דרוש מידע עונש על העתקה במבחנים

[יהודי-פשוט]

הרבה הרבה נובע מחולשה נפשית...

שלא לימדו אותם להתמודד עם

פגיעות וכד'....

 

[ברבור1]

ואולי זה הזמן לפתח בילדה קצת "חוסן נפשי"
לדבר עם הילדה על הרגשות שלה, לעבד אותם, להכיל אותם
להכין אותה לעובדות החיים שבהם לא תמיד ניפגש עם האנשים הכי נחמדים ועדינים כלפינו,
ובכל זאת נמשיך הלאה את החיים
בלי להתאבד, לצאת בשאלה, או בקיצור, לירות לעצמנו ברגליים בגלל טפשות של השני?



מעניין, באיזה גיל נתחיל לחנך אותן ליושרה ולהגינות?
כיתה ח' זו ילדה בת 14.
עדיין ילדה, אבל מעל בת מצווה, כך שמותר כבר לצפות ממנה לקחת אחריות...
יכול להיות שזה 'לא אומר על אישיותה'
אבל זה בהחלט אומר על הרגלי הלמידה וההתנהלות הנוכחיים שלה.
גם אם הבעיה היא חוסר ביטחון עצמי, יש דרכים מוצלחות יותר להתמודד עם זה
וכדאי להקנות לה אותן כבר בגיל זה, לטובתה.

צודקת בהכל,
אבל את המורה צריך לחנך קודם..
(במיוחד!! אחרי שהילדה התנצלה לפני המורה! וביקשה והתחננה שתפסיק עם העונש...!!)

ולחינוך יש צורה,
השפלה היא לא דרך של חינוך בשום אופן!!!!


גם על עברות חמורות יותר יש התראה ועדים וכו וכו....

 

[פוקה פוקה]

הבת שלי בכיתה ח' יושבת כל מבחן, בחינה, בוחן פתע, בשולחן נפרד.
בכיתה שלה, כל יום ראשון יש בחינה קצרה על חלק מהחומר שלמדו בשבוע שלפני.

הסיבה שהיא יושבת בשולחן לבד היא 'למען יראו ויראו' על כך שהעתיקה ב-2 מבחנים ממש בתחילת השנה.

מסתבר, שהיתה לה האפשרות במבחן השני לקבל 0 ולהמשיך כרגיל, או לקבל את העונש הנוכחי,
כעת היא מתחרטת ומוכנה אפילו שיורידו לה ציון בתעודה ובלבד שלא תחווה את הביזיון הזה בכל מבחן.
אבל המורה לא מסכימה עד חנוכה.
אין לי מושג כמה מבחנים משמעותיים יהיו עד אז, יכול להיות שרק אחד, אבל מה שאני כן יודעת שהתחושה של הבת לא נעימה בכלל.

האם לא לשלוח למבחנים על כל המשתמע וההשלכות כצעד מחאה הוא פתרון הגיוני?
או שאולי לדבר עם אותה מחנכת,
או פשוט להוריד את הראש ולחכות עוד חודשיים?
אשמח לשמוע מה הייתם עושים.

מה סוף הסיפור

 

[ברבור1]

שלא לימדו אותם להתמודד עם

חוסן נפשי הוא משהו שנרכש,
בגיל 14 יש פחות מהמוצר הזה בד"כ....

וחוץ מזה כל המגיבים כאן!
נפגעתם פעם בפורום גדול מול כולם??
הפוגע היה ממישהו בסמכות?
,אם לא עברתם פעם פיגוע כזה.. נא לא להגיב.... במקום ילדה בת 14....


עריכה:
כמובן שגם פה , יש לנו חוסר במידע,
אינו דומה הדבר אם מדובר בילדה עם מעמד וביטחון עצמי,
לילדה שגם ככה פחות מקובלת בחברה , ופחות מוצלחת..
לקבל כזו סטירה...


בכל מקרה המורה לא אמורה לסמוך על ה"חוסן הנפשי" של הילדה...
לפני שהיא מענישה אותה בצורה ככ משפילה....

 

[מלכי סלמון]

ואולי זה הזמן לפתח בילדה קצת "חוסן נפשי"
לדבר עם הילדה על הרגשות שלה, לעבד אותם, להכיל אותם
להכין אותה לעובדות החיים שבהם לא תמיד ניפגש עם האנשים הכי נחמדים ועדינים כלפינו,
ובכל זאת נמשיך הלאה את החיים

כל מילה. כמו שכבר ציינתי עברתי התעללות ממורה כלשהי ביסודי (השפלות. אפילו אלימות)
ולא היה עם מי לדבר
רק מה? ההורים שלי תמכו בי וליוו אותי בצורה מדהימה והצלחתי אפילו לסיים את השנה בשלום.

אם זה לא היה אירוני הייתי יכולה עוד להודות לה על מה שהיה

 

[תלמידים]

בלת"ק חלקי.
נורא.
לא יודע אם זה מקובל היום, אבל אותי הורידו 2 כיתות (מכיתה ד' לכיתה ב'!) לתקופה ארוכה.
באותו הזמן היה גם טיול שנתי, וכמובן שיבצו אותי עם כיתה ב'...
עם השנים סלחתי, כי מכיר את הדמויות כאנשים טובים, אבל לא הכי מודעים, יתכן וגם אני אם הייתי במעמד הזה בלי הנחיות ורגישות מספקת, הייתי טועה פה ושם..
כשעברתי חיידר, הענישו אותי פעם רק לכיתה אחת למטה ורק ליומיים, איך שמחתי..
(זה נורא, כמו שפרוג יחליטו להעניש אותי ולשים אותי "משתמש חדש"...)

אבל ההורים שלי עזרו לי במה שאפשר, אבל לא נתנו לי אפילו צד קלוש של חוסר גיבוי לצוות, גם אם הם טועים - אנחנו מצייתים.
זה רכש גדול, שעוזר הרבה מאד במשמעת בין דורית במשך השנים.

 

[כתב עט]

צודקת בהכל,
אבל את המורה צריך לחנך קודם..
(במיוחד!! אחרי שהילדה התנצלה לפני המורה! וביקשה והתחננה שתפסיק עם העונש...!!)

ולחינוך יש צורה,
השפלה היא לא דרך של חינוך בשום אופן!!!!


גם על עברות חמורות יותר יש התראה ועדים וכו וכו....

תנסי רגע להיכנס לראש של מורה.
מה היא רוצה מהילדה?
להשפיל אותה?
לצער אותה? לזלזל בה? לפגוע לעיני כולן?
לגרום לה לעזוב הכל בעוד X שנים?
האם המורה שונאת אותה אולי?
המורה חסרת רגשות? לא אכפתית?
אז למה היא בחרה להיות מורה? בשביל להרע לילדים קטנים חסרי ישע?

סורי על הבוטות. מנסה להבין מה עובר לכם בראש.

 

[מלכי סלמון]

תנסי רגע להיכנס לראש של מורה.
מה היא רוצה מהילדה?
להשפיל אותה?
לצער אותה? לזלזל בה? לפגוע לעיני כולן?
לגרום לה לעזוב הכל בעוד X שנים?
האם המורה שונאת אותה אולי?
המורה חסרת רגשות? לא אכפתית?
אז למה היא בחרה להיות מורה? בשביל להרע לילדים קטנים חסרי ישע?

סורי על הבוטות. מנסה להבין מה עובר לכם בראש.

והאמא כתבה בפרוש שהבת בחרה בעונש הזה....

 

[sari11]

תנסי רגע להיכנס לראש של מורה.
מה היא רוצה מהילדה?
להשפיל אותה?
לצער אותה? לזלזל בה? לפגוע לעיני כולן?
לגרום לה לעזוב הכל בעוד X שנים?
האם המורה שונאת אותה אולי?
המורה חסרת רגשות? לא אכפתית?
אז למה היא בחרה להיות מורה? בשביל להרע לילדים קטנים חסרי ישע?

סורי על הבוטות. מנסה להבין מה עובר לכם בראש.

אכן,
סיכויים גבוהים שהמורה לא חשבה עד כמה נורא מה שהיא עשתה. זה עדיין לא אומר שזה לא נורא...
לכן חובה לבטל את הדבר הזה. ובהחלט שצריך לנסות קודם כל בנחת ובכבוד.

 

[sari11]

והאמא כתבה בפרוש שהבת בחרה בעונש הזה....

היא גם כתבה שלאחר שטעמה מהעונש, היא ניסתה לשנות, והמורה לא הסכימה.

מסתבר שלא רק המורה לא קלטה שמדובר בהשפלה ובהדבקת תווית, גם הילדה לא קלטה, עד שהתנסתה.

 

[ברבור1]

תנסי רגע להיכנס לראש של מורה.
מה היא רוצה מהילדה?
להשפיל אותה?
לצער אותה? לזלזל בה? לפגוע לעיני כולן?
לגרום לה לעזוב הכל בעוד X שנים?
האם המורה שונאת אותה אולי?
המורה חסרת רגשות? לא אכפתית?
אז למה היא בחרה להיות מורה? בשביל להרע לילדים קטנים חסרי ישע?

סורי על הבוטות. מנסה להבין מה עובר לכם בראש.

ברור שלא!
לא חשבתי שהיא מרשעת ....
אבל הרבה פעמים רשעות מראה על טיפשות/חוסר מחשבה/גאווה ...

והאמא כתבה בפרוש שהבת בחרה בעונש הזה....

יכול להיות שהבת מההתחלה בחרה בעונש הזה,
כי לקבל -0 בכל המבחנים בהמשך...
הפחיד אותה במיוחד לפני סמינרים ...
-ויתכן שהיא מעדיפה, להיות מושפלת עכשיו בפורם הכיתתי מאשר מול עיניהן הבוחנות שלה מורות בסמינר..
שישאלו למה קיבלת אפס..
ואז היא תאלץ לומר שהיאלא עלינו העתיקה במבחן...

וחוץ מזה היה לה לבחור בין רע לרע ....

ובלי כל קשר המשך הסיפור שהיא לא עמדה בבושות, והיא ביקשה מהמורה לקבל אפס.. והמורה (שאולי לא רשעית אך האטומה)לא הסכימה לרדת מהעץ שעליו טיפסה....

לא יודעת אבל יש עונשים הרבה הרבה יותר הוגנים,
כמו לערוך מבחן חוזר ועוד...
השפלה מול חברות לכיתה,
הפחדה ע"י ציון אפז..
מצטערת.. זה לא הדרך,
ואם זה שתי האפשרויות היחידות שעלו למורה בראש ,
באמת אי אפשר להבין :

אז למה היא בחרה להיות מורה?

 

[אגס סברס תפוח]

(זה נורא, כמו שפרוג יחליטו להעניש אותי ולשים אותי "משתמש חדש"...)

דווקא מפרגן,
לא משועמם...
לא שורץ באינטרנט...
ועוד...

 

[ברכתי]

השפלה אסור שתהיה!!!!
לחזק את ביתך, את כאמא חייבת!!!
לדבר עם המורה- בלי שבתך תהיה שותפה - זו חובה!!!
אנחנו שולחים ילדים כדי להתחנך, איך ילדה יכולה לקבל ממורה שגם ההורים בבית לא מחזיקים ממנה???

לכן, המורה סה''כ גם בן אדם שעשתה טעות חמורה!!! אבל הילדה לא אמורה לשמועה את ההורים דשים בזה!!!!
החכמה לדבר לא בשותפות לילדים!!

אני חוויתי טעות איומה שנעשתה לאחת מבנותי... לא סלחתי ובצדק..
חסד עשה איתי הקב''ה שטיפלתי בעניין בלי ידיעת ביתי, לא דיברנו בכלל בנוכחותה
בסוף- אחרי שהפכתי עולמות. אפשר להגיד שהשתוללתי בגדול אבל בשקט
קיבלתי טלפון התנצלות וסליחה, הייתי כ'כ כאובה שאמרתי -
אני רוצה לסלוח וקשה לי, עד כדי כך נפגעתי.
הייתי צריכה לעבוד על עצמי לסלוח מכל הלב!!
לקח לי זמן עד ששכחתי ב''ה.

 

[רוגעל'ה]

כואבת את כאבך. בכלל לא פשוט!
מה שנשאר לי לומר לך,
תודי להשם!
אנחנו כולנו שונים, כל אחד עם מבנה נפש שונה ברמת הרגישות והיכולת ספיגה והתמודדות
גם אני עברתי דבר או שניים וכיום מנהלת חיים תקינים
ומכרים קרובים (אפילו אחים!) שעברו הרבה פחות, נטשו דברים יקרים..
ב"ה שהשם נתן לי מנטליות חזקה יותר.
שנתן לי כח! וכל יום נותן ומזין!
לא מובן מאליו--!!!
מכאן אני אומרת לא לשפוט את אלה שנשברו מקש.. אף פעם לא היינו במקום שלו, וגם לא נהיה!

ח"ו לא שופטת את אלה שנשברו.
אבל לא מנבה עתיד שחור לאלה שעכשיו מתמודדים.
בד"כ אנשים לא נופלים ממקרה אחד. מקרה אחד יכול אפילו לחזק ב"א. להפוך אותו לחזק יותר, טוב יותר. במיוחד אם הוא מקבל את הגיבוי הנכון מהסביבה.

אם תבחני אנשים שנשברו, בד"כ תגלי מהתמודדות מתמשכת במשך כמה שנים. זה לא מגיעה ממקרה אחד. רציני ואיום ככל שיהיה, עדין לא גורם לנפילה.

יש לי בן די רגיש. והקטע החברתי משחק אצלו מאד חזק.
פעם אחת הוא עבר השפלה ממש רצינית מהרב'ה. משהו שהרב'ה שיתף את החברים בכיתה שיעזרו לו בהשפלה הזאת.
הוא נתן לו עונש, משפיל בפני עצמו. והגדיל לעשות, שהילדים בכיתה היו השומרים עליו. הלשינו לרב'ה שהוא זז מהמקום שהרב'ה אמר לו. אני לא רוצה לפרט מידי.

הוא חזר הביתה גמור, מפורק, מתוסכל.

כששמעתי את זה השתוללתי..
התקשרנו למחנך, ישבנו אצל המנהל, עירבנו את המפקח. כולם היו בסיפור הזה. שאגב, היו מזועזעים עד עמקי נשמתם.
והרב'ה אחר כך אמר לנו, אם אתם נותנים לילד גיבוי, למה אתם חושבים שהוא לא יפריע בשיעור?

ככה, כי לתת לילד גיבוי במקרים כאלה, זה לבנות אותו. זה לחזק אותו.
למרות שבבית בפנים, הוא לא ליקק דבש וקיבל את מה שמגיע לו על ההתנהגות בכיתה. וגם הסברנו לו, אתה אמור לקבל עונש, כי המעשה שעשית ראוי לעונש. אבל העונש הספציפי הזה שהרב'ה נתן לך, לא מקובל עלינו. אנחנו לא ניתן שישפילו אותך. נקודה.
אני חושבת שהוא יצא מהאירוע הזה, מחוזק יותר ממה שהוא היה לפני זה.

 

[כוכב103]

ואז כולם לא מבינים למה לחיים העורך דין או למירי רואת החשבון אין עבודה

זה מצב טוב...
מצב פחות טוב- שנכנסת עובדת חדשה למשרד
כולם תולים בעובדת המוכשרת תקוות
והיא לא יודעת לעשות כלום.
אף אחד לא רוצה ללכלך עליה, אבל כל הסביבה צריכה להמשיך ולעשות במקומה את העבודה...

לא קרה לך שעמדת מול איש מקצוע ושאלת את עצמך מה הוא עושה כאן?

 

[אטי עמית]

תנסי רגע להיכנס לראש של מורה.
מה היא רוצה מהילדה?
להשפיל אותה?
לצער אותה? לזלזל בה? לפגוע לעיני כולן?
לגרום לה לעזוב הכל בעוד X שנים?
האם המורה שונאת אותה אולי?
המורה חסרת רגשות? לא אכפתית?
אז למה היא בחרה להיות מורה? בשביל להרע לילדים קטנים חסרי ישע?

סורי על הבוטות. מנסה להבין מה עובר לכם בראש.

לא עברתי על כל האשכול
באמת נושא טעון ועצוב.

אני אקצר כמה שיכולה..
לפעמים אנו כהורים/מורים יכולים ליפול למוקש שמפיל רבים וטובים מאיתנו
אנחנו לא בטוחים במעמדנו האמיתי האלוקי הן כהורה והן כמורה
לכן כשיש מקרה שבו הערך שלנו מתערער למשל:
מדברים אלי כאל אדם מזולזל, מתחצפים,
לא שומעים בקולי, כלומר מה שאני מוציא מהפה לא משתמע
או שהתלמיד לא משקיע מספיק ומזלזל במקצוע שלי, לא מכבד את מה שאני מלמד,
או אתם לא רואים בי כמורה בעל בטחון?
אז אני אחפש פעמים להוכיח לכן זאת כדי שאתם תתנו לי "ציון לשבח" ו"תיראו" ממני באמת..
(אפשרות שאולי קרה כאן)
אז לעיתים אנחנו לא מזהים את מה שמניע אותנו
ואנו מספרים לעצמנו שאנחנו פועלים בשם החינוך הקדוש (אנושי..)
אך אם נבדוק את עצמו מה באמת הפעיל אותנו זה יכול להיות ממש לא נעים..
שכחנו מי כאן בעל ערך בלתי מותנה, שכחנו מהו המושג חינוך אמיתי ונכון.
ובכלל, מה אמור לעמוד נגד עיננו בכל עת? הן הורות והן בהוראה.
אז במה אנו עסוקים?
האם בערך שלי ש"אוי ואבוי" אם יפגע, או בהתמקדות בטובת הילד וחינוכו!
ברגע שנבין מה קורה לנו שם, מה עומד לנגד עיננו באמת!
נצליח בע"ה לפעול נכון עם כל הלב והאהבה ולא נצטרך להיות עסוקים בערכנו (שהוא אלוקי ומדוייק והכי טוב לילד/תלמיד)

פוסט זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד

 

[ברבור1]

לא עברתי על כל האשכול
באמת נושא טעון ועצוב.

אני אקצר כמה שיכולה..
לפעמים אנו כהורים/מורים יכולים ליפול למוקש שמפיל רבים וטובים מאיתנו
אנחנו לא בטוחים במעמדנו האמיתי האלוקי הן כהורה והן כמורה
לכן כשיש מקרה שבו הערך שלנו מתערער למשל:
מדברים אלי כאל אדם מזולזל, מתחצפים,
לא שומעים בקולי, כלומר מה שאני מוציא מהפה לא משתמע
או שהתלמיד לא משקיע מספיק ומזלזל במקצוע שלי, לא מכבד את מה שאני מלמד,
או אתם לא רואים בי כמורה בעל בטחון?
אז אני אחפש פעמים להוכיח לכן זאת כדי שאתם תתנו לי "ציון לשבח" ו"תיראו" ממני באמת..
(אפשרות שאולי קרה כאן)
אז לעיתים אנחנו לא מזהים את מה שמניע אותנו
ואנו מספרים לעצמנו שאנחנו פועלים בשם החינוך הקדוש (אנושי..)
אך אם נבדוק את עצמו מה באמת הפעיל אותנו זה יכול להיות ממש לא נעים..
שכחנו מי כאן בעל ערך בלתי מותנה, שכחנו מהו המושג חינוך אמיתי ונכון.
ובכלל, מה אמור לעמוד נגד עיננו בכל עת? הן הורות והן בהוראה.
אז במה אנו עסוקים?
האם בערך שלי ש"אוי ואבוי" אם יפגע, או בהתמקדות בטובת הילד וחינוכו!
ברגע שנבין מה קורה לנו שם, מה עומד לנגד עיננו באמת!
נצליח בע"ה לפעול נכון עם כל הלב והאהבה ולא נצטרך להיות עסוקים בערכנו (שהוא אלוקי ומדוייק והכי טוב לילד/תלמיד)

פוסט זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד

להגדיל לגזור ולשמור!!!!

 

[אבן קיסר]

המודעות למניע אכן חשובה מאוד,
אבל לא רק כהורים ומורים
אלא גם בהתנהלות של מבוגרים מול מבוגרים,
כלומר, ההורים מול המורים וכמובן גם להיפך.
בדיוק כמו המורים,
גם הורים עלולים להיות מופעלים רגשית,
ואז הם לוקחים את החוויה של הילד שלהם למקום מאוד אישי ומתחילים להשתולל מול המורה.
האם עומדת לנגד עיניהם באותה שעה רק טובת הילד וחינוכו?
משערת בזהירות
שלפעמים מתערבבים שם עוד כמה דברים...

 

[יהודי-פשוט]

וחוץ מזה כל המגיבים כאן!
נפגעתם פעם בפורום גדול מול כולם??
הפוגע היה ממישהו בסמכות?
,אם לא עברתם פעם פיגוע כזה.. נא לא להגיב.... במקום ילדה בת 14....

הייתי שנים הכבשה השחורה
כן זה שמשפילים בכל מעמד
זה לא היה לי כיף
אבל אני מבין אותם

 

[רוגעל'ה]

המודעות למניע אכן חשובה מאוד,
אבל לא רק כהורים ומורים
אלא גם בהתנהלות של מבוגרים מול מבוגרים,
כלומר, ההורים מול המורים וכמובן גם להיפך.
בדיוק כמו המורים,
גם הורים עלולים להיות מופעלים רגשית,
ואז הם לוקחים את החוויה של הילד שלהם למקום מאוד אישי ומתחילים להשתולל מול המורה.
האם עומדת לנגד עיניהם באותה שעה רק טובת הילד וחינוכו?
משערת בזהירות
שלפעמים מתערבבים שם עוד כמה דברים...

יכול להיות.
אבל הקב"ה ברא אותנו עם לב ושכל.
וכן, כשאתה עומד מול הילד שלך, ואתה רואה שהוא מושפל, והמורה או הרב'ה משתמשים רק בשכל.
אז התפקיד שלנו כהורים, לבוא ולתת את הקונטרה עם הלב והרגש.

אני לא מפחדת לראות את הבן שלי נענש.
אבל אני לא יסכים לראות אותו מושפל.