שיתוף - לביקורת דאגות של אחת עשרה בלילה (אפיזודה שקרתה באמת)

[אשר לב]

אחת עשרה בלילה.

נקישות בדלת.

היא בודקת בעינית: "זה גבר".

אני ניגש לפתוח.

אברך חסידי עומד שם, מבויש משהו.

החצר בחוץ, זו עם הקרשים, שלכם?

כן...

עברתי כאן ונפל לי שם משהו מתחת לגדר. כשניסיתי לקחת אותו, נתלשו כמה שברי עץ קטנים. זה אמנם 'פחות משווה פרוטה' (בהגייה חסידית), אבל אני רוצה שתמחלו לי.

אני רק שוכר את הדירה.

אה, אז יש כאן בעצם 'משכיר' (במלעיל)... תוכל לדבר אתו או אולי להביא לי את הטלפון שלו?

בשמחה. אני אדבר אתו, בלי נדר.

אכפת לך שאדפוק אצלך בעוד חודש לבדוק שלא שכחת?

בשמחה, בכיף.

יישר כוח!

לילה טוב!

 

[הכלבויניק]

נראה פתיח טוב לסיפור בהמשכים

אכפת לך שאדפוק אצלך בעוד חודש לבדוק שלא שכחת?

נחכה חודש לפרק הבא?

 

[ניהול קהילת כתיבה]

אאה, מי כעמך ישראל.

סיטואציה אותנטית ומלאת תמימות יהודית.

 

[מ. י. פרצמן]

אחת עשרה בלילה.

נקישות בדלת.

היא בודקת בעינית: "זה גבר".

אני ניגש לפתוח.

אברך חסידי עומד שם, מבויש משהו.

החצר בחוץ, זו עם הקרשים, שלכם?

כן...

עברתי כאן ונפל לי שם משהו מתחת לגדר. כשניסיתי לקחת אותו, נתלשו כמה שברי עץ קטנים. זה אמנם 'פחות משווה פרוטה' (בהגייה חסידית), אבל אני רוצה שתמחלו לי.

אני רק שוכר את הדירה.

אה, אז יש כאן בעצם 'משכיר' (במלעיל)... תוכל לדבר אתו או אולי להביא לי את הטלפון שלו?

בשמחה. אני אדבר אתו, בלי נדר.

אכפת לך שאדפוק אצלך בעוד חודש לבדוק שלא שכחת?

בשמחה, בכיף.

יישר כוח!

לילה טוב!

איזה כיף לראות שזה קיים באמת.
וגם כיף לראות איך התרחשות פשוטה יכולה להפוך באמצעות כתיבה מעניינת לסיפור.
תודה!

 

[שלחן עורך]

קטע חמוד.
ומרתק שנתכנסו ובא מנהלי הפורום הנכבדים, לפרגן לקטע זה. גם כאלו שאינם מפרגנים בד"כ לשיתופים...
זכה לו...

 

[ניהול קהילת כתיבה]

ומרתק שנתכנסו ובא מנהלי הפורום הנכבדים, לפרגן לקטע זה. גם כאלו שאינם מפרגנים בד"כ לשיתופים...

בטח איימו עליהם שאם לא ישתתפו באופן פעיל יסירו אותם מהפורום.

 

[שלחן עורך]

בטח איימו עליהם שאם לא ישתתפו באופן פעיל יסירו אותם מהפורום.

סתם זורק, שאלה רטורית.
האת תמורת תשלום אוכל לקנות קהל מעריצים בפורום?...
אני כמובן לא מצביע על משהו שכזה במקרה זה, אבל הנדירות של המגיבים, והרצף, לעומת החומר שבעיני הוא מעולה, אבל היו טובים ממנו, דחפו אותי בכח לכיווני קונספירציה משונים...

 

[מ. י. פרצמן]

גם כאלו שאינם מפרגנים בד"כ לשיתופים...

זה אמור להיות עלבון צורב?
הרהרתי נוגות.

ארחיב למה כל כך אהבתי את השיתוף הזה.
האפיזודה הזאת אולי מיוחדת, אבל אפיזודות קורות לכולם.
מאמינה שרוב בני האדם חוו דפיקות על דלת ביתם בשעה אחת עשרה בלילה לפחות פעם אחת בחייהם. סביר להניח שאל אחוז נכבד מהם התלוו דיבורים שאינם נשמעים בכל יום.
כולם חווים אפיזודות. קצרות, ארוכות, משעשעות, מרגשות.

אז איפה כל מיליון הסיפורים? למה אנחנו לא שומעים על האפיזודות האלו?
כי מרבית בני האדם מן השורה חווים משהו, וממשיכים הלאה. היה, חווינו, נגמר.
הצלמים שבעם מן הסתם מצלמים את האפיזודה, בנוסף לתהליך החוויה.
המאיירים מציירים את האפיזודה.
המוזיקאים מנגנים אותה.
והכותבים, ובכן, הכותבים כותבים אותה.
קם אדם בלילה וחווה חוויה. לאותו אדם יש כישרון של סיפור, והוא מחליט לכתוב אותה.

תחשבו מה היה קורה אם לאדם הזה לא היה כישרון סיפור.
השיתוף הזה היה נראה כך:
"איש אחד דפק אצלי ושאל אותי של מי הקרשים, אמרתי לו שזה של בעל הבית הוא אמר שאני אבקש ממנו סליחה".
אוקיי.

במקום זה יש לנו כאן הצגת אפיזודה על ידי אדם שיש לו כישרון סיפור.
הוא השתמש בכישרון שלו כדי להעביר אלינו את הסיפור בדרך מיוחדת ומוצלחת הרבה יותר מהדוגמה שכתבנו למעלה.
הוא בחר להעביר אלינו את החוויה על ידי "אחת עשרה בלילה. נקישות בדלת". "אברך חסידי עמד שם, מבוייש משהו". "אז יש כאן בעצם 'משכיר'... (במלעיל)".
אלו דרכים שבהן כותב משתמש בכישרון הסיפור שלו כדי להעביר אלינו חוויה שחווה.
האם אני לא חושבת שהיה מקום לעוד השקעה בפרמטרים נוספים? ודאי שכן. אבל עדיין, יש כאן משהו מיוחד מאוד. יש פה שימוש בכשרון כדי ליצור יצירה שלא הייתה נוצרת אלמלא הכשרון.
זאת יצירת ספרות, בעיניי.

 

[ניהול קהילת כתיבה]

האת תמורת תשלום אוכל לקנות קהל מעריצים בפורום?...

כמובן.
אבל תשלום גדול. משמעותי. שמן.

עבור "פחות משווה פרוטה" תוכל מקסימום לרכוש או לתלוש שברי עץ קטנים.

 

[פירי]

יש פה שימוש בכשרון כדי ליצור יצירה שלא הייתה נוצרת אלמלא הכשרון.

כלומר כי יש צד אחר? ליצור יצירה שנוצרת למרות הכשרון?

 

[איש חדש]

האת תמורת תשלום אוכל לקנות קהל מעריצים בפורום?...

אני מוכן לברטר...
או שרק מנהלים נחשבים אצלך.

 

[בובה בובה]

התרגשתי.
כתבת כל כך פשוט ומדווח
שזה העביר את הסיטואציה עצמה אלי.

 

[אשר לב]

תודה לכל המגיבים ובפרט למנהלים, שמילאו את תפקידם בנאמנות.

האת תמורת תשלום אוכל לקנות קהל מעריצים בפורום?...

בוודאי, בכפתור השמאלי למעלה: 'רכישת לייקים' > 'בחר ניקים' > 'מנהלים'.

ותתפלאו לשמוע, זה דווקא יוצא זול יחסית.

 

[הכלבויניק]

זה רק לפרימיומים, לכן הוא לא מכיר את זה.

בכפתור השמאלי למעלה: 'רכישת לייקים' > 'בחר ניקים' > 'מנהלים'.

סוג לייק > תודה / צוחק / וואו! / מעורב (הכי זול)

 

[sol key]

זה רק לפרימיומים, לכן הוא לא מכיר את זה.

סוג לייק > תודה / צוחק / וואו! / מעורב (הכי זול)

מזה?

 

[לאלה]

אכפת לך שאדפוק אצלך בעוד חודש לבדוק שלא שכחת?

סיפורי רב לוי יצחק מברדיטשוב. כמה אני אוהבת אותם!
וגם אהבתי שהכתיבה מאוד טכנית ו'יבשה', ועם זאת מצליחה לרתק אותך ולהפעים את הלב בקצב של הסיפור.
אשריכם ישראל!

 

[RACHELIZ]

סיפור יפה. מתנדנדת בין התפעלות לגרדת מכפייתיות.

 

[אשר לב]

עדכון:

בסוף הוא לא התאפק.

לא המתין חודש ולא התאחר עד אחת עשרה בלילה.

מקודם, בתשע ועשרים, הוא עמד על המפתן.

שמח לקבל את העדכון שה'משכיר' עודכן.

 

[RACHELIZ]

ממש סיפור בהמשכים. מה מחכה לנו בשבוע הבא?

אגב, לא פשוט יותר לקחת מספר טלפון?
או שיש לו מסלול קבוע? גיליתי איזשהו ספוילר?

 

[אשר לב]

זקנו של האברך העבדקן לא עבה היה ולא דליל. זקנון סתמי היה. קבוצת תלתלים שאינם תופסים את תשומת לבו של אי מי בעולם, בטח ובטח שאינם מעסיקים את האיש המצמיח אותם על סנטרו, זולת היותם משמשים אותו לצורך סלסול בלתי-מודע בשעת הלימוד, תוך התעמקות בסוגיה הנלמדת בכולל.

אותו היום, לא יום אביבי היה ולא יום חמסין. יום קיצי של סתם. האוויר היה אביך משהו, ופסיעותיהם של ההולכים ברחוב נעשו בעצלתיים. כאילו היה העולם מבקש לעצור לרגע משאונו המחריש ולהתכנס לשנת צהריים בחדר ממוזג וקריר מתחת לפוך רך ועבה.

רגליו של האברך, בניגוד לאוירת הדכדוך הכללית השולטת, נאבקו באובך וחרצו בו שובלים בלתי נראים. האברך מיהר לכולל, אלא שעל הדרך היה עליו לסור לאחד הבתים הסמוכים, להסדיר עניין חשוב.

אם תמהה נפשכם, מה ענין חשוב יש לו לאברך זה בעל הזקן הסתמי בעולמו, זולת צלילת עומק אל מימי התורה הצלולים - תנוח דעתכם. זה מכבר יצא הדבר מגדר סוד, ואין לכם אלא לגלול עמוד זה אל ראשו ולקרוא בו שנית, מעשה קוף בעלמא.

ספוילר

הותשתם? זה למה בחרתי לכתוב את הסיפור בקצרה ובפשטות