הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בסוואהילית, כך שמעתי, יש מילה שמשמעותה היא 'אם ויילוד'.
במילה אחת.
מתוך הבנה בסיסית שאמא ורך נולד הם יחידה אחת, בלתי נפרדת.
בלידה האחרונה הגעתי להדסה עין כרם. ומצאתי, סוף סוף, בית חולים בו מדברים את הסוואהילית שלי!
לתועלת המתעניינות, העליתי על הכתב את ההתרשמות ממדיניות אפס הפרדה, ומחלקת ביות מלא (יולדות ג') בהדסה עין כרם. הפרטים מעודכנים לחודש אדר תשפ"ב.
קבלה: ציון 10. מיילדות אלופות וסבלניות. יחס מופתי. צוות רגיש ומתחשב, סבלני ורגוע. מקשיבים למה שהיולדת אומרת. מכבדים החלטות שלה ושל בן הזוג. יותר מזה - נותנים להם זמן לאותן החלטות, בלי הרגשה של 'נו תחליטו כבר אנחנו עמוסים'.
גם אם היה עומס, לא הרגשנו אותו. והגענו פעמיים.
מינוס: יש רק רופא אחד לשחרורים, והזמינות שלו לא משהו. מדובר על אלו שבאו למיון יולדות רק לביקורת, או באו להיבדק ואמורים לחזור הביתה כי עדיין לא התקבלו ללידה. אם הרופא הוזעק לחדר ניתוח - יכול להצטבר תור של 5 זוגות שמחכים במשך שעות ארוכות לשחרור. גם לחתום על סירוב טיפול ולברוח אי אפשר, כל עוד הרופא לא נמצא.
חדרי לידה: ציון 10. מיילדות וצוות כנ"ל. (אלופות, סבלניות, רגישות ומתחשבות. הרבה הקשבה וכבוד).
פרטיות מוחלטת. בחדר יש פינה בשביל בן הזוג, סביבה אפשר לסגור וילון, ואליה יש כניסה אחורית ממסדרון ייעודי כך שבן הזוג יכול לצאת להתפלל מנחה/לקנות קפה ולחזור ישר לחדר.
זמינות גבוהה של הרדמה. מרדים מקצוען. (כמו במקומות אחרים, כדי שהמרדים יבוא בזמן, כדאי להזמין אותו ברגע הראשון ולא להתמהמה).
אפס הפרדה: ציון 10
סוף סוף הגענו לרגע הזה שבשבילו נסענו ברכבת הקלה ובקו 27 עד עין כרם (ירד גשם, לא היו מוניות...):
א פ ס ה פ ר ד ה.
וזה אומר שהתינוקת נשארת צמודה לאמא ו/או לאבא מרגע הלידה, ועד בכלל.
ההפרדה היחידה, וגם זה ברשותנו המלאה - הייתה כדי לשקול אותה ואח"כ כדי להלביש אותה. ומיד - בחזרה לשני השותפים.
אחרי שעתיים של התאוששות, התינוקת נלקחת בידיים של אבא שלה למחלקה ג', לחדר הטיפולים שמהווה גם חדר קבלה. אמא מגיעה ביחד איתם.
בחדר הטיפולים עוברים יחד עם ההורים על רשימת ה'חיול'- הפעולות שעומדים לבצע לתינוקת. כאן, כמו גם במהלך האשפוז כולו, הצוות לא יעשה לתינוקת שום דבר שההורים לא יודעים עליו או לא מסכימים איתו. ברשימה יש למשל, הזרקת ויטמין K, מריחת משחת עיניים, ועוד ועוד. כל שורה בנפרד מוסברת להורים, ומבוצעת רק בהתאם להסכמתם.
הכל פועל לפי הרעיון הפשוט וההגיוני: תינוק שייך לאבא ולאמא שלו. בורא עולם נתן להם את התינוק, ולא לרופאים/אחיות/תינוקיה. כמו שאף אחד לא יחלום לחטוף ממני את בני בן הארבע ולהזריק לו משהו, כך אף אחד לא אמור לחטוף ממני את בתי בת הארבע שעות, ולדקור אותה ללא ידיעתי, הסכמתי ונוכחותי.
אחרי החיול מקבלים פנקס חיסונים, שובר לחניה, שובר לבית החלמה, ודפי הסברים על כל מיני דברים ששכחתי עכשיו. ועוברים, אמא ותינוקת, לחדר.
מחלקת יולדות ג'
ביות מלא - 10
חדרים - היה יכול להיות 10, אבל אין לי מספיק נקודות להוריד על כך ששמו איתי יולדת עם בן זוגה לשבת שלמה בחדר למרות בקשותי להמנע מכך. (יעויין גם סעיף 'שבת' וסעיף 'ליברליות') תוצאה סופית: אין ציון.
צוות זמין וקשוב - 9 (הציון ירד רק בגלל אחיות פחות נחמדות במשמרת אחת)
מקצועיות - 10
שבת - 7 מינוס
כבוד לאמא ולתינוק - 10 פלוס ציון לשבח!!!
ליברליות של בית החולים - 10. לטוב ולרע.
ביות מלא
בעין כרם לא רק 'מסכימים' או 'מאפשרים' ביות מלא. במחלקה ג', בה הייתי, הכל מותאם מלכתחילה למצב הרצוי, בו נמצאים תינוק ואמא ביחד. הכל בנוי סביב העקרון הזה, ורוח המפקד היא - לעודד כמה שיותר את השהות המשותפת, ואת הכבוד לדיאדה - היחידה האחת של אמא ותינוק.
(כמה מילים על ביות מלא, למי שעוד לא שמעה עליו: כאשר האמא והתינוק נמצאים יחד לאורך האשפוז, אפשר להיענות לצרכי התינוק הרבה לפני שהוא בוכה. האמא והתינוק יכולים ללמוד להכיר זה את זו מקרוב, להתרגל לחיים החדשים ביחד ולהתאושש מהר יותר פיזית ונפשית).
כל הטיפול הרפואי בתינוק נעשה צמוד לאמא, ברשותה בהסכמתה ובזמן בו נוח לה. בדיקות מכאיבות יתוזמנו לשעת ההנקה, כך אפשר לנחם את התינוק מיד.
אם התינוק ישן, אפשר לבקש לדחות את הבדיקה/הטיפול. ובקיצור: האמא והתינוק קובעים את ההתנהלות וסדר היום.
אין רמקולים מעצבנים בחדרים ('יולדות יקרות 5 בבוקר נא לקום')
חדר
החדר מצוייד בכל מה שצריך כדי לטפל בתינוק - חיתולים, טיטולים, מגבונים, כיור גדול לרחצה, בגדים, מגבות.
המיטה חשמלית ומתכווננת, בחלון יש נוף להרי ירושלים, והחדר נקי ומתוחזק.
בשונה ממחלקה ד' בשערי צדק, כאן אין חדר שירות רחב עם מקום לעריסה. ההנחיה היא לבקש עזרה מהאחיות, שישמרו על התינוקת לכמה דקות כאשר האמא רוצה לקחת אוכל/להכנס לשירותים/להתקלח. בדקתי אותן, הן באמת נענו בחביבות, אם כי - לא להרבה זמן...
מינוס: בעלה של שכנתך לחדר עלול לישון מעבר לוילון הדקיק, ולשהות שם 24 שעות ביממה. רשמית יש אפשרות לבקש להמנע מכך, אבל ברמה המעשית אף אחד לא מתחייב להיענות לבקשה. הרחבה בסעיף 'ליברליות'.
צוות זמין וקשוב
רוב מוחלט של האחיות היו נהדרות. וזו לגמרי רוח המפקד. יש הרגשה שהן רוצות לעזור, רוצות לתמוך, רוצות לאפשר חווית ביות מלא הכי טובה שיש.
משמרת אחת הייתה קצת 'מינוסית'. אבל כנראה שכאלה יש בכל מקום. וחוץ מזה, יולדות צריכות סיבה אחת לבכות, אז ככה תהיה לכן סיבה טובה.
מקצועיות
כשאתה מקצועי, אתה שומר על הכללים. כשאתה מקצוען-על, כמו עין כרם, אתה יכול גם להתגמש במקרה הצורך, תוך שמירה על זהירות ובטיחות.
דוגמה: תינוקת שבלעה מים בלידה, ומדי פעם אחר כך מנסה לפלוט אותם ומשתנקת. ההוראה הרפואית במקרה כזה היא לבצע סקשן - שאיבת קיבה, עם זונדה.
בבית חולים אחר בו הייתי עם תינוקת אחרת, לפני עידן הביות, פשוט לקחו את הילדה ועשו לה סקשן בלי לשאול ובלי לעדכן. אח"כ ראיתי ברשומות הרפואיות את הכיתוב. בשעת מעשה אף אחד לא חשב שזה עניינה של האמא, או שהיא אמורה לדעת מכך.
אבל בעין כרם, האחיות לא מיהרו לבצע את הסקשן. הן הסבירו שהוא פעולה פולשנית, ועדיף להמנע ממנה. הן נתנו אפשרות בחירה, והדריכו באיזה אופן אפשר לחכות קצת עם השאיבה, ובינתיים לתת לתינוקת להיפטר מעודפי המים בעצמה, תוך השגחה אמהית רצופה עליה (וכך אכן היה).
שבת
מדובר על בית חולים חילוני.
ולכן, למרות מאמציו הכנים של רב בית החולים לספק את כל צרכי הדת, כמו למשל שקיות מסודרות עם בקבוקי מיץ ענבים ולחמניות ארוזות, עדיין היה חסר. בר מים קרים לשבת, למשל, אין במחלקה. המתקן שמול עמדת האחיות הוא ללא התקן שבת. המתקן בחדר האוכל היה מנותק מחשמל.
סעודות שבת אפשר להשיג אם הולכים למקום שבו מחלקים אותן, אי שם במרחבי בית החולים. אבל אנחנו בביות מלא, מה שאומר - אמא צמודה לבייבי. בייבי לא יכולה לצאת מהמחלקה. אמא נשארת במחלקה ומארגנת לעצמה חלקי סעודות ממה שיש. אם בשבת רגילה יש המקילים לאכול טשולנט פרווה, הרי שבשבת כזו אפשר להידרדר עד לטשולנט חלבי - כוס חלב חם (שגם הוא הושג בקושי בשוק השחור, עיין סעיף 'אוכל').
גם לגבי הדלקת נרות, ההנחיה לא הייתה ברורה. 'תדליקי בקומה 0', אמרו לי. 'אי אפשר להדליק פה בקומה'. ואיך אגיע לקומה 0, הרי התינוקת צמודה אלי? בסוף התברר שכן מדליקים במחלקה, בחדר אוכל. אז למה לא יכלו להגיד את זה מראש? לא ברור. ואם חלמתי על שבת של שקט ומנוחה (אין אפשרות למבקרים להגיע, מהלך שלוש שעות מהעיר), החלומות התבדו, עיינו בסעיף 'ליברליות' ותגלו למה.
הבדלה נערכת במחלקה, ליד עמדת האחיות.
כבוד לאמא ולתינוק
מדהים. מדהים. מדהים. פעם ראשונה שנתקלתי בכזה כבוד לאדם המאושפז, גם אם הוא תינוקת בת יום וחצי.
דוגמה אחת קטנה - התינוקת עברה את בדיקת הדם מהעקב ברוגע ובשלווה, כששתי אחיות כורעות ברך על הרצפה, בתנוחה הכי נוחה לה תוך כדי האכלה, בזמן שמתאים לה ולי. הן שאלו מראש אם אסכים שמתלמדת תבצע את הבדיקה. סירבתי, והסירוב התקבל במלוא ההבנה. (כדי לתרום בכל זאת ללימודי הסיעוד בישראל, הסכמתי שהמתלמדת תבצע דברים אחרים, שלא כרוכים בכאב לתינוקת...).
ליברליות
אאוץ'.
לגמרי אאוץ'.
הצד הטוב של הליברליות היה בגמישות של הצוות, ובכך שהעלימו עין לפעמים מהכללים היבשים, בכפוף לשמירה על בטיחות וזהירות, כמו דוגמת הסקשן לעיל וכמו עוד דברים שלא כאן המקום לפרטם.
הצד הפחות נחמד היה, למשל, גברים במחלקה. גברים בכל פינה. ברמת אי נעימות של ממש. כיוון שהפורום פה פתוח, נדלג על תיאורים מפורטים. רק נבהיר שאם יולדת מרגישה צורך נפשי עז שיהיו איתה לאורך השבת האמא, הבעל, הבן דוד, השוויגער והדולה - בעין כרם יאפשרו לה את כל החמולה, והכל בכיף ובטוב לבב, כולל שיחות פלאפון, הכנת קפה (ועל כך בסעיף החלב שיבוא בהמשך), יאללה בלגן.
גם אם את אמורה להיות לבד כל השבת, עלולים לשים אותך בחדר עם יולדת שבעלה נמצא איתה. חגיגה משפחתית זה נפלא, ותא משפחתי יהודי הוא קדוש - אבל, אהמ, לא איתי בחדר, במרחק וילון דקיק שמוסט כל הזמן בטעות, במצב רגיש ותוך טיפול בתינוקת. האחיות התעלמו באופן מוחלט מבקשותיי להיות בחדר שבו לא ישהה בן זוג. (יצויין שבני הזוג השכנים היו עדינים מאוד והשתדלו מאוד להתחשב, ואין לי שום טענות אליהם. הטענה היא רק כלפי מנהלי המחלקה, שמאפשרים מצב כזה.)
אוכל
האוכל היה בסדר גמור. סביר ברמה סבירה. וממילא לא באנו לבית חולים כדי לאכול, באנו לעשות ביות מלא.
אין ישיבה בחדר האוכל - כל אחת ממלאת לה מגש, ולוקחת אותו לחדר.
לגבי שתיה: בעקרון אמורה להיות פינת קפה מול האחיות, בפועל - כמעט אף פעם לא היה שם חלב (ואיך יהיה, כשכל יולדת נמצאת עם כך וכך מלווים, וכולם מכינים לעצמם שתיה חמה חופשי).
בארוחת בוקר יש חלב במידה ובמשורה, והוא נלקח מחדר האוכל מיד אחר כך. נאלצתי לנהוג בהתאם ולפתוח שוק שחור, כלומר - להחביא קצת חלב מארוחת הבוקר בתוך שקית אטומה במקרר.
אבל חוץ מזה היה ממש בסדר. והאחראיות נחמדות מאוד.
המלצות ומסקנות:
אם אתן יולדות במוצש עד רביעי - נהדר, לכו על הדסה עין כרם מחלקה ג', ותהנו.
יולדות בחמישי-שבת? קחו בחשבון התארגנות לשבת בבית חולים שאינו דתי. כולל הכנת מים לשתיה (וחלב!!!), סעודות שבת או מישהו שיביא לכן אותן ממקום החלוקה אל החדר, מגבונים מתאימים או פתרון אחר להחלפת טיטולים בשבת, והתעקשות על שהות בחדר ללא מלווים, אם אתן בלי מלווה. (אולי תצליחו יותר ממני...)
המון המון מזל טוב!
במילה אחת.
מתוך הבנה בסיסית שאמא ורך נולד הם יחידה אחת, בלתי נפרדת.
בלידה האחרונה הגעתי להדסה עין כרם. ומצאתי, סוף סוף, בית חולים בו מדברים את הסוואהילית שלי!
לתועלת המתעניינות, העליתי על הכתב את ההתרשמות ממדיניות אפס הפרדה, ומחלקת ביות מלא (יולדות ג') בהדסה עין כרם. הפרטים מעודכנים לחודש אדר תשפ"ב.
קבלה: ציון 10. מיילדות אלופות וסבלניות. יחס מופתי. צוות רגיש ומתחשב, סבלני ורגוע. מקשיבים למה שהיולדת אומרת. מכבדים החלטות שלה ושל בן הזוג. יותר מזה - נותנים להם זמן לאותן החלטות, בלי הרגשה של 'נו תחליטו כבר אנחנו עמוסים'.
גם אם היה עומס, לא הרגשנו אותו. והגענו פעמיים.
מינוס: יש רק רופא אחד לשחרורים, והזמינות שלו לא משהו. מדובר על אלו שבאו למיון יולדות רק לביקורת, או באו להיבדק ואמורים לחזור הביתה כי עדיין לא התקבלו ללידה. אם הרופא הוזעק לחדר ניתוח - יכול להצטבר תור של 5 זוגות שמחכים במשך שעות ארוכות לשחרור. גם לחתום על סירוב טיפול ולברוח אי אפשר, כל עוד הרופא לא נמצא.
חדרי לידה: ציון 10. מיילדות וצוות כנ"ל. (אלופות, סבלניות, רגישות ומתחשבות. הרבה הקשבה וכבוד).
פרטיות מוחלטת. בחדר יש פינה בשביל בן הזוג, סביבה אפשר לסגור וילון, ואליה יש כניסה אחורית ממסדרון ייעודי כך שבן הזוג יכול לצאת להתפלל מנחה/לקנות קפה ולחזור ישר לחדר.
זמינות גבוהה של הרדמה. מרדים מקצוען. (כמו במקומות אחרים, כדי שהמרדים יבוא בזמן, כדאי להזמין אותו ברגע הראשון ולא להתמהמה).
אפס הפרדה: ציון 10
סוף סוף הגענו לרגע הזה שבשבילו נסענו ברכבת הקלה ובקו 27 עד עין כרם (ירד גשם, לא היו מוניות...):
א פ ס ה פ ר ד ה.
וזה אומר שהתינוקת נשארת צמודה לאמא ו/או לאבא מרגע הלידה, ועד בכלל.
ההפרדה היחידה, וגם זה ברשותנו המלאה - הייתה כדי לשקול אותה ואח"כ כדי להלביש אותה. ומיד - בחזרה לשני השותפים.
אחרי שעתיים של התאוששות, התינוקת נלקחת בידיים של אבא שלה למחלקה ג', לחדר הטיפולים שמהווה גם חדר קבלה. אמא מגיעה ביחד איתם.
בחדר הטיפולים עוברים יחד עם ההורים על רשימת ה'חיול'- הפעולות שעומדים לבצע לתינוקת. כאן, כמו גם במהלך האשפוז כולו, הצוות לא יעשה לתינוקת שום דבר שההורים לא יודעים עליו או לא מסכימים איתו. ברשימה יש למשל, הזרקת ויטמין K, מריחת משחת עיניים, ועוד ועוד. כל שורה בנפרד מוסברת להורים, ומבוצעת רק בהתאם להסכמתם.
הכל פועל לפי הרעיון הפשוט וההגיוני: תינוק שייך לאבא ולאמא שלו. בורא עולם נתן להם את התינוק, ולא לרופאים/אחיות/תינוקיה. כמו שאף אחד לא יחלום לחטוף ממני את בני בן הארבע ולהזריק לו משהו, כך אף אחד לא אמור לחטוף ממני את בתי בת הארבע שעות, ולדקור אותה ללא ידיעתי, הסכמתי ונוכחותי.
אחרי החיול מקבלים פנקס חיסונים, שובר לחניה, שובר לבית החלמה, ודפי הסברים על כל מיני דברים ששכחתי עכשיו. ועוברים, אמא ותינוקת, לחדר.
מחלקת יולדות ג'
ביות מלא - 10
חדרים - היה יכול להיות 10, אבל אין לי מספיק נקודות להוריד על כך ששמו איתי יולדת עם בן זוגה לשבת שלמה בחדר למרות בקשותי להמנע מכך. (יעויין גם סעיף 'שבת' וסעיף 'ליברליות') תוצאה סופית: אין ציון.
צוות זמין וקשוב - 9 (הציון ירד רק בגלל אחיות פחות נחמדות במשמרת אחת)
מקצועיות - 10
שבת - 7 מינוס
כבוד לאמא ולתינוק - 10 פלוס ציון לשבח!!!
ליברליות של בית החולים - 10. לטוב ולרע.
ביות מלא
בעין כרם לא רק 'מסכימים' או 'מאפשרים' ביות מלא. במחלקה ג', בה הייתי, הכל מותאם מלכתחילה למצב הרצוי, בו נמצאים תינוק ואמא ביחד. הכל בנוי סביב העקרון הזה, ורוח המפקד היא - לעודד כמה שיותר את השהות המשותפת, ואת הכבוד לדיאדה - היחידה האחת של אמא ותינוק.
(כמה מילים על ביות מלא, למי שעוד לא שמעה עליו: כאשר האמא והתינוק נמצאים יחד לאורך האשפוז, אפשר להיענות לצרכי התינוק הרבה לפני שהוא בוכה. האמא והתינוק יכולים ללמוד להכיר זה את זו מקרוב, להתרגל לחיים החדשים ביחד ולהתאושש מהר יותר פיזית ונפשית).
כל הטיפול הרפואי בתינוק נעשה צמוד לאמא, ברשותה בהסכמתה ובזמן בו נוח לה. בדיקות מכאיבות יתוזמנו לשעת ההנקה, כך אפשר לנחם את התינוק מיד.
אם התינוק ישן, אפשר לבקש לדחות את הבדיקה/הטיפול. ובקיצור: האמא והתינוק קובעים את ההתנהלות וסדר היום.
אין רמקולים מעצבנים בחדרים ('יולדות יקרות 5 בבוקר נא לקום')
חדר
החדר מצוייד בכל מה שצריך כדי לטפל בתינוק - חיתולים, טיטולים, מגבונים, כיור גדול לרחצה, בגדים, מגבות.
המיטה חשמלית ומתכווננת, בחלון יש נוף להרי ירושלים, והחדר נקי ומתוחזק.
בשונה ממחלקה ד' בשערי צדק, כאן אין חדר שירות רחב עם מקום לעריסה. ההנחיה היא לבקש עזרה מהאחיות, שישמרו על התינוקת לכמה דקות כאשר האמא רוצה לקחת אוכל/להכנס לשירותים/להתקלח. בדקתי אותן, הן באמת נענו בחביבות, אם כי - לא להרבה זמן...
מינוס: בעלה של שכנתך לחדר עלול לישון מעבר לוילון הדקיק, ולשהות שם 24 שעות ביממה. רשמית יש אפשרות לבקש להמנע מכך, אבל ברמה המעשית אף אחד לא מתחייב להיענות לבקשה. הרחבה בסעיף 'ליברליות'.
צוות זמין וקשוב
רוב מוחלט של האחיות היו נהדרות. וזו לגמרי רוח המפקד. יש הרגשה שהן רוצות לעזור, רוצות לתמוך, רוצות לאפשר חווית ביות מלא הכי טובה שיש.
משמרת אחת הייתה קצת 'מינוסית'. אבל כנראה שכאלה יש בכל מקום. וחוץ מזה, יולדות צריכות סיבה אחת לבכות, אז ככה תהיה לכן סיבה טובה.
מקצועיות
כשאתה מקצועי, אתה שומר על הכללים. כשאתה מקצוען-על, כמו עין כרם, אתה יכול גם להתגמש במקרה הצורך, תוך שמירה על זהירות ובטיחות.
דוגמה: תינוקת שבלעה מים בלידה, ומדי פעם אחר כך מנסה לפלוט אותם ומשתנקת. ההוראה הרפואית במקרה כזה היא לבצע סקשן - שאיבת קיבה, עם זונדה.
בבית חולים אחר בו הייתי עם תינוקת אחרת, לפני עידן הביות, פשוט לקחו את הילדה ועשו לה סקשן בלי לשאול ובלי לעדכן. אח"כ ראיתי ברשומות הרפואיות את הכיתוב. בשעת מעשה אף אחד לא חשב שזה עניינה של האמא, או שהיא אמורה לדעת מכך.
אבל בעין כרם, האחיות לא מיהרו לבצע את הסקשן. הן הסבירו שהוא פעולה פולשנית, ועדיף להמנע ממנה. הן נתנו אפשרות בחירה, והדריכו באיזה אופן אפשר לחכות קצת עם השאיבה, ובינתיים לתת לתינוקת להיפטר מעודפי המים בעצמה, תוך השגחה אמהית רצופה עליה (וכך אכן היה).
שבת
מדובר על בית חולים חילוני.
ולכן, למרות מאמציו הכנים של רב בית החולים לספק את כל צרכי הדת, כמו למשל שקיות מסודרות עם בקבוקי מיץ ענבים ולחמניות ארוזות, עדיין היה חסר. בר מים קרים לשבת, למשל, אין במחלקה. המתקן שמול עמדת האחיות הוא ללא התקן שבת. המתקן בחדר האוכל היה מנותק מחשמל.
סעודות שבת אפשר להשיג אם הולכים למקום שבו מחלקים אותן, אי שם במרחבי בית החולים. אבל אנחנו בביות מלא, מה שאומר - אמא צמודה לבייבי. בייבי לא יכולה לצאת מהמחלקה. אמא נשארת במחלקה ומארגנת לעצמה חלקי סעודות ממה שיש. אם בשבת רגילה יש המקילים לאכול טשולנט פרווה, הרי שבשבת כזו אפשר להידרדר עד לטשולנט חלבי - כוס חלב חם (שגם הוא הושג בקושי בשוק השחור, עיין סעיף 'אוכל').
גם לגבי הדלקת נרות, ההנחיה לא הייתה ברורה. 'תדליקי בקומה 0', אמרו לי. 'אי אפשר להדליק פה בקומה'. ואיך אגיע לקומה 0, הרי התינוקת צמודה אלי? בסוף התברר שכן מדליקים במחלקה, בחדר אוכל. אז למה לא יכלו להגיד את זה מראש? לא ברור. ואם חלמתי על שבת של שקט ומנוחה (אין אפשרות למבקרים להגיע, מהלך שלוש שעות מהעיר), החלומות התבדו, עיינו בסעיף 'ליברליות' ותגלו למה.
הבדלה נערכת במחלקה, ליד עמדת האחיות.
כבוד לאמא ולתינוק
מדהים. מדהים. מדהים. פעם ראשונה שנתקלתי בכזה כבוד לאדם המאושפז, גם אם הוא תינוקת בת יום וחצי.
דוגמה אחת קטנה - התינוקת עברה את בדיקת הדם מהעקב ברוגע ובשלווה, כששתי אחיות כורעות ברך על הרצפה, בתנוחה הכי נוחה לה תוך כדי האכלה, בזמן שמתאים לה ולי. הן שאלו מראש אם אסכים שמתלמדת תבצע את הבדיקה. סירבתי, והסירוב התקבל במלוא ההבנה. (כדי לתרום בכל זאת ללימודי הסיעוד בישראל, הסכמתי שהמתלמדת תבצע דברים אחרים, שלא כרוכים בכאב לתינוקת...).
ליברליות
אאוץ'.
לגמרי אאוץ'.
הצד הטוב של הליברליות היה בגמישות של הצוות, ובכך שהעלימו עין לפעמים מהכללים היבשים, בכפוף לשמירה על בטיחות וזהירות, כמו דוגמת הסקשן לעיל וכמו עוד דברים שלא כאן המקום לפרטם.
הצד הפחות נחמד היה, למשל, גברים במחלקה. גברים בכל פינה. ברמת אי נעימות של ממש. כיוון שהפורום פה פתוח, נדלג על תיאורים מפורטים. רק נבהיר שאם יולדת מרגישה צורך נפשי עז שיהיו איתה לאורך השבת האמא, הבעל, הבן דוד, השוויגער והדולה - בעין כרם יאפשרו לה את כל החמולה, והכל בכיף ובטוב לבב, כולל שיחות פלאפון, הכנת קפה (ועל כך בסעיף החלב שיבוא בהמשך), יאללה בלגן.
גם אם את אמורה להיות לבד כל השבת, עלולים לשים אותך בחדר עם יולדת שבעלה נמצא איתה. חגיגה משפחתית זה נפלא, ותא משפחתי יהודי הוא קדוש - אבל, אהמ, לא איתי בחדר, במרחק וילון דקיק שמוסט כל הזמן בטעות, במצב רגיש ותוך טיפול בתינוקת. האחיות התעלמו באופן מוחלט מבקשותיי להיות בחדר שבו לא ישהה בן זוג. (יצויין שבני הזוג השכנים היו עדינים מאוד והשתדלו מאוד להתחשב, ואין לי שום טענות אליהם. הטענה היא רק כלפי מנהלי המחלקה, שמאפשרים מצב כזה.)
אוכל
האוכל היה בסדר גמור. סביר ברמה סבירה. וממילא לא באנו לבית חולים כדי לאכול, באנו לעשות ביות מלא.
אין ישיבה בחדר האוכל - כל אחת ממלאת לה מגש, ולוקחת אותו לחדר.
לגבי שתיה: בעקרון אמורה להיות פינת קפה מול האחיות, בפועל - כמעט אף פעם לא היה שם חלב (ואיך יהיה, כשכל יולדת נמצאת עם כך וכך מלווים, וכולם מכינים לעצמם שתיה חמה חופשי).
בארוחת בוקר יש חלב במידה ובמשורה, והוא נלקח מחדר האוכל מיד אחר כך. נאלצתי לנהוג בהתאם ולפתוח שוק שחור, כלומר - להחביא קצת חלב מארוחת הבוקר בתוך שקית אטומה במקרר.
אבל חוץ מזה היה ממש בסדר. והאחראיות נחמדות מאוד.
המלצות ומסקנות:
אם אתן יולדות במוצש עד רביעי - נהדר, לכו על הדסה עין כרם מחלקה ג', ותהנו.
יולדות בחמישי-שבת? קחו בחשבון התארגנות לשבת בבית חולים שאינו דתי. כולל הכנת מים לשתיה (וחלב!!!), סעודות שבת או מישהו שיביא לכן אותן ממקום החלוקה אל החדר, מגבונים מתאימים או פתרון אחר להחלפת טיטולים בשבת, והתעקשות על שהות בחדר ללא מלווים, אם אתן בלי מלווה. (אולי תצליחו יותר ממני...)
המון המון מזל טוב!
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //