דרוש מידע יומן מסע של איש עם קוליטיס. מוזמנים להצטרף

וגם המלפפון והעגבניה...
תצחק תצחק
לך תברר ותווכח

לא סתם קמה הקוסמין הוא הרבה יותר בריא מהקמח הרגיל
הקוסמין זה החטה שעברה הכי קצת שינויים גנטיים ולכן היא הרבה יותר בריאה
 
בגדול זה מה שחיכיתי לשמוע..

אני אשמח ממש אם תוכלי ללמד אותי קצת איך עושים את זה.

אני מגיעה ממקום אחר, ובפעם האחרונה שהייתי בבי''ח חטפתי ''סדר מוסר'' שלא היה מבייש שום מקום מכובד.
הודאתי בפניהם שכן ברחתי מהמעקבים וכל ה... כי הרגשתי שלא קבלתי מספיק הסבר, ובעיקר כי הרגשתי שאחרי הכל בזמן אמת נותרתי להתמודד לבד. שום דבר לא באמת עזר.
אז קבלתי את הודאתם בדבר זה שלרפואה אין הרבה מידע מדויק בעניין. (הם לא אמרו את זה ככה כן, לא להתלהב, זה מה שסכמתי מכל ההמהומים)
תכל''ס יום שלם בבי''ח, שיחות ארוכות של היה הווה ויהיה, ככל שהרופא צעיר יותר ככה הוא בד''כ תווה את התוכנית ארוך יותר.. קיצור נאדה-ה רק להתייאש כל פעם מחדש.
לא יודעת איך אתם שורדים, בא לי לבקש ברכות מכל אחד כאן. פשוט גדולים מהחיים.

ג.נ
ולכל מי שלא עצר את סקרנותו ושאל, אז אענה אחת ולתמיד,
אני מתמודדת בתחום העיניים, תודה לה' אני רואה מצוין, אבל מי שמכיר את התחום יודע שזה האיבר מס' 2 אחרי המוח שהרפואה לא באמת יודעת איך להתמודד איתו וכשמשהו קטנטן חורג מהכללים זה הופך לסיוט אמיתי בלי פתרון מעשי.
אינטואיציה. רופא שלא מבין ענין, תרופה שעושה לא טוב או לא עושה כלום, תזונה (!) לפי הרגשה, מה טוב או מה לא
הרבה 'להכיר את עצמי' מה עושה לי טוב מה לא
ודוקא יש לי קשר טוב למחלקה 'שלי' בלי סתירה לזה שמתיעצים הרבה גם עם מומחים ממקומות אחרים
צריך גם לדעת להגיד לרופא מה שמרגישים וחושבים, לשאול...
ובסוגריים:
יש לי עסקן רפואי מדהים שמיעץ לי לגבי רופאים, טיפולים תרופות ותמיד יודע מה לשאול את הצוות ומה להגיד, ממש ה'פוסק' שלי לעניני רפואה (למרות שגם הדברים שלו אינם סוף פסוק מבחינתי) (כמובן חוץ מעבר לשאלות שאני מפנה לגדול בישראל) יש גם עסקנים טובים ואנשים טובים בעולם...

יתכן גם שתחום העיניים שונה באמת, או שאצלי זה שונה, אבל ע"פ רוב לא הרגשתי שמורחים אותי, וכשלא נשמע לי צורת טיפול או משו - פשוט אמרתי \ שאלתי

בהצלחה, ישועה בקרוב!
 
יתכן גם שתחום העיניים שונה באמת, או שאצלי זה שונה, אבל ע"פ רוב לא הרגשתי שמורחים אותי, וכשלא נשמע לי צורת טיפול או משו - פשוט אמרתי \ שאלתי
זהו שזה באמת אחרת. אולי בגלל זה קצת קשה לי להבין את האורך רוח שהולך כאן.
אני לא רוצה להסיט את האשכול יותר מידיי.
רק אסכם בקצרה שבתחום הזה בד''כ אין הרבה פתרונות לריפוי רק עוצרים או במקרה הפחות טוב מאיטים את ההתקדמות.
מה שכבר קרה אין הרבה מה לעשות, אפשר להעזר בקביים כדי ללכת או אפילו לשים גבס כדי שלא יכאב.
האופציה היחידה להתרפאות לגמרי היא ניתוח מורכב שעושים אחת ל... ואף אחד לא רוצה להגיע לשם גם לא כאופציה אחרונה.
וזהו בגדול,
מה שכן לא יודעת אם ח''ו הייתי במועדון הנ''ל אם היה לי את הסבלנות לכ''כ הרבה תרפות ואשפוזים ותיזוז ממקום למקום ולבסוף להגיע לניתוח. מחזק לקרוא שיש אנשים כאלה והם עושים את זה בחיוך.

בהצלחה, ישועה בקרוב!
אמן!
 
אני כ"כ מבינה אותך...
אני לא קשורה לתחום העיניים, אבל בהחלט הרבה פעמים מצאתי את עצמי מתוסכלת ומיואשת מכל עולם הרפואה...
הרגשה שהכל תקוע...
מציעה לך לא להתייאש! ואם משהו לא נראה לך- ללכת ולבדוק במקומות אחרים בלי לזלזל!
כשלא הייתי מרוצה מהטיפול בי, פשוט קמתי והלכתי למקום אחר. שם נתנו לי הסברים הגיוניים למה שאני חווה, וקיבלתי טיפול מסור! (עדיין לא חזרתי לעצמי אבל זה חלק מהתהליך...)
מנסיוני- הרבה פעמים רופא אחד יכול להגיד משהו ורופא אחר יחשוב דווקא ההפך...
אף פעם לא לסמוך ב100% על מה שאומרים ואם משהו לא נראה לך, אז ללכת למקום אחר.
לא יודעת מה איתך,
פעם אחת העזתי להיות אחת כזו, הכנתי רשימה של שאלות עוד מהבית. והספקתי להתחרט כמו שצריך.
לא סתם אמרו ''מוסיף דעת מוסיף מכאוב'' לפעמים עדיף לא לדעת יותר מידיי ולסמוך על הקב''ה.
במיוחד שיצא לי פעם אחת שקבלתי שיחה מצמררת מאיזו רופאה בכירה ששוחחה איתי כמעט שעה וכשיצאתי רעדתי בכל הגוף רק מהפחד של מה יהיה,
לאחר שעה נכנסתי לפרופסור הבכיר של המחלקה לעניין אחר ושאלתי אותו לגבי הדברים שנאמרו הוא שלל את הכל ואמר שזה בכלל לא קיים.
כיון שראה שאני לא ממש מאמינה הוא בדק את כל הבדיקות האחרונות ואף הראה לי ולסטודנטים שהיו שם שהכל תקין ב''ה. וכל מה שהיא אמרה בכלל לא קיים.
 
@קוליטיס עם חיוך שאלה ברשותך, האם כתבת את היומן תוך כדי תנועה או שהכל נכתב כהיום?

מרגיש לי מתגובות שונות באשכול שחייבים לציין למה השאלה, אז...גם אני במסע מאתגר ושקוף שזימן לי הבורא ית' בדמות ציפייה ארוכה לזש"ק ובטוח ללא ספק שיומן מסע יכול לסייע מאד לזוגות אחרים / להורי הזוגות.
 
נערך לאחרונה ב:
תצחק תצחק
לך תברר ותווכח

לא סתם קמה הקוסמין הוא הרבה יותר בריא מהקמח הרגיל
הקוסמין זה החטה שעברה הכי קצת שינויים גנטיים ולכן היא הרבה יותר בריאה
ביררתי הרבה, הסיבה שרוב הלחמים היום לא נוחים לעיכול היא בגלל שהם לא אפויים מספיק.
אני מכיר אדם שמביא איתו לסעודה שלישית בבית הכנסת לחמניות שהוא אופה לבד בבית ו"שורף" אותן כמו שצריך...
 
עיקר הטענה היא על חלב בקר.
ואכן מהתבוננות סביב רוב ככל הרגישויות לחלב הם לחלב בקר, וחלב עיזים אכן פותר את הבעיה
מבחינה סטטיסטית, 92% מהאלרגיים לחלב בקר אלרגיים גם לחלב עיזים.
 
שלום .
האם שמעתם על דרך הבטן ?
English | צור קשר


phone2.png





שמענו גם שמענו
הם רוצים הרבה כסף
אולי זה משהו חדש שצביקי מיודעינו פתח?;)
 
@קוליטיס עם חיוך שאלה ברשותך, האם כתבת את היומן תוך כדי תנועה או שהכל נכתב כהיום?

מרגיש לי מתגובות שונות באשכול שחייבים לציין למה השאלה, אז...גם אני במסע מאתגר ושקוף שזימן לי הבורא ית' בדמות ציפייה ארוכה לזש"ק ובטוח ללא ספק שיומן מסע יכול לסייע מאד לזוגות אחרים / להורי הזוגות.
האמת שבמהלך השנים לא היה לי ישוב הדעת לכתוב, ולא רציתי להתעסק עם הנושא הזה מעבר למה שהוכרחתי.
רק כיום, כמה שנים אחרי שהגעתי לאיזושהי רגיעה, הרגשתי צורך לשתף במה שעברתי והתחלתי לשחזר ולכתוב.
ואני מופתע לראות כמה הדברים (אפילו הקטנים) נחקקו במוחי, וכמה הם חשובים לאחרים.

עם זאת, מכיון שעברו כמה שנים, אני מאמין שהיום דברים השתנו לטובה, ואין לראות בתהליך שעברתי כאילו זה המצב גם כיום. ובשום אופן לא להתייאש! לעשות מה שצריך, ומי שנתן את הנסיון נותן גם את הכח לעבור אותו.

ועוד מילה. לגבי המסע שלך, בטוח שיקל עליך אם תשתף, ויהיו הרבה שיקבלו חיזוק. אבל זה נושא קצת רגיש שאולי יהיה לך קשה לכתוב בפורום הזה, ותצטרך לצנזר את עצמך.
אני בכולופן אשמח לקרוא ומאמין שיהיה לי מה להוסיף גם בנושא הזה...
 
נערך לאחרונה ב:
האמת שבמהלך השנים לא היה לי ישוב הדעת לכתוב, ולא רציתי להתעסק עם הנושא הזה מעבר למה שהוכרחתי.
רק כיום, כמה שנים אחרי שהגעתי לאיזושהי רגיעה, הרגשתי צורך לשתף במה שעברתי והתחלתי לשחזר ולכתוב.
ואני מופתע לראות כמה הדברים (אפילו הקטנים) נחקקו במוחי, וכמה הם חשובים לאחרים.

עם זאת, מכיון שעברו כמה שנים, אני מאמין שהיום דברים השתנו לטובה, ואין לראות בתהליך שעברתי כאילו זה המצב גם כיום. ובשום אופן לא להתייאש! לעשות מה שצריך, ומי שנתן את הנסיון נותן גם את הכח לעבור אותו.
אתה כותב פשוט מדהים!!!
מחכה לפרק הבא... [עדיין לא נכתב, או שאתה מותח אותנו?].
 
האמת שבמהלך השנים לא היה לי ישוב הדעת לכתוב, ולא רציתי להתעסק עם הנושא הזה מעבר למה שהוכרחתי.
רק כיום, כמה שנים אחרי שהגעתי לאיזושהי רגיעה, הרגשתי צורך לשתף במה שעברתי והתחלתי לשחזר ולכתוב.
ואני מופתע לראות כמה הדברים (אפילו הקטנים) נחקקו במוחי, וכמה הם חשובים לאחרים.

עם זאת, מכיון שעברו כמה שנים, אני מאמין שהיום דברים השתנו לטובה, ואין לראות בתהליך שעברתי כאילו זה המצב גם כיום. ובשום אופן לא להתייאש! לעשות מה שצריך, ומי שנתן את הנסיון נותן גם את הכח לעבור אותו.

ועוד מילה. לגבי המסע שלך, בטוח שיקל עליך אם תשתף, ויהיו הרבה שיקבלו חיזוק. אבל זה נושא קצת רגיש שאולי יהיה לך קשה לכתוב בפורום הזה, ותצטרך לצנזר את עצמך.
אני בכולופן אשמח לקרוא ומאמין שיהיה לי מה להוסיף גם בנושא הזה...
תודה רבה!
אני כותב די הרבה על הנושא, לא בפורום הזה.
ולא מצליח לכתוב בצורה מסודרת, לעיתים זה מתפרץ לי מבין האצבעות.
עם תשובתך אני מבין שאכן די מאתגר לכתוב בשעת מעשה.
 
תודה רבה!
אני כותב די הרבה על הנושא, לא בפורום הזה.
ולא מצליח לכתוב בצורה מסודרת, לעיתים זה מתפרץ לי מבין האצבעות.
עם תשובתך אני מבין שאכן די מאתגר לכתוב בשעת מעשה.
כתיבה בשעת מעשה היא מאתגרת, אבל בעיניי יש בה משהו הרבה יותר עמוק ואותנטי. לאחר זמן אנחנו משכתבים את עצמנו באופן לא מודע. במהלך הקושי, אנחנו הרבה יותר אמתיים.
כותבת מנסיון, תרתי משמע.
 
כתיבה בשעת מעשה היא מאתגרת, אבל בעיניי יש בה משהו הרבה יותר עמוק ואותנטי. לאחר זמן אנחנו משכתבים את עצמנו באופן לא מודע. במהלך הקושי, אנחנו הרבה יותר אמתיים.
כותבת מנסיון, תרתי משמע.
מסכים, אבל...
כתיבה בשעת מעשה מציפה מאד רגשית ולפעמים זה לא נכון ולא בריא וכן בשעת מעשה מייחסים לפעמים חשיבות לדברים שחבל להתייחס / לכתוב עליהם.
 
מסכים, אבל...
כתיבה בשעת מעשה מציפה מאד רגשית ולפעמים זה לא נכון ולא בריא וכן בשעת מעשה מייחסים לפעמים חשיבות לדברים שחבל להתייחס / לכתוב עליהם.
זה נכון,
אבל לפעמים דווקא בכתיבה אפשר לפרוס דברים שלא תמיד או יותר נכון בד''כ לא פורסים בפני אנשים.
כשמתחילים זה נראה מוזר, כאילו מה הקשר לספר לעצמי, אבל אחר כך מגלים שזה דווקא היה הכי זורם שיכול להיות.
כי זה בא ממקום הרבה יותר נוח ופתוח לשיתוף,
כשמשתפים בנ''א תמיד יש את החשש של איך הוא יגיב ולאן הוא ייקח את הדברים.
כתיבה היא סוג של שיתוף ללא מע''מ, אפשר לכתוב הכל ואחר להחליט מה משתפים הלאה ומה לא.
וממילא זה יוצר סוג של הקלה מסוימת כי למרות שזה היה ביני לבין עצמי עדיין היה כאן שיתוף ופריקה של הדברים.
 
רק מעדכנת...
קיבלתי אישור למודולן והיום אני מתחילה בע"ה!
תודה לכולם!!!
תוכלו לפנות לחברה שמייבאת את המודולן נראה לי מגה פראם יש להם חוברת מתכונים ע"מ לעשות את התוסף טעים כמה שאפשר.....
בהצלחה רבה

כ"כ אשמח לשמוע מה העלות של המודולן בכללית
והאם זה כתוסף או תזונה בלעדית
 
תוכלו לפנות לחברה שמייבאת את המודולן נראה לי מגה פראם יש להם חוברת מתכונים ע"מ לעשות את התוסף טעים כמה שאפשר.....
בהצלחה רבה

כ"כ אשמח לשמוע מה העלות של המודולן בכללית
והאם זה כתוסף או תזונה בלעדית
פניתי אליהם, קיבלתי ערכה חינמית לנסיון שמכילה: מודולן 400 גרם, בקבוק שייקר וחוברת מתכונים.
זה ממש שווה!
בקשר לכללית.... כרגע עוד לא הגשנו בקשה כי אני רוצה לראות איך זה משפיע עליי.
אבל בעיקרון התזונאית במכון הגסטרו שולחת בקשה להנחה דרך הקופה, לרוב מאשרים את זה תוך יום יומיים.
אם אתה בכללית מושלם יכול להיות שיש הנחה יותר שווה, לא כ"כ מבינה בזה אבל כדאי לבדוק.
אצלי זה כתוסף לאוכל (תזונת CDED) 50% מזון 50% מודולן.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה