דרוש מידע הוריך גרושים!

מצב
הנושא נעול.
כואב כל כך.
אם כי לא בטוח שהמלמד אשם...
לא תמיד הילד רוצה, הרבה פעמים האמה עושה סקנדל.
לא פשוט...
כן. למורים ומחנכים זה לא פשוט.
קשה להכניס את הראש לתוך העניין המורכב הזה...
מי יכול לקחת את הילד? מסיבות וכו'....
זה לא חוסר התייחסות- זה חוסר ברירה.
 
כואב כל כך.
אם כי לא בטוח שהמלמד אשם...
לא תמיד הילד רוצה, הרבה פעמים האמה עושה סקנדל.
לא פשוט...
נכון האמא הזהירה את הבן לא לגלות לאבא
אך יכול להיות שהמלמד כן היה צריך לשלוח לאבא הזמנה
אנחנו במסגרת שלני לדוגמא שנה טובה שולחים להורים גרושים ל 2 הצדדים
 
מה יש לו להיות בצער?
אם הילד בקשר טוב עם האבא הוא היה יודע לבד שיש מסיבה ומתאם שהוא בא (מה גם שאין לו מה לתאם אלא להגיע)
ואם לא, לצערי הרב הוא היה מגיע ומקיים חגיגה משלו שהייתה הורסת את החגיגה האמיתית לכול הילדים.
המלמד לא אמור לאחוז את זה וגם עדיף שלא, לא צריך לתת להם מקום של מסכנות, מי שיש לו קשר טוב עם הילדים הדילמות האלה לא קיימות,
דילמות אחרות בהחלט! בת מצווה, בר מצווה, חתונה וכו'.
אבל זה צריך שיהיו בוגרים מספיק בשביל להגיע לאירועים משותפים.
יש כאן ניכור הורי מצד האם
 
נכון האמא הזהירה את הבן לא לגלות לאבא
אך יכול להיות שהמלמד כן היה צריך לשלוח לאבא הזמנה
אנחנו במסגרת שלני לדוגמא שנה טובה שולחים להורים גרושים ל 2 הצדדים
יש הבדל בין נכד לבן, ולו בשל העבודה שבאמצע יש הורים/ בנים בוגרים דיים כדי להתנהל במערכת המורכבת הזו
והרבה לא יכול להכנס לסיפור הזה, אם האמא מזהירה את הילד שלא יספר לאבא.
הלב נצבט מההרגשה של האבא, אבל המלמד בהחלט מנוע מלעשות משהו.
 
נכון האמא הזהירה את הבן לא לגלות לאבא
אך יכול להיות שהמלמד כן היה צריך לשלוח לאבא הזמנה
איך הוא יכול? הילד באחריות האימא. מורים מפחדים.
אני זוכרת שכל פעם כשבאו לקחת אותי, המורות ביררו עם אימא שלי
אם זה בסדר- הרגשתי נבוכה. (סליחה? הוא אבא שלי.)
אבל- זה צודק. אין מה לעשות, הזהירות נדרשת, חייבים לכבד.
 
ועוד הרבה מקרים....
של ילד שלא החזיק ס"ת בשמחת תורה,
כי "אין לו אבא,
אז ---"....
זה קורה אוטומטית.
הגבאי רואה את האב מסתכל עליו,
ורוצה לכבד אותו/ את רצונו
ומעביר לבנו את הס"ת לריקודים.
ולילד כזה?
הוא לא מעניין אף אחד.
לצערי.
את הילדים היתומים הגבאי כיבד על ההתחלה, כולם דואגים להם,
מרחמים.....
ילדי הורים גרושים-
לצערי "זכיתי" לראות ילדים בסוף ההקפות
מסתכלים בעיניים כלות ודמעות על הלחי
על הס"ת המוחזר לארון
ללא שזכו לרקוד איתו :( :( :(

אז הסטיגמות קיימות או לא קיימות?!?
בתת מודע- זה קורה מאליו. לכולנו. :( (כמעט)
עצוב נורא,

עצוב עוד יותר אתה שראית ושמת לב למה לא ניגשת לגבאי/ את שראית לא ניגשת לבעלך שיאמר לגבאי,
הרי בשביל הבן שלך היתה עושה את זה....,
והגבאי ברגע שהיו מעירים את תשומת לבו היה מטפל בזה.
 
אגב גירושין:
הזהרו מללכת ליועץ נישואין ללא המלצות רבנים שמכירים ומבינים בענייני גירושין ושלום בית.
יש כאלו שהמומחיות שלהם היא לגרום לזוג להתגרש על זוטות. ובנוסף גם מלוים צמוד את כל תהליך הגירושין שח"ו לא יצליחו להשלים.
מכיון שמדובר באנשים עם המון כסף (הם לוקחים את שכרם מהמזונות שהם מצליחים לסחוט מהבעל). קשה מאוד להלחם נגדם בלי להסתבך רציני עם תביעות.
לכן צריך להזהיר מפה לאוזן.
צריך אכן מאוד להיזהר!
אך אציין שגם בצד השני.
שמעתי על אברך צעיר, שהרגיש די מוקדם שהוא כבר לא יכול לעמוד בזה, ומאוד סובל, ורצה לפרק.
מישהו בתפקיד כלשהו אחז בלהמשיך לנסות כמה שאפשר, כי היה מאוד נגד גירושין באופן כללי.
והאברך ההוא שמע לו.
אחרי כמה שנות סבל גדול מאוד פלוס ניסיונות עקרים ומתישים פלוס כמה ילדים שנולדו בינתיים - המייעץ עצמו הבין שאין שום דרך, ושאי אפשר יותר לסבול ככה! לבסוף התגרשו.

כל-כך הכאיב לי לשמוע את זה. אמנם הכל משמיים, וזה כבר קרה.
אך לא יכולתי להבין למה הוא עשה את זה לבן-אדם, שבגלל גילו הצעיר ובגלל התפקיד המסוים שהיה לההוא - הוא שמע לו.
הוא מומחה לזה? - לא. בפירוש לא. זה לא היה התחום שלו.
הוא יודע יותר טוב מהתלמיד עד כמה הוא סובל וכמה שייך למשוך בצורה כזו? - לא.
יש דבר אחד: הוא מאוד נגד גירושין.
כאילו לא כולם מלכתחילה נגד גירושים פזיזים, אם יש אצלנו דבר כזה.

אסור לעצום עיניים! חייבים להבין היטב במה מדובר.
לפני שמבינים היטב היטב את המציאות - אסור להכניס עקרונות.
זו אחריות גדולה מידי, ואנשים עם עקרונות עיוורים לכאן או לכאן - עם ביטחון עצמי במה שלא התחום שלהם - גורמים נזקים עצומים לכל הכיוונים!
 
קורה בכל כך הרבה מקרים...
נכון לגמרי. ועם כל הכאב העצום- מוכרחים להבין.
זה כאב גדול כ"כ, אבל ישנם פה 2 צדדים מדממים. כל אחד פה
נושא איתו משקע אחר, וקשה, פרך, להתעלות מעל כל זה ו- "למען הילד".
ולפעמים האמא חושבת שזה ערבוב מיותר לילד. אין מה לעשות הדרך הזו קשה. קשה נורא.
המורכבות הרבה פעמים גדולה כ"כ.
גם הילד- יכול להיות אמביוולנטי בקשר לרצון שלו לראות את אבא משתתף....
 
עצוב נורא,

עצוב עוד יותר אתה שראית ושמת לב למה לא ניגשת לגבאי/ את שראית לא ניגשת לבעלך שיאמר לגבאי,
הרי בשביל הבן שלך היתה עושה את זה....,
והגבאי ברגע שהיו מעירים את תשומת לבו היה מטפל בזה.
לגמרי.
אנשים, תפקחו עיניים.
לא צריכים מקרים דרמטיים. היה מקרה שראיתי מהערת נשים שרווק מבוגר לא קיבל ס"ת, כשהצעירים כבר פיזזו. קראתי לבעלי וביקשתי שיטפל בזה.
רק טיפת מחשבה על השני
 
לגמרי.
אנשים, תפקחו עיניים.
לא צריכים מקרים דרמטיים. היה מקרה שראיתי מהערת נשים שרווק מבוגר לא קיבל ס"ת, כשהצעירים כבר פיזזו. קראתי לבעלי וביקשתי שיטפל בזה.
רק טיפת מחשבה על השני
אגב במגזרנו גם ע לרווקים מבוגרים יש הסתייגות קלה
מאיפה ההתר. שלא מקבלים אותם בחברה כמו שצריך
 
מדהים כמה רבים מהמשיבים מנותקים מהמציאות.
במשפחתי הקרובה יש כמה ילדים להורים גרושים. (קרובה ממש, לא משנה מאיזה צד, ואם ההורה מצדנו הוא אב/אם).
אין דרך להפריז כמה משמעות יש לצורה שבה התנהלו הגירושין על הילדים.
מעבר לגרושים/לא גרושים, השאלה היא איך.
אולי בהמשך אפרט יותר, כשיהיה לי זמן.
 
מה יש לו להיות בצער?
אם הילד בקשר טוב עם האבא הוא היה יודע לבד שיש מסיבה ומתאם שהוא בא (מה גם שאין לו מה לתאם אלא להגיע)
המלמד לא אמור לסמוך על ילד בן 5 שיודיע לאבא פרטים!
כמו ששלחו הזמנה לאמא צריך לעדכן גם את האבא, וחבל שאין מודעות לזה אצלנו
ואם לא, לצערי הרב הוא היה מגיע ומקיים חגיגה משלו שהייתה הורסת את החגיגה האמיתית לכול הילדים.
המלמד לא אמור לאחוז את זה וגם עדיף שלא, לא צריך לתת להם מקום של מסכנות, מי שיש לו קשר טוב עם הילדים הדילמות האלה לא קיימות,
דילמות אחרות בהחלט! בת מצווה, בר מצווה, חתונה וכו'.
אבל זה צריך שיהיו בוגרים מספיק בשביל להגיע לאירועים משותפים.
נכון שבגדול צריך בגרות בשביל זה, אבל ברוך השם האירועים בהפרדה בכל מקרה כך שזה לא אמור להיות מאוד מסובך אם לא מחפשים מהומות בכח. קל וחומר באירוע כמו "חומש סעודה" שהחיידר בכלל מארגן ואין צורך בשיתוף פעולה אקטיבי של ההורים.
ילד צריך קשר עם שני ההורים שלו גם אחרי הגירושין ומאוד כואב על הליגיטימציה הציבורית לניכור הורי.
 
זה שהילד גר אצל האמא לא מוריד מהאפוטרופסות של האבא עליו, זו טעות נפוצה
תלוי כמה האבא לוקח אחריות.
וכשהאמא יום- יום מגדלת את הילד, לעיתים לבד. כן, היא אמורה להיות בעלת זכות-קדימה.
לא אמרתי שבגלל זה האבא לא יבוא. או שהוא פחות נחשב.
אגב, אם הילד גודל אצל האבא- אז וודאי שלו יש זכות קדימה- בכל מעורבות.
(הלוואי. הלוואי שהיה אפשר שווה בשווה. הלוואי.)
 
זה שהילד גר אצל האמא לא מוריד מהאפוטרופסות של האבא עליו, זו טעות נפוצה
תלוי כמה האבא לוקח אחריות.
וכשהאמא יום- יום מגדלת את הילד, לעיתים לבד. כן, היא אמורה להיות בעלת זכות-קדימה.
לא אמרתי שבגלל זה האבא לא יבוא. או שהוא פחות נחשב.
אגב, אם הילד גודל אצל האבא- אז וודאי שלו יש זכות קדימה- בכל מעורבות.
(הלוואי. הלוואי שהיה אפשר שווה בשווה. הלוואי.)
מגיע לאבא שווה בשווה
אגב האבות משלמים מזונות
כמו שהאמא מכירה את כסף האב
שתכיר שהילד הוא הבן של האב
 
תלוי כמה האבא לוקח אחריות.
וכשהאמא יום- יום מגדלת את הילד, לעיתים לבד. כן, היא אמורה להיות בעלת זכות-קדימה.
נכון שהיא מקבלת החלטות יומיומיות בעצמה, אבל זו לא סיבה לא להודיע לאבא על מסיבות בחיידר
לא אמרתי שבגלל זה האבא לא יבוא. או שהוא פחות נחשב.
אגב, אם הילד גודל אצל האבא- אז וודאי שלו יש זכות קדימה- בכל מעורבות.
אותו דבר- הוא יכול לקבל לבד החלטות יומיומיות, אבל כל החלטה משמעותית אמורה להתקבל על ידי שני ההורים ביחד
(הלוואי. הלוואי שהיה אפשר שווה בשווה. הלוואי.)
בחברה הכללית ברירת המחדל היום היא משמורת משותפת
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה