סיפור בהמשכים צלקות העתיד

[הפצחן]

פרק ראשון​

הכול רחוק וקרוב בו זמנית.

תחושה מוזרה, חום נעים ומכלה. האיברים רפויים אבל מרגישים מאומצים כל כך.

הוא ניסה להושיט יד, לגעת במשהו. העיניים מציגות מחזה מטושטש ומתעתע. מכל עבר רק אור סמיך ודביק. מרגיש כאילו הסביבה מדברת אתך.

המחשבות מהירות לרגע, וריקניות ברגע שאחריו.

ופתאום נקרע הכול, ויכול היה להרגיש את רטיבותם של המים, את חומו של האוויר.

רגליו מתחככות בסלעים מחוספסים ומחוררים. ריח מלוח. ההכרה שלו צפה על פני המים. העבר לפניו, העתיד אחריו וההווה חמקמק כצלופח, קורא לו לבוא אחריו אל העבר, שהפך לעתיד. קול עמום מהדהד בראשו.

הגלים הכחולים שסביבו נעלמים, ביניהם הוא יכול להבחין בצמחי חוף גבוהים.

ופתאום הוא כבר שם.

מלא בשריטות ומכות יבשות, גופו עטוף בבגדים חרוכים ומחשבותיו מפותלות בין קני הסוף.

ורגע לפני שהוא שוקע אל החושך הדוקר, הוא רואה צללית יציבה הולכת ומתרחקת.

***​

"אדוני?"

האיש סובב את ראשו הקטן באיטיות. עיניו, חסרות מבע, ננעצו בבן שיחו.

"באתי לכאן כדי להודיע שהמיועד הגיע." ידיו רעדו בלי שליטה, כולו גוש טהור של יראה אמתית.

האדם הצנום פתח את פיו לראשונה, חיוניות מפתיעה בקולו.

"טוב."

ולאחר רגע של שתיקה הוסיף:

"תדאגו להביא אותו אלי בהקדם האפשרי."

 

[הפצחן]

פרק שני


​

"אדון? אדון?"

ההתבטאות הזו חריגה, בהתחשב בכך שהוא מעולם לא היה אדונו של אף יצור חי, והמחשבה על כך מביאה אותו בבת אחת לערות מלאה.

"מי אתה? איפה אני?" הוא ממלמל באדישות מוזרה. מטלטל את ראשו. מה קורה לי?

האדם שמולו נראה שליו יחסית לסיטואציה. "אני כאן, ואתה פה. וזה ההבדל היחיד בינינו."

"לא נראה לי שיש הבדל בין כאן לפה. ולא ענית לי על השאלה שלי."

"בדיוק. וזאת הסיבה שלא עניתי על שאלתך." האיש מתכופף אליו, גלימתו האפורה מתערבבת בבוץ. "אתה מחפש שאלות ולא תשובות."

ולמרות שהמשפטים האחרונים הם מקור נפלא לשאלות, הוא בוחר לשתוק. מתאמץ לאסוף את עצמו, קודם את עצמו הנפשי ואחר כך את זה הפיזי.

"קדימה, קום. יש כמה אנשים שמעוניינים לקחת אותך איתם." אומר הזר אל הרוח המלוחה שסביבם.

"מי אלו? ולמה שאני אצטרף אליהם?"

"הם אנשים, כמו שאמרתי. ואתה תצטרף אליהם בעיקר משום שאין לך ברירה."

"מה הם יעשו לי אם לא אצטרף?" מה אני עושה עכשיו? למה אני מקשיב לו בכלל?

האיש נושך את שפתיו. "שאל מה הם יעשו לך אם תצטרף."

"אתה תמיד מוזר כל כך?"

"בינתיים אני מוזר כל כך." האדם אומר באיטיות, עיניו נעוצות בגבעה שמאחוריהם.

שלושה אנשים בגלימות שחורות יורדים ממנה, חרבות ארוכות על מותניהם והם נעים הישר לכיוונם.

ורגע לפני שהשאלה הבאה נפלטת מפיו -

הוא מבחין שהאיש האפור נעלם כרוח.

פרק שני באותו יום, בהתחשב בעובדה שהולך לקחת זמן עד שאעלה פרק נוסף.
כמובן שאשמח לביקורות או לכל דבר אחר.
​

 

[ifatrosh]

פרק שני באותו יום, בהתחשב בעובדה שהולך לקחת זמן עד שאעלה פרק נוסף.
כמובן שאשמח לביקורות או לכל דבר אחר.

משאיר אותנו במתח???
מעניין מאוד, החל מהכותרת וכלה בסיפור עצמו.

 

[נ. גל]

האדם שמולו נראה שליו יחסית לסיטואציה. "אני כאן, ואתה פה. וזה ההבדל היחיד בינינו."

"אתה מחפש שאלות ולא תשובות."

"אתה תמיד מוזר כל כך?"

"בינתיים אני מוזר כל כך."

תענוג כל שורה מחדש.

מחכים להמשך.

 

[רוח פרצים]

זה לא פייר לסקרן כל כך ולא לתת תשובות, ועוד להגיד שהרבה זמן יקח עד הפרק הבא...

 

[ביזנסטורי - אילה]

טוב,
אם חיפשת הגדרה לקטעים האלו אז הם: מסקרנים ביותר.
כתובים טוב בדיוק בקצב הנכון ובשנינות הקצרה, החדה והמתבקשת.
מחכים להמשך.

 

[הפצחן]

תודה רבה רבה לכולם/ן
הסיפור הזה מאוד מורכב מהרבה בחינות, והתגובות החמות שלכם/ן נותנות כוח להמשיך.
הפרק / שניים הבאים יעלו אי״ה היום / מחר
פוו כמה סלאשים
מרגיש מרב מיכאלי

 

[הפצחן]

פרק שלישי​

השלושה שמולו קדו בחיוך אדיב, שנגד את חזותם הבריונית, הכמעט מאיימת.

הגלימות שלהם מצוחצחות וחלקות, מבריקות כמו חליפות יוקרה - והתנהגותם בתכלית הנימוס והסדר.

סיטואציה מביכה, יש לומר. מפגש עם אנשים די מוזרים, שבבירור הגיעו לכאן בשבילך, ואין לך מושג למה ואיך.

זאת הסיבה שהוא פשוט עמד שם, ממתין בדממה. כמו שזה נראה, אנשים מהסוג שלהם לא ירתעו מאיש שיחה פסיבי, וזו ההזדמנות שלו לקבל מידע מבלי לחלוק את זה שאין לו.

שניים נעצרו מאחורה בכוונה ניכרת, לפניהם ניצב אחד נמרץ, ברונטי ונמוך, שעל פניו פרוש חיוך אדיב ודיילי.

״שלום לאדון!״ הוא קרא בשמחה ניכרת, וקד שוב בהתלהבות. ״נפלא שהגעת, סוף סוף.״

מאיפה כולם מכירים אותי?

הברונטי עצר לרגע והמתין לתשובה, ומשזו בוששה להגיע - לחלח את שפתיו ומלמל במבוכה: ״תוכל אולי להצטרף אלינו? הרכב למעלה, על הכביש.״ הוא התעשת והגדיל מחדש את החיוך הדביק. ״הבוס שלנו יותר ממעוניין לפגוש אותך.״

זו הייתה נראית ההזדמנות הראויה לשבור בה את השתיקה, והוא ניצל אותה בזהירות עצבנית.

״מי זה ׳אתם׳ וה׳בוס שלכם’, למה הבוס שלכם רוצה להיפגש איתי, ולמה שאני אסכים להיפגש איתו?״

הברונטי כחכח בגרונו, מובך בעליל. ניכר שהוא היה מאושר לברוח מהשיחה הזו בכל דרך אפשרית.

״אתה יכול לקרוא לי ארכימדס.״ מרח את החיוך שלו בשכבה עבה של משחת שיניים מבחילה. ״מניח שאת כל התשובות תקבל אצל הבוס בעצמו…״

״אני לא מעוניין לפגוש את הבוס שלך.״

בשלב הזה התערב אחד העומדים מאחורה, קולו צרוד ושקט.

״אני חושש שלא הבנת.״ נשימה עמוקה. ״הבוס לא צריך אותך מעוניין. הוא צריך אותך שם.״

 

[שמואל י]

מרתק.

אני חושש שלא הבנת.״ נשימה עמוקה. ״הבוס לא צריך אותך מעוניין. הוא צריך אותך שם.״

משפט מחץ מעולה!

 

[לוטם]

מרתק.


משפט מחץ מעולה!

בדיוק גם אני באתי לצטט אותו.
משפט מעולה.

 

[Talya kadosh]

וואו, מיוחד.
זה התיאור היחיד שאני יכולה לכתוב בלי להסתבך סביב עצמי עד כמה זה כתוב מהודק, מוחץ. וטוב, כל כך.
מחכה לפרק הבא, בטוחה שהולך להיות מעניין.

 

[רוח פרצים]

זה לא פייר לסקרן כל כך ולא לתת תשובות,

שוב, ובגדול.

 

[מ. ברא"י]

וואו.
איזו כתיבה מעניינת..
הסיפור מרתק ביותר.
סוף סוף לא הסטנדרטי והרגיל.
ישר כח!

 

[הפצחן]

פרק רביעי

​

המכונית המדוברת התגלתה כמכונית פאר מרשימה, וכמה דקות אחרי שנכנס אליה בעל כורחו והיא הפליגה לדרכה התפשטה בתוכה אווירה נעימה ומענגת.

ארכימדס הברונטי התגלה כחברה'מן ומספר בדיחות מעולה, אחד כזה שבכמה דקות של שיחה יכול להתיידד אתך, וכוסות גבוהות מלאות בבירה קרה שמזג חברו, קירח עליז שהזדהה בשם פפוס - תרמו גם הן לשבירת הקרח.

מהחלון הרחב נשקף נוף מתחלף. שדות מלאות צמחייה ירוקה, פרדסים מטופחים ופה ושם גם נראה אוסף מקומט של בתי בוץ.

"הכפריים," החכים אותו ארכימדס. "הם חיים בכפרים קטנטנים של כמה עשרות בקתות מטות ליפול. מתפרנסים בעיקר מחקלאות. את הגידולים קונים בכסף מלא תושבי העיירות הגדולות והצפופות, האמידים יותר."

"והבוס שלך?"

ארכימדס לחלח את שפתיו באיטיות. "הבוס שלי הוא יותר מאמיד. הוא... אחד האנשים החזקים באזור. אדמותיהם של כפרים רבים שייכים, למעשה, לו."

"למה שבן אדם כזה יתעניין בי?"

"אני מניח שאת השאלה הזאת תצטרך לשאול אותו." החזיר ארכימדס לפניו את החיוך הדביק, הבלתי נעים.

הקירח תפס במהירות את המושכות, וכוסות בירה מקציפות החליקו הלאה את הסיטואציה המביכה. זאת יצאה מהחלון, כנראה, ושטפה את האיכרים העניים שעבדו בצדי הכביש בגשם של קנאה לא מוסתרת. הם היו שמחים לאפשר לעצמם יותר מסוס אומלל.

בין לגימה ללגימה הוא שם לב לצרוד. זה שמקודם בכמה מילים הצליח להבעית אותו עד מוות, וזה שעכשיו נהג ברכב בדממה בלי להביא טיפת משקה לפיו.

"מה הסיפור שלו?" דחק בפפוס. "טיפוס מפחיד קצת."

הוא השתעל וחייך. "רבוס הוא קצת יותר מטיפוס מפחיד. תלמד להכיר אותו עם הזמן."

המוח שלו עיבד את המידע בשקט.

עם הזמן. זאת אומרת שהבוס ההוא לא רוצה רק להיפגש ולשלח אותי לנפשי. יש כאן יותר מזה.

הוא פתאום נזכר במשהו.

"לא אמרתם לי עדיין איך קוראים למקום הזה..."

הפעם עונה לו הצרוד, חיוך קטן עולה בזוויות פיו.

"אנחנו קוראים לו ממד הצלקת."

***
​

היריעות המחוספסות, הגסות, הוסטו בזהירות בפעם הראשונה לאותו יום.

"סלח לי אדוני."

הגבר המבוגר שישב בתנוחה מדיטטיבית מסורתית הנהן בראשו באיטיות. עיניו עדיין עצומות, סביבו מעגל נרות חרס פשוטים.

"דבר, יקירי."

"הגיע היום אחד. האנשים שלו ישר התלבשו עליו, והם עכשיו בדרך לירח השחור. יגיעו בעוד כחצי שעה."

הזקן פלט אנחה עמוקה. "כך חשבתי." הוא העביר את ידו באיטיות מעל הלהבות המרצדות, מלטף את החום בעדינות, סופג את האנרגיה.

"תדאגו להוציא אותו משם עד סוף הלילה."

"כן, אדוני."

הצעיר נעלם מאחורי היריעות הנעות, מותיר את הזקן להתבונן בנרות במבע מהורהר.

 

[מ. ברא"י]

העסק מתחיל להסתבך.. וגורם לעניין גדול יותר בסיפור.

"תדאגו להוציא אותו משם עד סוף הלילה."

מצד אחד רואים בסיפור מן חביבות ונחמדות.

התפשטה בתוכה אווירה נעימה ומענגת.

ארכימדס הברונטי התגלה כחברה'מן ומספר בדיחות מעולה, אחד כזה שבכמה דקות של שיחה יכול להתיידד אתך,

ומצד שני מן פחד. ודממה בנוגע ל"בוס".

"רבוס הוא קצת יותר מטיפוס מפחיד. תלמד להכיר אותו עם הזמן."

הברונטי כחכח בגרונו, מובך בעליל. ניכר שהוא היה מאושר לברוח מהשיחה הזו בכל דרך אפשרית.

מתח.....!!!
אם תוכלו להעלות פרקים לעיתים קרובות יותר, יוטב הדבר בעיני..
ישר כח.

 

[מוריופ]

מקסים!

הברונטי

מה זה אומר בעברית של פשוטי העם?

שניים נעצרו מאחורה בכוונה ניכרת, לפניהם ניצב אחד נמרץ, ברונטי ונמוך, שעל פניו פרוש חיוך אדיב ודיילי.

בשורה הזאת היה חסר לי פסיק למרווח / מיותר לי תיאור אחד פחות, אחד מהשניים.
וזהו.
מחכים להמשך!

 

[משולש ברמודה]

מה זה אומר בעברית של פשוטי העם?

בעל שיער חום, על כל גווניו.

 

[הפצחן]

בעל שיער חום, על כל גווניו.

בְּרוּנֵט

שֵׁם עֶצֶם - זָכָר

1. שָׁחוּם, בַּעַל פָּנִים כֵּהִים וּשְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת.

רוצה להוסיף כאן (אם אני כבר מגיב) כמה הערות שוליים.
דבר ראשון- הזמן הארוך שלוקח לי להעלות פרק. מלכתחילה כתבתי שהולך לקחת זמן עד שיעלה פרק נוסף, והתכוונתי לכל פרק נוסף שיעלה בהמשך הנראה לעין. אז סליחה על זה.

דבר שני- מפריע לי קצת, ואני מניח שיפריע לעוד מישהו, התבססות העלילה על דיאלוגים. מרבית ההתקדמות הסיפור נעשית על ידי שיח משותף של גורמים שחושפים לקוראים מידע.
אז סליחה גם על זה. אני נאלץ לפעול ככה מאילוצים, בעיקר. דרך הדיאלוג נוח לי לחשוף מידע מצומצם ולשמור את המידע היותר חזותי ומפורט להמשך הסיפור.

כמו כן (ואולי דבר שלישי?)- השם של הגיבור. מניח שגם זה מפריע למישהו. אז אני שומר את הגילוי של השם, שמכיל בתוכו רמז על העלילה- לפרקים יותר מאוחרים. כרגע, שממד הצלקת רק נחשף ואנחנו עוד לא יודעים מה התפקיד של הגיבור במקום הזה- אני מעדיף להשאיר אותו חסר שם.

דבר רביעי- הפרק השלישי היה קצר בצורה מטרידה והכיל כפלי לשון ועוד שלל בעיות. הוא נכתב בזמן קצר ובצורה לא הכי נוחה שיש אז אם זה הפריע למישהו - סליחה גם על זה.

זהו.
תודה רבה רבה לכל הקוראים, המלייקים, המבקרים והמפרגנים.
לילה טוב ושבוע טוב.

 

[ליאורהA]

מרתק! כיף לקרוא כזה סיפור מסקרן ובעל אופי אינטליגנטי. הקצב של גילוי המידע מצוין - לא נמרח וגם לא מוגש בכפית ישר על ההתחלה.

הפעם עונה לו הצרוד, חיוך קטן עולה בזוויות פיו.

יש כאן מעבר ללשון הווה (כל הקטע כתוב בזמן עבר).

המשפטים האלו מעניינים ומעוררים מחשבה:

הקירח תפס במהירות את המושכות, וכוסות בירה מקציפות החליקו הלאה את הסיטואציה המביכה. זאת יצאה מהחלון, כנראה, ושטפה את האיכרים העניים שעבדו בצדי הכביש בגשם של קנאה לא מוסתרת. הם היו שמחים לאפשר לעצמם יותר מסוס אומלל.

מחכה להמשך!

 

[משולש ברמודה]

יש כאן מעבר ללשון עתיד (כל הקטע כתוב בזמן עבר).

לא מעבר ללשון הווה?