מלבד הריב"ש הוזכר גם באבודרהם.
ויש בנו"ט להעתיק לאשכול
את המוצ"ב.
הפטרת שבת שובה
קיימים מנהגים שונים באשר לקריאת ההפטרה בשבת שובה:
א. יש נוהגים להוסיף להפטרת "שובה ישראל" - הלקוחה מספר הושע - שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה: "מי אל כמוך... "(אבודרהם עמוד שג).
ב. יש נוהגים להוסיף שלושה עשר פסוקים מספר יואל פרק ב, פסוקים טו - כז, ולא את הפסוקים מספר מיכה (מהרי"ל עמוד שג; מט"מ סימן תתלג).
ג. יש נוהגים להוסיף את הפסוקים מספר יואל, אבל מתחילים ארבעה פסוקים קודם (תוספות מגילה לא, ב, ד"ה ראש חודש).
ד. יש נוהגים שכאשר קוראים בשבת שובה את פרשת וילך מוסיפים פסוקים מספר מיכה, וכאשר קוראים בשבת שובה את פרשת האזינו מוסיפים פסוקים מספר יואל (דג"מ סימן תכח).
ה. יש נוהגים להוסיף תחילה את הפסוקים מספר יואל ולאחריהם את הפסוקים מספר מיכה, בין שקוראים בשבת שובה את פרשת וילך ובין שקוראים את פרשת האזינו (מט"א סימן תרב סעיף מ).
ו. יש נוהגים להוסיף תחילה את הפסוקים מספר מיכה ולאחריהם את הפסוקים מספר יואל (א"ר בשם מנהגי פראג מובא בלקוטי מהרי"ח שם).
הטעם למנהג הראשון: כדי שלא לסיים במלים "ופושעים יכשלו בם", שבהם מסתיים ספר הושע. ומאחר והושע ומיכה התנבאו באותו פרק זמן, לכן מוסיפים פסוקים מספר מיכה (דגול מרבבה סימן תכח).
הטעם למנהג השני: משום שבהפטרת "שובה ישראל" יש רק תשעה פסוקים, ואין מפטירים פחות מכ"א פסוקים. (מט"מ שם).
הטעם למנהג השלישי: משום שנאמר בפסוקים אלו: "וגם אתה נאום ה' שובו עדי בכל לבבכם" - מסר ששייך לשבת שובה (ראה תוספות שם).
הטעם למנהג הרביעי: משום שפסוקי מיכה שנאמר בהם: "לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא" (מיכה ז, יח) מתאימים לפרשת וילך שנאמר בה: "וחרה אפי בו ביום ההוא" (דברים לא, יז), ואילו פסוקי יואל שנאמר בהם: "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון" (יואל ב, כג) מתאימים לפרשת האזינו שנאמר בה: "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" (דברים לב, ב), לכן פסוקי מיכה נקראים בפרשת וילך ופסוקי יואל נקראים בפרשת האזינו (דג"מ שם).
הטעם למנהג החמישי: מכיון שבסדר "תרי עשר" יואל הוא הספר השני ומיכה הוא הספר השישי, לכן מקדימים תחילה את פסוקי יואל (לקוטי מהרי"ח ח"ג דף עט).
הטעם למנהג השישי: משום שהושע ומיכה נתנבאו באותו פרק זמן, לכן מקדימים תחילה את פסוקי מיכה כדי להסמיכם לפסוקי הושע (ליקוטי מהרי"ח שם).