עזרה מחפשת את המדרש על רבי עקיבא ורחל

[ליאונרדו]

את כל הסיפור שהיה ביניהם החל מעקיבא רועה צאן
דרך אנשכנו כחמור
ועד ירושלים של זהב ושלי ושלכם שלה
מעדיפה ציטוט ישר מהגמרא או מהמדרש, לא מעובד.
תודות

 

[יאיר צ]

נראה לי זה גמרא

 

[יש כזה שם???]

נראה לי זה גמרא

נדרים דף נ' ע"א

 

[חגי פאהן]

כתובות סב ע"ב
ר''ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה. חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה "אי מקדשנא לך אזלת לבי רב?" אמר לה "אין". איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה. שמע אבוה, אפקה מביתיה, אדרה הנאה מנכסיה. אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב. כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי. שמעיה לההוא סבא דקאמר לה "עד כמה קא מדברת אלמנות חיים?" אמרה ליה "אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני". אמר "ברשות קא עבידנא", הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב. כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי. שמעה דביתהו, הות קא נפקא לאפיה. אמרו לה שיבבתא "שאילי מאני לבוש ואיכסאי", אמרה להו "יודע צדיק נפש בהמתו". כי מטיא לגביה נפלה על אפה, קא מנשקא ליה לכרעיה. הוו קא מדחפי לה שמעיה, אמר להו "שבקוה, שלי ושלכם שלה הוא". שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר "איזיל לגביה, אפשר דמפר נדראי". אתא לגביה, א''ל "אדעתא דגברא רבה מי נדרת?" א''ל "אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת", אמר ליה "אנא הוא", נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה, ויהיב ליה פלגא ממוניה.

 

[יש כזה שם???]

רבי עקיבא ואשתו, ונשותיו – חומרי עזר – דבורה לוי ​

https://www.hidabroot.org/article/238037

הרב עובדיה יוסף זצ"ל​

מרן מספר: רבי עקיבא ורחל - המעשה המופלא שמתפרס על עמוד שלם בגמרא​

" הדברים מלוקטים משיעורי הרב, ומובאים בלשון קדשו הטהורה​

בתלמוד שלנו לפעמים דברי הלכה נאמרים במלה אחת, ברמז קל, פסקים רבים שאנו יודעים אותם, צריך להתייגע מאוד בגמרא כדי שנוכל להוציא אותם ממלה אחת מיותרת, ממש 'מזבין מילי בדינרי', כל מלה כאילו שוה מרגליות. והגמרא הקדישה עמוד שלם למעשה אחד היסטורי.

מהו המעשה?

רבי עקיבא בן יוסף, גדול חכמי התנאים בדורו, לא היה כמוהו עד שהגמרא אומרת עליו, לבו פתוח כאולם. היה בקי בשבע מאות סדרי משנה. היום יש לנו רק ששה סדרי משנה, מי שבקי בהם באמת ויודע אותם על בוריין נקרא שמו "גאון", והוא ידע שבע מאות, הכל בעל פה! היום הכל כתוב בספרים, אז עדיין לא נכתב התלמוד ורבי עקיבא ידע הכל, התורה היתה חקוקה על לוח לבו בלי להיעזר בשום ספר.

אביו יוסף היה גר צדק, והוא לא השכיל לתת חינוך לבנו. עד גיל ארבעים שנה לא ידע כלום מהתורה, אך היה אדם ישר, איש צנוע, איש טוב, אוהב להיטיב לבריות. הוא היה רועה צאן של עשיר מליונר גדול אחד בירושלים ששמו כלבא שבוע.

והטעם שנקרא "כלבא שבוע" הנראה שם מגונה, לפי שהיה נדיב לב מאוד והיתה לו בית אכסניא גדול, כל מי שהיה רוצה היה בא ואוכל חינם על חשבונו, מי שהיה נכנס רעב ככלב היה יוצא שבע, על כן קראו לו כך, והיה משביע אפילו אנשים פשוטים, לא רק תלמידי חכמים.

היתה לו בת יחידה צדקת וחסידה שמה רחל. רחל ראתה את רבי עקיבא שהיה סך הכל רועה צאן של אביה, ראתה את התנהגותו, את צניעותו שלא היה מרים אף פעם את עיניו להסתכל באחרים, תמיד היה שקט, 'עשיר שמח בחלקו', היא ראתה גם כן את כשרונותיו ואת שכלו הגאוני ותפיסתו הנפלאה, חשבה אני אצליח להוציא יקר מזולל, במקום שישאר עם הארץ, אולי אפשר לעודדו ללמוד תורה, הוא יוכל להיות הרועה של עם ישראל. אך לא העזה להוציא זאת בפיה.

כשהגיעה לפרק הנשואין התחיל אביה להביא לה בחורי חמד בעלי תורה, אביה היה מליונר, שאהב גם כן את התורה, ורצה חתן תלמיד חכם אברך. כל מי שבא לא רצתה להסתכל עליו, כמה שניסה לשאול אותה מדוע אינך רוצה אותו, זה עלוי גאון תלמיד חכם? לא רצתה לענות, היתה מוצאת על כל אחד עלילה, זה רזה כמו מקל, וזה שמן כמו פרה, זה קצר וזה ארוך...

- תגידי לי מה המגמה שלך? כל בחור שאביא לך תמצאי עליו עלילות?

- אומר לך את האמת, אני רוצה את עקיבא.

- עקיבא?! זה העם הארץ והבור, תתחתני אתו? השתגעת? בחורים הכי טובים רוצים את ידך ואת רוצה את העם הארץ הזה?!

מרוב כעסו נשבע, "אם תעשי את מגמתך ותקחי את עקיבא, אני מגרשך מביתי, ונודר נדר בשם ה' צבאות, לא אתן לך מחוט ועד שרוך נעל, שום פרוטה לא תקבלי ממני"!

היא שמעה את הדברים בהקשבה, אך לא הגיבה.

והנה כשהגיעה שעתה, לקחה את עקיבא לצד, אמרה לו: 'תראה, אני אהבתי אותך משום שיש לך כשרונות, לא רק בגלל שאתה צנוע ואדם טוב, יש הרבה אנשים טובים, אני רציתי דבר אחד - אם תכרות עמי ברית שתלך ללמוד תורה, יש את גדולי הדור, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, תשמע מהם תורה ותלמוד תורה כהוגן, אז אתן לך את ידי ואתעלם מכל הגזירות שאבי לא רוצה לתת לי כלום'.

כשהוא ראה דבר כזה הופתע ואמר: 'קטונתי, איני כדאי, אני בסך הכל רועה של אביך'.

- זה לא עסקך, תעשה ענוה על חשבונך, אך זה מנוי וגמור עמי, אם אתה מבטיח לי שבאמת תלך ללמוד תורה אז אתחתן עמך!

- בסדר מסכים, אני נשבע לך שאלך ללמוד תורה.

איפה ימצא בחורה כזו שעוזבת את אביה, את ממונו ואת הכל בשביל ללכת אצל רועה אחד, 'ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום' כמו רות? זה מראה איזה חיבה והערצה היתה לה אליו, כי באמת היו לו כשרונות גדולים.

הלכו תכף ומיד למועצה הדתית ונרשמו לנישואין, העמידו חופה ושבע ברכות עם מנין אנשים ונישאו. היא כבר היתה גדולה בוגרת, ומסכן לא היה לו פרנסה, כי כמובן אביה גירש אותם, 'גרש את האמה הזאת ואת בנה'... לא רצה לתת להם אפילו ככר לחם אחד. הכיר רבי עקיבא איזה מערה שהוא היה ישן בה בהיותו רועה, ושניהם היו ישנים במערה, לא היתה להם דירה ורהיטים, שום דבר.

היה שוטח לה כמה שקים של תבן והיתה ישנה עליהם, לא היה לו כסף לקנות מזרן. בבוקר היו שערותיה מלאים קש ותבן, והיא היתה בוכה 'למעצבה תשכבון', היתה רגילה לישן על מזרונים משובחים עם רקמה ומשי, ועכשיו 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא' היא ישנה על גבי קרקע.

כשהיו רוצים לבשל ולחמם את המערה, היה ר' עקיבא חוטב עצים מהיער, והעצים מעלים עשן 'עלה עשן באפו', לא כמו הגז שלנו, והיו השכנים צועקים עליו, אך מה היה לו לעשות, בעצים אלה הוא מבשל ומחמם את הבית ולומד לאורם.

יום אחד היתה בוכה על החיים הגשמיים שכל כך התדרדרה, בא אליהו הנביא נדמה לזקן ודפק על דלת המערה, אמר לרבי עקיבא, "אשתי הולכת ללדת ואני פוחד שלא תצטנן מחמת שהיא ישנה על גבי הקרקע, שמא יש לך שק של תבן שהיא תשכב עליו"?

- כן חביבי, יש לנו הרבה שקים של תבן. נתן לו שק אחד והלך לדרכו.

אחרי שיצא אמר לה, "את רואה, אנו יותר טובים מאחרים, יש לנו לפחות שקים של תבן, ולהם אפילו את זה אין".

אליהו הנביא עשה זאת בכוונה להרגיע אותה, ראה שהיא יושבת ובוכה ומצטערת. ובאמת קיבלה עליה את הכל באהבה.

לאחר שנה נולד להם בן קראו את שמו רבי יהושע, ורבי עקיבא הלך ללמוד תורה אצל רבי אליעזר הגדול ורבי יהושע, כפי שהתנו ביניהם. הוא היה עם הארץ לא ידע ללמוד מלה אחת, אך התמדתו היתה יוצאת מן הכלל, ערב ערב היה יושב וחוזר ומשנן את הדברים.



אבנים שחקו מים

בתחילה כמעט נואש, חשב, איך אני יכול ללמוד את כל התורה בגיל ארבעים שנה, האם מוחי יכול לקלוט בגיל כזה? והנה יום אחד הוא היה הולך במדבר והיתה אבן אחת שנוטפים עליה טיפות של מים והאבן היתה חלקה וישרה, לאחר חודש בא והנה יש באבן נקב מהמים שחדרו על האבן, 'אבנים שחקו מים'.

אמר, זה מוסר בשבילי, התורה נמשלה למים, גם אם מוחי אבן, התורה תוכל לנקוב אותו. זה המריץ אותו שיתן את כל מרצו ושקידתו בתורה. ולא היה נח רגע אחד אלא ניצל את כל כוחו לתורה 'יום ולילה לא ישבותו', וכשלא היה מבין דבר מה היה שואל וחוזר עד שמבין.

אחרי שתים עשרה שנה חזר לביתו עם שתים עשר אלף תלמידים, שכך היה התנאי בינו לבין רחל, והנה כשהוא מתקרב לביתו שמע שכנה אחת רעה אומרת לאשתו: "רחל, עם איזה בחור אכזר התחתנת! כבר שתים עשרה שנה לא ראה אותך, לא בא לבקר, אינו שולח מכתב, טוב עשה אביך שהדיר אותך מנכסיו". ענתה לה רחל, "אם היה שומע בקולי, היה נשאר עוד שתים עשרה שנה, כדי שיהיה חכם גדול בתורה". עד אז רבי עקיבא יהיה כבר זקן, בן ששים וארבע, אך לא היה אכפת לה. שמע כך רבי עקיבא, לא נכנס אפילו לומר שלום, שמא תתחרט, חזר כלעומת שבא והמשיך ללמוד וללמד עוד שתים עשרה שנה, עד שנעשה כמעיין המתגבר, פה מפיק מרגליות.

אחרי עשרים וארבע שנה שישב ולמד תורה חזר לביתו עם עשרים וארבעה אלף תלמידים, נעשה גדול הדור, אף אחד לא האמין שיהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים.



שלא נהגו כבוד זה בזה

וכל תלמידים אלה מתו בשנה אחת בין פסח לפרוס עצרת [ל"ד בעומר], כיון שלא נהגו כבוד זה בזה. בחייהם לא היתה שכונה בלי רב, בכל ארבע אמות יש חכם, אך בעוונות עיניהם היתה צרה זה בזה, למה זה קיבל משרה של רב שכונה ואני לא, בכל פעם שהיו עושים מכרז על רב שכונה היו עשרים - שלשים רבנים מציעים את עצמם, ואחרי שהיה אחד נבחר היו השאר כועסים עליו, ונעשה ביניהם קנאה שנאה ותחרות, והמקובלים כותבים טעמים נוספים, עד שחרה אפו של הקב"ה בהם, כיון שנעשה ח"ו חילול ה', והיו האנשים אומרים תראו את החכמים האלה איך הם מתקוטטים, כולם ניגפו וכעת נעשה העולם שמם, 'כולם ספו תמו מן בלהות', בכל יום היו שבע מאות לויות של תלמידי חכמים אריות בתורה, כולם מתו באסכרה, שהיא כמין מחלה המתפתחת בגרון עד שנחנק. עד שבא רבי עקיבא ולימד חמשה חכמים בסוף חייו.



אני הוא!

וכשהוא חוזר, כלבא שבוע שמע שבא גאון אחד, עשו מודעות "צדיק בא לעיר, צאו לקבל את פניו, תנו כבוד לתורה", הוא היה מצטער רואה את בתו מסכנה צריכה לעבוד במשק בית כדי לפרנס את עצמה, אין לה מה לאכול, יש לה ילדים שעליה לטפל בהם ולהאכיל אותם, אך הוא נשבע שבועה ולא יכל להפירה, בכדי להתיר את השבועה צריך חכם מומחה שיעשה התרה, וכשהיה הולך לחכמים היו אומרים לו אתה נדרת בשם ה' אין מה לעשות, והיא נשארה מסכנה 'נודדת ללחם ואין'.

כשבא רבי עקיבא בן יוסף לא ידע כלבא שבוע שזה חתנו, שמע שבא אדם גדול עם תלמידים רבים, הלך תכף ומיד אצלו ביקש להפגש עמו, נכנס וסיפר לרבי עקיבא, "נשבעתי כך וכך, וצר לי מאוד בצרתה של בתי וברצוני לעשות התרה, הלכתי כבר לכמה חכמים ולא מצאו לי פתח להתיר את הנדר".

אמר לו: למה נשבעת?

- משום שהיה עם הארץ, לא ידע כלום. הבאתי לה בחורי חמד, והיא רצתה דוקא את העם-הארץ הזה.

- אם היה יודע פרק אחד של משניות היית נודר?

- תאמין לי, אפילו אם היה יודע פסוק אחד מהתורה, ואפילו רק "שמע ישראל", לא הייתי נודר.

אמר לו רבי עקיבא: אני הוא!

- אתה הוא?! עמד ונישקו על ראשו ונתן לו את כל נכסיו במתנה, ונתעשר רבי עקיבא עושר גדול, 'מאשפות ירים אביון'.

מצא לו פתח שעל דעת כן לא נשבע, הביא שלשה חכמים והתיר את נדרו.



עושרו של רבי עקיבא

לאחר מכן התעשר רבי עקיבא ממקום נוסף. כאשר נותנים לאדם גדולה משמים, נותנים "אחת על אחת"... הוא רצה לבנות בית מדרש ולא היה לו מספיק כסף. שמו היה נודע בשערים שהוא גדול הדור, והיתה מטרוניתא עשירה אחת אוהבת ישראל, אשת שר גדול ובעלת מעמד, והלך אליה רבי עקיבא, אמר לה אני זקוק לכסף והנני מבטיח לך שתוך שנה אחזיר לך את כל הכסף.

- כמה כסף אתה צריך?

- מאה אלף דולר.

הוציאה מאה אלף דולר ונתנה לו, אך אמרה תראה שלא לאחר להחזיר לי את התשלום, הקב"ה והים הזה יהיו עֲרֵבִים שתחזיר לי הכל.

לקח רבי עקיבא את הכסף, בנה בית מדרש גדול, הושיב בו תלמידי חכמים רבים ולמדו תורה.

כשהגיע היום שצריך להחזיר את הכסף, חלה רבי עקיבא ולא יכל לקום ממטתו. באה אותה אשה, עמדה על יד הים, ואמרה "רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שהלויתי לו כיון שֶׁאַתָּה וְהַיָּם הייתם עֲרֵבִים שרבי עקיבא יחזיר לי את כספי, והנני מחכה כל היום ועדיין הוא לא בא"!

באותו זמן ה' יתברך הכה בשגעון את בתו של קיסר אחד, לקחה תיבה מלאה זהב ותכשיטים וזרקה אותה לתוך הים, והלכה התיבה על גבי המים עד לרגליה של אותה גבירה, 'ותשלח את אמתה ותקחה'. היה בה יותר ממאה אלף דולר, היא עוד צריכה להחזיר עודף... שמחה, הנה העֲרֵבִים קיימו את הבטחתם.

לאחר שהבריא רבי עקיבא, לקח את הכסף בידו ובא להחזיר לה. אמרה לו, כבר הֶעֲרֵב החזיר לי את כל הכסף. קח את הכסף לעצמך, והתעשר עושר רב. וכמו שאמרנו, כשהקב"ה פותח לאדם את המזל, נוסף לו עושר על עושר, 'בתר עשיר אזלא עשירותא, בתר עניא אזלא עניותא'. בגמרא מובאים ששה דברים שמהם נתעשר רבי עקיבא, נתקיים בו המימרא 'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר'!

אין לאדם לומר מהיכן יתפרנס בני, צריך ללמדו מקצוע, יש היום תלמידי חכמים מאושרים בחייהם, בעושר וכבוד, הקב"ה מקיים את הפסוק 'אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד', לכן אין לאדם לדאוג על כך, אלא ישים את כל מאווייו שבנו ילמד תורה.



ירושלים של זהב

ומרוב עושרו, עשה רבי עקיבא לרחל אשתו תכשיט מזהב, כמין כתר שירושלים מצוירת עליו, וכנזכר במשנה "עיר של שבת". ראתה כך אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה, אמר לה בעלה רבן גמליאל, האם את עשית מה שרחל עשתה? היא היתה מוכרת את מחלפות שערותיה כדי שיהיה לה לחם לאכול!

מתוך הספר "מעדני המלך".

​

http://upload.kipa.co.il/media-upload/matan/matan7978-8262009.PDF

אביגדור שנאן, שלוש נשותיו של רבי עקיבא



(נראה לי שבעקבותיו הלכה אפרת שפירא רוזנברג, בהרצאה מצולמת):

https://www.steinsaltz-center.org.il/document/68678,7505,32.aspx

אפרת שפירא רוזנברג | 28.12

אשת תקשורת, מנחת טלוויזיה, פובליציסטית ועורכת דין

"שלי ושלכם - שלה? - על סיפורי רבי עקיבא ורחל"

הסיפור הידוע על רבי עקיבא ורחל דרך העיון בשאלת החובה של אדם לאשתו

כאשר עיסוקו הוא לימוד תורה.​

הגמרא במסכת כתובות עוסקת בחיוב 'עונה' (תשמיש המיטה) של תלמידי חכמים. חיוב העונה של שאר האנשים נקבע על פי העיסוק שלהם. החיוב של אדם עסוק הנמצא הרבה מחוץ לביתו, קטן מהחיוב של הפנוי הנמצא תדיר בביתו. לגבי תלמידי חכמים הנמצאים בביתם קובעת הגמרא שחיוב עונתם הוא פעם בשבוע, בליל שבת. ולגבי תלמידי חכמים היוצאים מביתם ללמוד בבית הרב, קובעת הגמרא שהם רשאים לצאת עד שלוש שנים גם ללא הסכמת האישה אפילו שבתקופה זו הם ימנעו מתשמיש המיטה. בהקשר לזה מביאה הגמרא סיפורים על חכמים שונים שיצאו מביתם לתקופות ארוכות. במרכז הסוגיא עומד סיפורו של רבי עקיבא שיצא ללמוד עשרים וארבע שנים.

עקיבא היה רועה צאן של כלבא שבוע, עשיר חשוב מעשירי ירושלים. עקיבא היה אדם פשוט וחסר השכלה תורנית. רחל בתו של כלבא שבע הבחינה במידותיו הטובות ובצניעותו. היא רצתה להינשא לו והציבה לו תנאי שילך ללמוד תורה לאחר הנישואים. אביה התנגד נחרצות לנישואים אלו שלא היו מספיק חשובים וראוים לבתו. רחל התעקשה ועקיבא נשאה. בתגובה הוציא האבא את רחל מביתו ונדר שהיא לא תהנה מנכסיו. עקיבא הלך ללמוד תורה, ורחל נשארה ללא בעל ובעוני, ללא תמיכת אביה.

לאחר שתים עשרה שנים חזר רבי עקיבא לביתו, כשהוא התקרב לבית הוא שמע אדם אחד האומר לרחל: 'עד מתי תהיי אלמנה חיה'. ענתה לו רחל: 'אילו הוא היה שואל אותי, הייתי אומרת לו שיילך לשתים עשרה שנים נוספות'. כיוון ששמע רבי עקיבא שאשתו מאשרת לו להמשיך בלימודו הלך ללמוד שתים עשרה שנים נוספות. בסיומם הוא נעשה לגדול הדור וכשהוא הגיע חזרה לעירו ליוו אותו עשרים וארבע אלף תלמידים. רחל יצאה לקראתו בלבוש עניים, נפלה על פניה ונשקה את רגליו. התלמידים שלא הכירו אותה רצו לסלקה. אמר להם רבי עקיבא, הניחו לה 'שלי ושלכם שלה היא'. כל התורה שאני למדתי ואתם לומדים ממני, כולו בזכותה.

כלבא שבוע, אביה של רחל, שמע על תלמיד חכם שבא לעיר (הוא לא ידע שזהו חתנו) והגיע אליו על מנת להתיר את הנדר שלא לפרנס את בתו. שאל אותו רבי עקיבא אילו היית יודע שהוא יהיה תלמיד חכם היית נודר שלא לפרנס אותה. אמר לו כלבא שבוע 'לא'. אמר לו רבי עקיבא 'אני הוא החתן', הנדר שלך מבוטל.

​

https://www.haaretz.co.il/misc/1.886725

בן-ציון פישלר

ר' עקיבא ונשותיו

מי היתה אשתו הראשונה של עקיבא, שילדה לו בן שאתו הלך ללמוד תורה? והאם אשתו השנייה היתה בתו או בת-בנו של כלבא שבוע, ומה היה שמה? וכיצד נשא בשלישית את אשתו של טורנוס-רופוס הרשע?​

21.08.2011

אגדות רבות מהלכות סביב ר' עקיבא (כתיב אחר: עקיבה). שיזורן במסכת חייו של אחד מהחשובים שבחכמי התלמוד, רק מוסיף נופך ססגוני לדמות נערצת זו.

מאמר זה עוסק בשלוש אגדות בלבד, אך המשתמע מצירופן זו לזו אומר דורשני, ומלמד דבר על הנשים בחייו של ר' עקיבא. הראשונה שבהן, בספר אבות דרבי נתן (פרק ו), מתארת את ר' עקיבא על ידי הבאר: "מה היה תחילתו של ר' עקיבא? אמרו: בן ארבעים שנה היה ולא שנה (למד) כלום"... פעם אחת היה עומד על פי הבאר וראה שם אבן (וחריצים בה). על שאלתו: "מי חקק אבן זו?" נענה: "המים שתדיר נופלים עליה בכל יום". חשב ואמר לעצמו: וכי לבי קשה מהאבן? אם המים יכולים לעשות חריצים באבן - דברי תורה ודאי שיחקקו את לבי. ובו במקום החליט ללמוד. מה עשה? לקח את בנו ויחד ישבו אצל מלמדי תינוקות ו"היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה". אגדה זו, שהובאה כאן בקיצור, שימשה מוסדות רבים שעסקו בחינוך מבוגרים בארץ, ובעיקר את האולפנים לעולים חדשים. אחד האולפנים אף הרחיק לכת וקבע את שמו "אולפן עקיבא", שם שטמן בחובו את המסר "גם אם אתה כבר מבוגר, ההצלחה עשויה להאיר לך פנים".

האגדה השנייה מספרת על ר' עקיבא ובת כלבא-שבוע: "ר' עקיבא רועה של כלבא-שבוע היה. ראתה רחל בתו של כלבא-שבוע שהוא צנוע ומעולה, אמרה לו: אם אתקדש לך תלך לבית המדרש? אמר לה: הן. נתקדשה לו בצנעא (בסתר). שמע כלבא שבוע והוציאה מביתו והדירה הנאה מכל נכסיו" (ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי: "ספר האגדה", תל-אביב תש"ח, עמ' קעט (במקור, במסכת כתובות סב: ע"ב, הטקסט בארמית ושם הבת אינו מופיעה בו). בהמשך האגדה אנו מתוודעים לקשייו של הזוג הצעיר. כלבא-שבוע היה אחד מעשירי העיר. (שמו בא לו, אומרים, מזה שכל עני שנכנס לביתו רעב כמו כלב, יצא שבע). הוא זרק את בתו (ואת חתנו) מביתו, והם נאלצו למצוא מחסה במתבן. בבוקר, כשקמה ממשכבה, היו שערותיה מלאות תבן. הבעל הטרי היה מלקט את התבן מראשה ומבטיח לה, ש-לו רק היה בידו, היה נותן לה "ירושלים של זהב". כדי לשכנע את האשה שמצבם אינו מן הגרועים, מופיע אליהו הנביא, ש"נדמה להם כבן אדם", ומבקש מעט תבן בעבור אשתו העומדת ללדת. "אמר ר' עקיבא לאשתו: ראי אדם זה, שאפילו תבן אין לו".

רחל אומרת לבעלה: "לך ולמד בבית המדרש". עקיבא נענה לבקשתה-הוראתה ויוצא ללמוד. בתום 12 שנה הוא חוזר לביתו ומביא אתו 12 אלף תלמידים. בהגיעו מתחת לחלון (ביתם?) הוא שומע את שיחתן של השכנות עם אשתו (בגירסה אחרת הוא שומע זקן האומר לה, לאשתו: עד מתי תהיי אלמנת חיים?) ותשובתה: "לו בקולי שמע, היה חוזר (למקום לימודיו) לעוד 12 שנה". ואכן, (על פי אגדה אחרת) הוא חזר לבית המדרש, למד עוד 24 שנה וחזר לעירו עם 24 אלף תלמידים. הכל יצאו לקראתו, וגם אשתו יצאה בבגדים קרועים, ולא שעתה לעצת שכנותיה שהציעו לה לשאול בגדים נאותים. כשראוה תלמידיו ניסו להרחיקה מר' עקיבא, אך הוא עצר בעדם (בהשתמשו באחד המשפטים הקצרים והיפים לתיאור יחסי הגומלין שביניהם): "שלי ושלכם - שלה הוא!"

כמו ברוב האגדות, גם לאגדה שלנו סוף טוב. כלבא-שבוע, שהרחיק את בתו ואת חתנו כיוון שראה בחתנו עם הארץ, "נפל על פניו ונשקו לר' עקיבא על רגליו ונתן לו חצי ממונו".

האגדה השלישית (המובאת כאן בקיצור ובתרגום לעברית) מספרת על ר' עקיבא ואשת טורנוס רופוס (כתיב אחר: טורנוסרופוס). ממסכת נדרים (דף נ ע"א וע"ב) אנו למדים, שעושרו של ר' עקיבא בא לו לבסוף משלושה מקורות: מכלבא-שבוע, ממטרוניתא ומאשתו של טורנוסרופוס. אבל כיוון שנושא מאמרנו אינו מצב נכסיו של ר' עקיבא כי אם נשותיו, נביא להלן את המאורעות שהביאו לפגישתו של ר' עקיבא עם אשת טורנוס רופוס.

טורנוס רופוס (Tineius Rufus) היה נציב רומי, שמקום מושבו היה ביהודה, במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה (היינו: בזמן מרד בר כוכבא). הוויכוחים וההתנצחויות בינו לבין ר' עקיבא, שהיו לשם דבר, עסקו בעניינים תיאולוגיים, ובתלמוד מובאים שלושת הנושאים העיקריים: ברית מילה, אהבת ה' לישראל ושנאתו לעובדי אלילים, וקדושת השבת. בכולם היתה ידו של ר' עקיבא על העליונה, דבר שפגע בכבודו של טורנוס רופוס, הגביר את שנאתו לבן פלוגתא שלו והצית את יצר הנקמה שבו.

וכך מפרש הר"ן (ר' ניסים גירונדי) את המעשה במסכת נדרים: "...שהיה ר"ע (ר' עקיבא) מקפחו בקראי (בכתובים, בפסוקים) בפני קיסר ומקנתרו בדברים...". אין פלא איפוא שטורנוס רופוס חזר לביתו סר וזעף. שאלה אותו אשתו: "מפני מה פניך זועפים? אמר לה: מפני ר"ע שמקנטר אותי בכל יום..." אמרה לו: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עברה". נתן לה רשות. ונתקשטה והלכה לה אצל ר"ע..." נוסח שונה מעט אנו מוצאים ב"מדרש ילמדנו" המובא על ידי ר' שמעון הדרשן (בסוף כרך א' של "ילקוט התורה", שאלוניקי רפ"ו-1526, דף שעח:א, טור ב), משם הועתק וכונס בחיבורים שונים וביניהם גם על ידי א' ילינק ב"בית המדרש" (מהדורה שנייה, ירושלים תרצ"ח, חדר ששי, עמ' 85): "מעשה בטרנוסרופוס שהיה מבקש לשלוט בר' עקיב'(א) ולא היה מוצא עלילה היאך לשלוט בו. א"ל (אמרה לו) אשתו: הריני עושה עלילה היאך תשלוט בו. עמדה וקישטה עצמה ועמדה על פתח (בית) מדרשו...". המפגש ביניהם היה קצר אך גורלי לשניהם: היא נתגיירה ונישאה לו.

הבה נשוב אל האגדה הראשונה מבין השלוש, המספרת לנו שבטרם ילמד תורה, שנא עקיבא תלמידי חכמים; וכך העיד על עצמו: "כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" (פסחים מט ב). אותנו מעניינת אגדה זו בגלל מצבו המשפחתי של עקיבא, כשהחליט ללכת ללמוד. הוא עשה זאת כידוע, יחד עם בנו. מנין בן זה? מאגדה אחרת אנו למדים, ששם בנו היה יהושע (וכינויו: בן קרחה). ומי היתה אמו? והאם התגרש או התאלמן ממנה? כל השאלות נשארות בלא מענה, ועלינו להסתפק בהנחה שאשתו הראשונה לא זכתה ליהנות מגדולתו בערוב ימיו (לפי המובא במקורות שונים הוא חי 120 שנה!)

אשתו הראשונה של עקיבא, אין אנו יודעים עליה כלום מלבד, שנולד לו ממנה בנו: יהושע בן קורחה.

אשתו השנייה של ר' עקיבא מופיעה בתלמודים פעם כ"בת כלבא שבוע" ופעם כ"בת בנו של כלבא שבוע" (וזאת כנראה הגרסה הנכונה), אך אינה מוזכרת בשמה הפרטי. איך נדבק לה בכל זאת השם רחל? במסכת כתובות (דף סג: ע"א) אנו מתוודעים לאירוסיה (המתמשכים) של בתו של ר' עקיבא לבן עזאי, והתלמוד מסביר "היינו דאמרי אינשי: רחילא בתר רחילא אזלא - כעובדי אמה כך עובדי ברתא" (=כבשה הולכת אחרי כבשה - כמעשי האם כך מעשי הבת). מכאן למדו המפרשים ששמן של האם ובתה רחל, אך טיעון כזה לא היה מתקבל בשום בית דין לקביעת יחסי קירבה. אגב: התנ"ך הרבה יותר חסכוני; ברצותו לומר שדרכי הבת דומות להתנהגות האם, הוא קובע (יחזקאל טז מד): "כאמה - בתה".

גם על אשתו השניה של עקיבא כמעט שאיננו יודעים כלום. מלבד שהיא היתה נכדתו, אולי בתו, של כלבא שבוע; בתם המשותפת התחתנה עם בן עזאי; שמה אינו ידוע (ובטעות קוראים לה רחל).

כזכור הבטיח עקיבא לאשתו הטרייה, שלו היה בידו היה נותן לה "ירושלים של זהב". האם עמד בדיבורו? מתברר שכן. בתלמוד הירושלמי אנו קורין (בתרגום חופשי): "מעשה ברבי עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אשתו של רבן גמליאל ונתקנאה בה. באה ואמרה לבעלה. אמר לה: וכי כך היית עושה לי את, כמו שזו עשתה לו (לר' עקיבא) שהיתה מוכרת מקלעות ראשה (שערה - לפיאה נוכרית) ונותנת לו (את הסכום שקיבלה) והוא עוסק בתורה?" יש לציין שאנו נתקלים בשערות גם בנדרים (ט ה), שבו קובע ר' עקיבא "אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה (ערך) כתובתה..."; והכוונה על פי "עיקר תוספות יום טוב" (יב): "אפילו לא יישאר לך שום דבר אחר (ל)פרעון הכתובה אלא ע"ד (על דרך) משל, שתצטרך למכור שער ראשך לצורך אכילה יש לך ליתן כתובתה".

אשתו השלישית של עקיבא, מכרה את שיער ראשה (לפיאה נוכרית) כדי לממן לו לימודים; לה הוא רצה לתת "ירושלים של זהב", לא שכח, ונתן.

במקום אחר אנו מוצאים שר' עקיבא קבע, כי אחת הסיבות שמותר לאדם לגרש את אשת חיקו היא אם "מצא אחרת נאה הימנה" (משנה, סוף מסכת גיטין). קשה לעכל את התמסרותו המהירה של ר' עקיבא לפיתוייה של אשת טורנוסרופוס, אך לעזרתו של ר' עקיבא באים התוספות והר"ן (למסכת נדרים דף נ: ע"א). אלה מספרים לנו שכאשר ראה אותה ביופיה "רק(ק), שחק ובכה". היא נפגעה עמוקות מהתנהגותו זו ודרשה הסבר. "אמר לה: שנים אפרש, שלישי לא אפרש". רקק (ירק) - כיוון שנזכר שבאה מטיפה סרוחה (נולדה מ-זרע); בכה - כיוון שנזכר שיופי זה, סופו שייטמן באדמה ותולעים יאכלוהו. ולמה לא פירש לה מדוע שחק? "כי צפה ברוח הקודש (הנה ההצדקה) שעתידה להתגייר ולהינשא לו".

ה"חשד" שר' עקיבא נשא את אשת טורנוסרופוס על פני אשתו (בת כלבא שבוע) לא התעורר בימינו; טענה זו הועלתה כבר לפני כ-450 שנה על ידי האר"י (האלוהי רבי יצחק לוריא) מצפת, בחיבור קבלי שנתפרסם שנים רבות אחרי מותו: "וכשם שיעקב רועה צאן חמיו כן ר' עקיבא ג"כ (גם כן), והנה כשם שליעקב היו ב' נשים, כן ר"ע נשא בת כלבא שבוע ואשת טורנוסרופוס הרשע לב' נשים (נשא שתי נשים). והנה בת כלבא שבוע היתה כנגד רחל ואשת טורנוס רופוס היתה כנגד לאה" ("ליקוטי ש"ס", ירושלים תשמ"ד, יבמות, עמ' כט).

גירסה אחרת: לעקיבא היו שתי נשים: בת כלבא שבוע, ואשת טורנוס רופוס, הנציב הרומאי, שהתגיירה למענו.

ומה עלה בגורלה של אשתו האהובה, בת (בנו של) כלבא שבוע? לצערנו אין אנו יודעים רבות על מעשיה בסוף ימיה, כפי שגם סופן של אשתו הראשונה והשלישית לוט בערפל. לפי "מדרש ילמדנו" (שהזכרנוהו לעיל) אמרה לו: "איני זזה מכאן עד שתגיירני!". ר' עקיבא כנראה מילא את בקשתה, כי בהמשך אנו קוראים: "עמדה ופירשה בספינה (הפליגה בים) והלכה למקום אחר".

שמה של אשת טורנוס רופוס - רופינא - מוזכר באגדה אחרת, המספרת כי טורנוסרופוס שאל את רבי עקיבא שאלה מסוימת ור' עקיבא ענה לו: "למחר אני משיבך". למחר אומר ר' עקיבא: "ראיתי בחלומי ...שני כלבים; אחד - שמו רופוס, ואחר שמו - רופינא". טורנוס רופוס עונה: "לא קראת שם כלביך אלא על שמי ושם אשתי?! נתחייבת הריגה למלכות!" ("מדרש תנחומא", תרומה, ג).

מכיוון שהתחלנו בגילוי שמות נזכיר כאן, שהפעם הראשונה שאנו נתקלים בשם רחל ככינויה של אשת ר' עקיבא היא ב"אבות דרבי נתן", פרק ו: "עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין..." וכל כך למה? כיוון שאם נשאלים הם: "מפני מה לא למדתם (תורה)? והם אומרים: מפני שעניים היינו... אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר". ההתנצחות נגמרת בקביעה: "מפני שזכתה רחל אשתו". אין זה פלא איפוא שבין קברי הצדיקים והצדיקות ניתוסף לאחרונה עוד ציון: קברה של רחל הגלילית (היא רחל אשת ר' עקיבא) בסביבות טבריה.

דברים רבים הקשורים במישרין או בעקיפין לנשות ר' עקיבא לא הזכרנו; החל בשמות ארבעת בניו (נוסף לר' יהושע): שמעון, חנניה (חנינא), ר' חמא, ואסא (איסי), וכלה במוטיב הידוע מאגדות העמים, על בת המלך היפה הדוחה את הנסיכים המבקשים את ידה. היא מתאהבת ברועה צעיר ועני ובורחת אתו ולבסוף מתברר שהוא גיבור ומציל את הממלכה מאויביה שעל גבולה. מובן שגם הרועה הזה זוכה בחצי הרכוש של חותנו.

אלא שפטור בלא כלום אי אפשר, והנה אגדה הרחוקה מאוד מאלה שהבאנו: "מעשה בר' עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים. והיה גוי אחד בשכונתו והיה אותו גוי נכנס אצלו בכל יום ויום להוציאו מדתו". על אף הפצרותיו סירב ר' עקיבה להמיר את דתו, והשכן חזר הביתה ולא אכל את הארוחה שהכינה לו אשתו ואת המיטה המוצעת לא "כיבד בנוכחותו". על שאלת אשתו: "מה טעם הכעס הזה?" סיפר לה על סירובו של ר' עקיבה להשתמד והוסיף: "ואין לי חיים עד שיצא לדתינו. אמרה לו: אכול ושתה... ועלי להוציאו מדתו... נתקשטה אותה האשה והיא היתה נאה ביותר ונכנסה אצל ר' עקיבה". כמו באגדה שלעיל רקק ר' עקיבה "על ימין ועל שמאל". בהמשך היא מבקשת ממנו לגיירה. "...אמר לה: גברתי, היאך אפשר שאכניסך לדתי ואני בבית האסורים... לכי למדרש חכמים והתגיירי". הלכה ונתגיירה. כיוון שנתאחרה בא בעלה לחפשה, ואף הוא התגייר (מתוך: "ספר המעשיות" למ' גסטר, ליפסיאה-לונדון 1924, עמ' 38/9, מס' 63). בסיפור הזה, שגם בו קיים מתח דתי בין ר' עקיבא לבין שכנו (כנראה בעל תפקיד רשמי היכול לבקר בבית הסוהר כל אימת שהוא חפץ), יש לאשה תפקיד מפתה, אלא שהפעם אין ר' עקיבא נכנע להפצרותיה; נהפוך הוא: היא וגם בעלה מתגיירים. האם הובא סיפור זה כמשקל נגד למעשה באשת טורנוס רופוס?

ר' עקיבא, כפי שצוין לעיל, מוזכר בתלמודים ובמדרשים פעמים רבות. ספרים רבים נכתבו עליו ועל תקופתו ולא כאן המקום למנותם, מלבד ספר שכמעט נשכח: "תולדות ישראל" מאת זאב יעבץ (ירושלים-תל-אביב תרפ"ח, כרך שישי, פרק: "רבי עקיבא וחבריו", עמ' 72 ואילך). ואם בכל זאת נתקלים אנו באגדות שאינן מוסיפות לו כבוד, יש לראות בהן לא רק קנאת חכמים, אלא בעיקר הבעה של אי-נוחיות מהפגנתו האוהדת כלפי בר-כוזיבא (בר-כוכבא).



http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hagigey/rachel-2.htm

חגית מיטלמן

רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר
כמודל לחיקוי

הגיגי גבעה, ב', תשנ"ד

ברוריה ורחל מייצגות שתי דמויות יוצאות דופן בקשת הנשית. ברוריה מימשה עצמה בתחום העיוני התורני ואף הגיעה לרמה של מלמדת תלמידי חכמים בבית המדרש. ברוריה מהווה דמות חריגה, ועל רקע תקופתה השמיעו חכמים אמרות, השוללות לימור תורה לנשים:

"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים" "כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות" ו"אין חכמה לאשה אלא בפלך". לעומתה שלחה רחל ביוזמתה את בעלה לבית המדרש למשך תקופה ארוכה ביותר עשרים וארבע שנים, הסכימה לריחוק פיזי מבעלה ונשאה לבדה בעול הבית.

רחל עתה נבוא לבחון את דמותה של רחל אשתו של ר' עקיבא, לפי שני מקורות שביסודם דומים זה לזה (ונגלה קווי אורח ההנהגות שונים מברוריה). המקור הראשון מספר על נשואי ר' עקיבא ורחל. רבי עקיבא התקדשה לו בתו של כלבא שבוע. שמע זאת כלבא שבוע והדירה מכל נכסיו. הלכה ונישאה לו. בחורף היו ישנים במחסן תבן, היה מוציא לו התבן משערותיה. אמר לה אם היה לי כסף הייתי נותן לך בראשך ירושלים של זהב. בא אליהו הנביא ונדמה להם כאדם וקרא דפק על הדלת, אמר להם: תנו לי מעט תבן, שילדה אשתי ואין לי דבר להשכיבה עליו. אמר לה ר' עקיבא לאשתו, ראי איש שאפילו תבן אין לו. אמרה לו: לך והיה בבית הרב. הלך ועסק בתורה שתים עשרה שנים לפני ר' אליעזר ור' יהושע. בסוף שתים עשרה שנה בא לביתו. שמע ר' עקיבא, שאומר לה רשע אחד לאשתו: כראוי עשה לך אביך שהדירך מנכסיו. הסיבה האחת לכך: שבעלך אינו דומה לך, ועוד סיבה: שבעלך הניח אותך כאלמנה בחייו כל השנים האלו. אמרה לו: אם הוא היה שומע לי, היה יכול להיות שם עוד שתי עשרה שנים אחרות. אמר ר' עקיבא הואיל ונתנה לי רשות אחזור לאחורי. חזר והלך והיה בבית המדרש שתים עשרה שנים אחרות. אח"כ בא ועשרים וארבעה אלפי זוגות תלמידים עמו. יצאו כל העם לקבל פניו ואף היא, אשתו, עמדה לצאת לקבלו. אמר לה אותו רשע: ואת להיכן הולכת? אמרה לו, יודע צדיק נפש בהמתו. להיראות לפניו, והיו דוחים אותה החכמים. אמר ר' עקיבא לחכמים: הניחו לה. שתורתי שלי ושלכם, שלה הוא. שמע כלבא שבוע שזה הגדול בתורה הוא חתנו - ר' עקיבא, בא לפני החכמים ונשאל על נדרו וביקש להתירו.

מקור זה מאיר את דמות רחל מחמישה היבטים: א) רחל יוזמת נישואיה למורת רוח אביה. ב) רחל יוזמת הליכתו של ר' עקיבא לבית המדרש: "ויל הוי בי רב". ג) רחל עומדת בפיתוי של אותו רשע ואינה מניחה לו לשכנעה שבעלה הזניחה. אין היא מקבלת את טענתו שבעלה השאירה אלמנה חיה, משום שאינו מקיים את חובת "עונתה". ד) ר' עקיבא היה עד-סתר לסיטואציה המתרחשת בין אשתו לרשע. רחל אינה מודעת לכך שבעלה ר' עקיבא עומד מאחורי דלתה. היא עונה לאותו רשע, שאם בעלה ר' עקיבא היה שומע לה, היה שב ללמוד עוד מספר שנים. כתוצאה מהאזנת ר' עקיבא בסתר הוא מרשה לעצמו לחזור לבית המדרש ה( כשכל העם יוצא להקביל פני ר' עקיבא, יוצאת אף היא להקבילו, ואותו רשע אומר לה: ואת להיכן? והיא משיבה: "יודע צדיק נפש בהמתו". המקור השני מוסר גם הוא את עיקרי הדברים, אך בהבדלים קלים: ר' עקיבא רועה של כלבא שבוע היה. ראתה אותו בתו של כלבא שבוע, שהוא צנוע ומעולה. אמרה לו: אם אתקדש לך, תלך לבית רב ללמוד? אמר לה כן. התקדשה לו בצינעה ושלחה אותו ללמוד. שמע אביה את הדבר, הוציאה מביתו והדירה הנאה מנכסיו.

הלך ר' עקיבא וישב שתים עשרה שנה בבית הרב. כאשר שב לביתו, הביא איתו שנים עשר אלף תלמידים. שמע ר' עקיבא, זקן אחד שאומר לה לאשתו: עד כמה את נוהגת כאלמנות חיים? אמרה לו: אם לי היה מקשיב - היה יושב עוד שתים עשרה שנים בבית רב. כאשר בא הביא אתו עשרים וארבעה אלף תלמידים. שמעה אשתו ויצאה לקראתו לקבל פניו. אמרו לה השכנות: שאלי בגד ללבוש והתכסי בו. אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו. כאשר הגיעה אליו, נפלה על פניה ונישקה את רגליו. היו דוחפים אותה שמשיו. אמר להם: הניחוה, שלי ושלכם שלה הוא. שמע אביה שבא אדם גדול לעיר, אמר: אלך אליו, אולי יפר את נדרי. בא אליו. אמר לו ר' עקיבא: על דעתך שיהא זה אדם גדול, האם נדרת? אמר לו: אפילו אם היה יודע פרק אחד ואפילו הלכה אחת. אמר לו ר' עקיבא: אני הוא. נפל כלבא שבוע על פניו ונישקו על רגליו ונתן לו חצי ממונו. בתו של ר' עקיבא עשתה לו לבן עזאי כך, שהיה איש פשוט, וגרמה ללמוד תורה. והוא שאומרים אנשים, דהיינו פתגם מקובל: כבשה אחר כבשה הולכת. כמעשי האם, כך מעשי הבת.

המקור השני מאיר את דמותה של רחל משישה היבטים: א) רחל בתו של כלבא שבוע, מרגישה בפוטנציאל הטמון בר' עקיבא, דהיינו, שהוא צנוע ומעולה. ב) רחל מתנה את נישואיה לר' עקיבא בהליכתו לבית המדרש. ג) לא רק שרחל מתנה את נישואיה לר' עקיבא בלימוד תורה, אלא היא זו שגם שולחת אותו! ד) ר' עקיבא היה עד בסתר להסתת רחל על ידי זקן, שטוען כנגד בעלה שהשאירה אלמנה חיה. ה) ר' עקיבא חוזר ללמוד כתוצאה מהרשאתה של רחל, שנאמרה שלא בנוכחותו. ו) כשרחל יוצאת להקביל פני ר' עקיבא, מייעצות לה השכנות לשאול בגד להתכסות בו, והיא עונה: "יודע צדיק נפש בהמתו". מהנתונים של שני המקורות, ובהתחשב בהבדלים שביניהם, מתברר: שרחל מנווטת את חייה ביוזמה, בעצמאות, ובעמידה עיקשת על עקרונותיה. רחל היא היוזמת את נישואיה למורת רוח אביה, תוך כדי ויתורה על רכושו. רחל היא שמתנה את נישואיה לר' עקיבא בהליכתו לבית המדרש, והיא הנושאת בעול לבדה בעקשנות בלתי נלאית. גם בתשובתה לאותו רשע או זקן על קנטורו, היא היוזמת, והיא המתירה לבעלה את המשך הלימוד. לכן רחל אינה ניתנת לתיאור ככנועה וכמובלת בעל כורחה בנתיבות חייה. רחל מצטיירת גם כבעלת שכל וכושר אבחנה, כאשר היא עומדת על הפוטנציאל הטמון בעקיבא בהיותו רועה צאן אביה. יכולתה לבחון את התנהגותו כלפי הצאן ולהסיק מכך מסקנות אופרטיביות, מראה על יכולת ניתוח אינטלקטואלית, שרק בודדים ניחנים בה. תשובתה של רחל לאותו רשע או לשכנות: "יודע צדיק נפש בהמתו" מורה, שהיא סומכת על הקשר הרוחני הקיים בינה לבין בעלה, למרות שנות הנתק הרבות. רחל הכירה את אופיו של ר' עקיבא על סמך התנהגותו כלפי הצאן בהיותו רועה, ועל סמך בסיס זה היא בטוחה, שיש ביכולתו, יכולת הצדיק, להכירה כשתצא להקביל פניו, גם אם לא תשאל בגד מהשכנות וגם אם יראנה בניוולה (בבהמיותה). תשובתה "יודע צדיק נפש בהמתו", היא ציטוט ממשלי, יב י: "יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי". אפילו אם לא הלכה רחל לבית המדרש ללמוד באופן פורמלי, למדה והטמיעה בתוכה את המעט שידעה. אף על פי שהיינו מצפים מאשה שלא עסקה פורמלית בתחום הרוחני, שנפשה תשוטט בסמוך לגשמיות ניתן לראות, שנפש רחל נטתה לרוחניות, והיא ביטאה זאת על ידי זלזול בפן הגשמי. (ברוריה ורחל - זו מול זו ברוריה ורחל הן שני טיפוסים שונים של הגשמה עצמית. ברוריה החליטה לנצל יכולתה האינטלקטואלית בלימוד והשתלבה בחיי בית המדרש כאחד הגברים, ואילו) רחל החליטה לשלוח את בעלה לבית המדרש במקום לממש עצמה בלימוד) . נראה, שאין יכולת להעדיף צורת חיים של האחת על פני זולתה. זכותן של רחל וברוריה כנשים וכבני אדם, להחליט אם הן רוצות לממש עצמן בתחום העיוני או בתחומים אחרים.) החלטתה של רחל לשלוח את בעלה ללמוד בבית המדרש, ולממש עצמה דרך בעלה, היא החלטתה החופשית, ואין לראותה בשל כך כפסיבית וכצייתנית; שכן ראינו שהתגלו בה תכונות הפוכות מאלו. (ההבדל בין ברוריה ורחל מתגלה באורח התנהגותן של שתי נשים אלו, כל אחת על סמך הדרך שבחרה לילך בה.) שתי הנשים נאלצו לעמוד בפיתוי או בלחץ, כלומר בסיטואציות שחכמים נזהרו להעמיד בהן את הנשים, משום שסברו ש"נשים דעתן קלה עליהן". הן אצל ברוריה והן אצל רחל, בעליהן היו עדים לבחינתן בעמידה בפיתוי, בלי שהן תהיינה מודעות לכך. ר' עקיבא היה עד בסתר, למה שהתרחש בין רחל, לרשע. ר' עקיבא שמע את קינטור הרשע על כך, שנשארה אלמנה חיה, והקשיב לתגובתה שנאמרה בלא שידעה על נוכחות בעלה; ומכך שאב את הרשות להמשיך ללמוד תורה. (גם ברוריה נבחנה על ידי בעלה בסתר בהסיתו את תלמידו לפתותה. למרבה הצער, היא נכשלה ולא עמדה בניסיון, ובכך הצדיקה את אבחונם של חכמים, שאמרו "נשים דעתן קלה עליהן, אף על פי שהיינו מצפים מלמדנית כברוריה, שתטמיע את לימודה העיוני בהתנהגותה ותעמוד בניסיון(. נמצא, שהעדפת רחל על פני ברוריה איננה בשל ההתנגדות למימוש האשה בתחום העיוני, אלא בשל ההתנגדות לגאווה המובילה לחטא, גאווה הבאה כתוצאה מהישגים בתחום העיוני. רחל מוערכת משום, ששימשה בהתנהגותה מודל לצניעות והפך מגאווה. רחל רוצה להתחתן עם ר' עקיבא בהיותו רועה משום, שהבחינה בתכונת הצניעות שבו. רחל צנועה בדרישותיה הגשמיות, ולכן יש ביכולתה לוותר על כספי אביה ולממש חתונתה עם אדם, שאינו מקובל על אביה. רחל מוותרת על חיי האישות עם בעלה ושומרת על צניעותה בכל שנות בדידותה, ולבסוף רחל משפילה עצמה בהידמותה לבהמה. כשרחל באה להקביל פניו של בעלה, מנסים תלמידיו לדחפה ולדחותה. גם בהתנהגות זו יש מעין התנשאות, הדומה להתנהגות ברוריה. ר' עקיבא מונע דחייתה באומרו לתלמידיו: "הניחוה. שלי ושלכם שלה הוא", ואינו מסתפק בזיהויה כאשתו. פירוש הדבר הוא, שר' עקיבא מעריך את פועלה ומסביר, שעובדת היות רחל היוזמת והתומכת בלימודיו היא שאפשרה בסיס לתלמודו, וליכולתו ללמדם דברי תורה. אם נפרש משפט זה על רקע מסקנת המאמר נוכל להוסיף ולומר, שר' עקיבא סבור ש"שלה" - הכרתה בערך הצניעות, היא הבסיס ל"שלי שלכם". הכרתי והכרתם בערך הצניעות. כאן לימדנו ר' עקיבא, שכל לימוד שתשתיתו היא הצניעות - שרחל עשתה אותה נר לרגליה - מונע את האדם מלגלוג ושומר אותו מן החטא.

 

[יש כזה שם???]

מסכת נדרים דף נ עמוד א1




ר' עקיבא התקדשה לו בתו של (בר) כלבא שבוע. שמע (בר) כלבא שבוע והדירה הנאה מכל נכסיו. הלכה ונישאה לו.2 בחורף היו ישנים במחסן תבן. היה מוציא (ר' עקיבא) את התבן משערותיה. אמר לה: אם היה לי (כסף) הייתי נותן בראשך ירושלים של זהב.3 בא אליהו ונדמה להם כאדם וקרא, דפק, על הדלת, אמר להם: תנו לי מעט תבן, שילדה אשתי ואין לי דבר להשכיבה עליו. אמר לה ר' עקיבא לאשתו: ראי איש שאפילו תבן אין לו.4




אמרה לו: לך, היה בבית הרב. הלך (ועסק בתורה) שתים עשרה שנים לפני ר' אליעזר ור' יהושע. בסוף שתים עשרה שנה בא לביתו.5 שמע מאחורי ביתו שאמר רשע אחד לאשתו (לרחל): יפה עשה לך אביך. חדא, שאין הוא דומה לך!6 ועוד, הניח אותך אלמנה כל השנים הללו! אמרה לו: אם הוא שומע לי, שיהיה שם עוד שתים עשרה שנה אחרות. אמר: הואיל ונתנה לי רשות, אחזור לאחורי. חזר והלך והיה (בבית המדרש) שתים עשרה שנים אחרות. בא ועשרים וארבעה אלפי זוגות תלמידים (עמו). יצאו הכל לקבל פניו, ואף היא עמדה לצאת לקבל פניו. אמר לה אותו רשע: ואת להיכן? אמרה לו: "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב י). באה להיראות לפניו, והיו חכמים דוחים אותה. אמר להם: הניחו לה, שלי ושלכם שלה הוא. שמע (בר) כלבא שבוע, בא ונשאל על נדרו שיתירוהו והותר.7




תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק ו הלכה א




מעשה בר' עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אותה אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה. הלכה ואמרה לפני בעלה. אמר לה: כך היית עושה [=כך עשית] לי כמו שהייתה עושה לו, שהייתה מוכרת צמת [שער] של ראשה ונתנה לו והוא לומד תורה?8

 

[חגי פאהן]

פסחים מט ע"ב
תניא אמר רבי עקיבא "כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". אמרו לו תלמידיו "רבי, אמור ככלב", אמר להן "זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם".