שיתוף חכמה של אמא

  • הוסף לסימניות
  • #1
יצא לי לקרוא על אמא של תומס אדיסון.
אמא אלופה.
כשהיה תומס ילד, חזר הביתה יום אחד עם מכתב מבית הספר.
אמו קראה את המכתב והיה ניכר עליה שהכתוב הסעיר אותה.
מאחר ותומס לא ידע לקרוא ולכתוב(!) בקש מאמו שתקריא לו.
וכך היא קראה:
"לאמא של תומס,
בנך תומס חכם וגאון ולא מתאים ללמוד בבית ספרינו,
עליך למצוא לו מסגרת מתאימה.
בהצלחה,
הנהלת בית הספר".
אימו חיבקה ונישקה אותו ואמרה לו: אתה כזה חכם וגאון שצריך למצוא לך מסגרת אחרת של גאונים.
מאותו היום, היא קידמה אותו, עודדה אותו, שכרה לו מורה פרטי ושיננה לו עד כמה הוא חכם וגאון.
זה כ"כ דירבן אותו ונתן לו כח למרות מגבלותיו ללמוד להמשיך לנסות ולהצליח.
לאחר פטירת אימו, כשתומס עשה סדר בבית,
גילה את המכתב מביה"ס והתרגש מאד לקרוא את המכתב שבזכותו הועצם והתקדם..
לתדהמתו המכתב היה שונה ב2 מילים ממה שאימו הקריאה לו:
"לאמא של תומס,
בנך תומס טיפש וחוצפן ולא מתאים ללמוד בבית סיפרנו.
עליך למצוא לו מסגרת מתאימה..."
האמא הנדירה שלו שינתה 2 מילים משמעותיות והפכה אותן ממילים משפילות ומנמיכות למילים עם כח, שמגביהות ומעצימות.
וואוו. איזה אמא. כמה כח אפשר לתת לילדים שלנו ולהעיף אותם הכי גבוה שאפשר.
ובנימה אישית:
ילד יקר שלי, אף מורה בחיים לא יעיז להגיד לך שאתה טיפש וחצוף.
לא בבית סיפרנו.
ואם אמר לך, בא אלי, אחבק אותך ואזכיר לך כמה אתה הכי הכי שאפשר,
חכם, גאון, מצחיק, מבריק והילד עם הנשמה הכי יפה שיכולה להיות.

אמא ובן2.jpg
אמא ובן.jpg
 

קבצים מצורפים

  • 2אמא ובן.jpg
    2אמא ובן.jpg
    1.7 MB · צפיות: 129
  • הוסף לסימניות
  • #2
איזה יפהפה!
אני ממש אוהבת את הצביעה שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
איזה מהממם הזווית של האמא והילד מאחורה הצביעה שלך כל כך יפה וזה כל כך מעביר את המסר !!!
בנוגע לסיפור אני מכירה וגם אני התרגשתי מאוד הציור שלך ממש מביע את זה ( נראה לי שיותר התרגשתי מהציור ... זה יפההה ונוגע ללב )
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נטגע ללב ואיור שמביע ממש..
הסגנון שלך מהמם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ציור מקסים עם מסר חזק והסיפור מעורר מחשבה.. שמעתי היום בדיוק שהרבה מערכות (כמו בתי ספר) הן בינוניות ומתאימות לאנשים ממוצעים (לא ליוצאים מן הכלל).. למי שיש קושי או מי שהוא גאון לא מצליח להשתלב. אז נזכרתי בציור שלך (הראשון במיוחד עם הראש ששעון על הכתף של האמא ממש אייקוני). אהבתי שאנחנו בוחרים איזה תחושה לנטוע בילד ובהתאם לכך נראה תוצאות: שמשהו לא בסדר בו או שהוא פשוט מוצלח במיוחד ולכן הוא צריך תנאים שונים כדי למצות יכולות. חזק. לדעתי לשתף למחנכות ואמהות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
:)ווואווו מיכל את פשוט תותחית ואני מעריצה מספר 1 של הציורים שלך!
את פשוט מביעהציור כ"כ הרבה רגש וכח אמהי אמיתי!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
@מיכל נדף היכרתי את הסיפור, אבל להיזכר בו מרגש כל פעם מחדש!
והציורים שלך- אוך! איזה מתיקות, איזה חן, גם בקו גם בצביעה, הכל עדין ונעים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ריגשת, איזה רגש מחמם ואוהב עובר בציור, תודה על השיתוף!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
@מיכל נדף היכרתי את הסיפור, אבל להיזכר בו מרגש כל פעם מחדש!
והציורים שלך- אוך! איזה מתיקות, איזה חן, גם בקו גם בצביעה, הכל עדין ונעים!

ריגשת, איזה רגש מחמם ואוהב עובר בציור, תודה על השיתוף!
איזה כייף לקבל מחמאות. תודה תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
וואו, זה באמת סיפור מיוחד!! והציורים -עוד יותר!! מוכשרת ברמותת!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
כי אם הילד שלך חוצפן
אתה צריך לגעור בו ולחנך אותו !!!
ולא לומר לו שהוא מדהים.......
לצערי, ילד שאינו משתלב במסגרת הרבה פעמים נחשב כחוצפן גם אם הוא לא עשה שום דבר רע!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

תוך כדי עיסוק בקורות חייו של ה"חזון איש", נתקלתי בשמו של חיים. כשחיים היה ילד, אביו חלה ונפטר, ואמו עבדה בשלל עבודות כדי שתוכל לשלוח אותו ללמוד. בספרו מתאר חיים איך אימו השכירה את עצמה לאפות מצות, ומרוב קושי העבודה נטפה לה זעה מהפנים ונפלה לתוך הבצק. חיים למד בישיבות נובהרדוק ואף תקופה ארוכה היה חברותא של החזו"א. לבסוף, הוא ירד מהדרך.

אמא של חיים, השיר הזה לא יהיה אחיד
משקל וחרוזים לא יהיו לו תמיד
כי גם לחיים שלך, לא היו

הכל התחיל כשבעלך חלה
ואת כולך היית תפילה
לעבוד הוא לא יכל
וכל השכנות אמרו: חבל,
אבל בשביל זה יש לך את חיים
הוא יפרנס אותך בכפל כפליים

אבל את לא הסכמת, היה לך חלום
שהילד שלך הקטן, היהלום
עוד יגדל לבן תורה
מידות, עדינות, יראת שמים טהורה

בשביל זה עשית הכל
כדי לתת לו לגדול
לא בחלת בשום עבודה
ולא משנה כמה היא קשה
במאפיית מצות- עיניך מזיעות
ולתוך הקערה נופלות דמעות...

והיו אז בוילנא נשים אחרות
שאת גבורתן ובניהם כולן מכירות
ועליהן הן מתפייטות ושרות
מחזמרים באולמות מלאים אורות
כמוך בדיוק גם הנשים ההן רצו
אז למה רק להן בנים ת"ח יצאו??
ולמה אצלך במשפחה אף אחד לא מספר
על בובע או סבתא שרצתה ממד אחר
הנכדים שלך אולי שקועים במסכים
ועל מסירות נפשך מגחכים

אמא של חיים, אני ידעתי
מאז שרק עליך שמעתי
שאת כל כך רצית--
המחזמרים והשאר הם סתם סימן חיצוני
לזה שרצית-- שרצית--
ומסרת נפש--
וכלום.

אמא של חיים, אני כל כך מצטערת
שאותך אף אחת לא זוכרת
והיו לך כל כך הרבה תקוות
ומכולם יצאו לך רק אכזבות

ואין לי, אין לי איך לנחם
אולי לומר שזה לא היה הוגן
שהמעשים שלך חשובים ונספרים
אי-שם במקום שהשיקולים אחרים
ושגם אם הסוף לא היה טוב
בסך הכל יש לך זכויות לרוב
שנים של לימוד עם החזון איש
לזה אף אחד לא אדיש
שנים של קיום מצוות
שנים של תקוות--

אמא של חיים, את היית גיבורה
את לא אשמה שזה מה שקרה
והנה השיר כבר נגמר
ואין לי עוד מה לומר--

כי את כל כך רצית.
בן צדיק.
ומסרת את כל הנפש, את כל החיים.
ולא קיבלת.
הספרנית בספרייה שלנו, ג'ודי, הייתה רווקה מבוגרת עם משקפי פלסטיק ענקיות ומבטא אמריקאי. היא הייתה נחמדה ואהבה לצחוק ולפטפט עם הילדות שבאו לשאול ספרים.

הספרייה הייתה המקום שאני הכי אהבתי לבקר בו. כל מדף היה מלא בהבטחות של הרפתקאות חדשות, דמויות מרתקות, ועולמות קסומים. גם את ג'ודי אהבתי, אבל היא לא ממש הייתה חברה שלי, אחרי הכל יכולה הייתה להיות סבתא שלי... (את המשפט הזה כדאי לכם לזכור).

פעם קראה לי מהדלפק שלה "בתאל. למה כל הספרים שאת מחזירה מלאים כתמים?"
"אחרת לא הייתי יכולה להחזיר אותם" חייכתי.
היא הסתכלה עלי דרך המשקפים הגדולות שלה.
"אחרת לא הייתי מצליחה לסיים לקרוא אותם". אמרתי לה, נהנית להתעלל בחוסר ההבנה שלה.
"זה בגלל סבא שלי" אמרתי אחרי שראיתי שהיא מתחילה להיות קצרת רוח. "אני אספר לך הכל, אבל עוד שלוש דקות נגמר הזמן ואת תכבי אורות ואני עוד לא הספקתי לבחור חדשים.
"תבחרי מהר ואחר כך תספרי לי" הסתקרנה ג'ודי.

בחרתי לי ספר אחד מצחיק, ושני ספרים מותחים.
בנתיים היא כבר כבתה את האורות וזרזה את המתאחרות.
לבסוף הזמינה אותי אל מאחורי הדלפק שלה ונשארנו שתינו בספרייה יושבות מתחת למנורת ניאון בודדת.
ואז סיפרתי לה על סבא שלי, שהיה אדם חכם ומשעשע ותמיד ממציא פטנטים.
הפטנטים של סבא שלי היו מגוונים ומשוגעים, ותמיד גרמו קצת לצחוק וקצת לחשוב, ולדעת שאין גבול לדמיון האנושי.
הוא היה גר בדרום אפריקה ועבד שם עבור הממשלה בפרויקט סודי כלשהו. אשתו הראשונה, רחל, התגרשה ממנו בגלל הסודות הרבים שהיה נאלץ להסתיר מפניה, היא לא סבלה זאת.
אחר כך עלה ארצה והתחתן עם שירה, שהיא הסבתא שלי. שהייתה שחקנית תאטרון שחזרה בתשובה, הם היו זוג משמים, שניהם שנאו את השגרה, שניהם בעלי מזג טוב, והם חיו חיים משוגעים.
עד שסבתא שירה נפטרה. לפני ארבע שנים.
מהקורונה.
סבא שלי שמר עדיין על חיוניותו, אבל מאז עננה אפלה התיישבה על מצחו עטור השיבה וסרבה להתפוגג.
הייתי הולכת לישון אצלו הרבה, הנה אני מתקרבת לספר על הכתמים".
ג'ודי צחקה. "כל כך מעניין היה הסיפור, ששכחתי בכלל למה הוא התחיל".

אני מאד אוהבת לקרוא, אבל יש לי בעיה רצינית, בעיית ריכוז, בבוקר אני לוקחת תרופה לבית הספר, אבל בלילה כשאני קוראת ספר. אני קוראת ומפסיקה קוראת ומפסיקה. שזה דבר לא נורא בפני עצמו, מה שמשגע אותי הוא שכשאני חוזרת לקרוא, אני לא זוכרת איפה הפסקתי.
ואני לא רוצה לקרוא עוד פעם משהו שכבר קראתי, ובטח שאני לא רוצה לדלג.
ועד כמה שזה נשמע מוזר, אני לא מצליחה בשום אופן למצוא את הנקודה שבה הפסקתי.
אז עושים קיפול בדף למעלה - תגידו.
ובכן, צריך לזכור לעשות את זה, ובשביל ילדת קשב זו משימה לא פשוטה.

סיפרתי את זה לסבא.
"אוי בתאל", צחק, "אני מבקש סליחה, אבל זה בגללי. את ירשת את זה ממני".
"אני, אמא שלך, ואת... נושאים בגאון את לפיד הריחוף! תתפללי שלא תעבירי אותו הלאה..."
"סבא" אמרתי לו, "נראה לי שהחיים שלך לא היו כאלה מעניינים בלעדי הלפיד הזה".
"ייתכן, בתאלוש, את ילדה חכמה" הוא ליטף את ראשי "נראה לי שיהיו לך חיים מעניינים לא פחות".
"אמן" עניתי. ואז הוא הראה לי את האלבומים המרתקים שלו.

למחרת הוא הביא לי שקית עם סוכריות אדומות. "קחי אחת" ציווה.
ברכתי שהכל ומצצתי את הסוכריה. ואז הוא אמר:
"שמתי לב שכשאת הופכת דף בספר את מרטיבה את האצבע בלשון. בואי תעשי את זה עכשיו, הוא הגיש לי ספר פתוח.
כתם אדום הופיע על פינת הספר.
"זהו זה, מהיום תדעי בדיוק איפה את אוחזת בספר. רק תתרגלי למצוץ סוכריות בזמן הקריאה.

הספרנית לא יכלה להפסיק לצחוק. "תספרי לי עוד על סבא שלך".
סיפרתי לה שעה ארוכה את כל מה שזכרתי מהחיים של סבא. ועל הפטנטים שלו.
הכי היא צחקה מהתחבולה שעשה שהשכנים שלו יפסיקו להרעיש בלילות.
היה משהו כל כך רגוע ויפה בשיחה עם ג'ודי, אולי בגלל שהיא הייתה מיוחדת, אולי בגלל שסבא שלי היה מיוחד. בכל אופן, הרגשתי כאילו גיליתי פינה חדשה בעולם, פינה בה ג'ודי לא הייתה רק ספרנית, אלא גם אדם עם לב רחב, אוזן קשבת, ומאור פנים שבדרך כלל פחות מצוי בגילאים האלה.


עברו מאז כמה שנים, ואם אתם רוצים אני מוכנה עדיין לספר לכל מי שמעוניין, על סבא שלי.
על חוכמתו, מעשיו הטובים, עלילותיו (מה שהותר לפרסום), על שמחת החיים שלו, על לפיד הריחוף, ועל הפטנטים כמובן, והתחבולות המשוכללות.
וגם על שלושת נשיו! רחל, שירה, ו...
ג'ודי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה