דיון מטרות הכתיבה

  • הוסף לסימניות
  • #61
את צודקת, ולא.
אני לא מדברת על אמנות, באמת שלא.
כמה דרישות סף לספר -
שיהיה אמין,
שיביא משהו - שיהיה שינוי בין הכריכה הקדמית לאחורית
שתהיה סביבו עבודת מחקר ואל סתם שטויות לא יודעת מאיפה
שיהיה הגיון
שתהיה עריכה, לפחות לשונית ותחבירית אם לא עריכה תוכנית
ואין את זה, אין.
וזה שיש כל כך הרבה ספרים שלא שווים את הנייר גורם לפיחות בספרים הטובים כי הם פחות רווחיים כבר.
אלו ציפיותייך מספר קריאה, אבל לא מספר מתכונים.
כך בדיוק ציפיותיהם של אנשים אחרים מספר קריאה הן:
שיהיה כתוב באותיות של עברית (לאו דווקא כתיבה תקנית).
שיהיו בו מילים בין הכריכה הקדמית לאחורית (ולאו דווקא שינוי).
שיהיה כתוב בו דברים שהקורא לא יודע אם הם נכונים או לא.
יש אנשים שהיגיון ואמינות לא עומדים בראש מעייניהם...

בכלל, לדעתי, "קהל יעד" זו מילת מפתח בנושא.
כאן אנחנו קהל יעד של כותבים. כאלה שרואים את העולם דרך משקפיים מסויימות מאוד.
יכול להיות שאנשים שעיקר עיסוקם הוא בפיזיקה תיאורטית, לא רואים סיבה שיהיה קשר בין הטקסט הנקרא ובין העולם בו הם חיים, למשל.
כן, אנחנו רגילים לחשוב שהעולם המדומיין שלנו צריך להיות תואם לעולם האמיתי ברמה כזו או אחרת. וכן, כך הגדרנו "כתיבה טובה". אבל יש אנשים שזה פשוט לא מעניין אותם, לא רלוונטי לאופן החשיבה שלהם.
ועבורם קיימים ספרים שיש בהם רצפי מילים חסרי היגיון ועומק.

אנחנו יכולים להחליט שכתיבה זו אומנות, ורק למי שמבין בכיתה יש זכות להחליט מהו ספר ששוה קריאה ומהו ספר שלא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב.
אבל הקהל יצביע למי שיבחר להצביע.
ואם אנשים מעדיפים לתלות בבית ציור סתמי ולא יצירות של ואן-גוך - זו בחירה שלהם, הם שילמו עליה. ולאומנים אין שום דרך לשכנע אותם שעדיף להם לתלות דברים אחרים.
דמוקרטיה, בקיצור. שלטון העם.
סורי, אבל אני לא מבינה למה קונים אותם בהמוניהם.
איך אומר הפתגם?
"אתם הנורמליים, אבל אנחנו הרוב..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
בואו נסכם את כל הבלגן:

עובדה א':
כמו פירמידה, ככל שרמת הספר עולה, כך היא פחות נראית על מדפי הספרים.
עובדה ב':
רמת הקהל בענייני ספרות היא כמו פרמידתינו.
---
דעה א':
המטרה הרצויה לסופר בכתיבת ספר היא לכתוב ספר שמבטא את היכולות והדעות שלו כסופר וכאדם. (אמנות)
דעה ב':
המטרה בלה בלה היא להתפרנס ממלאכתו. (אומנות)
---
מדוע ישנם בכלל סופרים שכותבים ברמה של 'תחתית הפירמידה'?
קונספירציה א': (פחות קונספירציה, יותר מציאות)
על פי דעה א', סופרים כותבים על פי רמתם, ולכן ייתכן שספר מסוים יסומן בעיניכם בתחתית הפירמידה, אך למעשה הוא פשוט אמנות ולכן אתם ספציפית לא מתחברים אליו.

קונספירציה ב':
ע"פ דעה ב', מכיוון שמטרתם להתפרנס נטו, הספרים מיועדים ל"פשוטי העם" והרמה בהתאם.

קונספירציה ג':
ע"פ דעה ב'+א', (קודם ב' ואז א') סופרים מזלזלים באינטליגנציה של הקורא, לא מעבירים שום ביקורת ספרותית וראויה על הספר ולכן הספרים נראים כפי שהם נראים.

לסיכום:
לסופר-
ההמלצה הרווחת היא שכשאי מי מכם יחפוץ להוציא לאור את ספרו (שהוא כמובן הספר הכי נדיר עלי אדמות), שיעשה טובה לאנושות, יעביר עליו ביקורות ספרותיות וכיוצא בזה.

לאזרח התמים- תקנו ספרים, תשתדלו להנות, תבקרו ותתלוננו אם זה מה שעושה לכם טוב, וכשאתם קוראים, תזכרו שמישהו עמד מאחורי הספר וטרח עליו (לפחות לפי קונספירציה א') .
אה, ועוד משהו: אל תקראו בחושך, זה יכול להעלות לכם את המספר במשקפיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אני אסביר את עצמי.
הנקודה שמפריעה לי היא לא שיש ספרים כאלו בחנויות, אלה שהם הרוב. אפשר להתווכח עם מה שכתבה @הגיבן (ת) , שעם הרוב היה טוב, לא היו ספרים טובים. אבל בכל זאת לדעתי, אפשר לבחון לפי ממוצע את רמת ההציע בשוק.
ומה שאפילו יותר מפריע לי, זה שציבור שלם(!!) קונה את הספרים האלו ואוכל את האוכל הלא-טעים בתאבון, רק כי זה מה שהוא מכיר.

ואני שואלת, למה??
אולי אני ענינת טעם באופן קיצוני, אבל יש רק 2 סופרים (!!) שאני מעריכה בתחום המקצועי-אומנותי. זה קצת הזוי. אפילו בשבילי, לא?

ובואו נדבר על עוד משהו.
קורסים של כתיבה (יוצרת, אם תרצו). נרשמתי לכמה ועזבתי כבר בשיעור הראשון כי הבנתי לאיפה זה הולך. לא באה להתנשא, אבל לפעמים הרגשתי שהידע שלי גדול משל המרצה. עמלתי על הידע הזה המון זמן ונסעתי בשביל זה ממש רחוק, אז זה לא שאני יותר טובה מהם בשכל, פשוט השקעתי בזה שנים.

זה באמת כואב לי, כי מדובר על מליון(!!!) איש, והרף נשאר איפה שהוא. אני לא מסתכלת על הספרים בחנויות, אני מדברת על הספרים בבתים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אולי אני ענינת טעם באופן קיצוני, אבל יש רק 2 סופרים (!!) שאני מעריכה בתחום המקצועי-אומנותי. זה קצת הזוי. אפילו בשבילי, לא?
בכלל לא הזוי.
זה היה הזוי אם זה היה אחרת,
עיין ערך פרמידה;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
אולי אני ענינת טעם באופן קיצוני, אבל יש רק 2 סופרים (!!) שאני מעריכה בתחום המקצועי-אומנותי. זה קצת הזוי. אפילו בשבילי, לא?
מה את רוצה לומר בזה?

אגב, את מדברת על ספרות חרדית דווקא? (כי דיברת גם על הארי פוטר. זה שני סופרים חרדים או בכלל?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
חייבת חייבת לציין!
לא באתי להגיד שכל הסופרים דפוקים ונוראיים, או שחבל על העבודה שכתבו את הספרים.
מה שהתכוונתי להגיד זה שמרגיש לי כאילו יש תקרת זכוכית שהספרים לא שוברים, כי נראה שפשוט אין צורך.
הבעיה בעיניי, היא לא בסופרים, היא בקוראים.


סליחה אם נשמעתי מזלזלת, לא זו הייתה הכוונה שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
כמו פירמידה, ככל שרמת הספר עולה, כך היא פחות נראית על מדפי הספרים.
לא נכון! ספרים של רותי קפלר, חיים גרינבוים ו-מ. קינן הם המצויים ביותר במדפי הספרים (מבחינת הספר הנמכר).
רמת הקהל בענייני ספרות היא כמו פרמידתינו.
הנ"ל הוא ההוכחה שלא!
וההסבר מדוע רוב הספרים לא טובים, זה שיש מליון אנשים שחושבים שהם סופרים וכל אחד מוציא ספר יותר גרוע מהשני, ולכל אחד יש כמה קונים תמימים (שלפעמים זה גם מעודד אותו להוציא ספר נוסף). ולפעמים יוצא שגם סופר לא כשרוני, קולע לטעם הקהל עם ספר פחות טוב.

למה להפריע לזה? אנחנו נמשיך לקנות (ולכתוב, הלוואי) איכותי. וכל השאר, תנו לגלגל הזה להמשיך להתגלגל למה להיות רעים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
לא נכון! ספרים של רותי קפלר, חיים גרינבוים ו-מ. קינן הם המצויים ביותר במדפי הספרים (מבחינת הספר הנמכר).
זה שיש מליון אנשים שחושבים שהם סופרים וכל אחד מוציא ספר יותר גרוע מהשני,
א. סתרת את עצמך.
ב. דיברתי על הספרים בחנויות הספרים ולא בפועל על מה שקיים אצלינו בבתים.
ג. אם לא שמת לב, מנית לי 3 סופרים......... יש עשרות!!!! אם לא מאות!!! לא כולם 'זוכים' להוציא ספר, חלקם כותבי טורים וסיפורים בעיתונים, אבל זה בדיוק מה שהתכוונתי- מהטופ של הטופ יש מעט.

ו... בואו לא נתקטנן על המילה. קחו את הרעיון הגדול. לא לקרוא שתי מילים ולהידלק:rolleyes:

תנו לגלגל הזה להמשיך להתגלגל למה להיות רעים?
לאזרח התמים- תקנו ספרים, תשתדלו להנות, תבקרו ותתלוננו אם זה מה שעושה לכם טוב, וכשאתם קוראים, תזכרו שמישהו עמד מאחורי הספר וטרח עליו
פעם הבאה להקשיב עד הסוף
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
ואני לא מבינה למה אנשים משלמים כדי להכנס למבוך אימה.
ולדעתי הוא לא נוצר להנאת הציבור אלא נטו כדי להרוויח. אבל מה זה אכפת למי שכן נהנה מזה.

אולי אני חושבת שאלו אנשים פחות רגישים, או בעלי טעם יותר פשוט, אבל למה השלילה והזלזול?
"מבוך האימה" זה סיפור מסוים? כי אני לא מכירה. אם את מדברת על ז'אנר - כל ז'אנר מעורר רגשות ייחודיים משלו. הסיפור מציף את הרגש הזה, וכך מעניק לקוראים פורקן. הקוראים שנמשכים לז'אנר, הם כאלה שהרגשות האלה מודחקים אצלם. או כאלה אם ראש מספיק גדול כדי להכיל את הטעם של אנשים שונים מהם.

דעה א':
המטרה הרצויה לסופר בכתיבת ספר היא לכתוב ספר שמבטא את היכולות והדעות שלו כסופר וכאדם. (אמנות)
דעה ב':
המטרה בלה בלה היא להתפרנס ממלאכתו. (אומנות)
דעה ג'
המטרה הראשית של סופר היא לספק את הרצון של הקהל שלו! ולא את עצמו!

סופר שכל כך שקוע בעצמו שהוא בטוח ש-א אני צריכה לשמוע מה יש לו להרצות לי ב- מעניין אותי בכהו זה האם הוא מצליח להגשים את עצמו, הוא ג- הסופר האחרון שיקבל את הכסף שלי. (אבל יפה כתבת)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #71
"מבוך האימה" זה סיפור מסוים?
זה איזשהו אטרקציה, אולי כמו מערת שדים. סתם פרסומת שצצה לי במח עכשיו. אבל מה שאמרת בהחלט יכול להתאים גם אם זה לא ספר אלא חוויה מוחשית : )
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
א. סתרת את עצמך.
לא סתרתי, כתבתי מבחינת הנמכר ביותר!
ב. דיברתי על הספרים בחנויות הספרים ולא בפועל על מה שקיים אצלינו בבתים.
תקראי שוב זה מה שהסברתי, שהחנות מלאה בספרים של אנשים, שהם לא סופרים! מי חייב אתכם לקנות?
ג. אם לא שמת לב, מנית לי 3 סופרים........
הם היו דוגמא לסופרים טובים, ידוע לי שיש עוד המון! ואת הטופ אנו קונים.

אני פשוט הסברתי, שזה לא שאנשים קונים ספר לא טוב בכמויות, אלא פשוט יש המון 'סופרים' ופעם ב... יש תמימים שקונים.

ולגבי ה"להקשיב עד הסוף" מתנצל! אבל לא התאפקתי, זה היה נראה לי קצת זלזול, אבל כנראה שטעיתי.

כולנו סוברים אותו דבר כנראה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #73
יש תקרת זכוכית שהספרים לא שוברים,
הבעיה היא שיש כאלו שכותבים, ונהנים מהכתיבה, אבל לא רואים שום צורך או חסרי יכולת כלכלית להוציא את כישרונם, יכולתם וספריהם לאור.
אם כי לא חסרים ספרים מצויינים ומשובחים בשוק.

המטרה הראשית של סופר היא לספק את הרצון של הקהל שלו! ולא את עצמו!
ושוב חזרנו לנקודה הזאת.
זאת לא עוד דעה, אלא זוהי למעשה דעה ב' בשינוי אדרת.
זה העניין: קראו נא סופרים נכבדים את כותרת האשכול: "מטרות הכתיבה"
אם מטרת הכתיבה היא כפי שאמרנו בדעה ב'- להתפרנס נטו, וודאי שיוצא מכך שמטרת הסופר היא לרצות את הקהל.
ומכאן יכולים לקרות 2 דברים:
או שהסופר יהיה מספיק מוכשר כדי לקלוע בדיוק לטעם של רוב האנשים בקהל - גם אם לא של עצמו.
או שהוא לא יצליח, ויעשה את זה בצורה גרועה שתהרוס גם ההנאה של עצמו.

לדעתי זה בעיה של לשון הרע להזכיר בפועל שמות של סופרים, אבל עולה לי לראש סופרים וסופרות שכותבים ספרים מקוריים ויחודיים בדרכם שלהם. אולי לא כולם מתחברים, ולכן הקהל שלהן שונה, אבל אני רואה בזה יופי, והיחודיות הזאת קונה אותי....
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
אם מטרת הכתיבה היא כפי שאמרנו בדעה ב'- להתפרנס נטו, וודאי שיוצא מכך שמטרת הסופר היא לרצות את הקהל.
איני מסכימה מסיבה זו: יש לי ההרגשה שמדובר בנרקיסיזם. הצרכים שלו חשובים יותר מהצרכים של הקהל. יש לי צורך להגשים את עצמי. יש לי צורך ללמד את הקהל משהו שחשוב בעיני. יש לי צורך לחנך את הקהל מהו אומנות ורמה. וגם הכי תמים, אני צריך כסף.

וודאי שיש לאמן מניעים אישיים, ואין סיבה להתעלם מהם. אבל זה פחות חשוב מהרצונות והצרכים של הקהל.

סופרים שאני אוהבת אומרים: אני רוצה לשמח אנשים. אני רוצה לגרום להם לצחוק. אני רוצה לתת להם רגע של הנאה. סיפור קם לתחייה כשיש חיבור בין הסופר והקהל, וצריך להיות לסופר אכפת מזה הרבה יותר מאשר את עצמו. יש דרכים פשוטות יותר להרוויח יותר כסף, ויש דרכים ישירות יותר להרצות ולהסביר וללמד. והקהל יודע מהו אומנות ורמה פי אלף יותר מכל סופר שהוא... שייקספיר, לצורך הדוגמא, נקרע לגזרים בפי סופרים ומבקרי ספרות בני זמנו. מי החייה את הסיפורים שלו עד ימינו? הקהל. קהל שקורא הוא קהל משכיל וחכם ואינטליגנט. אפשר לכבד בבקשה?

תצלו סופרים בגלל רמה וכתיבה ומה שרק תרצו - אבל יש מהם שניכר עד כמה הם מכבדים, אוהבים, וקשובים לקהל שלהם. ובעיני זו סיבה יפה מאוד לקנות את הספרים שלהם בהמונים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #75
בעז"ה

לא אוהבת את הדעה שמתגבשת פה שהציבור מטומטם...
הדעה הזו אף פעם לא נכונה. הציבור לא מטומטם. תמיד יצירות טובות יותר יצליחו יותר, ולטווח ארוך יותר.

אני כן מזדהה עם התחושה של נועה לבין. הרמה של הספרות החרדית לא מגיעה לרמה המשקיענית, המפחידה בכמות המאמץ שהיא דורשת, של הכתיבה, העריכה וההוצאה לאור בחו"ל (וגם פה, בשוק המקביל אלינו של האחים סטימצקי וצומת ספרים).
אני חושבת שאחד מהגורמים לכך הוא הרף הספרותי. הרף אליו ספר חייב להגיע כאן בבני ברק בכדי להצליח, כלומר- א. לצאת לאור וב- להימכר, הוא אכן פחות גבוה מבניו יורק. ולדעתי זה משתי סיבות עיקריות: א. יש כאן פחות תחרות. תחרות מגביהה את הרף, הן של הכתיבה והן של העריכה. ב. אכן, הציבור כאן מסוגל להכיל ספר שערוך פחות טוב, כל עוד יש בו נושא מעניין שניתן לגלגל עליו שיחות סלון עם הגיסות.
בסופו של דבר, לא משנה מה הסיבות, ההבדל הספרותי בהחלט יכול לתסכל את אלו שקראו גם את בני ברק וגם את ניו יורק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
אפשר לכבד בבקשה?

יש סופרים שאפשר לצלות אותם בגלל רמה וכתיבה ומה - אבל ניכר עד כמה הם מכבדים, אוהבים, וקשובים לקהל שלהם. ובעיני זו סיבה יפה מאוד לקנות את הספרים שלהם בהמונים.
וודאי מה השאלה בכלל
הויכוח על כך עקר מכל וכל
מה שכתבתי לעיל הינו סיכום של הדעות שנאמרו בו
וממש ממש ממש לא הדעות האישיות שלי
ניסיתי לעשות קצת סדר בדברים- אבל בסופו של דבר רק עוררתי מהומות.....

אז עזבו,
לא אתם תשנו את העולם.
תנו למגדל פיזה להמשיך לעמוד נטוי, כי הוא עדיין עומד על תילו.
והוא יפהפה כמו שהוא.
יעידו מיליוני התיירים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
בעז"ה

לא אוהבת את הדעה שמתגבשת פה שהציבור מטומטם...
הדעה הזו אף פעם לא נכונה. הציבור לא מטומטם. תמיד יצירות טובות יותר יצליחו יותר, ולטווח ארוך יותר.

אני כן מזדהה עם התחושה של נועה לבין. הרמה של הספרות החרדית לא מגיעה לרמה המשקיענית, המפחידה בכמות המאמץ שהיא דורשת, של הכתיבה, העריכה וההוצאה לאור בחו"ל (וגם פה, בשוק המקביל אלינו של האחים סטימצקי וצומת ספרים).
אני חושבת שאחד מהגורמים לכך הוא הרף הספרותי. הרף אליו ספר חייב להגיע כאן בבני ברק בכדי להצליח, כלומר- א. לצאת לאור וב- להימכר, הוא אכן פחות גבוה מבניו יורק. ולדעתי זה משתי סיבות עיקריות: א. יש כאן פחות תחרות. תחרות מגביהה את הרף, הן של הכתיבה והן של העריכה. ב. אכן, הציבור כאן מסוגל להכיל ספר שערוך פחות טוב, כל עוד יש בו נושא מעניין שניתן לגלגל עליו שיחות סלון עם הגיסות.
בסופו של דבר, לא משנה מה הסיבות, ההבדל הספרותי בהחלט יכול לתסכל את אלו שקראו גם את בני ברק וגם את ניו יורק.
בגדול אני מבינה את מה שאת אומרת. אבל דיברתי עם עורך של מו"ל בניו יורק, ומסתבר שהסיפור שם אינו מאוד שונה. ערך הדפוס ירד, יש מגוון דרכים לצאת לאור, ולא ממש משנה להם איזה זבל הם ידפיסו בחצי מהדורה. אני חושבת שמי שבאמת קורא הרבה ספרים חיצוניים - ולא רק את המעט הפופולאריים שהסתננו לארץ - יודע בדיוק על מה אני מדברת.

בעיני עיקר התסכול נובע מהתחושה ש"נגמר לי מה לקרוא" - בשוק קטן יותר יהיה לי פחות דברים שמתאימים למה שאני מחפשת. לאו דווקא עניין של רמה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #78
וואו, מוכרחה לציין שזהו הדיון המרתק ביותר שקראתי פה בפורום,
התענגתי על כל תגובה.
ביננו את כמות הסופרים המוצלחים בציבור שלנו אפשר למנות על האצבעות,
ושאלה גדולה מה הסיבה לכך.
הרי יש כ"כ הרבה מוכשרים, יצירתיים וחכמים (כיום אולי יותר מכל מגזר אחר)
אז מה זה?
אשמת הציבור?
הקלות בה ניתן להדפיס ספר?
העצלות שלנו להשקיע?
חוסר בחשיפה לתוכן איכותי? (של הסופרים ושל ציבור הקוראים)

מעניין מה דעתכם, אבל לי יצא לקרוא כמה ספרים שנקראים היום 'רבי מכר' והם רחוקים מאוד מכתיבה מקצועית, תוכן ורמה.

@נ. גל תודה איזה יופי של דיון רקחת לנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
לא חושבת שמדובר בבעיה נקודתית בציבור שלנו.
זה הידרדרות תהליכית כלל מגזרית וציבורית
שנובעת מהקלות של הוצאת ספר לאור.
הסיבה שהספרים החיצוניים שאנחנו מכירים הם טובים זה פשוט בגלל שלא שווה להתלכלך על ספר לא שווה, חראשו?...
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
וואו, מוכרחה לציין שזהו הדיון המרתק ביותר שקראתי פה בפורום,
התענגתי על כל תגובה.
ביננו את כמות הסופרים המוצלחים בציבור שלנו אפשר למנות על האצבעות,
ושאלה גדולה מה הסיבה לכך.
הרי יש כ"כ הרבה מוכשרים, יצירתיים וחכמים (כיום אולי יותר מכל מגזר אחר)
אז מה זה?
אשמת הציבור?
הקלות בה ניתן להדפיס ספר?
העצלות שלנו להשקיע?
חוסר בחשיפה לתוכן איכותי? (של הסופרים ושל ציבור הקוראים)

מעניין מה דעתכם, אבל לי יצא לקרוא כמה ספרים שנקראים היום 'רבי מכר' והם רחוקים מאוד מכתיבה מקצועית, תוכן ורמה.

@נ. גל תודה איזה יופי של דיון רקחת לנו.
לדעתי הסיבה היא שאין כל כך איפה ללמוד כתיבה ברמה (יותר נכון - בניית סיפור ברמה) בציבור שלנו.
יותר מזה - אין בכלל מודעות לכך שצריך ללמוד בכלל. ומי שלא לומד, כלל לא יודע שחסר לו משהו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

החלטתי לקפוץ למים 🐋 ולרענן תקציר ופרקים ראשונים למשהו אפשרי לקריאה.
אשמח שתכתבו ביקורת מכל סוג שהוא (למעט קיצוץ כנפיים "אתה כותב נורא והסיפור שלך גרם לי לצמרמורות שיעמום" ;) ), כל הערות והארות על בוסריות הכתיבה ופיסוק לקוי תתקבלנה בברכה. (אם כי את השינויים אערוך בעיקר אצלי).
ו....כמובן! קצת עידוד ותמיכה לכותב, לליוויתן הכחול ולגיבורי הסיפור לא תזיק.
(אם אין ביקוש לסיפור אשמח גם שתכתבו לי, הוא בסך הכל נכתב בהשראת כל הספרים בסגנון הזה עד שלא נותרה לי 'ברירה' וכתבתי גם).
תדירות הפרקים לא תהיה צפופה, אבל נקווה לשמור על התמדה (לפחות בהתחלה!).
אז, חלא'ס בירבורים, פמפמפם! חצוצרות! שטיח אדום! קבלו את.... הפרק הראשון!

מאזן כוחות

פרק 1

עבר. תשע שנים אחורה. אחת מערי המרכז :




הוא הלך ברחוב. לא מבין למה בכלל הסכים לעצמו לצאת החוצה. הוא משוגע. בכל רגע עלול מישהו לגשת אליו. מי יודע אם זה לא הבחור לבוש השחורים שצועד במדרכה ממול.

הוא הגיע לסוף הרחוב במהירות, פונה בכיכר ימינה לכיוון רחוב פני יהושוע.

רגליו נעות בקצב מוגבר, כמעט רצות. הוא לא מצליח ולא רוצה לעצור אותן. משהו נשבר בתוכו. הוא לא יכול יותר עם המתח הזה. אולי צוות שלם הוקפץ בניסיון ללכוד אותו, ואולי הוא סתם מדומיין ואיש לא יודע שהוא קיים.

טכנית, הוא הכליל יותר מדי. ההורים והאחים שלו בטוח מודעים לקיומו והוא יכול לספור עוד כמה אנשים שמכירים אותו במידה כזו הוא אחרת.

הוא הניע את ראשו בחדות, מסיט את המחשבה הלא חשובה הצידה. הוא צריך להתרכז. לבדוק שלא עוקבים אחריו או לחילופין, לבדוק שלא הפך לפרנואיד.

יכול להיות שהוא יכול להירגע.

הרי המחשב הושמד, והוא רכש אותו דרך הספק שמוכר בשחור לאיתן, הוא שילם במזומן בלי לראות קבלה. מן הסתם הוא לא היחיד שקונה בשחור מהאיש והדגם של המחשב היה די נפוץ. לא אמורים לעלות עליו. הוא בעצמו כל כך נבהל כשהבין מה עשה, פעל במהירות מבלי לחשוב על ההמשך בכלל. העיקר לא להתגלות. יהיה כל כך טיפשי להרוס את חייו עכשיו, ובצורה כזאת.

הוא הגיע כבר לקצה השכונה נוחת מתנשם ומתנשף על ספסל עץ מקולף, מוחה את זיעתו. מבטו שוטט כה וכה, אין איש באזור. מעולה. זה באמת אזור מבודד יחסית. בבין הזמנים הוא שוקק חיים, עמוס במשפחות מרובות ילדים המשכנעות את עצמן כי החורשה הקטנה והמוזנחת, שעדיין לא ברור איך לא פינתה את מקומה לגורדי שחקים, היא אטרקציה של ממש.

הזיכרונות בהקשר הזה מעלים לו חיוך מריר. הוא לא סובל את המקום הזה.

קודם כל להירגע. הוא באמת אימפולסיבי מדי. גם בהסתתרות, וגם ביציאה החפוזה הזו החוצה.

ממה בעצם הוא חושש?

הוא נאנח. כל מה שהוא יודע על מי שאולי רודף אחריו מגיע מספרי המתח שאושי אחיו צובר לעצמו בהנאה.

לא בטוח בכלל שזה אמין. זאת אומרת, ממש בטוח שלא.

הוא נשך את שפתיו.

כן יש לו ממה לחשוש. הסופרים תמיד מודים בסוף הספר לאנשי הצללים שהם לא יכולים להזכיר את שמם, על המידע האמין והמועט שחלקו איתם. לא רק הספרות החרדית מוצפת בספרי מוסד ושב"כ כל יכולים, גם בספרות החילונית קיימים ספרים רבים כאלה. עוד לפני שעף בפעם הראשונה הוא הספיק לקרוא כמה מהם.

משהו מכל זה חייב להיות נכון.



###



הווה. אי שם במעמקי הים התיכון. הסוכנות. בסיס 301 :




"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" קווין התעצבן.

"לא הסברת לי למה זה קשור אלינו, למה זה לא בטיפול של המוסד? אנחנו בכלל לא אמורים להיחשף לזה!" אריאל חש חוסר אונים. מבקשים ממנו בקשה הזויה לחלוטין. מילא הזויה, המטרה של המשימה מעורפלת, משהו שמריח כמו משחק מסוכן נודף פוליטיקה מצחינה.

"זה מאוד. מאוד. קשור אלינו" קווין בולע אוויר. יש לו דם חם "ואם תתבונן קצת במקום לקפוץ למסקנות, תוכל לראות שאתה מצוות עם עוד חייל משלנו לכמה חברה מהמוסד. מדובר במבצע חשוב עם מטרות משותפות, הרבה גורמים ביטחוניים מעורבים פה"

"מ''ם! אתה עדיין לא נותן לי סיבה הגיונית אחת! הכל פה מאוד מעורפל ולא ברור, גם המידע שהבאת לי," הוא מטיח את הטאבלט הקטן על השולחן "זה רק סיבובי מילים! בפועל אין פה כלום. לא מה אנחנו עושים, לא למה אנחנו עושים, לא שום דבר! רק קשקוש אחד שלם. אני לא מוכן לזה"

קווין נאנח. לבן אדם הזה יש חיישנים. זו הסיבה שהם רוצים אותו למבצע הזה, אבל זו גם הסיבה שהוא לא מוכן לצאת אליו. בעיה.

אריאל נעץ מבט חודר במ''ם שלו, נותן לו להתבשל בתוך עצמו. הוא מכיר אותו. תיכף יגיע שלב ההסברים לו הוא מחכה.

כמו בתחזית מדויקת מראש, קווין פולט עוד אנחה. אין לו ברירה. הוא צריך לספר לו.

"תראה, אריאל. המידע שאנחנו צריכים להשיג, לפי הערכות המודיעין, קשור בעיקר אלינו. אבל כמו שאתה יכול להבין לבד, בגלל שהפעולה הנוכחית היא באחת ממדינות כדור הארץ, המוסד עשה שרירים כדי לנכס אותה לעצמו. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לסיכום של שיתוף פעולה, וציוות של שני חברה משלנו. לוחם, ואיש סייבר ומודיעין"

"בסדר הבנתי איך זה קשור אלינו. לא הבנתי, איך זה קשור אלי. למה דווקא אני? לפעולה כזו אתה יכול לקחת את אחד החדשים, אלו שסיימו את הטירונות לאחרונה. אני יכול להביא לך כמה שמות שיצלחו את הדבר הזה בלי למצמץ"

"אריאל, אנחנו לא יודעים מה רמת הטכנולוגיה שמשתמש בו האויב. חוץ מזה, לך יש הרבה מאוד ניסיון. יכול להיות שזה פיצוחים בשבילך, אבל היו''רים החליטו שאתה זה שיוצא למשימה הזו. יש לנו מעט מאוד ידע מקדים, ועדיף לנו להוציא את ההכי טובים, מאשר לגלות פתאום באמצע משימה שהטירונים שלנו לא יכולים להתמודד אתה. אתה מבין?"

"אם אני מבין? מה שהבנתי בסך הכללי זה, שאני יוצא לשמור שהצוות של המוסד לא יעשו שטויות. וגם בגלל, שאנחנו יודעים שהצוות שהם חיברו לנו יתוחקר על כל צורת החשיבה וההתנהלות שלנו. הם הרי רוצים ללמוד כמה שיותר על הסוכנות שאין להם יד ורגל בה. לכם אין דרך למנוע את זה, אז אתם רוצים לכל הפחות להרשים אותם. אני צודק?"

"בכל מילה" קווין תלה מבט מיואש בסוכן שלו. לפעמים הוא ממש לא יודע מה לעשות עם הבן אדם הזה.

"יפה. ואני לא מוכן לצאת למבצע הזה. אני מספיק שנים בסוכנות בשביל שלא אני אצא לשם"

"אין לך ברירה, אריאל. היו''רים כבר חתמו. אתה נפגש מחר בארץ עם צוות המשימה. את האימונים למבצע הזה אתם תעשו ביחד איתם בניהול המוסד. תתארגן. בלילה יבואו לאסוף אתכם"

"מה? אתה לא רציני" הבעתו של אריאל נדהמת ומלאת חוסר אמון. אין מצב שעושים לו את זה. אבל הם עושים את זה טוב. בטוח שדובר על המבצע הזה כבר חודשים, אבל הם מודיעים לו שניה לפני שהוא יוצא כדי למנוע התנגדות.



###



הווה. מטה המוסד. 4 קילומטר מנקודה אלמונית בכביש 6 לכיוון דרום :

"אני לא מבין"

"מה יש לא להבין?" אוהד התעצבן.

"לא הסברת לי מי זה בכלל החבר'ה האלה ולמה אנחנו מצוותים אתם? מה הסיפור? ובכלל, כל המידע על המשימה הזו מאוד מעורפל, מה קורה כאן?" ניתאי חש גרד קל בקצות האצבעות. זו משימה מוזרה, עם מטרה מוזרה ואנשים מוזרים. לא מתכון בדוק להצלחה.

"אוקי, עזוב את הקשקשת שאמרו לי להעביר לך. אמנם כרגע זה מוקדם מדי, אבל בכל מקרה מחר או מחרתיים אתה כבר תדע. אתה הולך להיות המפקד של צוות המשימה, השניים שבאים יהיו תחת פיקדוך והאימונים למשימה יהיו פה, תחת אחריותנו, כדי למנוע תקלים בשעת המבצע. לך כמפקד יש עוד מטרה, לגלות כל מידע שתוכל להוציא מהם כולל דרכי הפעולה שלהם בזמן אמת והארגון אליו הם משתייכים, ברור עד כאן?"

ניתאי מצמץ "הם לא ישראלים?"

"הם ישראלים. וזה מביא אותי לחלק הבא, המשימה שלכם. שני חברי הצוות שבאים מגיעים מה'סוכנות'. הם שלחו אלינו איש סייבר וביון ואיש שטח. עכשיו, מדובר בחבר'ה מוכשרים מאוד שלא עשו צבא או כל מסגרת מהסוג הזה ולרוב מגויסים מגיל צעיר, כך שהם כמעט ולא מכירים את העגה המבצעית המדוברת פה, תצטרכו לגשר על זה באימונים, ברור?"

כל שרירי פניו של ניתאי רטטו מחוסר נוחות, מה זה הדבר המשונה הזה שהנחיתו עליו? "מהסוכנות היהודית? מה הקשר?"

"מה?! מי אמר הסוכנות היהודית? אני מדבר על ה'סוכנות'!, לא שמעת עליהם אני מבין, מסתובבות עליהם עשרות קונספירציות במסדרונות המודיעין. הם סוג של אגדה שלא מאמינים שהיא קיימת, אבל הם אמיתיים. הם כמעט ולא קשורים לשום מוסד ממשלתי, בקושי ראש הממשלה מעודכן. וזה רק מה שאני יודע, בעיקר משמועות. בימים הראשונים אתם תתרגלו בכלל לעבוד בצוות, ואחרי זה תועבר אליך מטרת המשימה. ישירות מיאיר אגב, אני ממודר" סיים בחיוך מאולץ.

ניתאי הופתע ממשמעות המידע שנחת עליו והפיקוד על המשימה הזו הלך ודמה בעיניו למפלצת אימתנית. אין לו כוח לזה. "למה אתה ממודר? מה עד כדי כך רגיש?"

"אני לא חושב שהמשימה רגישה כל כך, ה'סוכנות' היא זו שרגישה. וזה כל מה שאני יכול לומר בנושא. החבר'ה משלנו שמצטרפים אליך: לביא, אדם, ינון ובן. מהסוכנות: אריאל הוא איש הסייבר והביון ונתי איש השטח. ברור?"

"כן המפקד. ברור."

"יופי" אוהד חייך, מכיר את הסוכן שלו "זה לא אמור להיות מסובך מדי ובערב ישלח אליך תדריך מלא יותר. בהצלחה" אוהד כבר הפנה את מבטו וידיו למחשב מסלק בכך את ניתאי שיצא מחדרו במילת פרידה כלשהי.

העסק הזה לא נראה לו בכלל. ושני סוכנים סנובים בצוות שלו גם לא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה