דרוש מידע מה הייתם עושים בעבודה מול פרויקט שסוחט רגשית?

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה הייתם עושים בעבודה מול פרויקט שסוחט אתכם רגשית? שנוגע בנקודה שביום יום לא הייתם נוגעים בה.(לכל אחד יש את הנקודה הזו בנושא אחר)
איך אפשר להגדיר פרופורציות כדי לא לאבד כיוון ולשקוע יותר מידיי במה שלא צריך?

ובבקשה אל תגידו לי למה נכנסתי לזה,
כי באמת ניסיתי שלא, אבל היה חלק מסוים בפרויקט, ממש בהתחלה, שרק אני יכלתי לעשות אותו כנראה.
ומשם הכל היסטוריה..

כעת אני לפני החלק הקשה יותר של הפרויקט, וממש לא בא לי להיסחף בנושא, כי אני יודעת מנסיון עבר מה זה עשה לי.

על כן, אשמח לעצות בעיקר מבעלי ניסיון, אבל גם מכל אדם אחר- רק בתנאי שתציינו זאת לפני כן.

תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
דילמה קשה!
אני זוכר בצעירותי היה לי פרוייקט ענק שרק אני הייתי יכול לעשות
ואצלי הבעיה שלא היה לי דקה פנויה כמה חודשים ביום מדבר עם אנשים בארץ
בלילה עם חו"ל הייתי יושן על הרצפה במשרד! חוטף תנומה
לא דיברתי מילה עם המשפחה כל השבוע רק בשישי אחה"צ הייתי חוזר
היה נורא ואני ידעתי שזה מה שיהיה ונפלתי לזה
עם המון לחץ והספקים
עד שהחלטתי לא עוד!!!!!!!!
פשוט אמרתי לשותף שלי לא עוד זהו אני לא!
וזהו לא הועילו שיכנועים
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
דילמה קשה!
אני זוכר בצעירותי היה לי פרוייקט ענק שרק אני הייתי יכול לעשות
ואצלי הבעיה שלא היה לי דקה פנויה כמה חודשים ביום מדבר עם אנשים בארץ
בלילה עם חו"ל הייתי יושן על הרצפה במשרד! חוטף תנומה
לא דיברתי מילה עם המשפחה כל השבוע רק בשישי אחה"צ הייתי חוזר
היה נורא ואני ידעתי שזה מה שיהיה ונפלתי לזה
עם המון לחץ והספקים
עד שהחלטתי לא עוד!!!!!!!!
פשוט אמרתי לשותף שלי לא עוד זהו אני לא!
וזהו לא הועילו שיכנועים
זה לא בדיוק ההגדרה הזו,
אולי לא הסברתי את עצמי טוב...
יש בכך גם מהאלמנט הזה בוודאי.
אבל בא נאמר שזה משהו שנפגשים איתו די הרבה ועם הזמן משתפשפים ולומדים לעשות לזה גבולות ברורים.
כאן בעצם מדובר על הנושא עצמו של הפרויקט.
לכל אדם יש את הנקודות הרגישות שהוא לא יפתח אותם בחיים גם לא מול החבר הכי טוב.
ככה זה בעצם גם בעבודה, בעיקר באומנות יש נושאים שלא נרצה להיפגש איתם אם מתוך בחירה או מתוך הכרח.
כל אחד לפי סיפור חייו.
אז כשזה בשליטה שלך יש דרך להימנע והכל טוב ויפה.

כאן ספציפית בתחילה ממש ידעתי לאן זה הולך, אז נמנעתי.
בהמשך כשהבנתי שהעניין קצת הסתבך ולי יש אפשרות לפתור אותו די בקלות אז עשיתי מה שעשיתי.
ומאז נשאבתי ממש לבפנים.
העניין כעת שיש לי את האפשרות לברוח אבל...זה כבר לא נעים...
כאילו אני כבר כאן אז למה לעשות לו את זה?
מצד שני אני יודעת בוודאות שאם אכנס לזה יתכן ואשלם מחיר רגשי שהוא קצת גדול עליי עכשיו.

ואולי אני אתן דוגמא..
יש אנשים שגם קופת חולים יוצר אצלם טראומה ויש כאלו שאפילו עבודה עם אנשים סופניים לא בהכרח מדאיגה אותם.
אני מסוג האנשים שלא יחטפו טראומה מקופת חולים אבל אני כן רחוקה שנות מהצד השני..
אני יכולה בכיף לתפקד מעולה בזירות חירום אבל לקרוא את הספרים של ליבי קליין גדול עליי..

מקווה שעכשיו קצת יותר הובנתי.
ואם לא, אז אולי זו סיבה מספיק טובה לעזוב את זה למרות הכל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה לא בדיוק ההגדרה הזו,
אולי לא הסברתי את עצמי טוב...
יש בכך גם מהאלמנט הזה בוודאי.
אבל בא נאמר שזה משהו שנפגשים איתו די הרבה ועם הזמן משתפשפים ולומדים לעשות לזה גבולות ברורים.
כאן בעצם מדובר על הנושא עצמו של הפרויקט.
לכל אדם יש את הנקודות הרגישות שהוא לא יפתח אותם בחיים גם לא מול החבר הכי טוב.
ככה זה בעצם גם בעבודה, בעיקר באומנות יש נושאים שלא נרצה להיפגש איתם אם מתוך בחירה או מתוך הכרח.
כל אחד לפי סיפור חייו.
אז כשזה בשליטה שלך יש דרך להימנע והכל טוב ויפה.

כאן ספציפית בתחילה ממש ידעתי לאן זה הולך, אז נמנעתי.
בהמשך כשהבנתי שהעניין קצת הסתבך ולי יש אפשרות לפתור אותו די בקלות אז עשיתי מה שעשיתי.
ומאז נשאבתי ממש לבפנים.
העניין כעת שיש לי את האפשרות לברוח אבל...זה כבר לא נעים...
כאילו אני כבר כאן אז למה לעשות לו את זה?
מצד שני אני יודעת בוודאות שאם אכנס לזה יתכן ואשלם מחיר רגשי שהוא קצת גדול עליי עכשיו.

ואולי אני אתן דוגמא..
יש אנשים שגם קופת חולים יוצר אצלם טראומה ויש כאלו שאפילו עבודה עם אנשים סופניים לא בהכרח מדאיגה אותם.
אני מסוג האנשים שלא יחטפו טראומה מקופת חולים אבל אני כן רחוקה שנות מהצד השני..
אני יכולה בכיף לתפקד מעולה בזירות חירום אבל לקרוא את הספרים של ליבי קליין גדול עליי..

מקווה שעכשיו קצת יותר הובנתי.
ואם לא, אז אולי זו סיבה מספיק טובה לעזוב את זה למרות הכל.
לדעתי חייבים לעשות סטופ
וזה לא בושה לומר לבוס שזה גדול עלי
לדבר בפתיחות גלויה ולהסביר
אולי זה בהתחלה יהיה גיחוך קל אבל בהמשך יבינו ויעריכו
העבודה היא לא מסחטה נפשית
היא אמצעי והשתדלות לפרנסה
אני קורה לי לפעמים אפילו שאני מגיע לעיסקה עם אדם והוא מעצבן סתם
ואני אין לי כח איליו כי זה יקח לי כח להתעסק איתו אז אני אומר לו שלום ולא להתראות
החיים מספיק מורכבים ולוקחים כוחות פיזיים ונפשיים כדי לא לתת לעבודה שלנו לסחוט גם מזה
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לדעתי חייבים לעשות סטופ
וזה לא בושה לומר לבוס שזה גדול עלי
לדבר בפתיחות גלויה ולהסביר
אולי זה בהתחלה יהיה גיחוך קל אבל בהמשך יבינו ויעריכו
העבודה היא לא מסחטה נפשית
היא אמצעי והשתדלות לפרנסה
אני קורה לי לפעמים אפילו שאני מגיע לעיסקה עם אדם והוא מעצבן סתם
ואני אין לי כח איליו כי זה יקח לי כח להתעסק איתו אז אני אומר לו שלום ולא להתראות
החיים מספיק מורכבים ולוקחים כוחות פיזיים ונפשיים כדי לא לתת לעבודה שלנו לסחוט גם מזה
בהצלחה
אם אפשר עדיין - עוזב.
טכנית ברור לי שאני יכולה לעזוב.
אבל זה לא נעים, וזה לכשעצמו מותיר אותי בדילמה.
אם הייתי נשארת בחוץ מלכתחילה זה לא היה מעניין אותי. או לכל הפחות אם הייתי יודעת שיש לי למי להעביר את זה הלאה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
טכנית ברור לי שאני יכולה לעזוב.
אבל זה לא נעים, וזה לכשעצמו מותיר אותי בדילמה.
אם הייתי נשארת בחוץ מלכתחילה זה לא היה מעניין אותי. או לכל הפחות אם הייתי יודעת שיש לי למי להעביר את זה הלאה..
באמת דילמה. אני חושב שאם זה לא דבר ארוך מאוד, כלומר תקופה קצרה - עוד ניתן להתמודד עם זה. אבל תקופה ארוכה זה יכול להיות מאוד קשה, על אף שתמיד ניתן למצוא פתרונות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אנסה לענות מהזוית שלי,
התעסקתי בעבר ואף כיום אני מתעסק בדברים שסוחטים רגשית נורא,
אני יכול פעמים אף שבועות לאחר גמר פרוייקט מסוים להתעורר בבעתה באמצע הלילה,
אבל..
אני מחלק את זה לשניים
יש דברים שאם כל הקושי הרגשי, אני מרגיש בסיום הפרוייקט סיפוק עז, למרות הקושי הנלווה, ולמרות הפגיעה יש בזה במקביל הרבה רפואה לנפש,
את זה אני עושה ואף אמשיך בס"ד לעשות,

ויש דברים שאין בהם סיפוק נפשי ונשארים רק עם הקושי, מזה אברח כמו מאש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
את יכולה לשאול את עצמך שאלות כמו להלן,
- עד כמה אני כן רוצה להמשיך להתעסק בזה למרות הקושי?
- עד כמה ההתעסקות בנושא מרפאה אותי או שמא רק מקשה עלי ומכאיבה לי?
- עד כמה ההתעסקות בפרויקט פוגעת לי בהתנהלות היום יומית?
ואולי זה יתן לך אינדקציה כמה טוב להמשיך בזה או להפסיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
יש דברים שאם כל הקושי הרגשי, אני מרגיש בסיום הפרוייקט סיפוק עז, למרות הקושי הנלווה, ולמרות הפגיעה יש בזה במקביל הרבה רפואה לנפש,
את זה אני עושה ואף אמשיך בס"ד לעשות,
אולי זה יותר קשור לזה.
אבל בעבר עשיתי משהו כזה וזה תפס אותי אח''כ תקופה ממש ארוכה.
אח''כ השתחררתי אבל התקופה ההיא הייתה קשה.
יש אנשים שיקחו מקרים כאלו בצורה הרבה יותר קלילה ולא יבינו בכלל למה זה תופס לי את הראש.
אבל אני לא טיפוס כזה, לי זה כן תופס את המחשבה והרבה.
את יכולה לשאול את עצמך שאלות כמו להלן,
- עד כמה אני כן רוצה להמשיך להתעסק בזה למרות הקושי?
- עד כמה ההתעסקות בנושא מרפאה אותי או שמא רק מקשה עלי ומכאיבה לי?
- עד כמה ההתעסקות בפרויקט פוגעת לי בהתנהלות היום יומית?
ואולי זה יתן לך אינדקציה כמה טוב להמשיך בזה או להפסיק.
התשובות לכך מצד אחד ברורות ומצד שני לא.
במבט שטחי זה ברור אבל מצד שני אני אומרת לעצמי כבר הייתי במשבצת הזו, למדתי מה קורה, אולי הפעם אדע להתנהל אחרת...
איך בדיוק? לא יודעת, זה מה שחיפשתי להבין בעצם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ואולי אני אתן דוגמא..
יש אנשים שגם קופת חולים יוצר אצלם טראומה ויש כאלו שאפילו עבודה עם אנשים סופניים לא בהכרח מדאיגה אותם.
אני מסוג האנשים שלא יחטפו טראומה מקופת חולים אבל אני כן רחוקה שנות מהצד השני..
אני יכולה בכיף לתפקד מעולה בזירות חירום אבל לקרוא את הספרים של ליבי קליין גדול עליי..

מקווה שעכשיו קצת יותר הובנתי.
ואם לא, אז אולי זו סיבה מספיק טובה לעזוב את זה למרות הכל.
אולי קשור כאן נושא של גבולות
האם קשה לך לשים גבולות ?לעבוד רק במה שקשור לעבודה?
מה דעתך לחלוק ולפרוק עם מישהי שעוןבדת בתחום?
לדוגמא אפילו פסיכולוגית ומטפלת רגשית עוברות אחת לתקופה סוג של מפגש (לא זוכרת איך קוראים למושג הזה)
כדי לפרוק ולשתף ולפרק את מה שהן שמעו ועברו כדי שזה לא ייצור להן מעמסה
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
תמיד שמתקרבים לנושא רגיש, לפני שמתלהטים,
להזכיר לעצמינו שזה לא אישי כלפיי, ולעשות נפרדות.
שזה לא קשור למה אני מרגישה מול הנושא, שזה לא שייך אליי
אלא ללקוח. וכך "להיתנתק" רגשית
להיסתכל על זה מבחוץ
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
התשובות לכך מצד אחד ברורות ומצד שני לא.
במבט שטחי זה ברור אבל מצד שני אני אומרת לעצמי כבר הייתי במשבצת הזו, למדתי מה קורה, אולי הפעם אדע להתנהל אחרת...
איך בדיוק? לא יודעת, זה מה שחיפשתי להבין בעצם.
אני לא יודעת אם ירדתי לסוף דעתך, וזה מה שאת רוצה לשמוע.
כותבת, ותעשי עם זה מה שמתאים לך.....

בעצם מה שאת אומרת, שיש נושא טעון וכאוב שעדין לא פתור אצלך. (תקני אותי אם אני טועה...)
אולי זו הזדמנות לפתוח את הפצע ולרפא אותו?
האם זה ייטיב איתך?
האם זה מה שאת בעצם מחפשת? להתרפא מזה?
אני לא מדברת על תהליך של בום וגמרנו.
אולי יסייע לך להמשיך בפרויקט ובמקביל להיפגש עם אשת מקצוע ולעבד את החוויה שאת עוברת?
כדאי לחשוב עד כמה הנושא הטעון שסוחט אותך כל כך רגשית ומטלטל אותך, עשוי לפגוש אותך בעתיד,
ועד כמה היית רוצה לראות את עצמך מתמודדת איתו בצורה אחרת ממה שהיה עד היום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
דמייני שהבוס מודיע לך שהוא לא רוצה שתמשיכי את הפרויקט
מה זה יעשה לך?
זה לא קשור אליו.
ואם זה היה קשור זה היה יותר טוב.
ההתנהלות היא מול איש קשר ביני לבין הלקוח.
עוד משהו,
עזרה של מישהו נוסף בפרויקט
יעזור?
יש מצב שאם הצוות היה יותר גדול ממילא העבודה שלי הייתה קטנה יותר ופחות תופסת זמן ומחשבה.
כרגע, אני לא רואה אופציה שמישהו נוסף יכנס לזה.
אולי קשור כאן נושא של גבולות
האם קשה לך לשים גבולות ?לעבוד רק במה שקשור לעבודה?
מה דעתך לחלוק ולפרוק עם מישהי שעוןבדת בתחום?
לדוגמא אפילו פסיכולוגית ומטפלת רגשית עוברות אחת לתקופה סוג של מפגש (לא זוכרת איך קוראים למושג הזה)
כדי לפרוק ולשתף ולפרק את מה שהן שמעו ועברו כדי שזה לא ייצור להן מעמסה
זהו, שבתחום שלי לא שמעתי על כאלו שעושים את זה.
ועבודה ממבט של מטפל רגשי זה שונה..
תמיד שמתקרבים לנושא רגיש, לפני שמתלהטים,
להזכיר לעצמינו שזה לא אישי כלפיי, ולעשות נפרדות.
שזה לא קשור למה אני מרגישה מול הנושא, שזה לא שייך אליי
אלא ללקוח. וכך "להיתנתק" רגשית
להיסתכל על זה מבחוץ
אמירה נכונה השאלה פרקטית איך עושים את זה? לאף אחד אין שליטה מלאה על המחשבות.
ושוב, אולי זה פשוט תלוי אופי.
יש לי חברה קרובה שעובדת במחלקה של ילדים חולי סרטן, היא נהנת מאד מהעבודה שלה וממה שהיא מצליחה לתרום לילדים.
אני במקומה הייתי חוטפת טראומה בכל פעם שהייתי שומעת שאחד הילדים ז''ל...
אז לא שבא לי להכנס עד כדי כך, אבל כן לנסות להבין את הראש של האנשים שעובדים בצורה הזה.
כי לברוח כל החיים זה לא תשובה.
אני לא יודעת אם ירדתי לסוף דעתך, וזה מה שאת רוצה לשמוע.
כותבת, ותעשי עם זה מה שמתאים לך.....

בעצם מה שאת אומרת, שיש נושא טעון וכאוב שעדין לא פתור אצלך. (תקני אותי אם אני טועה...)
אולי זו הזדמנות לפתוח את הפצע ולרפא אותו?
האם זה ייטיב איתך?
האם זה מה שאת בעצם מחפשת? להתרפא מזה?
אני לא מדברת על תהליך של בום וגמרנו.
אולי יסייע לך להמשיך בפרויקט ובמקביל להיפגש עם אשת מקצוע ולעבד את החוויה שאת עוברת?
כדאי לחשוב עד כמה הנושא הטעון שסוחט אותך כל כך רגשית ומטלטל אותך, עשוי לפגוש אותך בעתיד,
ועד כמה היית רוצה לראות את עצמך מתמודדת איתו בצורה אחרת ממה שהיה עד היום.
האמת, שממש לא ציפיתי להיפתח עד כדי כך אבל אם כבר נכתבו השורות האלו...

זה לא עניין של נושא טעון ולא משהו שנראה לי שאפשר לרפא או זקוק לכך.
לכל אחד יש את ההתמודדות שהקב''ה נתן לו, כל אחד בשטח אחר בחיים.
יש אנשים שמתחזקים כשהם פוגשים אדם שמתמודד באותו מעגל, לא משנה באיזה עומק הוא נמצא.
אני מעדיפה שלא, בטח לו כשמדובר באדם שמתמודד פי כמה וכמה ממני בנושא הזה.
ולא שאף פעם לא עמדתי מול מקרים ממש לא, יש מקרים שמולם אני יודעת שאוכל להתמודד אפילו טוב יותר מכל אדם מצוי ב''ה ועשיתי את זה.
ויש דברים שעד היום נמנעתי, והיום כן בא לי ללמוד איך עומדים גם מול דברים כאלו.
אני מקווה שזה הובן, בכל מקרה לא אוכל לפרט יותר מזה, גם זה היה יותר מידיי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לפי מה שאת מתארת
ההתעסקות עם נושא X עושה לך משהו לא טוב
יש בחיים הרבה ארועים שמעמידים אותנו מול התחבטויות
ובד"כ קשה לנו עם זה
הנכון הוא, לעצור. לעשות חשבון נפש. מה נכון?
כמה נזק יהיה לי מזה? כמה תועלת יהיה לשני מזה?
מי עוד ינזק מזה? עד כמה ההשלכות הם בלתי הפיכות או קשים לשיפוץ.
וברגע הקשה הזה לזכור שאחרי הכל
יש חסד שרק את יכולה לעשות עם עצמך
לגשת לאדם שעומד מולך
ופשוט להסביר, עד כמה המקרה מציף אותך וגורם לך לX וY
ומן הסתם בד"כ ההשלכות הם גם על הבעל, על הילדים על הסביבה
ואסור שזה יקרה
אני בטוחה שיבינו אותך
מעבר לזה תנסי ללבן איתם אולי יש דרך למצוא משהו אחר שיהיה שם במקומך.
הרבה הצלחה
ותזכרי שהנפש שלך חשובה לפני הכל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אל תכעסו על התגובה שלי, מאחר ומה שאני כותב, למדתי מנסיון העבר בלפתור בעיות שונות והתמודדויות שונות של אנשים במצבים מסויימים שב"ה הייתי להם לעזרה מקרוב, ולבסוף הגעתי למסקנא כדלעיל.

שאלות בנושאים גרפיים, מעלים לפורום המתאים.
כך גם שאלות בנושאים אדריכליים מעלים לַקהילייה המתאימה.
שאלות מהסוג ששאלת, הייתי שואל אנשים שקרובים אלי ומכירים ביכולותיי וכוחותיי
ו/או אנשי מקצוע שאני מרשה לעצמי להיפתח אליהם ולחשוף את הנקודה הכואבת, לדבר על הקושי,
כשאני יודע שההוא שומר על דיסקרטיות מלאה.

מאד קשה לענות על שאלה שהיא נסתרת. היינו, את לא רוצה לציין את הבעיה ולכן את שואלת ככה מלמעלה מבלי לפרט יותר מדאי על הקושי. זה בסדר גמור! עדיף שכך. אבל עדיין קשה לתת לה תשובה מלאה.

מגוון התשובות שיְיַעצו לך כאן, הינם לכאורה, מאנשים שלא כ"כ מכירים את מכלול היכולות והכִּשרונות שלך,
את החוזקות שיש לך, את ההבנה שלך לנפש האדם ואת ההבנה שלך וההכלה שלך בכלל למושג שנקרא 'קושי רגשי',
בשביל לענות לך על שאלה של מסוגלות להיכנס ולנסות להתמודד עם בעיה רגשית 'גדולה'.
הם גם לכאורה, לא מכירים בחולשות שלך בכדי לדעת עד כמה עמוק תהיה השפעה 'שלילית' במידה ותתקדמי עם ההתמודדות, כפי שהם לא יודעים את התוצאות של ההתמודדות שלך בנושא דומה - בעבר.

לכן, עצתי הדלה, לשאול, להתייעץ ולקבל תשובות, ממי שמכיר אותך באמת!
אחד כזה שיכול מצד אחד לתת לך כוחות להתמודד עם המצב ולעמוד לצידך - לימינך - במידה ויוחלט שאת מסוגלת להיכנס לנושא. או לחילופין יעצור אותך בזמן ויתן לך את הכוחות לעצור ברמזור כשהוא אדום!

מקווה שהובנתי.
בכל אופן שיהיה בהצלחה גדולה והמוווון ס"ד.

חודש טוב והמון בריאות.
בגוף ובנפש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
איך אפשר להגדיר פרופורציות כדי לא לאבד כיוון ולשקוע יותר מידיי במה שלא צריך?
אני עברתי תקופה מאוד מאוד רגישה
פניתי לאיש מקצוע מפורסם שממונה על דברים כאלו והוא לקח את הפרויקט בצורה רצינית
נודע לי מאנשים שקרובים איליו שהוא פשוט לא הצליח להירדם בלילות כל היום היה טרוד בזה
ולא נח ולא נרגע עד שהוא הרגיש שהוא עשה את הטוב ביותר
אני מניח שהיה לו את הלבטים שיש לך אם לעזוב או לא
אבל אם תחשבי על זה שבעצם רק את יכולה לעזור כאן (כך הבנתי מדבריך) ותחשבי על התועלת שאת מביאה
בפעולה שלך זה יתן לך כח להמשיך כפי שאנחנו יודעים שאם קיבלנו תפקיד קיבלנו ביחד עם זה גם את הכוחות!!
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
עד כמה שאני מצליחה להבין מדברייך, העיסוק הנ"ל לא עושה לך טוב ועלול לגרום לך נזק רגשי,
תזכרי שהנפש שלך הכי חשובה ולדעתי עם כל הקושי , כדאי לך לעזוב לפני שתצטערי אח"כ למה לא עזבת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה