זה מדהים, איך הספר מהדהד להרבה כשכל אחד בא ממקום ומרקע אחר
זה בהחלט הצלחה לא רגילה של סדרה בציבור שלנו
עם לקיחה בחשבון שיש כאלו שלא מתחברים, וזה לגיטימי.
אישית, מאד אהבתי את הכתיבה של מיה
הכתיבה שזורה בכמה מימדים
היא מצטיינת בתיאור הרקע, באופן שכל אחד יכול להרגיש ולראות את המיקום בו מתרחשת העלילה.
עולם הדימויים שלה עשיר באופן לא רגיל, היא מצליחה לדמות מציאות באופן לא שיגרתי, זו חויה שגורמת לעומק נוסף בסיפורת.
החלק הכי מהותי בכתיבה - זה עולם הרגש האנושי שכל כך מטלטל ומיטלטל בעלילה, ממש דרמה אנושית שכל אחד יכול למצוא חויה אישית בלבטי הנפש של הדמויות - יש לי תחושה שאבא שלה מעורב ביצירה הזו באופן בלתי אמצעי.
והמימד האחרון בעיני - זה המסרים השזורים לאורכו של כל הספר בכל מיני נקודות קטנות וגדולות
ויוצרות עומק ונופך מיוחד לעלילה.
נכון, שגם לי פדהאל הסתיים באופן שהיה קשה לי לקבל אותו,
רציתי להרגיש ולהתמקד בעוד כמה זירות בממלכה בסוף.
אבל סה"כ היה מעולה.
כשסיימתי לקרוא אמרתי לעצמי,
שהציפור של פדהאל מזכירה לי את החויה במציאת התולעת של גדי פולק באחד הספרים שלו שנמצאת בכל דף.
ודיזר מזכיר לי את אייל גלבוע של יונה ספיר.
והסוף עם כל ה'בדיוקים' שהיו שם, הזכירו את העלילות של שמואל ארגמן.
אבל זה היה סתם, כדי להפיג את הכרינה הארוכה מעל דפי הסיפור - כי סה"כ נהנתי.
תודה לה' ותודה מיה.