מדריך מקצועי פלגיאט וגניבה ספרותית | פרק 3

[מיהי]

אם תבדוק באגדות עם של עמים שונים, תגלה שהיא מעולם לא הייתה קיימת.

נכון ולא נכון,
המקוריות היא לא רק משהו יוצא דופן-
אפשר להסתכל על המקוריות כיכולת לקחת את הברור והמובן מאליו, ליטול את החוקים והכללים הרגילים ולשנות אותם וכך ליצור משהו חדש ומפתיע.
ולכן:

מתי שהוא תיגמר המקוריות, לא?

היא לא תגמר מאחר והאנשים היצירתיים תמיד ימציאו דברים חדשים, ומה שיוצא לקהל הרחב זה אולי עשרה אחוזים בודדים מהרעיונות שעולים להם בראש.

 

[סמדר אלחנתי]

תודה על התיקון! ואת צודקת. זה קרה לי ולחברותי גם. התייחסתי לזה בפוסט.

מכירה את ההרגשה. יש לי את אותה הרגשה כמו ש @מיהי כתבה. אבל אחרי האכזבה, יש פנאי למצוא פיתרון:
1. ב’ה שגילית את זה בטרם פרסמת, חבל ליצור משהו שקיים כבר.
2. תבדקי שיש לך משהו ייחודי להציע. אם אין לך, תודי עוד יותר על מזלך שגילית את זה בטרם עת, וכעת תוסיפי את הייחודיות הזאת שרק את יכולה להציע. זה אתגר, אבל כשתעברי אותו, אין לי ספק שזה רק ישפר את המוצר הסופי.

אני לא עו’ד לזכויות יוצרים. כאן דיברתי על הרמאות שקהל מרגיש, מתי זה צץ ואיך לטפל בזה. אבל ממה שאני יודעת יש כמה בעיות אפשריות:
1. אם תשייך את הלוגו למוצר שלך. נניח הלוגו של דיסני עבור הסטודיו שלך.
2. אם אתה מייצג את החברה המקורית (הדמות שלך שותה קוקה קולה עם הלוגו), והחברה מגיעה למסקנה שהייצוג שלילי ומזיק למוניטין שלה. (החברה מחדירה רעל למשקאות שלה).
3.החברה עלולה להיות סנובים שמשתמשים בעילה הזאת גם אם אתה חושב שהייצוג שלך חיובי. לדוגמא, לאחרונה הורים נתבעו על ששמו מותג של דיסני על אבן מצבה. במיוחד אם החברה חושבת שאתה מרוויח יותר בגלל שאתה מציג כאילו יש קשר בין המוצר שלך למותג שלהם.

הפיתרון הנהוג הוא לשנות את המותג, להחליף כמה אותיות, ולצייר לוגו שונה עם אותם צבעים נניח. זה לא פיתרון מושלם כי החברה תוכל לטעון שאנשים מתבלבלים בין המוצר שלך לשלהם.

אבל שוב, ייתכן שבלבלתי בין כמה מושגים וכדאי להתייעץ עם עו”ד לזכויות יוצרים.


התייחסתי לזה כמה פעמים.
1. אם הרעין נפוץ, אין בעיה בד”כ, בטח קיבל ביטוי שונה אצל כל אחד והתוצאה ייחודית. או שזה קלישאה, וכולם עשו אותו דבר בלי להכניס משמעות ייחודית, ואז אין לי איך לעזור לך... הבעיה אחרת..
2. אם הרעיון ותיק בד”כ רואים את זה כ”מבנה” או ”הומאז’” ולא העתקה. כמובן, מדובר כל עוד כללללל הספר לא תואם, על פי הסטרייקר -לפחות לדעתי

יש לפחות שלושה ספרים חרדיים על ילד בספרד בזמן האנוסים. בכולם יש ספינה בים וסערה ושודדים. האם מישהו העיר על העתקה? לא, כי זה רעיון נפוץ שקיבל ביטוי שונה בכל ספר. (ואני מודעת לכך שיש כמה שבכל זאת צועקים זאב. השאלה אם זה רוב הקהל או מספר סנובים)

האם האירוע שונה? האם הדמויות שונות? האם העלילה שונה? אז מה הבעיה.

לא צריך לחשוש בהתאמה לכל התנאים שהצבת, כפי שכתבתי.

ברוך ה' יש לי משהו ייחודי ומקורי מאוד להציע.
מה שראיתי בפדאל היה דבר ששם הוא שולי מאוד וחסר חשיבות ואצלי הוא מרכז הסיפור ממש.
אבל בכל אופן מפריע לי שאנשים יחשבו שהעתקתי את הרעיון משם...

 

[הגיבן (ת)]

ברוך ה' יש לי משהו ייחודי ומקורי מאוד להציע.
מה שראיתי בפדאל היה דבר ששם הוא שולי מאוד וחסר חשיבות ואצלי הוא מרכז הסיפור ממש.
אבל בכל אופן מפריע לי שאנשים יחשבו שהעתקתי את הרעיון משם...

מכירה את ההרגשה מקרוב, לצערי. אני מתייקת את זה תחת עוד אחד מה"פחדים טיפשיים שמונעים ממני לכתוב כבר משהו." אחרי הכל, ראיתי כבר כמה ספרים שמדברים על דברים דומים מבלי שמישהו הרים על זה בלאגן. אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, מה שהקהל יגיב אח"כ כבר תלוי בו.

 

[סמדר אלחנתי]

אם תבדוק באגדות עם של עמים שונים, תגלה שהיא מעולם לא הייתה קיימת. האגדות חוזרות על עצמן עם אותם המסרים, אותה העלילה, ונדיר למצוא סיפורים יוצאי דופן.
לייצר סיפור מקורי באמת - זה (לדעתי) כמעט בלתי אפשרי. כולנו חיים באותו עולם, עם אותם חוקים ובאותה אנושות.

מה שכן אפשר לעשות, זה ליצור בידול. ברגע שיש משהו שמבדיל בין הסיפור הספציפי הזה, ובין כל שאר הסיפורים - אף אחד לא יאשים אותו בזיוף ורמאות.
ואני לא מדברת מבחינה חוקית, אלא רק על דעת הקהל.

זה בדיוק מה שכתבתי קודם - מותר מלכתחילה לקחת השראה מסיפור קיים וליצור ממנו יצירה אחרת, חדשה ומקורית, מה שיוצר סיפור חדש לגמרי.
בתנאי שזה לא ההעתקה, אלא יצירת משהו חדש וייחודי.

 

[חיה כל רגע מחדש]

מה שראיתי בפדאל היה דבר ששם הוא שולי מאוד וחסר חשיבות ואצלי הוא מרכז הסיפור ממש.

במקרה כזה סביר להניח שלא הרבה יקשרו ביניהם... רוב הקוראים לא כל כך שמים לב לפרטים קטנים, בטח לא בקריאה ראשונה - שניה.

ספוילר: לגבי העתקה מספר אחר

מניסיון, גם אם שני כותבים יכתבו את אותו הרעיון בדיוק, עדיין יהיו הבדלים, לפעמים קטנים ולפעמים גדולים.
ככה שכדי להעתיק מישהו אחר צריך לכתוב מתוך מטרה ברורה להעתיק.

 

[סמדר אלחנתי]

במקרה כזה סביר להניח שלא הרבה יקשרו ביניהם... רוב הקוראים לא כל כך שמים לב לפרטים קטנים, בטח לא בקריאה ראשונה - שניה.

ספוילר: לגבי העתקה מספר אחר

מניסיון, גם אם שני כותבים יכתבו את אותו הרעיון בדיוק, עדיין יהיו הבדלים, לפעמים קטנים ולפעמים גדולים.
ככה שכדי להעתיק מישהו אחר צריך לכתוב מתוך מטרה ברורה להעתיק.

הקוראים בדרך כלל לא יקשרו, אבל במקרה שלי מדובר בדבר כל כך ייחודי ויוצא דופן שכנראה שכן.
ואני מסכימה בכל לב עם מה שכתבת בספוילר.

 

[הגיבן (ת)]

ספוילר: לגבי העתקה מספר אחר

מניסיון, גם אם שני כותבים יכתבו את אותו הרעיון בדיוק, עדיין יהיו הבדלים, לפעמים קטנים ולפעמים גדולים.
ככה שכדי להעתיק מישהו אחר צריך לכתוב מתוך מטרה ברורה להעתיק.

זהו מה שכתבתי מעלה: לא משנה אם הכותב התכוון/לא התכוון. תכלס יצא אותו מוצר בשינויים קלים. עכשיו הקהל מחליט: האם אכפת לו יותר שזה אותו מוצר, או שיותר אכפת לו שיש שינויים ייחודים.

אם היה מותר להעתיק מהמוצר המקורי (נניח שהוא ישן מאוד, או שביקשו רשות) - אז התרוץ שציינת הוא תקין. הרי בוודאי עשית משהו קצת ייחודי משלך, וגם אם העתקת, היה לך מותר.

אם אין לך זכות למוצר המקורי, הרי שהשגת גבול. לא משנה אם בכוונה או לא בכוונה. הקהל בד"כ מזהה את זה כרמאות. הם יגידו "זה לא מקוריייייייי". (למרות שבעצם אין שומדבר מקורי ובלה בלה בלה כל מה שאמרו כאן למעלה). מה שהקהל פה מתלונן עליו הוא: זה נראה כמו רמאות, כי זה לא תואם את הכללים של זכויות יוצרים.

ושמא תגיד: מאיפה הקהל יודע מהם הכללים של זכויות יוצרים?

זהו, שזה כל הטיעון שלי. אני לא השוטר של המוסריות של אמנים. (ממתי אמנים הם שיא של מוסריות...) תגנבו אם בא לכם. תעברו על החוקה הבינלאומית. לא נראה לי שמישהו יעניש אתכם. (רק תזהרו מהעתקה ממקורות ישראלים כי אז... אבוי)

פשוט, החוקים האלה הם תוצאה טבעית של קומון סנס והרבה פעמים הקהל מספיק אינטליגנט כדי להבין את זה. (אא"כ הקהל צעיר ואו בלתי מנוסה. ויש שרואים בקהל חרדי כקהל בלתי מנוסה. ואז, תעתיק ככל שליבך חפץ. אם יש לך מזל, הקהל שלך אפילו יאשים את המקור שהוא העתיק ממך! ).

ושמא תגיד: אם החוקים האלה טבעיים, מדוע הם אינם טבעיים עבורי? למה האינסטינקט הראשון שלי הוא להעתיק ולקבל השראה מיוצרים אחרים?

יש פה מקום לפילוסופיות רבות. אני יוצאת מנקודת הנחה, שקהל ואמנים אינם אותה חיה. הרבה פעמים לא מדברים באותה שפה בכלל, והדרך היחידה לתקשר הוא המבנה של סיפור. עכשיו מהי הלך החשיבה המיוחדת של אמנים? תגידו אתם. אני רק קהל.

 

[סמדר אלחנתי]

זהו מה שכתבתי מעלה: לא משנה אם הכותב התכוון/לא התכוון. תכלס יצא אותו מוצר בשינויים קלים. עכשיו הקהל מחליט: האם אכפת לו יותר שזה אותו מוצר, או שיותר אכפת לו שיש שינויים ייחודים.

אם היה מותר להעתיק מהמוצר המקורי (נניח שהוא ישן מאוד, או שביקשו רשות) - אז התרוץ שציינת הוא תקין. הרי בוודאי עשית משהו קצת ייחודי משלך, וגם אם העתקת, היה לך מותר.

אם אין לך זכות למוצר המקורי, הרי שהשגת גבול. לא משנה אם בכוונה או לא בכוונה. הקהל בד"כ מזהה את זה כרמאות. הם יגידו "זה לא מקוריייייייי". (למרות שבעצם אין שומדבר מקורי ובלה בלה בלה כל מה שאמרו כאן למעלה). מה שהקהל פה מתלונן עליו הוא: זה נראה כמו רמאות, כי זה לא תואם את הכללים של זכויות יוצרים.

ושמא תגיד: מאיפה הקהל יודע מהם הכללים של זכויות יוצרים?

זהו, שזה כל הטיעון שלי. אני לא השוטר של המוסריות של אמנים. (ממתי אמנים הם שיא של מוסריות...) תגנבו אם בא לכם. תעברו על החוקה הבינלאומית. לא נראה לי שמישהו יעניש אתכם. (רק תזהרו מהעתקה ממקורות ישראלים כי אז... אבוי)

פשוט, החוקים האלה הם תוצאה טבעית של קומון סנס והרבה פעמים הקהל מספיק אינטליגנט כדי להבין את זה. (אא"כ הקהל צעיר ואו בלתי מנוסה. ויש שרואים בקהל חרדי כקהל בלתי מנוסה. ואז, תעתיק ככל שליבך חפץ. אם יש לך מזל, הקהל שלך אפילו יאשים את המקור שהוא העתיק ממך! ).

ושמא תגיד: אם החוקים האלה טבעיים, מדוע הם אינם טבעיים עבורי? למה האינסטינקט הראשון שלי הוא להעתיק ולקבל השראה מיוצרים אחרים?

יש פה מקום לפילוסופיות רבות. אני יוצאת מנקודת הנחה, שקהל ואמנים אינם אותה חיה. הרבה פעמים לא מדברים באותה שפה בכלל, והדרך היחידה לתקשר הוא המבנה של סיפור. עכשיו מהי הלך החשיבה המיוחדת של אמנים? תגידו אתם. אני רק קהל.

הקהל לא יתלונן על שום דבר כי כך נוצרים כל הסיפורים (במודע או שלא במודע) ולאף אחד אין בעיה אם זה.
הרבה מורים לכתיבה כותבים את זה (אפילו רוברט מקי המהולל....)
אגב, כך גם נוצרות כל הקלישאות...
כשמחפשים רעיון המוח תמיד יעלה קודם כל את כל מה שקראנו ואהבנו אי פעם, את כל מה שמוכר.
צריך להעלות ממש המון רעיונות כדי לשחרר את כל מה שמוכר ולהגיע למשהו באמת ייחודי. אבל גם המשהו הייחודי הזה יהיה צרוף של דברים מוכרים, כי המוח יכול להעלות רק ממה שקיים בו וללא ממה שאין.
ואין בזה שום פסול.
אבל אם סופר רואה רעיון מגובש ומחליט: איזה יופי, אין לי כוח לחפש רעיון חדש, (=להרכיב את כל מה שאני מכיר כדי ליצור רעיון חדש) בוא נעתיק, פה זה גניבה.

 

[חיה כל רגע מחדש]

אני חושבת שבנושא הזה ספציפית, הגבול בין להעתיק ללקחת השראה הוא דק מאוד. וזה הרבה פעמים לא מודע בכלל.
קרה לי כמה פעמים, שתפסתי את עצמי מצטטת איזשהו קטע שקראתי, או שדמות מסויימת דומה להפליא לדמות אחרת...

וסליחה אם אני חוזרת על הדיון מתחילתו.
היה לי קצת קשה לעקוב אחריו...

 

[הגיבן (ת)]

אבל אם סופר רואה רעיון מגובש ומחליט: איזה יופי, אין לי כוח לחפש רעיון חדש, (=להרכיב את כל מה שאני מכיר כדי ליצור רעיון חדש) בוא נעתיק, פה זה גניבה.

מה ההגדרה שלך לרעיון מגובש?

 

[סמדר אלחנתי]

מה ההגדרה שלך לרעיון מגובש?

רעיון שלם יחד עם כל החלקים הפנמיים והחיצוניים הנחוצים כדי להגדיר אותו.
לדוגמא:
דמות מסויימת (איסתרק=דמות של נסיך יורש, שמתעצבן שאומרים לו מה לעשות, שונא את אחיו הקטן, באופן כללי רוצה לעשות רצון ה' אך גם אוהב שמעריצים אותו, חי בממלכה עתיקה ובמקרה גם אוהב מוזיקה חיצונית ויש לו שיער ארוך...)
מקום מסויים
עולם מסויים,
רצף אירועים מסויים
וכו'

 

[ifatrosh]

מאמר נהדר וקצת מלחיץ.
היה לנו דיון על כך בקבוצת כתיבה לפני מספר שנים.
איך סופר ותיק אמר לי פעם? שכל הסיפורים כבר סופרו, אין לנו הרבה מה לחדש.
החידוש שיש בסיפור שאת כותבת הוא המסע של הגיבור, תובנות שלו וכו'.
לדעתי, אם סיפור אינו מועתק, בהכרח, המסע של הגיבור יהיה שונה. כל אחד מאיתנו חושב אחרת ומרגיש אחרת ומבין אחרת את הסיטואציות בחיים.

קימבה - גור אריות שהוריו נרצחו בידי בני אדם מרושעים, נאבק בטבע החייתי של יצורי הג'ונגל במטרה להפוך אותם למתורבתים - ממש כמו בני האדם הטובים שהוא זכה להכיר בדרך.

הסדרה נותנת מקום ראשי לדמויות אנושיות ולקשר שיש להם עם בעלי חיים.

סימבה - הוא גור אריות שנאבק באחריות המוסרית שלו כלפי עמו - חיות הסוואנה - במטרה להשתחרר מחובת ההנהגה ולעשות כיף חיים.

הסדרה מעניקה מקום של כבוד ל"גלגל החיים" שמכתיב את חייהם של בעלי חיים.

הדוגמא, לדעתי, לא מתאימה. אם כי מסבירה היטב את כוונת המאמר.
ואסביר, חייו של כל גור ממשפחת החתוליים דומה לסיפור של סימבה. אם כבר, זכויות על הסיפור- מגיעות לנשיונל ג'אוגרפיק בסרט 'אריות האופל' מסעו של גור אריות עד לבגרות, רק שהאנישו אותו בדיסני והכניסו הסבר מניח את הדעת על כל הטרגדיות שבסיפור וסיימו בסוף טוב.
אצל קימבה הסיפור שונה. הדמיון ביניהם זו המציאות של גור למשפחת החתוליים שנגמל ועליו לפלס דרך כדי לחיות ולהתבגר. אגב, זה די דומה לסיפור של החתלתול שילדי גידלו בעבר

 

[מוקה מלכא]

תודה על המאמר, ועל הדיון פה, עשיר ומהנה.
רק אוסיף ששמעתי בעבר דעה הגורסת שקיימים סך הכל 7 סוגים ,או ניתן לומר- תבניות בסיסיות של סיפורים/עלילות.
משם כל סיפור ניתן לשייך כתולדה של אחד משבעת האבות.
שוב, לא זוכרת מי ציין את זה באזני ומה היה המקור.
באופן כללי תמיד אפשר לשייך תכולות לתבניות, כל עוד הגדרת את התבניות שלך ככאלה בעלות קבולת גדולה בגבולות ההגיון.

ושיתוף שלי בהקשר בין השראה להעתקה ואיפה התת מודע שלנו נכנס-
באחת הפעמים שכתבתי סיפור בהמשכים עם חברות (הקונספט היה שכל פרק משהי אחרת כותבת וממשיכה את העלילה מהנקודה בה הסתיימה בפרק הקודם. ככה נוצר סיפור ששייך לכל הכותבות, אך גם כל אחת מהן אינה יודעת לאן הוא יוביל או איך הוא יסתיים.)
כשהגיעה תורי לכתוב פרק בדיוק סיימתי לקרוא את עגור הברונזה של מיה קינן.
חפשתי לכתוב תיאור ססגוני על חיי עיר ועל סיטואציה שבה יפגשו מספר דמויות שלאו דווקא קרובות מאד זו לזו, בלי לשים לב השתמשתי בקיומו של יריד לצורך העניין.
רק לאחר מעשה חברה שאלה אותי אם במקרה בדיוק סיימתי לקרוא את עגור הברונזה כי לה התיאור הזכיר מאד את היריד שמתואר שם באריכות, וגם שכרונולוגית הזמן המשוער בו התרחש סיפורנו פחות כלל מבנים של ירידים, יותר התאים לתאר שוק שוקק חיים.
גילוי נאות: בזמן הכתיבה הייתי בטוחה לגמרי שהרעיון מקורי שלי
בהתאם לניתוחים לעיל, כיוון שכרונולגית נוצר פה סוג של חור מבחינתי ראיתי את זה, גם אם לא מכוונה תחילה ככשלון מסוים שלי לבקר את הרעיונות שנזרקים לי מהראש.
אם הבעייתיות הנ"ל לא היתה קיימת, לא הייתי נבוכה מהעניין, כיוון שיריד זהו בהחלט קונספט מוכר ושכיח בסיפור מהז'אנר שנכתב.