סיפור בהמשכים עתניאל- המשך ממלכה במבחן

  • הוסף לסימניות
  • #81
אכן, ביוזבד.
וכעת אחרי שקראתי שוב את הספר פדהאל, מרומז שם די בבירור שהמלכה סבלה ונענשה אחרי בריחתו של שלוואן (משהו שדי מרמז על מוות 'הוא לא יוכל לנקום במלכה אחרי שפאר יברח כפי שעשה אחרי בריחתו של שלוואן')
שימו לב שהיא כלל לא מוזכרת בפדהאל...
זה היה נראה שהרמז הפוך
פאר לא יכול לברוח שמה המלכה תפגע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
באמת שלא הצלחתי להבין מה הבעיה. גם לפני המלחמה עם יוסף כלכלת כוזר התבססה בחלקה על תוצר חוץ.
לפטר אדם מפמליית המלך במעמד ציבורי זה צעד דרסטי מאד. חייבת להיות הצדקה רצינית מאד לדבר כזה.
סליחה. רק עכשיו שמתי לב שלא הדגשתי בכלל את הבעייתיות.
העניין הוא שיוסף התיר כניסת עובדי עבודה זרה לארצו, ואת זה- גם רעואל לא התיר.
(יש לזה איזכור בספר איסתרק.)
לכן, אולי, איסתרק כל כך התפלץ כשאחד מעוזריו הנאמנים הציע זאת בשלוות נפש.
אבל היא כן מרגישה קצת מוגזמת יחסית לדבריו של איש הפמליה.
כנ"ל.
וכן. הוא היה קצת עצבני כשהתבשר על מלחמה באופק... תבינו אותו...
אבל אולי אתם צודקים וזה אכן תגובה קצת מוגזמת... אני אשתדל לשנות.
מישהו פה יודע איך אפשר לערוך קטע אחרי הרבה זמן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
העניין הוא שיוסף התיר כניסת עובדי עבודה זרה לארצו, ואת זה- גם רעואל לא התיר.
סולטנות סלג'ואר הם מוסלמים לא? אז הם לא עובדי ע"ז.
את האמת אני חושבת שהוזכר בספר פדהאל, על ניהול יחסי מסחר בין כוזר האמתית לסולטנות אבל אני לא זוכרת איפה...
מישהו פה יודע איך אפשר לערוך קטע אחרי הרבה זמן?
אין אפשרות...
זה חלק מהכיף, לנסות לתכנן כמה שאפשר ולספוג את הטעויות אם ישנן;).
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
סולטנות סלג'ואר הם מוסלמים לא? אז הם לא עובדי ע"ז.
את האמת אני חושבת שהוזכר בספר פדהאל, על ניהול יחסי מסחר בין כוזר האמתית לסולטנות אבל אני לא זוכרת איפה.
בתקופה הזו ספציפית רק החל האיסלם לרקום עור וגידים במכה עם קבוצה קטנה של כמה מאות מאמינים בודדים ומוזרים.
באותה תקופה כל המדינות הערביות עבדו ע"ז.
במיוחד שהסולטנות המדוברת הייתה באסיה. (קרוב לכוזר, לא?)
בטח על בסיס סולטנות רום או משהו כזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
  • הוסף לסימניות
  • #86
בתקופה הזו ספציפית רק החל האיסלם לרקום עור וגידים במכה עם קבוצה קטנה של כמה מאות מאמינים בודדים ומוזרים.
הבסיס של האסלאם הוא האמונה באל אחד. אפשר לראות גם בהרבה פסיקות שונות אצל הרמב"ם התייחסות שונה להתאסלמות ותפילה במסגד לדוג'.
אני לא יודעת בדיוק לומר באיזה מאה כוזר שמיה תיארה חופפת לסולטנות. אבל לפי האזכורים של מיכאל על גאוני בבל מסוימים, אפשר יהיה לומר שהתקופה היא סוף האלף הראשון - תחילת האלף השני לספירה הנוצרית.
דת האסלאם התפתחה במאה השביעית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
  • הוסף לסימניות
  • #88
הבסיס של האסלאם הוא האמונה באל אחד. אפשר לראות גם בהרבה פסיקות שונות אצל הרמב"ם התייחסות שונה להתאסלמות ותפילה במסגד לדוג'.
אני לא יודעת בדיוק לומר באיזה מאה כוזר שמיה תיארה חופפת לסולטנות. אבל לפי האזכורים של מיכאל על גאוני בבל מסוימים, אפשר יהיה לומר שהתקופה היא סוף האלף הראשון - תחילת האלף השני לספירה הנוצרית.
דת האסלאם התפתחה במאה השביעית.
ברור וכמובן שדת האיסלאם מושתתת על אמונה בק-ל אחד. על כך אין ספק.
אבל בהתחשב בכך שאף אחד מאיתנו
לא יודע בדיוק מתי בכל זמן כינונה של כוזר נכתב הסיפור- תאפשרו לי להתפרע בדמיוני בדיוק כמו שמיה קינן עושה, ולציין שישנם עובדיי עבודה זרה בסולטנות (על אף שבדרך כלל סולטנות מצטלצלת לנו יפה עם איסלאם.)
אני אכן מאמינה שהאיסלאם לא התפשט עד כדי כך בעולם בתקופה זו עד כדי כך שזו הדת הלאומית בסולטנות סלג'ואר, ואיסתרק מאפשר כניסה חופשית לארצו על סמך אמונה חדשה שחופפת בדברים מסוימים עם היהדות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
אופס. פדיחות. עכשיו בדקתי ואכן הם היו מוסלמים...
הרסתי לעצמי את כל הסיפור...
היי, לא כל כך מהר.
זה מבאס נכון, אבל לפעמים דווקא דברים כאלו מעירים את היצירתיות שלנו.
עכשיו בדקתי, ולא הזכרת בקטע את הסיבה לתגובה החריפה של איסתרק במילים מפורשות - כלומר ע"ז, אז יש פה מקום לשינוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
היי, לא כל כך מהר.
זה מבאס נכון, אבל לפעמים דווקא דברים כאלו מעירים את היצירתיות שלנו.
עכשיו בדקתי, ולא הזכרת בקטע את הסיבה לתגובה החריפה של איסתרק במילים מפורשות - כלומר ע"ז, אז יש פה מקום לשינוי.
בטוח יש סיבה אחרת שאפשר למצוא, אני חושב שהסולטנות הזו לא מפורסמת במעשיה הטובים.

ואין בעיה שאי אפשר לערוך, הקטע הקודם היה בסדר גמור ואפשר גם בהמשך להוסיף משפט או שניים שמסבירים יותר את סיבת התנהגותו של איסתק.

אגב, גם ביוזבד איסתרק פעל ממניעים רגשיים בצורה שהרבה חשבו שהיא מוגזמת אז בסופו של דבר הכתיבה כן נאמנת לדמות ;)

ושוב תודה על הסיפור!
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
@רוח פרצים יש לי רעיון לדיוק, תגידו מה דעתכם.

בעצם, בימיו של יוסף, הכלכלה הייתה חפשית והייתה תנועה ערה של סוחרים כי לא הייתה בדיקה מי עובד אלילים ומי לא, ולא היו חיפושים בגבול. אז סוחרים הגיעו לכזור כי זה היה קל ונוח.

בכוזר של איסתרק הקפידו על האיסור על עובדי כוכבים להיכנס לכוזר, ועשו בדיקות וחיפושים בגבול. במילא סוחרים פחות הגיעו לשם, והעדיפו את כוזר החדשה.

כשכוזר התאחדה, איסתרק אכף את החוק גם בתחומי כוזר החדשה, וסוחרים הפסיקו להגיע כי זה כבר לא משתלם עם כל הבאלגן בגבול.
[ולכן גם הפסיק כמעט לגמרי המסחר עם סלג'ואר].
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
אחלה רעיון.
אני אוהבת טיעונים עם הרבה מידע ופרטים.
אבל לכאורה השאלה בעינה עומדת. למה סולטן תמך במחתרת, ומסתכן במלחמה אם היה מותר להיכנס גם לכוזר המאוחדת ולסחור בה. רק בגלל יותר נוחות בבדיקות בגבול?
ולמה איסתרק התעצבן כשבן לווייתו הציע לאפשר כניסה מורחבת יותר של סוחרים לכוזר?
אולי לא הבנתי אותך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
אבל לכאורה השאלה בעינה עומדת. למה סולטן תמך במחתרת, ומסתכן במלחמה אם היה מותר להיכנס גם לכוזר המאוחדת ולסחור בה. רק בגלל יותר נוחות בבדיקות בגבול?
כי המחתרת מבטיחה לו מסחר חופשי, עם תשלומי מכס נמוכים מאוד, [ואולי גם הסכם שלום]. ומסחר חופשי ישפר מאוד את המצב הכלכלי הרעוע שלו.

ולמה איסתרק התעצבן כשבן לווייתו הציע לאפשר כניסה מורחבת יותר של סוחרים לכוזר?
כי אפשור של כניסה מורחבת לכוזר, אומר לבטל חלק מהחוק שאוסר על עובדי כוכבים להיכנס לכוזר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
אבל לכאורה השאלה בעינה עומדת. למה סולטן תמך במחתרת, ומסתכן במלחמה אם היה מותר להיכנס גם לכוזר המאוחדת ולסחור בה. רק בגלל יותר נוחות בבדיקות בגבול?
אולי כי לסוחרים עובדי אלילים אין אפשרות להיכנס לכוזר אז הם מעדיפים לא להגיע בכלל לאזור ולעבור דרך הסולטנות, וכך המסחר נפגע גם שם?
אני חושבת שהוזכר שכוזר נמצאת על נתיב המשי, אבל לא בטוחה, תעשי על זה תחקיר קטן אולי.

ולמה איסתרק התעצבן כשבן לווייתו הציע לאפשר כניסה מורחבת יותר של סוחרים לכוזר?
אולי כי בן הלוויה אהד בסתר את יוסף דיאלידאן? אפשר גם לכתוב קטע שמישהו מעיר ברמז על כך שזה היה מוגזם ואז מתגלה שכבר הרבה זמן היו חדשות נגד אותו אדם שהוא לא מתאים לפמליית המלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
אולי כי לסוחרים עובדי אלילים אין אפשרות להיכנס לכוזר אז הם מעדיפים לא להגיע בכלל לאזור ולעבור דרך הסולטנות וכך המסחר נפגע גם שם?
בדיוק מה שהתכוונתי, בהרבה יותר ברור!

אולי כי בן הלוויה אהד בסתר את יוסף דיאלידאן? אפשר גם לכתוב קטע שמישהו מעיר ברמז על כך שזה היה מוגזם ואז מתגלה שכבר הרבה זמן היו חדשות נגד אותו אדם שהוא לא מתאים לפמליית המלך.
רעיון טוב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
אולי כי בן הלוויה אהד בסתר את יוסף דיאלידאן? אפשר גם לכתוב קטע שמישהו מעיר ברמז על כך שזה היה מוגזם ואז מתגלה שכבר הרבה זמן היו חדשות נגד אותו אדם שהוא לא מתאים לפמליית המלך.
מתאים מאוד לסגנון של ממלכה במבחן וקורה בספרים המקוריים לא מעט.
 
כי המחתרת מבטיחה לו מסחר חופשי, עם תשלומי מכס נמוכים מאוד, [ואולי גם הסכם שלום]. ומסחר חופשי ישפר מאוד את המצב הכלכלי הרעוע שלו.
ומלחמה לא תגרום לכלכלה בארצו לשגשג יותר מידי...
אולי כי בן הלוויה אהד בסתר את יוסף דיאלידאן? אפשר גם לכתוב קטע שמישהו מעיר ברמז על כך שזה היה מוגזם ואז מתגלה שכבר הרבה זמן היו חדשות נגד אותו אדם שהוא לא מתאים לפמליית המלך.
מצחיק שגם אני חשבתי על זה מייד.
לכתוב פרק הבהרה?
תודה, בכל אופן על שיתוף הפעולה. זה משמח.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים


הערה: מדובר בפנטזיה ריאלית על רקע היסטורי, כל השמות והמקומות הם בדיוניים.


--חמש שעות מאיינה הקטנה, הכפר המרכזי במחוז אורין--

"המפקד?", ממרום גובהו על גב הסוס, הייתה האדמה הסדוקה שלרגליהם רחוקה למדי מעיניו החדות של טֶארוֹן וסימני העקבות שעליה קלושים. אבל על אף זוהר השמש שהקשה עליו לעקוב אחר סימני הפרסות כל אותו הבוקר, את עיגולי הדם הכהים שעל האדמה לא הצליח לפספס.

אִיסְקוֹ מפנה אליו את פניו הצידה, ידו אוחזת במושכות בחוזקה. "מה לא בסדר?"

הוא שותק, מפנה במקום תשובה את ידו לאדמה. לאט מניע איסקו את סוסו, בוחן מקרוב את הסימנים התחוחים והרטובים.

טארון סוקר אותו, מידיו הקפוצות בחוזקה על המושכות, הקמט הקטן שבין גבותיו ושפתיו החתומות. הם לא דיברו כל המסע, מאותו הרגע שהגיע הרץ והזניק אותם על רגליהם, מפילים את ארוחת הבוקר שלהם על הרצפה. הזמן היה גורם מכריע, ואיסקו שבשניות בודדות הפך מחבר מתבדח למפקד, לא נתן להם גם את אותן דקות בודדות כדי לסיים את הארוחה.

והם בהחלט מיהרו, דהרו כל אותו היום, לא נתנו לסוסים ולעצמותיהם הכואבות דקה אחת של מנוחה. מעלים עננת אבק מאחוריהם, מן הסוג שלוקח לה זמן לשקוע בחזרה ומצדיקים את השם שיצא להם כפלוגת המשמר המאומנת ביותר של המחוז.

ולמרות הכול ידע טארון כי הם דוהרים לשווא. המארב היה חמש שעות משם והיחידה של לִיאָם פטרלה באותו האזור ללא שמץ של מושג וקשר לעולם. מה היה הסיכוי שיספיקו להגיע לפני שיהיה מאוחר מידי?

לא גדול. לא גדול בכלל. אם נהיה כנים הוא פשוט לא היה קיים.

החברים שלהם היו שם. אחים לנשק, הוא העיף מבט באיסקו שבחן את האדמה, עיניו מצומצמות. אחים לדם. אחים שנשבעו להגן על המחוז הזה עד טיפת דמם האחרונה ועכשיו נראה כי הם עומדים למבחן מעשי על אותה שבועה.

"איפה אתה מעריך שהם עכשיו?", הקול של איסקו שקט מאד.

"לא הספיקו להתרחק הרבה להערכתי, המפקד", הוא מזדקף ומניע מעט את רגליו כדי לאלץ את סוסו להתקדם, "כנראה הלכו דרך היער".

איסקו מניע מעט את ראשו. "הגיוני", הוא אומר וקולו חסר רגש בדיוק כמו מקודם.

טארון זוכר בדרך כלל מי הוא. זוכר טוב מאד. למרות נימוסיהם המוקפדים של שאר חברי המשמר ועיניהם המחייכות. סייסים לא פונים למפקדים בעצמם. גם אם הם מכירים את מפקד המשמר הצעיר מאז היו שניהם ילדים עם ברכיים משופשפות.

אבל הקול הזה, צרוד וקפוא וחסר צבע כל כך גורם לו להעז בכל אופן ולמלמל מילים קטנות וחסרות משמעות, ששניהם יודעים מצוין שהוא לא מאמין בהם.

"יהיה טוב", הוא אומר, ממקד את מבטו בעורפה המבריק מזיעה של החיה. "ליאם בחור חכם. הוא לא היה הולך כמו איילה אחרי עקבות מטושטשים בלי תגבורת".

איסקו שותק, כאילו לא שמע כלום, במקום זאת הוא מפנה את ראשו אל האופק, מעריך את גובהה של השמש בשמי התכלת שמעליהם.

"ההערכות להתקפה, המפקד?", רַאָיוֹן, סגנו הרשמי של איסקו דוחף את סוסו קדימה, דוחק עוד קצת את סוסו של טארון לשוליים.

איסקו מהנהן, עיניו עדיין נעוצות אי שם.

אחר כך הדברים חולפים בטשטוש ליד עיניהם, כמו כתמים מעורבבים של צבע. התארגנות לתזוזה של הטור, מערך תקיפה מסודר, איסקו מחלק פקודות.

היער שקט, שקט מאד. לבד מרעש הפרסות הקצוב וציוצי ציפורים לא נשמע כל קול. קרני שמש בודדות נשברות על העצים והזוהר ששורר בחוץ בשעה כזו, נבלע בתוך האפלולית הקרירה שביער.

איסקו מוביל בראש, סוסו השחור מטופף על השביל הכבוש והמתפתל בין העצים. האדמה רכה וחומה, מריחה בדיוק כמו שאדמת יער רעננה צריכה להיות, אבל ככל שהם מתקדמים עמוק יותר אל תוך העצים הופכים כתמי הדם שעליה לגדולים וברורים יותר, מצטרפים אל ענפים שבורים וטביעות פרסות טריות.

טארון בולע, ממשיך להוביל את סוסו בעקבות הסימנים ומנסה בכל הכוח להורות למוחו להתעלם מן המשמעות הצועקת של העקבות.

ואז פתאום נגמר השביל. וטארון שפונה ימינה מוצא את עצמו בקרחת יער גדולה, מוקפת עצים ולא ריקה בכלל.

יש סוסים מתים על הקרקע, עגלת משא הפוכה שגלגליה השבורים זרוקים לידה, וגופות. שבע גופות. זרוקות על האדמה סביב, מדי משמר המחוז שעליהן מוכתמים בדם.

הוא בוהה קדימה, לא מסוגל להניע את גופו בתנועה המינימלית הדרושה כדי להורות לסוסו להסתובב אחורה. מאחוריו הוא שומע את השאר, פרסות סוסיהם מכות בקצב אחיד כשהם מסתובבים בעיקול השביל ועוצרים.

לכמה שניות ארוכות ישנה דממה, עמוקה יותר מכל דממה ששמע טארון בחייו. רגע, שניים, שלושה. החיילים שמאחוריו כך נראה, מאובנים בדיוק כמוהו, דבוקים בדבק נסתר לגב סוסיהם.

ואז גולש איסקו מסוסו. עוקף את סגנו שניצב שם קפוא, וכורע לצד האדם לבוש המדים והדרגות ששוכב בצד השביל.

ליאם.

הם לא נראים עכשיו זהים בכלל, איסקו והאיש המרוטש שעל החול, זה שבגדיו ספוגים בדם כהה וטרי. ואיסקו, ברכיו על האדמה, מחפש נואשות אחר הדופק, ידיו רועדות על צווארו של אחיו התאום כשהוא מתיר את קשרי הצווארון.

גרונו של טארון שורף. יבש כאילו לא פגש לחלוחית של מים תקופה ארוכה.

ידו השנייה של איסקו נעה לעבר פצע הדקירה בחזהו של ליאם ממששת אותו לרגע ארוך. לא ברור לטארון מה עובר לו בראש באותם רגעים ארוכים בהם הוא בוהה בגופתו של אחיו התאום, אבל את נשימותיו המהירות הוא שומע היטב.

הוא לא בוכה. העובדה הזאת ברורה לטארון ממקומו על גב הסוס. התאומים אף פעם לא בכו. לא ליאם ולא איסקו, לכל הפחות לא לידו.

הוא מפנה את מבטו לקבוצה שמאחוריו. הם משפילים עיניים, נועצים מבט בקרקע מפני הכאב החשוף של מפקדם.

הם צריכים פיקוד. הם צריכים החלטות וסריקת שטח מיידית ופינוי גופות. ואיסקו גם אם נחשב ובצדק למפקד קר רוח וקשוח, לא נראה לו ראוי לבצע את המשימה הזאת עכשיו.

אבל ראיון, יסלחו לו כל האלים, לא נראה כאילו הבין עדיין את הדבר המובן הזה בעצמו.

שניים מהקצינים מחליפים מבטים מהירים מעל ראשו של ראיון, שמדיו יפים מידי וחרבו עדיין נוצצת. קצין אחר נע באי נוחות על רגליו. בסוף שולח הבכיר שבהם יד כבדה, מנחית אותה על כתפו של הסגן הצעיר והמיוחס.

ראיון, יאמר לזכותו, מבין יפה את הרמז. ומכחכח בגרונו בחשיבות שאפשר לצפות לה רק מילדון צעיר שעוד לא הבין כמה מלכלכת העבודה שמצפה להם עכשיו.

"אתם", הוא אומר, מחווה לעבר שתי השלשות המסודרות מאחוריו. "סריקה מקיפה, עכשיו. יכול בהחלט להיות כי התוקפים עדיין בסביבה", החיילים מהנהנים בהסכמה, בשונה מהקצינים רמי הדרג שמאחורי טארון, להם פחות מפריעים משחקי האגו.

"חוליה שתיים דוהרת לספיא להביא תגבורת", החיילים המדוברים מתנתקים ממקומם.

"כל השאר", ידו מחווה אל שאר הקבוצה הדוממת, "נוהל פינוי".

הם יורדים מעל סוסיהם, תנועותיהם עדיין איטיות כשהם מתפזרים בקרחת היער כדי לטפל בשבעת ההרוגים.

לאט מפלס טארון את דרכו בין השברים לחיילים השותקים, מסייע לשניים החדשים שבהם בפינוי, איכשהו נראה לו שחלקם מגלים בפעם הראשונה כי אדמה ספוגה בדם מקשה על ההליכה לא פחות מבוץ.

איסקו עדיין יושב באותו מקום כשהוא מגיע אליו, ליד גופתו של אחיו. פניו של ליאם שלוות באורך מוזר וקצה של חיוך משועשע מעקם את פיו. רגע הוא בוהה בעיניו המתות ואז מפנה את פניו לעבר איסקו.

"אל תטרח", הקול של איסקו חסר צבע בדיוק כמו שהיה לפני שנכנסו אל היער.

"לא ניסיתי", הוא אומר בשקט, עיניו מושפלות אל העלים היבשים שלרגליו.

רגע שוררת שתיקה ביניהם, ואז מרים איסקו את ראשו. "רק תוהה מה שעשע אותו כל כך".

טארון מעז להביט בו סוף סוף. הוא חיוור, ולמרות השיזוף שעל פניו ניתן להבחין בכך בקלות, אבל בדיוק כמו שחשב, עיניו יבשות.

"באמת?", הוא שואל במקום לענות, "זה מה שמעניין אותך עכשיו?"

"לא", איסקו נעמד על רגליו, "אבל אני צריך משהו אחר לחשוב עליו כרגע".

טארון נושך את שפתו התחתונה, מעדיף לא להתעכב על משמעות המשפט האחרון. "ראיון שלח חיילים להביא תגבורת", הוא מעדכן בשקט, לא נראה לו שאיסקו בכלל שמע מילה מהדיון השקט שהתנהל מעל ראשו מקודם.

"בסדר, תודה"

בשקט הוא מביט בו, סוקר אותו מזווית העין. זאת תגובה נדיבה למדי מצידו של איסקו לפעולה הגיונית כמו זאת האחרונה שביצע. במיוחד כשתודה היא לא אחת מהמילים השימושיות שלו.

"המפקד?", שישה מהחיילים ששלח ראיון לסריקה ההיקפית עומדים כנראה מאחוריהם.

"כן?" איסקו מוחה בגב ידו האחת את כתמי הדם שעל ידו השנייה.

"אה", ממבטו הנבוך של החייל המאובק אפשר להסיק כי הוא התכוון לפנות לראיון, שפרצופו הקפוא כמעט ומצליח להסתיר עד כמה מפריעה לו חזרתו המהירה של איסקו למציאות.

"מה מצאתם?", שואל איסקו, מתרומם בבת אחת מהאדמה הקשה.



בערב שוקע הירח מוקדם. כסוף חיוור ודקיק, הוא בכל מקרה לא נתן להם הרבה אור. אבל כוכבים נוצצים קטנים אפשר לראות עדיין למרות העננים, פזורים ורחוקים על הרקיע השחור.

הם עצרו כבר בשקיעה, בלית ברירה. שלוש שעות לפני שדותיה הראשונים של איינה, הקימו את המחנה בשתיקה.

איסקו, טארון מוכן לפרגן לו את המחמאה המפוקפקת הזאת, מתייחס לעגלת המתים הסגורה באותה ענייניות בה התייחס לעגלות הכרוב שהביאו החיילים מסייפא.

הם לא מצאו כלום. כלומר שום דבר בעל משמעות. הם כן גילו שאף חפץ בעל ערך לא נשאר בקרחת היער. אפילו לא טבעת פשוטה.

והלוואי זה היה מקרה מוזר, וחשוד. והלוואי היו העקבות חסרי פשר והיגיון, הלוואי היו מוצאים משהו שיאפשר להם להאשים את כל העולם הגדול, חוץ מלהודות שליאם והיחידה המובחרת שלו נפלו קורבן לשוד הטיפשי ביותר בהיסטוריה.

כי את המפות הם כן מצאו. המפות אותן שלח איסקו עם ליאם למשימת הסיור הפשוטה. המפות שסימן הוא בעצמו עם אזורים בטוחים לחנייה ולינה.

הרי בנוסף לפיקוד המזהיר שלו, הוא הרי גם סייר מוכשר מלידה.

אבל בני אדם טועים לפעמים. גם המפקדים והסיירים המוכשרים ביותר.

ואיזה בזבוז זה. איזה בזבוז של חיים יפים וצעירים כל כך. וכישרון. וגאווה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה