דרוש מידע יומן מסע של איש עם קוליטיס. מוזמנים להצטרף

[גרפיקאית לשעבר]

אני טיפה מבולבלת ממה שכתבת.
לפני שלוש שנים הייתי בבית חולים אחרי שהיה לי חום גבוה וכאבים בלתי נסבלים
הרופאים אמרו לי שיש לי קוליטיס, והטיפול הוא אנטיביוטיקה.
הם אמרו שזה כנראה יחזור על עצמו, אבל לפעמים זה פשוט חד פעמי.

לפי מה שכתוב פה אני מבינה שמדובר במחלה כרונית לא קלה בכלל,
האם מה שהיה לי לא היה קוליטיס? הרי אחרי אנטיביוטיקה שבועיים החלמתי וב"ה מאז לא אובחנתי שנית עם קוליטיס.
מדי פעם יש לי כאבי בטן חזקים אבל הם חולפים ולא קיבלתי טיפול נוסף...

חוץ מזה @קוליטיס עם חיוך אתה כותב מדהים!!!! השראה ממש!!!
ממש לאחרונה אובחנתי עם מחלה כרונית אחרת לחלוטין, ועכשיו נתקלתי ביומן שלך, והוא היה בשבילי חיזוק מדהים!!! יישר כוח גדול!!

קוליטיס כיבית היא מחלה כרונית לא קלה בכלל
קוליטיס לבד זה מונח שמתאר דלקת (itis) של המעי הגס (colon) שיכולה להיגרם מחיידק, פרזיט, וירוס, וכו... במקרה שלך כנראה שהיה מדובר בקוליטיס שנגרם ע"י חיידק ולכן הטיפול היה באנטיביוטיקה.

 

[ari1980]

קרובת משפחה שלי הייתה שנים רבות חולה בזה..אשפוזים. ניתוחים. מחוברת חודשים לtpn הכלללללל.
ברוך ה הגיעה למומחה שעזר לה לצאת מזה כבר 10 שנים נקיה ללא שום אשפוזים חיים רגילים. כמה לידות מאז. ב"ה ..
הלכה להשתלם בנושא כמה שנים כיום מנהלת קליניקה לתזונה נכונה להרבה סוגי מחלות עם התמקצעות מיוחדת לקוליטיס . ממש מצילה משפחות.
אם מישהו רוצה הפנייה אליה זה לדעתי יכול להציל אנשים. לנסות אף פעם לא מזיק.

רפואה שלמה לכולם.

 

[לא כמו כולם]

@קוליטיס עם חיוך כל הזמן ראיתי את האשכול הזה קופץ, ולא הבנתי למה...
החלטתי להיכנס להציץ.
ו...זהו. אני נרשמת לעקוב אחרי ההעלאה של הפרקים.
הכתיבה ממש סוחפת!!
מחכה לפרק הבא...

 

[סופר חיובי]

תשמע אתה כישרון כתיבה הצלחת להכניס אותי לסיפור שלך,
אבל בבקשה אל תתייאש,
רפוא"ש.

 

[chen chen]

וואו איזה סיפור חיים... קראתי בשקיקה את כל הפרקים עכשיו.
מחכה לראות את הספר בחנויות הספרים ....

 

[שעי'ה]

סיפור מאלף ממתין לפרק הבא
תחזיק מעמד!

 

[קוליטיס עם חיוך]

פרק י"ג

שבועיים חלפו להם ביעף.
וכבר עומד שוב בבית המרקחת ממתין לרמיקייד.

הפעם הבאתי איתי צידנית קטנה, מקבל את התרופה וממשיך לאשפוז יום.
נכנס ומרגיש קצת בבית, נדמה לי שאני מזהה את אחד ה'מוחמדים' מפעם שעברה.

ושוב אותו התהליך.
בדיקות. עירוי. המתנה. חיבור לעירוי. מנוחה של שעתיים בכורסה. שיחרור. נסיעה הביתה.

ולאחר חודש שוב.
בדיקות. עירוי. המתנה. חיבור לעירוי. מנוחה של שעתיים בכורסה. שיחרור. נסיעה הביתה.

לאחר שלושה טיפולים, ד"ר אבנרי מבקש לערוך בדיקות לעקוב אם יש תגובה חיובית.
מבקש הפניה מהרופא בקופה, עושה בדיקות ו...
מסתבר שהקוליטיס שלי לא מתרגשת מהרמיקייד.

אין שינוי.

מעדכן את ד"ר אבנרי בתוצאות, הוא מחליט להמשיך בכל זאת, בתדירות שונה קצת.
קובע תור לאשפוז יום.
מזמין רמיקייד.
לא. מסתבר שכיון שנערך שינוי בתכנית צריך לחדש את האישור לתרופה.
שוב, הרופא מבקש, ה'מחוז' מאשר.
מזמין שוב רמיקייד.

***​

בוקר רגיל של אמצע שבוע, יושב בחיידר ומקבל טלפון מר' זבולון.
ר' זבולון הוא יהודי נכבד בקהילה שלנו, שדעתו נשמעת בכל עניין שעל סדר היום,
גם אם אף אחד לא בקש לשמוע אותה...
ובעיקר ר' זבולון הוא אדם שאי אפשר לסרב לו. הן מחמת הכבוד והן מחמת היראה...

אני מופתע שהמספר בכלל מצוי באנשי הקשר שלי, ועונה לשיחה בסקרנות.
"כן. זה זבולון".
שלום עליכם הרב.
"תשמע, אינני רוצה לעכב אותך, אך משום אל תמנע טוב, חשבתי להתקשר מיד".
מסקרן...
"אז שמעתי ככה בחצי אוזן, אתה יודע, החצי השני כבר לא עובד כ"כ טוב... שמעתי שאתה סובל אפעס משהו בקיבה..."
כן, משהו כעין זה...
"ומעניין שבדיוק כשאני חושב עליך, התגלגל אצלי איזה עיתון, בו מדברים מד"ר מאוד חשוב, ד"ר חרז שמו, יש בעיתון תמונה, נראה ממש משלנו, הוא בקי בלמצוא תרופות לכל מחלה לפי שרשי השערות..."
אוי ווי
"תראה. אולי זה נשמע 'מופרך', אבל העיתון אומר שבשורשים של השַׂיירֶעס' יש ממש גילויים נפלאים... זה כתוב ככה במילים של אנגלית אבל ככה הבנתי ממשמעוס' הדברים.
ר' זבולון, אני ממש מעריך את המחשבה, אבל...
"אתה לא צריך להודות לי, רק תרשום המספר. ואל תשכח לספר לי איך היה...

כאשר אבדנו אבדנו.

ידעתי שאין לי ברירה. פשוט לא.
אם אני לא נוסע, יהיה פתאום דיבור בקהילה שאני לא דואג לעצמי וכבר היו כאלה שהזניחו, ובסוף האלמנה והיתומים נפלו על הקופה של צדקה...

בערב אני פוגש את חמי שליט"א והוא מספר ששמע מר' זבולון שסוף סוף נמצא הפתרון לקיבה שלי, הוא כ"כ שמח לשמוע, למרות שהיה ברור לו שמדובר במעיים בכלל...
נותרה לי רק ברירה אחת---

התקשרתי למספר מהעיתון.

המזכירה של ד"ר חרז מקבלת ממני פרטים, אני מנסה לדלות ממנה גם פרטים, אבל היא מסבירה שחבל על כל יום, צריך פשוט להגיע ולראות.

קובעים תור ליום שישי בבוקר, כך לפחות לא אפסיד עוד יום בחיידר.

***​

ה'מרפאה' של ד"ר חרז שוכנת בכפר פסטורלי בואכה בית שמש, חבר שעובד באזור מצרף אותי אליו. אני נכנס.
ריח מוזר באויר, אולי שיער חרוך... לא. משהו אחר.

על הקירות תעודות וקטעי עיתונות בצרפתית ובספרדית שם כנראה משבחים את הד"ר על התוצאות המדהימות שהשיג, אלא שאיני קורא שפות זרות ונאלץ רק לדמיין.

המזכירה מסבירה את התהליך, וגובה דמי ביקור (300 ₪ בלבד).
אני ממתין לרופא.

ד"ר חרז מכניס אותי פנימה. טוב, זאת לא מרפאה. זאת מעבדה.
הד"ר נותן הסבר על כוחו של שיער הראש ועד כמה שאפשר לגלות בשורשיו.
אני נותן פירוט על מצבי הרפואי, והד"ר מתחיל בטיפול.

מוריד את הכיפה. גוזר כמה שערות ממרכז הראש, ומכניס למבחנות.

אני יוצא להמתנה של כחצי שעה, וחוזר כדי לקבל תשובות.

"אז ככה. רואים בבירור שיש חוסר איזון במערכת החיסונית, ולכן יש צורך לאזן אותה.
יש לנו טיפות מיוחדות שאנחנו מכינים במעבדה, תקח אותם שלושה חודשים, ותחזור לביקורת".

יוצא. מאוכזב.
בכדי לדעת שהמערכת החיסונית שלי לא מאוזנת והיא תוקפת את עצמה, לא הייתי צריך להסיר את הכיפה בפני הד"ר. ול'טיפות מיוחדות' הפסקתי להאמין.

המזכירה ממליצה לי להזמין את הטיפות מרוקח מסויים בתל אביב שמייצר את הטיפות במיוחד עבורם, הוא מכין בדיוק לפי המרשם של ד"ר חרז ומביא לך עד הבית.

אני מתלבט.

המזכירה מדפיסה את המרשם שכתב הד"ר, בוחנת את המרכיבים, ואומרת: "אני רואה שחלק מהמרכיבים הם חמץ, אז אולי כדאי שתקנה רק אחרי פסח, כדי שלא תצטרך להפסיק באמצע טיפול..."

חסכה לי את ההתלבטות.
אנחנו עוד לפני פורים, והיא ממליצה להתחיל אחרי פסח...
ביציאה מהכפר אני קונה זר פרחים גדול לכבוד שבת.
לפחות שיצא משהו טוב מהנסיעה הזאת...

***​

בליל שבת אני ניגש לומר 'גוט שבעס' לר' זבולון, ולוחש לו:
"היום הייתי אצל הד"ר מהעיתון, תדע לך שאני כבר עכשיו מרגיש טוב יותר..."
"פלאי פלאים. ממש פלאי פלאים. תראה מה זה, בנאדם פותח עיתון, ככה בשביל לראות מי התארס, ומי הפסיק לעשן... ובלי כוונה מציל נפש מישראל..."

***​

אשפוז יום "ניצני ההחלמה"

מגיע שוב לקבל עירוי, התרופה אצלי, האחות מחפשת וריד ובינתיים מתעניינת בי ובמצבי, ואז פולטת---
"אה קוליטיס... גם לי פעם היה קוליטיס...."

מה??? היה?? חשבתי שזה משהו כרוני...
"כן, היה לי בעבר ועברתי ניתוח כריתת מעי, היום אני בריאה!"

'בום'
הפתעה בשבילי. פעם ראשונה שאני שומע שיש פתרון אמיתי לדבר הארור הזה.

יושב על הכורסא הקבועה שלי, מקבל את העירוי, ומחליט לרדת מיד אח"כ לגסטרו לברר מה זה הניתוח הזה.

***​

שעתיים חלפו, ירדתי למכון גסטרו ונכנסתי לדבר עם האחות המתאמת.
בחדרה ישב רופא צעיר וחביב מהמחלקה ושוחחנו יחד.
שאלתי "מה זה הניתוח שעליו שמעתי היום?"

האחות הסבירה שיש אפשרות לנתח במצב של קוליטיס קשה, להוציא את המעי הגס לגמרי וכך להפטר מהדלקת, אלא שהניתוח לא פשוט, מה גם שבאחוז לא קטן הדלקת עלולה לחזור גם לאחר הניתוח. ועושים אותו רק כשאין שום ברירה אחרת.

"ואני לא במצב שכבר אין ברירה אחרת?"
לא. ממש לא.

יוצא מהחדר, הרופא יוצא איתי.
"אני לא רוצה להתערב, אבל סתם בשביל הידע, שיהיה לך ברור שבסוף תעבור את הניתוח!
כי בדרך כלל לא מושכים דלקת חמורה יותר מ-10 שנים ואתה כבר מתקרב לשבע...
רק שעד הניתוח ינסו עליך עוד כמה תרופות...
אבל לא אמרתי כלום".

מאותו יום התחלתי לחלום על הניתוח. ספרתי חודשים ושנים. ראיתי אור בקצה העשור.

 

[שרינה]

פרק י"ג

שבועיים חלפו להם ביעף.
וכבר עומד שוב בבית המרקחת ממתין לרמיקייד.

הפעם הבאתי איתי צידנית קטנה, מקבל את התרופה וממשיך לאשפוז יום.
נכנס ומרגיש קצת בבית, נדמה לי שאני מזהה את אחד ה'מוחמדים' מפעם שעברה.

ושוב אותו התהליך.
בדיקות. עירוי. המתנה. חיבור לעירוי. מנוחה של שעתיים בכורסה. שיחרור. נסיעה הביתה.

ולאחר חודש שוב.
בדיקות. עירוי. המתנה. חיבור לעירוי. מנוחה של שעתיים בכורסה. שיחרור. נסיעה הביתה.

לאחר שלושה טיפולים, ד"ר אבנרי מבקש לערוך בדיקות לעקוב אם יש תגובה חיובית.
מבקש הפניה מהרופא בקופה, עושה בדיקות ו...
מסתבר שהקוליטיס שלי לא מתרגשת מהרמיקייד.

אין שינוי.

מעדכן את ד"ר אבנרי בתוצאות, הוא מחליט להמשיך בכל זאת, בתדירות שונה קצת.
קובע תור לאשפוז יום.
מזמין רמיקייד.
לא. מסתבר שכיון שנערך שינוי בתכנית צריך לחדש את האישור לתרופה.
שוב, הרופא מבקש, ה'מחוז' מאשר.
מזמין שוב רמיקייד.

***​

בוקר רגיל של אמצע שבוע, יושב בחיידר ומקבל טלפון מר' זבולון.
ר' זבולון הוא יהודי נכבד בקהילה שלנו, שדעתו נשמעת בכל עניין שעל סדר היום,
גם אם אף אחד לא בקש לשמוע אותה...
ובעיקר ר' זבולון הוא אדם שאי אפשר לסרב לו. הן מחמת הכבוד והן מחמת היראה...

אני מופתע שהמספר בכלל מצוי באנשי הקשר שלי, ועונה לשיחה בסקרנות.
"כן. זה זבולון".
שלום עליכם הרב.
"תשמע, אינני רוצה לעכב אותך, אך משום אל תמנע טוב, חשבתי להתקשר מיד".
מסקרן...
"אז שמעתי ככה בחצי אוזן, אתה יודע, החצי השני כבר לא עובד כ"כ טוב... שמעתי שאתה סובל אפעס משהו בקיבה..."
כן, משהו כעין זה...
"ומעניין שבדיוק כשאני חושב עליך, התגלגל אצלי איזה עיתון, בו מדברים מד"ר מאוד חשוב, ד"ר חרז שמו, יש בעיתון תמונה, נראה ממש משלנו, הוא בקי בלמצוא תרופות לכל מחלה לפי שרשי השערות..."
אוי ווי
"תראה. אולי זה נשמע 'מופרך', אבל העיתון אומר שבשורשים של השַׂיירֶעס' יש ממש גילויים נפלאים... זה כתוב ככה במילים של אנגלית אבל ככה הבנתי ממשמעוס' הדברים.
ר' זבולון, אני ממש מעריך את המחשבה, אבל...
"אתה לא צריך להודות לי, רק תרשום המספר. ואל תשכח לספר לי איך היה...

כאשר אבדנו אבדנו.

ידעתי שאין לי ברירה. פשוט לא.
אם אני לא נוסע, יהיה פתאום דיבור בקהילה שאני לא דואג לעצמי וכבר היו כאלה שהזניחו, ובסוף האלמנה והיתומים נפלו על הקופה של צדקה...

בערב אני פוגש את חמי שליט"א והוא מספר ששמע מר' זבולון שסוף סוף נמצא הפתרון לקיבה שלי, הוא כ"כ שמח לשמוע, למרות שהיה ברור לו שמדובר במעיים בכלל...
נותרה לי רק ברירה אחת---

התקשרתי למספר מהעיתון.

המזכירה של ד"ר חרז מקבלת ממני פרטים, אני מנסה לדלות ממנה גם פרטים, אבל היא מסבירה שחבל על כל יום, צריך פשוט להגיע ולראות.

קובעים תור ליום שישי בבוקר, כך לפחות לא אפסיד עוד יום בחיידר.

***​

ה'מרפאה' של ד"ר חרז שוכנת בכפר פסטורלי בואכה בית שמש, חבר שעובד באזור מצרף אותי אליו. אני נכנס.
ריח מוזר באויר, אולי שיער חרוך... לא. משהו אחר.

על הקירות תעודות וקטעי עיתונות בצרפתית ובספרדית שם כנראה משבחים את הד"ר על התוצאות המדהימות שהשיג, אלא שאיני קורא שפות זרות ונאלץ רק לדמיין.

המזכירה מסבירה את התהליך, וגובה דמי ביקור (300 ₪ בלבד).
אני ממתין לרופא.

ד"ר חרז מכניס אותי פנימה. טוב, זאת לא מרפאה. זאת מעבדה.
הד"ר נותן הסבר על כוחו של שיער הראש ועד כמה שאפשר לגלות בשורשיו.
אני נותן פירוט על מצבי הרפואי, והד"ר מתחיל בטיפול.

מוריד את הכיפה. גוזר כמה שערות ממרכז הראש, ומכניס למבחנות.

אני יוצא להמתנה של כחצי שעה, וחוזר כדי לקבל תשובות.

"אז ככה. רואים בבירור שיש חוסר איזון במערכת החיסונית, ולכן יש צורך לאזן אותה.
יש לנו טיפות מיוחדות שאנחנו מכינים במעבדה, תקח אותם שלושה חודשים, ותחזור לביקורת".

יוצא. מאוכזב.
בכדי לדעת שהמערכת החיסונית שלי לא מאוזנת והיא תוקפת את עצמה, לא הייתי צריך להסיר את הכיפה בפני הד"ר. ול'טיפות מיוחדות' הפסקתי להאמין.

המזכירה ממליצה לי להזמין את הטיפות מרוקח מסויים בתל אביב שמייצר את הטיפות במיוחד עבורם, הוא מכין בדיוק לפי המרשם של ד"ר חרז ומביא לך עד הבית.

אני מתלבט.

המזכירה מדפיסה את המרשם שכתב הד"ר, בוחנת את המרכיבים, ואומרת: "אני רואה שחלק מהמרכיבים הם חמץ, אז אולי כדאי שתקנה רק אחרי פסח, כדי שלא תצטרך להפסיק באמצע טיפול..."

חסכה לי את ההתלבטות.
אנחנו עוד לפני פורים, והיא ממליצה להתחיל אחרי פסח...
ביציאה מהכפר אני קונה זר פרחים גדול לכבוד שבת.
לפחות שיצא משהו טוב מהנסיעה הזאת...

***​

בליל שבת אני ניגש לומר 'גוט שבעס' לר' זבולון, ולוחש לו:
"היום הייתי אצל הד"ר מהעיתון, תדע לך שאני כבר עכשיו מרגיש טוב יותר..."
"פלאי פלאים. ממש פלאי פלאים. תראה מה זה, בנאדם פותח עיתון, ככה בשביל לראות מי התארס, ומי הפסיק לעשן... ובלי כוונה מציל נפש מישראל..."

***​

אשפוז יום "ניצני ההחלמה"

מגיע שוב לקבל עירוי, התרופה אצלי, האחות מחפשת וריד ובינתיים מתעניינת בי ובמצבי, ואז פולטת---
"אה קוליטיס... גם לי פעם היה קוליטיס...."

מה??? היה?? חשבתי שזה משהו כרוני...
"כן, היה לי בעבר ועברתי ניתוח כריתת מעי, היום אני בריאה!"

'בום'
הפתעה בשבילי. פעם ראשונה שאני שומע שיש פתרון אמיתי לדבר הארור הזה.

יושב על הכורסא הקבועה שלי, מקבל את העירוי, ומחליט לרדת מיד אח"כ לגסטרו לברר מה זה הניתוח הזה.

***​

שעתיים חלפו, ירדתי למכון גסטרו ונכנסתי לדבר עם האחות המתאמת.
בחדרה ישב רופא צעיר וחביב מהמחלקה ושוחחנו יחד.
שאלתי "מה זה הניתוח שעליו שמעתי היום?"

האחות הסבירה שיש אפשרות לנתח במצב של קוליטיס קשה, להוציא את המעי הגס לגמרי וכך להפטר מהדלקת, אלא שהניתוח לא פשוט, מה גם שבאחוז לא קטן הדלקת עלולה לחזור גם לאחר הניתוח. ועושים אותו רק כשאין שום ברירה אחרת.

"ואני לא במצב שכבר אין ברירה אחרת?"
לא. ממש לא.

יוצא מהחדר, הרופא יוצא איתי.
"אני לא רוצה להתערב, אבל סתם בשביל הידע, שיהיה לך ברור שבסוף תעבור את הניתוח!
כי בדרך כלל לא מושכים דלקת חמורה יותר מ-10 שנים ואתה כבר מתקרב לשבע...
רק שעד הניתוח ינסו עליך עוד כמה תרופות...
אבל לא אמרתי כלום".

מאותו יום התחלתי לחלום על הניתוח. ספרתי חודשים ושנים. ראיתי אור בקצה העשור.

בסיפור הזה כל שורה מתאים אימוג'י אחר
החל מצחוק על ההומור השחור השזור לאורך כל הסיפור
שנראה שזה מה שנותן לסיפור נופך של קוליטיס עם חיוך
וכלה בעצות של מייבינים שמכמירות את הלב
והייאוש שמתחיל לכרסם
רפואה שלימה

 

[נ.פ.]

זה מוזר. אני שונאת, שונאת לקרוא,
ואיכשהוא מחכה בטירוף לפרק הבא.

 

[לא כמו כולם]

בסיפור הזה כל שורה מתאים אימוג'י אחר
החל מצחוק על ההומור השחור השזור לאורך כל הסיפור
שנראה שזה מה שנותן לסיפור נופך של קוליטיס עם חיוך
וכלה בעצות של מייבינים שמכמירות את הלב
והייאוש שמתחיל לכרסם
רפואה שלימה

לגמרי!
אני עוברת על האימוג'ים בסוף הקריאה,
ומתלבטת---
חיוך על ההומור המשובח?
עצוב על המסקנות והתהליך ?
שכוייח על ההתמודדות ?
הלם שזה מה שהרופא אומר (כמובן "אוף דה רקורד") ועל מעבדת השערות ?
וכעס- שזה מה שיהיה אחרי כל הניסיונות ולמה סתם להתעלל בבנאדם. ???

בסוף שמתי לייק- אבל זה כולל הכל.

מחכה לפרק הבא.
כמובן.

 

[יעל זלמנוביץ]

וואו פשוט דמעות ,
כל פרק גורם לי לחשוב המון...
תודה, כתיבה ממש מעולה

 

[ארזה]

להוציא את המעי הגס לגמרי וכך להפטר מהדלקת

מה התפקיד של המעי הגס ואיך אפשר לחיות בלעדיו בעצם?

 

[עזרי מעיים]

חכי להמשך הסיפור ותביני ככל הנראה.
אי אפשר באמת לחיות בלעדיו, אבל בעידן של היום, לכל דבר יש פתרונות "דמה".

 

[קוליטיס עם חיוך]

מה התפקיד של המעי הגס ואיך אפשר לחיות בלעדיו בעצם?

המעי הגס הוא איבר העיכול האחרון במערכת העיכול. תפקידו ללכד את שאריות המזון, המגיעות אליו לאחר העיכול בקיבה ובמעי הדק, ולספוח מהן את הנוזלים ואת המלחים ולהוות כר לשגשוג החיידקים המועילים. תהליך זה יכול להימשך כ-24 שעות, ולאחריו נפלטת השארית דרך פי הטבעת. (ויקיפדיה)

במקרה של כריתת המעי הגס משתמשים בחלק מהמעי הדק ובונים ממנו פאוצ' - כיס ששומר על שארית המזון, זה לא דומה ולא כאילו, אבל עדיין פתרון סביר.

ועוד יסופר בהמשך אי"ה.

 

[דדד]

מה התפקיד של המעי הגס ואיך אפשר לחיות בלעדיו בעצם?

תפקידו של המעי הגס, בהכללה גסה, הוא העיכול האחרון של המזון בגוף- לאסוף את שאריות המזון אחרי הקיבה והמעי הדק, לספוח מהם נוזלים ומלחים, ו"להעביר" את הפסולת הלאה.

לא חיים "בלעדיו". המעי הגס הוא באורך של כ-1.5 מטר. בניתוחים מורכבים כורתים אולי רבע ממנו, בדר"כ לא יותר.
לא כורתים את כל המעי. בודקים בבדיקות אנדוסקופיות או דימות מה החלקים המודלקים, ואותם כורתים.
לפעמים הגוף צריך תמחיה, קבועה או זמנית, בעקבות הכריתה של החלק- כמו: שימוש בסטומה.

 

[המוכשר !!!]

מה התפקיד של המעי הגס ואיך אפשר לחיות בלעדיו בעצם?

קשוח מאוד
לא מוסיף הרבה בשביל לדעת בדיוק....

 

[קוליטיס עם חיוך]

בניתוחים מורכבים כורתים אולי רבע ממנו, בדר"כ לא יותר.

במצב שהדלקת מפושטת בכל המעי הגס (פנקוליטיס) כורתים את כל המעי.

 

[דדד]

במצב שהדלקת מפושטת בכל המעי הגס (פנקוליטיס) כורתים את כל המעי.

נכון, אבל זה מצב נדיר. אל תפחידו את הציבור ש"זה סופו של כל קוליטיס". רק 20% מחולי הקוליטיס יגיעו לפנקוליטיס, ורק חלק מהם יגיעו בסוף לניתוח.
אני לגמרי מקווה בשבילכם שזה לא מה שמחכה לנו עוד כמה פרקים

מה שכן, זה מוכיח עד כמה חשוב, קריטי, להגיע לאבחון מוקדם כשמתעוררת בעיה. לא לחכות לסיבוכים, להתפתחויות, חבל.

 

[rubi]

מציע להמתין ל @קוליטיס עם חיוך עם הפרקים הבאים
הוא יעביר את האינפורמציה בחן ובחסד רק השמור לו

 

[עץ הדעת טוב ורע]

@קוליטיס עם חיוך אולי אפשר לעשות "נספח" לאשכול הזה כמו שיש באתגרים למיניהם, ככה שהאשכול הזה יהיה נקי לגמרי- רק הכתיבה הכשרונית שלכם וכל השיח יהיה באשכול נפרד? (לי זה יהיה יותר נח ככה ואולי גם לאחרים)

לדעתי זה קצת יַקשה, ומי שרוצה קריאה רציפה - בשבילו יצרתי את הקובץ וורד המשותף בדרייב ובו אני מעדכן כל פרק נוסף של @קוליטיס עם חיוך , ניסית לקרוא שם?

יומנו של מתמודד קוליטיס אבל עם חיוך:).docx

תוכן הקדמה... 2 פרק א' 3 פרק ב' 5 פרק ג' 7 פרק ד' 9 פרק ה' 12 פרק ו' 16 פרק ז' 19 פרק ח' 23 פרק ט' 26 פרק י 30 פרק י"א 34 פרק י"ב 38 פרק י"ג 43 פרק י"ד 48 פרק ט"ו 55 פרק ט"ז 63 פרק י"ז 70 פרק י"ח 76 הארת ביניים… 81 פרק יט 83 פרק כ' 87 פרק כ"א 92 פרק כ"ב 98 פרק כ"ג 104 הקדמה... כבר מספר שנים שאנ...

docs.google.com