דרוש מידע האם אמונה שמה שנגזר זה מה שיהיה, גורמת לדיכוי שאיפות?

[duvdevanit]

אשמח לתגובותיכם

 

[lotr]

מה שנגזר יהיה רק אם תתמלא התנאי ההכרחי של ההשתדלות
לפי ההשתדלות תגיע התוצאה
בלי עבודה / השתדלות, לא יגיע מה שיכל להגיע עם אותה השתדלות

 

[יאן]

אולי נגזר עלינו להצליח מאוד?

לומר שבטח נגזר עלי לא להצליח ולמה להתאמץ, זו גישה פסימית. זו גזירה שאדם גוזר על עצמו לא השם. ועוד, למה לחשוד בהשם שגזר עלי לא להצליח?

רוב אלו שעשו השתדלות, הצליחו.
רק מה, צריך להתאמץ ולהתעקש. מקובל מהגאון לומר "העקשן - יצליח"

 

[כוכב103]

יש שני קצוות קיצוניים
יש חרדה
ויש שאננות ואדישות

האיזון זה אמונה ובטחון

 

[בֶּכָויֹל מקרה]

אם לא לוקחים את זה בכלים הנכונים זה גורם לדיכוי שאיפות, אבל ברגע שלוקחים את זה בכלים הנכונים זה לא קשה.

דבר שני,

אפי' אם בן אדם יטה לחשוב שמה שנגזר כבר נגזר ולא יכול לשנות, זה לא מגיע ממקום אמיתי שהוא באמת מודאג מה יהיה, זה קורה בד"כ אחרי שניסה להצליח במשהו ולא הצליח, ואז מתייאשים ואומרים עזוב אותי אני לא הולך להתחיל עכשיו עוד פעם....

 

[דינמיקס]

האם אמונה שמה שנגזר זה מה שיהיה, גורמת לדיכוי שאיפות?
ממש לא. כי האמונה שלנו צריכה להיות שיהיה הכי טוב, שה' דואג לנו ורוצה שנשאף גבוה ונצליח.
האמונה שלנו היא שנגיע לכל מה שאנו שואפים אליו, כמובן בעזרת ה'.
אם עשינו את כל ההשתדלויות ולא הצלחנו, אז עלינו להיכנע לרצון בורא עולם ולהבין שמשמים לא רוצים זאת.
לעיתים אף נגזר עלינו לראות תוצאות רק לאחר רצון ועמל מצידנו, כך שאם לא נתאמץ, לא נצליח : ''פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם''.

 

[sllg]

יש שני רבדים והם לא סותרים- מצד אחד אמונה שרק השי"ת עושה הכל, ומצד שני הוא בעצמו כך רוצה שנשתדל ונבחר ונעשה וכו' ולשם כך נבראנו בעולם שכזה, אבל הכל מתוך הכרה שאנחנו עושים, שואפים, וכו' כי כך רצונו יתב' מאתנו והאמת האמיתית היא שהוא הכל ואין בלתו,
זה ממש לא ביטול האגו זו האמת הפנימית של כולנו ושל כל העולם, כלומר זה ה'אגו' האמיתי.

 

[מטעמים]

עצם העמדת השאלה היא בעיה חריפה.

 

[בֶּכָויֹל מקרה]

עצם העמדת השאלה היא בעיה חריפה.

זהו נושא מאוד מורכב.

 

[בנימיני]

שאלת הידיעה והבחירה היא סוגיה נרחבת מאד שהדיון בה בפורום אינה אפשרית
כי פורום הוא מקום לשיחות ודיונים קלילים ואנשים גולשים בו לרוב כחלק מהפרעת קשב עד שיעמום
הסוגיא הזו היא עמוקה ואם תרצו תשובה אמיתית תמצאו אותה בבית המדרש - לא בפורום.

 

[פרפרים]

עצם העמדת השאלה היא בעיה חריפה.

אם יש לך תשובה ברורה תענה
ואם לא , אז עדיף לשתוק

מה שברור שמותר וצריך לשאול !
(יתכן שבביהמ”ד ולא בפורום)

 

[Yeshivish]

האם אמונה שמה שנגזר זה מה שיהיה, גורמת לדיכוי שאיפות?​

אשמח לתגובותיכם

זו אינה שאלה לבית המדרש כלל
וסליחה, לא הבנתי את הקשר. אם אתה יודע מה נגזר וזה לא מה שאתה שואף - אז נכון אל תתקדם עם זה
ואם אתה לא יודע -
אז בדיוק להיפך אתה יכול לשאוף אפילו לדברים שאינך מעלה על דעתך שהם קשורים לכישרונותיך,
כי האמונה מתבססת על זה שכלום לא קשור לכלום מלבד הגזירה אמת והכל יכול לקרות.

נשמע לי שהשאלה מתבססת על טיעון שאם אני לא מתקדם בהשתדלות פלונית הרי זה סימן שבשמים לא רוצים
ואז נכנסת האמונה לתמונה ומייאשת כביכול
אבל במחילה זו אינה אמונה דתית, זו אמונת אני מבין מה קרה ומה שקרה מייאש אותי

 

[בטחון]

עיין בספר פלא יועץ אות "השתדלות "
השתדלות



השתדלות צריך מאד לכל דבר טוב, בין למלי דעלמא בין למלי דשמיא, שאף על פי שהכל בידי שמים, אבל כבר מלתי אמורה שלפעמים כך גזרה חכמתו יתברך שלפי ההשתדלות והחריצות שיעשו כן יקום דבר. וביותר צריך השתדלות וחריצות וזריזות רב להציל לקוחים למות בטרם יצא הקצף חמת מלך מלאכי מות, רחמנא לצלן. וכמה פעמים ראינו ושמענו מעשים שהיו יכולים להציל לקוחים למות בדבר קל ומתוך התרשלות שאומרים אין פחד אין פחד וחוששים להוציא ממון, וסוף שנתגדלה המדורה והשלהבת עולה עד שנצרכים לעשות פזר גדול כדי להציל, והלואי שיוכלו להציל, לכן חיובא רמיא על כל העם אשר בשער ובפרט האנשים אשר יש להם יד ושם טוב בין השרים למהר ולהציל את הנופל בידם, שהרי נמשלו כתוא מכמר, מה תוא מכמר (שהוא המצודה) כיון שנכנס שם אין מרחמים עליו, כך העכו''ם אין מרחמים כיון שנפל בידם (ב''ק קיז א). וידוע גדל מצות הצלת נפשות שנתנה כל התורה לדחות על פקוח נפש, וכל שכן וקל וחמר שחיבים כל ישראל לפזר כל ממונם ולמכר אפלו הספרי תורות בשביל הצלת נפש. ואמרו רבותינו ז''ל (סנהדרין לז, א) כל המקים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא. כי אבינו הראשון אחד היה אברהם ויצאו ממנו רבבות אלפי ישראל, ומאדם הראשון יצא כל העולם, לכן חיובא רמיא לכל דבר טוב למהר להשתדל וכל אשר בכחו יהיה עושה, וה' הטוב בעיניו הוא יעשה, וקובע שכר הרבה למשתדל כאלו הוא גומר ועושה:

 

[שזמה]

אם השאלה בענייני רוחניות - הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
ואם בענייני גשמיות - אכן מה הענין בשאיפות, למה? כל הנושא הוא ברמת ההשתדלות הנצרכת וכל אחד לפי דרגתו.

 

[פרלמן הני]

אם יש לך שאיפה כלשהי, איך היא הגיעה לליבך אם לא מן השמים? ואם השאיפה טובה, השכל הישר אמור לחשוב שנתנו לך את השאיפה כדי להשתדל ולהתפלל ולממש אותו. ולמה לחשוב שהמטרה כדי לדכאות?

 

[ר גן עדן]

עצם העמדת השאלה היא בעיה חריפה.

חסימת שאלות היא הכי גרועה!!!
כשיש שאלה, שואלים.
(לא בטוח שפה המקום, אבל, לשאול צריך, כי אם לא ישאלו לא ידעו!)

 

[כתב עט]

כתוב בחובת הלבבות:
האדם חייב לעשות השתדלות.
לפני ביצוע ההשתדלות עליו לחשוב: "אם לא אעשה השתדלות- לא אוכל לקבל את מה שאני זקוק לו"
ואחרי התוצאה (לטוב או לרע) יגיד- "לא ההשתדלות היא זו שגרמה לתוצאה, אלא רק רצון ה'"...

 

[duvdevanit]

אני רואה שחלק אהבו את השאלה וחלק פחות..

אני אסביר מה התכוונתי בשאלה

לדוגמא יש אחד שאחראי נניח על תקציבים למוסדות, הלכתי ודיברתי איתו ובטעות אמרתי דברים שלא הייתי צריך לומר, והוא לא אישר לי את התקציב, האם נכון לומר שמה שנגזר זה מה שיהיה, ואין לי על מה להתחרט, או שזה תלוי בנו

אותו דבר בשאיפות, יש לי נניח שאיפה לעשות משהו מסוים או לארגן פעילות מסויימת, איך יודעים מה ההשתדלות הנכונה, הרי אם נגזר עלינו משהו מסוים, הוא יקרה בין אם נרצה ובין אם לאו

(יש לי עוד מה להסביר, זה כרגע בתהליכי חשיבה..) תודה רבה!

 

[secret]

לדוגמא יש אחד שאחראי נניח על תקציבים למוסדות, הלכתי ודיברתי איתו ובטעות אמרתי דברים שלא הייתי צריך לומר, והוא לא אישר לי את התקציב, האם נכון לומר שמה שנגזר זה מה שיהיה, ואין לי על מה להתחרט, או שזה תלוי בנו

בגדול, מאחר שזה כבר בעבר אז הכל משמים וזה לא קשור אליך.

זו סוגיה מאוד רגישה כי יש אנשים שלוקחים את ההווה לעבר הזה, ואומרים לעצמם 'אם אעשה כך וכך זה כבר ייחשב לעבר וממילא זה היה בידי שמים ולא בידים שלי'
לכן חשוב מאוד ללמוד לעומק את הנקודה הזאת.

אותו דבר בשאיפות, יש לי נניח שאיפה לעשות משהו מסוים או לארגן פעילות מסויימת, איך יודעים מה ההשתדלות הנכונה, הרי אם נגזר עלינו משהו מסוים, הוא יקרה בין אם נרצה ובין אם לאו

שאלה מקסימה!
קראתי לא מזמן הסבר עליה של הרב שמעון שפיצר
שמי שמחפש בהירות באמונה מומלץ מאוד לקרוא את העלונים שלו, מים חיים על נפש עייפה!
הרעיון הוא שצריך לעשות השתדלות שמקובלת בציבור, כלומר לא לקרוע את עצמך מעבר ליכולות,
השתדלות שהיא בגדר הנורמה והשאר בידי שמים.

כי שוב, ההשתדלות היא הכרחית, והתוצאה לא קשורה בכלל להשתדלות.

 

[כתב עט]

לדוגמא יש אחד שאחראי נניח על תקציבים למוסדות, הלכתי ודיברתי איתו ובטעות אמרתי דברים שלא הייתי צריך לומר, והוא לא אישר לי את התקציב, האם נכון לומר שמה שנגזר זה מה שיהיה, ואין לי על מה להתחרט, או שזה תלוי בנו

כדאי מאוד לראות בחובות הלבבות.
הערה:
הציטוט שלהלן לא בדיוק מדבר על טעות שאנחנו עשינו, אלא על השתדלות על ידי העזרות באדם אחר.
אבל מתוך קריאת שער הביטחון, אפשר להבין את הדברים, שטעות גשמית שאדם עושה, היא ודאי ודאי תוכננה מראש על ידי הקב"ה.
על האדם מוטל לעשות את ההשתדלות. ואם הקב"ה היה רוצה, הוא יכול היה לתת נשיאת חן בעיני אותו אחראי על התקציבים, גם אם המילים שנאמרו לא היו בדיוק במקום....


מצטטת (פירוש לב טוב):
כשהוא מבקש משהו מבני אדם, אל יחשוב שאם הוא מבקש את הדבר מאדם חזק, אז יש לו יותר סיכויים להשיג אותו, מאשר אם יבקש הדבר מאדם חלש...
מאחר שהם רק אמצעים שעל ידם הבורא נותן את הדבר.
ויבטח על האלוקים שיוציא את הדבר לפועל. ואם האלוקים ימלא את בקשו על ידי אותו אדם שפנה אליו, אז יודה לבורא שמילא רצונו...
ואם האלוקים לא ימלא את מבוקשו על ידי אותו אדם שפנה אליו, אל יאשים אותו, ואל יתלה את הדבר ברשלנותו, אלא יודה לאלוקים על הטוב שעשה עמו בזה שלא מילא את רצונו...