הבת של חברתי אנרקוסית. והאמא לא רוצה לטפל

[אפילו]

צריך לתת זכות תגובה רק למי שראתה פעם מקרוב את התופעה (איחולי, שלא יהיו כאלה כלל).
מי שלא ראתה את התופעה פשוט לא מבינה על מה מדובר.

אמן.
נכון לגמרי.
זה משהו שקשה מאוד להבין.
אבל....
גם הרבה מאוד פעמים, אין מקרה דומה לחברתו....

אבל לא צריך להתייחס אליו שאימת הציבור.

מי שנכווה, מדבר עליו כאימת הציבור.... מצטערת.
מסכימה שיכול אולי להיות כאלה שזה כן טוב בשבילם....

 

[נעמי אדלר]

תוכלי לחבר אותי לכהן אושרת
בבקשה

@כהן אושרת את עם פרמיום,
את יכולה לשלוח אליה ישירות הודעה
אם לא אני אחבר בינכן

 

[יש לך כנפי רוח]

הנושא הזה קרוב לליבי מאד
שהייתי בת 15
הייתי נערה רזה, והחלטתי לרזות עוד
הייתי מקיאה כל מה שהייתי אוכלת
ואפעם זה לא הספיק. תמיד הייתי נראית בעיני עצמי לא טוב.
והסתרתי את זה, כמו שצריך.
הסיפור שלי הסתיים טוב ב"ה, אמא שלי היא פולניה אמיתית והיא שמה לב שאני מרזה והולכת.
וגילתה את זה, אחרי שבועיים פלוס.
הייתי אז רזה מאד, לא אנורקסית, אבל לא רחוקה מזה.
עברתי תהליך שבאמת הציל אותי. במלוא מובן המילה.
הייתי כלכך אבודה, אם מבוגר אחראי לא היה פונה אלי אני לא רוצה לחשוב איפה הסיפור שלי היה נגמר ח"ו.
ולמה אני כותבת את כל זה??
אל תשתקי על זה, בבקשה, הילדה הזאת שעכשיו ככה, היא אני שהייתי קטנה.
היא אבודה, מפוחדת ומבולבלת כלכך.
היא צועקת לעזרה בקול שאף אחד לא שומע.
תהיי את המבוגר האחראי, היא תודה לך אחרי זה כל החיים.
'כל המציל...' וזה באמת לא מליצה.
חזקי ואמצי!

 

[פוקה פוקה]

הנושא הזה קרוב לליבי מאד
שהייתי בת 15
הייתי נערה רזה, והחלטתי לרזות עוד
הייתי מקיאה כל מה שהייתי אוכלת
ואפעם זה לא הספיק. תמיד הייתי נראית בעיני עצמי לא טוב.
והסתרתי את זה, כמו שצריך.
הסיפור שלי הסתיים טוב ב"ה, אמא שלי היא פולניה אמיתית והיא שמה לב שאני מרזה והולכת.
וגילתה את זה, אחרי שבועיים פלוס.
הייתי אז רזה מאד, לא אנורקסית, אבל לא רחוקה מזה.
עברתי תהליך שבאמת הציל אותי. במלוא מובן המילה.
הייתי כלכך אבודה, אם מבוגר אחראי לא היה פונה אלי אני לא רוצה לחשוב איפה הסיפור שלי היה נגמר ח"ו.
ולמה אני כותבת את כל זה??
אל תשתקי על זה, בבקשה, הילדה הזאת שעכשיו ככה, היא אני שהייתי קטנה.
היא אבודה, מפוחדת ומבולבלת כלכך.
היא צועקת לעזרה בקול שאף אחד לא שומע.
תהיי את המבוגר האחראי, היא תודה לך אחרי זה כל החיים.
'כל המציל...' וזה באמת לא מליצה.
חזקי ואמצי!

תודה תודה
על הגילוי על הסיפור את נותנת המון כוח
כל מילה שלך שווה יהלום
מודה לה" שנתן לי רעיון לפנות את השאלה

 

[צ פומרנץ]

תודה תודה
על הגילוי על הסיפור את נותנת המון כוח
כל מילה שלך שווה יהלום
מודה לה" שנתן לי רעיון לפנות את השאלה

את גיבורה, וכל הכבוד שהצלחת לפנות אל האמא,
לפי הסיפורים כאן על אנורקסיות, את עושה את המעשה הכי טוב ונכון - גם אם האמא עכשיו כועסת עליך ואפילו אם תחליט צעדים דרסטיים על החברות ביניכן - תהיי שלמה עם עצמך שאת עושה הצלת נפשות כפשוטו.

כי אפילו על ספק פיקוח נפש מותר לדחות שבת, ולפי מה ששומעים על אנורקסיה זה הרבה יותר מספק פיקוח נפש.
אם יש לך אומץ לנדנד לה, לשמוע שזה מטופל - ורק אז להניח - תמשיכי.
חזקי ואמצי ואל תרפי!

 

[אושרת *]

@כהן אושרת את עם פרמיום,
את יכולה לשלוח אליה ישירות הודעה
אם לא אני אחבר בינכן

שלחתי לה.
תודה רבה!

 

[SHILATI]

@פוקה פוקה אלופה!
כמה כוחות, כל הכבוד לך!
הצלת נפשות ממש, איזה כואב.

 

[פוקה פוקה]

@פוקה פוקה אלופה!
כמה כוחות, כל הכבוד לך!
הצלת נפשות ממש, איזה כואב.

בזכותכם

 

[פודרה המלך]

להתייעץ עם רב שמבין בנושא או שמכיר את המשפחה

 

[פודרה המלך]

עצוב, עצוב מאד.

ש"שם טוב" יותר חשוב מהצלת נפשות ממש.
אני לא דנה אף אחד. אבל צריך להיות שינוי בחברה שלנו.
אין צורך להגיע לרווחה, צריך שלהורים יהיה אכפת מהילדים שלהם...
שלא בגלל שם טוב שיפגע - הם יזניחו את הבעיה.
אם ילד היה מתלונן על כאבים עזים- היו פונים לרופא?
למה כשהתלונה היא שקטה אומנם- אך צועקת! - אז לא?

ממתי יש לנו כתפיים כאלו לראות דברים כאלו מול העיניים ולשתוק? ולא לטפל?
אנחנו בדור שכבר יש מודעות לבעיות קיימות, יודעים מה ההשלכות ומה הסיכונים.

לא נוכל להגיד -לא ידענו.

עצוב מאוד שיש טיפשים כאלה בחברה שלנו

 

[הקה]

חובה לדבר קודם כל עם האמא והבת לפני כל גורם אחר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וגם לדווח להם על פניה לאחרים לעזרה! ממקרה מאוד לא נעים במשפחה שהמוסד ערב את הרווחה לפני שאמרו מילה או חצי מילה להורים, ובכלל החשד לא היה נכון, אבל הרווחה כבר היתה בתמונה...

 

[שפרה ציפורה]

אני מכירה כמה מקרים שיצאו מזה ב"ה אחרי אשפוז. ככה שיש תקווה בעז"ה שייפנו לטיפול.
חשוב מאוד לא לוותר כמו שאמרת לעמוד על הווריד לראות שבאמת מטפלים בה. פיקוח נפש כפשוטו.

 

[פוקה פוקה]

היא ענתה לי אחרי 4 שיחות
מחר אדם פונה עם השאלה לרבה שלהם
הכל בינתיים במסתורין
אני לא יודעת עם זה בסדר הבעל לא בסוד העניין

 

[החיים זה לעבוד]

את חייבת לעשות כל מה שאפשר לפנות לגורמים שמכירים
כל שניה זה פיקוח נפש

 

[שרה רבקה]

@פוקה פוקה , אני לא יודעת מה אמרת לה וכולנו לא יודעים מה הרבה שלהם יענה (זה גם תלוי איך ומה ישאלו)
בכל אופן, רציתי לומר לך, לעניות דעתי, חשוב לדבר איתם בראש שלהם.
אם הם מאוד חוששים ממה יגידו, צריך להכניס להם לראש שממש אוטוטו הסיפור הזה יהיה ידוע לכולם בצורה הכי לא מוצלחת להם. זאת מציאות.
בהנחה שהתנהגות של הבת - לא רגילה, החברות מדברות ומספרות בבית להורים,
ואם ח"ו - תתמוטט או משהו בדומה שזה קורה לרוב באיזה שהוא שלב - אז ודאי אנשים לא יגמרו לדבר.
ואז כבר יהיה ממש לא נעים כי גם ישפטו אותם בסיפור הזה, איפה הם היו וכו'.
בצורה כזאת, יש יותר סיכוי שהדברים יתקבלו על ליבם (גם על לב הבעל)
בהצלחה!

 

[חוקרת]

נקודה חשובה וקריטית

ככל שמטפלים מוקדם יותר - תהליך הריפוי קל וקצר יותר

בנות שהיו במקום הזה במשך תקופה ארוכה תתקשנה מאוד להתגבר על המחשבות של ההפרעה, מה שיכול להביא להפרעה כרונית

 

[גילה רינה]

חובה לדבר קודם כל עם האמא והבת לפני כל גורם אחר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וגם לדווח להם על פניה לאחרים לעזרה! ממקרה מאוד לא נעים במשפחה שהמוסד ערב את הרווחה לפני שאמרו מילה או חצי מילה להורים, ובכלל החשד לא היה נכון, אבל הרווחה כבר היתה בתמונה...

כל מילה

 

[ערגליות]

כהמשך ישיר לאשכול אשמח מאד לשמוע איך משתקמים מתת תזונה.
כשהייתי בסביבות גילאי 12-14 עברתי תקופה שסבלתי קשות מהקיבה,
מה שגרם לי לא לאכול כלל, אבל לא בגלל אנורקסיה ושות'
להיפך השתוקקתי לאכול, אך לא יכולתי,
הגעתי למשקל של 36 ק"ג,
עד שלאחר שנתיים ב"ה המצב התחיל להשתפר עד שחלף.
אבל הגוף זוכר, ולמרות שעברו מאז 12 שנה אני סובלת מחולשות קיצוניות ועוד שלל דברים.
לשאלתי- יש איך לשקם את הגוף מתקופה קשה של חוסר תזונה?
יש מקומות שמתמחים בזה?
אשמח מאד לכל מידע בנושא,
תודה!

 

[משתמשת אחת]

כהמשך ישיר לאשכול אשמח מאד לשמוע איך משתקמים מתת תזונה.
כשהייתי בסביבות גילאי 12-14 עברתי תקופה שסבלתי קשות מהקיבה,
מה שגרם לי לא לאכול כלל, אבל לא בגלל אנורקסיה ושות'
להיפך השתוקקתי לאכול, אך לא יכולתי,
הגעתי למשקל של 36 ק"ג,
עד שלאחר שנתיים ב"ה המצב התחיל להשתפר עד שחלף.
אבל הגוף זוכר, ולמרות שעברו מאז 12 שנה אני סובלת מחולשות קיצוניות ועוד שלל דברים.
לשאלתי- יש איך לשקם את הגוף מתקופה קשה של חוסר תזונה?
יש מקומות שמתמחים בזה?
אשמח מאד לכל מידע בנושא,
תודה!

אולי כדאי שתמחקי את ההודעה ותפתחי אשכול חדש..
זה קצת לא הוגן כלפי פותחת האשכול שתסיטי את הנושא

 

[פוקה פוקה]

אולי כדאי שתמחקי את ההודעה ותפתחי אשכול חדש..
זה קצת לא הוגן כלפי פותחת האשכול שתסיטי את הנושא

תודה מכל הלב