על הדלת השניה, דלת העץ המתקלפת השמיעה צליל עמום והוא נאלץ להפעיל את שרירי אצבעותיו בשביל שדפיקותיו יפיקו קול, אחרי כמה רגעים נפתחה הדלת בידי אברך צעיר שסלוטייפ נכרך במשקפיו.
מאיזו ישיבה אתם?
אנחנו מישיבת באר יצחק של הרב ת...
כן כן בטח שמעתי על הישיבה, דוד שלי למד שם אולי אתם מכירים אותו, אמר בנשימה אחת,
איך קוראים לו? שאל אברם,
אאההממ נדמה לי שבישיבה כינו אותו ברוכי, ברוכי כהן, אתם מכירים?
אממממ, לא כל כך, השיב אברם, הוא לומד בישיבה עכשיו?
האא, לא, הוא התחתן מזמן, הוא נכנס לישיבה בתשנ"ו, אבל הוא הגיע לפני שנתיים לשיחה של ראש הישיבה, חשבתי אולי תכירו אותו...
למעיישה, מי הרבנים היום בישיבה? מה המצב מבחינת שטייגען? כמה בחורים אתם בישיבה? מי מוסר שיעורים לשיעור ב'? מה עשיתם במלחמה עם איראן? איך אתם מסתדרים עם הגיוס? מה המצב בשישי שבת?
השיבו לו אברם ושלמה מה שהשיבו ומשיצתה שעה, הבחין האברך במעט מקוצר רוחם ואמר: 'בטח אתם צריכים לעבור בעוד בתים ואני חלילה מעכב אתכם, שניה אני אבדוק מה יש לי לתת.
הוא נעלם בחלל הבית האפל וחזר כעבור דקה מוריק לידיהם 4 שקלים וכשפניו זורחות הוא מציין: 'לכל הישיבות אני נותן רק שקל!'...
בפחי נפש ירדו שלמה ואברם אל הקומה השניה.

בדלת הראשונה פתחה להם אשה ששלושה ילדים תחובים בסינרה,
אנחנו אוספים לת"ת של ישיב...
רגע אני לא שומעת! שלוימי! תרד בבקשה מהסינר של אמא! כן, מה רציתם?
אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
הא, בעלי לא בבית, תחכו עוד שעה הוא חוזר.
שלמה גלגל עיניו ביאוש, טוב תודה, תזכו למצוות.
רגע לא שמעתי, דבורי! תפסיקי לצרוח ותעזבי את הקערה!!! כן, מה אמרתם?
תודה, תזכו למצוות. קיצר שלמה.

בדלת השניה אין קול ואין עונה ואחרי דקתיים הם התיאשו וירדו לקומה הראשונה.
בדלת הראשונה פתח להם אמריקאי חייכן.
שלמה מיד אמר- שבוע טוב אנחנו אוספים לת"ת של ישיבת באר יצחק.
הוו הא! באר יצחק אני לא להכיר. זה ישיבה טוב? יש שם רבנים גדולים? זה ישיבה של רב הירש?
שלמה התבלבל, לא, זו ישיבה בטלזסטון של הרב מנשה אביעזרי.
הוו! זה רב אני לא להכיר! למה אתם אוספים בישיבה?
אנחנו אוספים לת"ת, זה עוזר לחתנים.
הווו! אתם חתנים? מזל טוב! מזל טוב! נחמה תביאי את המשקה! יש פה חתנים!
מיד אשתו תחבה לידו בקבוק וויסקי סינגל מאלט יוקרתי והוא מזג לכוסיות.
שלמה הסמיק, 'אנחנו לא חתנים, אנחנו צעירים רק בשיעור ב', אנחנו אוספים לת"ת שזה ארגון שעוזר לחתנים...'
אכזבה פשטה בפניו של האמריקאי, 'אז אתם לא חתנים? חבל... טוב, רגע אני אביא לכם משהו...'
הוא חיטט בכיסו ושלף שטר של 5 דולר.
'שיהיה לכם ברכה והצלחה ותתחתנו מהר!...
אמן הפטירו שניהם בחיוך ובאו לעבור לדלת הבאה כשהאמריקאי קרא ואמר שהדיירים משם טסו לחו"ל.

שלמה ואברם יצאו מהבניין לאוויר הקריר, שלמה הוציא מהשקית את הרשימה שקיבל מהת"תניק ופער את פיו בתדהמה,
'בניין מס' 1: בקומה ראשונה גר מר דליהוט, אמריקאי, נותן בפורים לכל ישיבה 200 דולר - אין לדפוק לפני פורים!!!'.


בסוף הערב חזרו שלמה ואברם לישיבה כשהם מרוטים ומושפלים, בבית הזה לא פתחו, בבית הזה צעקו שנמאס מהבחורים שדופקים, בבית ההוא פטרו אותם בחצי שקל והם חוזרים לישיבה עם ארבעים ומשהו שקלים...

בכניסה לישיבה פוגש המשגיח את פרצופיהם המושפלים, מה קרה אברם ושלמה? למה חשכו פניכם?
פתח שלמה ותיאר את כל הקורות אותם כשאברם מוסיף את מעשה האמריקאי שתרם 5 דולר במקום ה 200 בפורים.
הביט עליהם המשגיח בחיוך ושאל: אתם יודעים למה יצאתם לאסוף כסף?
ענה שלמה: 'כדי שיהיה לת"ת לעזור לחתנים',
'אולי כי כל הפושט יד נותנים לו?' ניסה אברם.
לא ולא, ענה המשגיח, יש ישיבות שמוציאות את הבחורים בפורים לאסוף כדי שלא ישתעממו ויעשו שטויות, אבל אנחנו מקיימים את הוראת המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל שאמר שהסיבה שבגינה בני הישיבות יוצאים לאסוף כסף היא כדי שיעברו על הפתחים וירגישו בעצמם איך מרגיש החתן הנזקק שאין לו מספיק כסף לחתונה.
לא משנה הסכום שהצלחתם לאסוף, לא משנה כמה החברים שלכם הצליחו לאסוף.
את המצווה של 'נושא בעול עם חבירו' אתם קיימתם בהידור, ועל כך הערכתי כי רבה! סיים המשגיח.

____________________

טפיפות רגלים נשמעו מאחוריהם והם הופתעו לגלות את האמריקאי מתנשף כולו מגיע לישיבה. 'הווו! הנה אתם! אני מחפש אתכם כבר הרבה זמן! אני רץ אחריכם בכל השכונה! פתאום מצאתי בכיס השני שלי עוד מעות ואני רציתי להביא אותם לחתנים!
האמריקאי שלף 5 שטרות של מאה דולר והגיש אותם לשלמה ואברהם ההמומים.
'תבואו גם בפורים, אני נותן לכל הישיבות!'

המשגיח הוסיף לחייך.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה