שַׁל נְעָלֶיךָ, ושלשת הָרְגָלִים

[א. סופר]

עיינו כאן

 

[דיונון]

??
בשביל מה אשכול נפרד שהוא רק קישור לאשכול אחר?

 

[א. סופר]

רק לאחר שכתבתי הדברים ראיתי שנכון יהיה לשייך את האשכול הנ"ל תחת פורום זה, ואמרתי, הן מעוות לא יוכל לתקון אך החסרון יוכל למנות על ידי זה הקישור....
והנה זו הודעה שלישית...
חורף בריא

 

[חגי פאהן]

א. במה שני הדקדקנים הרגיעו את השתוממותך? לכאורה למשה היה רק זוג נעליים, וה' היה צריך לומר לו "נַעליך".
ב. שלוש הרגלים ולא שלושת, שהרי רגל היא נקבה.

 

[א. סופר]

א. נכון. אך לא היה המכוון מקוב"ה לזוג נעלים כי אם לפריט הלבוש, ומשכך אמר נעליך בשוא תחת הנו"ן.
ב. האבר הנקרא רגל מתואר כנקבה, מועד הנקרא רגל הינו זכר, היות ומתייחס לחג. כנלענ"ד.

 

[דיונון]

ב. האבר הנקרא רגל מתואר כנקבה, מועד הנקרא רגל הינו זכר, היות ומתייחס לחג. כנלענ"ד.

שלש רגלים תחוג לי בשנה (שמות כג יד)

 

[א. סופר]

לא חייב לכתוב בזכר, המספר בתורה הוא סתמי כמו שסופרים אנשים, אחד. שנים. שלוש.
יישר כוח

 

[דיונון]

תעשה קצת שיעורי בית.
אגב -

אחד. שנים. שלוש.

שלשה.

 

[א. סופר]

התכוונתי: אחד. שתים. שלוש. וכו'
ההודעה נכתבה מפלאפון והיה תיקון אוטומטי...

אמנם, לא לנצח אריב, אך מה הם שיעורי הבית?

 

[חגי פאהן]

לא חייב לכתוב בזכר, המספר בתורה הוא סתמי כמו שסופרים אנשים, אחד. שנים. שלוש.

אם כן העמוד הראשון במסכת קידושין לשוא נכתב?
והיכן עוד מצינו ש"המספר בתורה הוא סתמי"? והיכן מצינו שלוש אנשים?

 

[חגי פאהן]

אמנם בתוספות ר"ה יש שלושה רגלים, אך תוספות זה תוספות ומקרא הוא מקרא.

 

[א. סופר]

לא התכוונתי שכל המקראות כתבו מספרים באופן סתמי, עפרא לפומי אם זו כוונתי.
ר"ל: אולי במקרא דלעיל המספור אינו מתייחס לרגל כפי התואר הראוי לו, אלא ביחס למספר הפעמים שצריך לחוג לפניו, ובכה"ג אפשר לומר: אחד, שתים, שלוש.
ואיני כופה דעתי וכל הרוצה לחלוק יבוא ויחלוק...
חודש טוב, ויישר כוח על התגובות!

 

[אפכא מסתברא]

ב. האבר הנקרא רגל מתואר כנקבה, מועד הנקרא רגל הינו זכר, היות ומתייחס לחג.

שמות (מ)
שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:

אונקלוס תְּלַת זִמְנִין תֵּחוֹג קֳדָמַי בְּשַׁתָּא: (אונקלוס)

יונתן תְּלָתָא זִמְנִין תְּחַגּוּן קֳדָמַי בְּשַׁתָּא: (תרגום יונתן)

רש"י רגלים. פעמים, וכן כי הכיתני זה שלש רגלים (במדבר כב, כח.):

''רגל'' (חג/מועד) אינו אלא מלשון פעם. לא 'שלושה מועדים תחוג' וגו' אלא שלוש פעמים תחוג וגו'.

 

[דיונון]

@א. סופר , לדבריך אפשר לומר שתי הבלים כי הכוונה לשטויות?
ואגב -

אחד, שתים, שלוש.

אחת-שתים-שלוש
אחד-שנים-שלשה

 

[אפכא מסתברא]

לדבריך אפשר לומר שתי הבלים כי הכוונה לשטויות?

לחלוטין לא לדברי! כוונתי היתה לסתור את דברי @א. סופר שטען כי יש לומר שלושה רגלים (בזכר) כי 'רגלים' הם מועדים, ומועד הוא זכר... ובאתי לחזק את ידיך.

 

[דיונון]

לחלוטין לא לדברי! כוונתי היתה לסתור את דברי @א. סופר שטען כי יש לומר שלושה רגלים (בזכר) כי 'רגלים' הם מועדים, ומועד הוא זכר... ובאתי לחזק את ידיך.

מחילה, ציטטתי לא נכון.
מתקן.

 

[א. סופר]

שמות (מ)
שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:

אונקלוס תְּלַת זִמְנִין תֵּחוֹג קֳדָמַי בְּשַׁתָּא: (אונקלוס)

יונתן תְּלָתָא זִמְנִין תְּחַגּוּן קֳדָמַי בְּשַׁתָּא: (תרגום יונתן)

רש"י רגלים. פעמים, וכן כי הכיתני זה שלש רגלים (במדבר כב, כח.):

''רגל'' (חג/מועד) אינו אלא מלשון פעם. לא 'שלושה מועדים תחוג' וגו' אלא שלוש פעמים תחוג וגו'.

לדבריך אפשר לומר שתי הבלים כי הכוונה לשטויות?
ואגב -
אחת-שתים-שלוש
אחד-שנים-שלשה

מחילה, סליחה וכפרה!
צודקים!!! ושוב - יישר כוח לכל המגיבים!!!
ובכל מקרה אשמח לקבל חוות דעתכם לענין הניקוד.
תודה וחודש טוב

 

[אפכא מסתברא]

לגבי ניקוד 'נעליך' בפסוק 'שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ' - עם כל הכבוד לדקדקנים שציטטת, הקושיא במקומה עומדת, כפי שהעירו לעיל.

 

[א. סופר]

בעקבות האמור חפשתי אחר המילים "שלשת "ארבעת" "חמשת" ואכן כולם הופיעו רק בהתייחסות לזכר וכפי שכתב הרב @חגי פאהן.
ומצאתי באיוב (א, ד): וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם.
ולכאו' גם זה צריך להיות לִשְׁלֹשׁ אַחְיֹתֵיהֶם. אשמח לתשובה גם בזה.

ובנוגע לשאלה על של נעליך אולי בא כרמז לדברי המלבי"ם, ואלו הם:
והמלאך אמר אל יהושע של נעלך מעל רגלך בלשון יחיד, ולמשה נאמר של נעליך בלשון רבים, כי הנפש לובשת שני נעלים, הנעל האחד הוא הגוף החיצוני, והנעל השני הם כחות הגוף הפנימים שהם כח המדמה שהוא אמצעי בין הגוף ובין הנפש, שהשכל והנשמה מתקשרים עם הגוף ע"י המדמה, הוא המביא המוחשים וההרגשות של העולם הגשמי אל הנפש פנימה והוא המוציא כחות השכל והשכלותיו אל הגויה אל החוץ.

תודה.

 

[אפכא מסתברא]

ומצאתי באיוב (א, ד): וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם.
ולכאו' גם זה צריך להיות לִשְׁלֹשׁ אַחְיֹתֵיהֶם. אשמח לתשובה גם בזה.

אכן יש בכמה וכמה מקומות בתנ"ך הופעות חריגות - לאו דווקא בשם מספר - של התיחסות לנקבות כאל זכרים (ולהיפך) או מלה שחציה לשון נקבה וחציה לשון זכר, כגון: "ותלכנה שתיהם" (רות) - ראיתי דרשות לפחות על חלק מהן. מן הסתם כל חריגה כזו באה כדי להידרש.