תוך שנתיים אין משפחה חרדית בלי דירה? זה אפשרי / עו"ד נתן רוזנבלט
לא די בכיבוש עמדות מפתח, צריך גם תכנית • מלבד סייעתא דשמיא, צריך גם לזכור שלא די ברצונות וכוונות לטווח הארוך, צריך פשוט לקחת את מה שיש ביד ומיד. הניסיון המר לימד אותנו כי רצונות טובים מידי הופכים לכישלונות
אחרי שהתפזרו אדי השמפניה מהניצחון המתוק, נותרנו עם 18 ח"כים חרדיים, ועוד 14 קרובים. סך הכל כח אדיר של 32 חברי כנסת ועוד הרבה נורבגים כן ירבו, אשר יחזיקו במשאבי הכח של המדינה בשנים הקרובות.
השאלה היא מה יעשו עם הכח הזה ואיך תיזכר הקדנציה ההיסטורית הזו, אם כמהפך שנוצל לקבוע עובדות ולשנות את פניה של המדינה היהודית כראוי לארץ ציון וירושלים, או כתקופה שתיזכר תמיד כביטוי להחמצה של שעת כושר יקרה ונדירה.
והתשובה לשאלה הזו, תלויה בעיקר במצב הדיור. אמנם, יש דברים חשובים יותר מהדיור, אך מלבד העוסקים בכך, רוב רובו של הציבור חש את הכאב של היעדר דירה, לעצמו, לילד, לגיס או לחברותא. כשאדם רואה מול עיניו את יקיריו גרים במחסן, הוא פחות חש באמת את הסכנה הגדולה ממנה ניצלנו השבוע בגיוס (כל בחור ואברך היה הופך לעבריין על כל המשתמע) ובגיור (תוך שנתיים הינו מקבלים מאות אלפי פליטים אוקראינים, ומוחקים את הרוב האמוני במדינה). כך שהשאלה כיצד תיזכר הקדנציה הזו, תימדד רק בדבר אחד: כמות המשפחות החרדיות שיגיעו לדירה במחיר סביר.
ומכיוון שזו משימת העל, יש להתכונן אליה כפי שמתכוננים למשימת על: לא די בכיבוש עמדות מפתח, צריך גם תכנית, וצריך גם לבצע תוך זכירת הכללים ואיפה אנחנו נמצאים. מלבד סייעתא דשמיא, צריך גם לזכור שלא די ברצונות וכוונות לטווח הארוך, צריך פשוט לקחת את מה שיש ביד ומיד. הניסיון המר לימד אותנו כי רצונות טובים מידי הופכים לכישלונות.
קחו לדוגמא את שר השיכון אטיאס. הוא באמת רצה לעשות טוב, הסתער בכל כוחו על התכניות של חריש ששקעו בתרדמת. הוא תכנן והגה, סימן ודחף, עד שהעיר החרדית הנפלאה יצאה למכרזים, ואז קרה מה שקרה (חבל לחפור בכך, זה לא יוסיף כבוד לנציגות החרדית) וכמעט הכל ירד לטמיון.
או קחו למשל את הרב ליצמן שנכנס למשרד השיכון ורצה להציל את הציבור החרדי, ולהיות הכי טוב, כפי שעשה במשרד הבריאות. ראשית הכריז על ביטול מחיר למשתכן עד לסיום הכנת התחליפים. מה שקרה זכור לכולנו: התכנית המצוינת בוטלה ואחרת לא הגיעה תחתיה. מחשבות טובות, דיבורים טובים, ודירות אין.
היטיב להגדיר זאת באוזניי ידידי מוישה לייבוביץ (האיש והביתר): כולם מדברים על חשיבות מציאת הפתרונות, אבל כשאתה שואל מה רוצים בדיוק, מתברר כי אין לאנשים תכניות כיצד ניתן לבנות מאה אלף דירות לציבור החרדי בין בני ברק לאלעד במחירים של ערד וירוחם. אם אין תכנית מעשית – כך ליבוביץ – עדיף לא להתלונן.
אפשר לרצות לבנות עשרות אלפי דירות במרכז הארץ, אבל ייקחו שנים רבות עד שנראה התחלה של שיווקים, ובינתיים או שהפריץ ימות או שהחרדי יחזור לאופוזיציה והדירות ילכו לאחרים, בדיוק כמו בחריש, באחיסמך (על אלף החרדים הכניסו רבבת חילונים) ובעוד מקומות רבים.
לפני שאנחנו דורשים מחברי הכנסת שלנו לפעול, קודם כל אנחנו צריכים להחליט בעצמנו מה אנחנו רוצים. אפשר להשיג דירות, רבות, במחירים סבירים (הר יונה למשל) או במיקומים סבירים (קרית גת למשל) אבל אז המחירים גבוהים. או מחיר סביר או מיקום סביר, אין את שניהם!
אחרי שנבין את זה, מכאן הכל קל: אפשר באופן מיידי לשווק כארבעים אלף דירות לבנייה מיידית במחירים סבירים, בצפון ובדרום, ביו"ש (תסמכו על סמוטריץ) ובגולן. הדירות ישנן, בתכנון מתקדם או אפילו סופי. כל מה שצריך זה טיפלה לחץ פה ושם, כדי שהם יצאו יותר מהר וכדי שיותאמו גם לציבורים שלנו. לא צריך לעבוד קשה מידי, רק לדאוג שדברים שכבר תוכננו יקרו, ומהר.
נתונים: הציבור החרדי צורך כעשרת אלפים דירות בשנה. כרגע להערכת העוסקים בתחום יש כעשרים אלף משפחות חסרי דירה ועוד עשרים אלף יצטרכו בשנתיים הקרובות. זהו, כל המספרים שמספרים לכם על מאות אלפי דירות זה נכון, אבל הכוונה עד שנת תתפ"ג, בינתיים נסתפק בארבעים אלף לטווח המיידי.
עכשיו, הבה נחשב פרויקטים שכבר מתוכננים, או אפילו משווקים כבר, לציבור שלנו למחר בבוקר, אם רק ישחררו כמה סתימות: בצפון; עכו הר יונה ועוד, ביו"ש; עמנואל ונחליאל, בדרום; שפיר וכסיף, ובמרכז; אלעד ולוד וכו'. ארבעים אלף דירות עם תכניות אב מוכנות . כל זה זמין לכאן ועכשיו.
הפעם בלי נדר לא ניתן למרוח אותנו יותר בתירוצים שמישהו מהממשלה מפריע להם, הממשלה זה הם בעצמם. ארבעים אלף דירות לקדנציה, בלי בג"ץ ובלי בחלם.
אם הם ירצו, אבל באמת ירצו, תוך שנתיים, אין משפחה חרדית בלי דירה.