בלת״ק
כבר נפתחו ועוד יפתחו אלפים רבים של אשכולות כאלו בכל פורום חרדי אפשרי, הנידון נידוש ונלעס בקרב כל הזרמים במגזר החרדי, וגם פעוטות יודעים לדקלם את כל הטענות והמענות בסוגיא גם מתוך שינה עמוקה שאינה מביישת בחור ישיבה אחרי טשולנט שבתי מהביל.
ובכל זאת הדבר היחיד שהזיז עד כה מ ש ה ו בתופעה ההזויה - שלא לומר מוזרה וחסרת תקדים - הזו, הוא דבר אחד, יחיד ומיוחד בלבד: ה מ צ י א ו ת.
המציאות הכלכלית טפחה על פניהם של רבים וטובים שגם אם הם לא ה ב י נ ו מעצמם את הטירוף, הטירוף הלעיט להם את התובנה הזו בכוח בבית בליעתם הצר, והכריח אותם ״להתפשר״ על בחורי ישיבה מחוסרי שם מבריק מישיבה בעלת כוכבים נוצצים, ובמקומם לקחת חתנים מישיבות ״עלומות״ ו״אפרוריות״, חובשי ספסלי ביהמ״ד ולומדי תורה ללא צלופנים מרשרשים.
הגישה הישראלית:
ברם, גם מציאות זו לא העלימה את התופעה, ורחוק מאוד מכך.
לדעתי הסיבה לכך נעוצה בהנחה החרדית-ישראלית הגורפת הסבורה כי הקדשת כל היום ללימוד התורה שווה ערך לדין פיקוח נפש הדוחה את התורה כולה, ולכן היא באה על חשבון כל הנוגעים בדבר, על בריאותם הנפשית והגופנית, ובלבד שחלילה לא תבוא על חשבון הזוג הצעיר המפונק.
מבחינת בחור הישיבה הסטנדרטי, ומבחינת השווער הפוטנציאלי, הערך העליון שהצורב התורן יישב עשרות שנים בכולל ללא דאגת פרנסה על כתפיו, מקריב על מזבח ״הקודש״ את אבי הכלה האומלל שנאלץ בעצמו לצאת מהכולל ולגלגל חובות אדירים שהוא אפילו לא יודע איך כותבים את הספרות שלהן.
זו בעצם הגירסה ה״תורנית״ לפתגם ״הכושי עשה את שלו - הכושי ילך הביתה״, רק שכאן הכושי הוא השווער המסכן, ה״עשה את שלו״ הוא הישיבה בכולל, וה״ילך הביתה״ הוא ההתרוצצות בין הגמ״חים שעוד מוכנים להסתכל עליו אחרי החובות הקיימים שלו משלושת בנותיו שנישאו בשנים האחרונות לחתנים שווי ערך לצורב התורן.
האם הערך הזה - כשהוא בא על חשבון מה שהוא בא - הוא ערך נכון? מותר? מוסרי?
אשאיר את ההחלטה לקוראים הנבונים בעלי השכל הישר. גדולי ישראל כבר אמרו את שלהם, את המובן מאליו.
ואין לי ספק שכמה שלא ידברו על זה, ויפתחו אשכולות ודיונים וארגונים וקמפיינים, שום דבר לא יזוז בצורה משמעותית עד שהשכל הישר ותיעדוף הערכים הנכון יפשה בקרבנו.
גישת בני חו״ל:
למרות הגאווה הישראלית, הבה ננמיך קומתנו מעט ונתבונן בקרב בני חוץ לארץ:
ראשית, וזו הנחת הבסיס, לא עולה בדעתו של אף בחור ישיבה ״לדרוש״ משהו. זו מציאות שלא קיימת. אף אחד לא דורש, כי אף אחד לא מרגיש שמישהו חייב לו משהו.
שנית, המקובל בקרב בני הישיבות בחו״ל הוא שאבי הבת מסייע לזוג הצעיר בתמיכה חודשית למספר שנים קצוב, מה שנקרא ״קעסט״. ואם אין לו? הוא עדיין ימצא שידוך מעולה לבתו ללא קושי מיוחד.
שלישית, מרבית הזוגות מקבלים סכום מסוים מכל צד שנועד בעיקרו לתשלום מקדמה לקניית בית בבוא העת. בדרך כלל סכום זה לא בא בנוסף לתמיכה החודשית מהשווער, אלא או במקומו או שהזוג חוסך את התמיכה החודשית עד למועד קניית הבית ומשתמש בסכום שצבר לדמי מקדמה. והזוגות שלא קיבלו תמיכה מההורים? חוסכים בעצמם מההכנסות של עצמם. כי אף אחד לא חייב להם כלום, והם לא מרגישים שמישהו חייב להם משהו.
למה זה עובד בקרב בני חו״ל ולא בקרב בני ארץ ישראל?
קודם כל כפי שכתבתי - באופן כללי בני הישיבות ובנות הסמינרים בחו״ל לא מרגישים שמישהו חייב להם משהו. אם ההורים יכולים לעזור ולסייע - הם שמחים לקבל, ואם ההורים לא יכולים - הם דואגים לעצמם בס״ד כמו ילדים גדולים שבשלים להתחתן ולהקים בית ומשפחה.
אבל כחלק בלתי נפרד מזה, הגישה שלהם לערך של הקדשת יום שלם ללימוד התורה על חשבון השווער היא גישה שונה בתכלית מהגישה החרדית-ישראלית. מבחינתם האפשרות לשבת וללמוד יום שלם בכולל היא פריווילגיה שכערך עליון הם משתדלים לקיימה ולנצלה ככל הניתן, וכשלא ניתן - הם עושים לביתם ככל שהצורך דורש, ולא עולה על דעתם לרגע שדמם סמוק יותר מדם השווער שלהם.
ואכן כן, גם אלו שנאלצים לעשותם לפרסנתם, לגמרי נשארים בני תורה וישיבה על כל המשתמע מכך, והם ממשיכים לעלות ולהתעלות ולהיעשות תלמידי חכמים גם עם הבאת פרנסה הביתה. ישראלי שלא ראה את התופעה - לא יאמין למראה עיניו.
ומבחינתי הקטע הכי מגוחך ועצוב כאן זה שאנחנו אפילו לא קולטים כמה המצב הזה פשוט לא נורמלי. ממשיכים לנסות להצדיק את זה בכל מיני טצדקי, כשהעוול זועק מרה בראש כל חוצות.
טירוף הדעת והשכל.
לסיום אצרף את דברי הרב יעקב צבי בוצ׳קובסקי (בעמח״ס בעצתך תנחני, חישבתי דרכי, ועו״ס) בגיליון פרשת בחוקותי - ׳סיגריות לחיתון ילדים׳.
שווה קריאה!
הנושאים החמים
