דרוש מידע מחפשת ישיבה לבחור שמור מאוד עם קושי בקשב וריכוז

  • הוסף לסימניות
  • #41
תבדקו לגבי ישיבת עטרת התורה בירושלים
אם יכול להתאים לשם.
תודה
מכירים את הישיבה, היא ברשימה ;)

אבל מרגיש לי שהילד מסכן, צריך ללמוד ימים, ושנים חומר שקשה לו להבין, וסה''כ מה שיש לישיבות שרשומות פה בשרשור להציע זה אוירה יותר קלילה , פחות לחץ לימודי או חינוך מיוחד...
לא באמת פיתרון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
תודה
מכירים את הישיבה, היא ברשימה ;)

אבל מרגיש לי שהילד מסכן, צריך ללמוד ימים, ושנים חומר שקשה לו להבין, וסה''כ מה שיש לישיבות שרשומות פה בשרשור להציע זה אוירה יותר קלילה , פחות לחץ לימודי או חינוך מיוחד...
לא באמת פיתרון.
אם זה קושי בהבנה של הגמרא? יש פתרונות נוספים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
תודה
מכירים את הישיבה, היא ברשימה ;)

אבל מרגיש לי שהילד מסכן, צריך ללמוד ימים, ושנים חומר שקשה לו להבין, וסה''כ מה שיש לישיבות שרשומות פה בשרשור להציע זה אוירה יותר קלילה , פחות לחץ לימודי או חינוך מיוחד...
לא באמת פיתרון.
זה החלטה אם להחליט עבורו בגיל כ"כ צעיר שלא יהיה בן ישיבה
השאלה מה רמת הילד וכמה לכם זה חשוב שיהיה בן תורה
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
זה החלטה אם להחליט עבורו בגיל כ"כ צעיר שלא יהיה בן ישיבה
השאלה מה רמת הילד וכמה לכם זה חשוב שיהיה בן תורה
לא החלטנו כלום, זה המצב
אנחנו כמובן שעושים כל מה שאפשר אבל ת'כלס מסתכלים למצב בעיניים

יום אחרי החתונה מה הוא יעשה?
ילמד בכולל אבל כמה ?

מעדיפה שיעשה דברים בהכוונה ובאישור ולא מתוך קושי ותסכול ובסתר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
גם קושי בגמרא ובלימוד
מה הפתרונות הנוספים?
בלימוד עצמו, להנגיש לו יותר את הגמרא כי באמת זה קשה. וגם הכתב שם צפוף יותר משאר הספרים, ולפעמים זו בעית קריאה או ראיה..
ויש ספרים מיוחדים להקל ולהבין את לימוד הגמרא כמו שותף לדף - הרב משה יודלוב

לא החלטנו כלום, זה המצב
אנחנו כמובן שעושים כל מה שאפשר אבל ת'כלס מסתכלים למצב בעיניים

יום אחרי החתונה מה הוא יעשה?
ילמד בכולל אבל כמה ?

מעדיפה שיעשה דברים בהכוונה ובאישור ולא מתוך קושי ותסכול ובסתר..
צודקת זה לא קל ופשוט בכלל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
לא החלטנו כלום, זה המצב
אנחנו כמובן שעושים כל מה שאפשר אבל ת'כלס מסתכלים למצב בעיניים

יום אחרי החתונה מה הוא יעשה?
ילמד בכולל אבל כמה ?

מעדיפה שיעשה דברים בהכוונה ובאישור ולא מתוך קושי ותסכול ובסתר..
בחור שלומד עד החתונה ואח"כ הולך לעבוד אינו דומה לאחד שכבר כבחור עבד.
ובכל מקרה ישנם דרכים לגרום לבחור להנאות ולקבל סיפוק מהלימוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
בחור שלומד עד החתונה ואח"כ הולך לעבוד אינו דומה לאחד שכבר כבחור עבד.
ובכל מקרה ישנם דרכים לגרום לבחור להנאות ולקבל סיפוק מהלימוד.
זה נכון באלף אחוז. אבל לפעמים מה שהוא רואה ולומד בישיבה מהחברים או יותר נכון בזמן שהותו שם היא בלתי ניתנת לתיקון.
וגם הוא מרגיש את עצמו סתמני'ק כלומני'ק לא עושה לא שווה כלום.
זה ממש כואב לי עם דמעות בעיניים ממש, מסכנים הילדים הללו ואחר כך מתלוננים למה הוא עזב את הישיבה זה מצוי היום מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
בחור שלומד עד החתונה ואח"כ הולך לעבוד אינו דומה לאחד שכבר כבחור עבד.
ובכל מקרה ישנם דרכים לגרום לבחור להנאות ולקבל סיפוק מהלימוד.
כמובן שעדיף שילמד עד החתונה, הלוואי ב''ה
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
זה נכון באלף אחוז. אבל לפעמים מה שהוא רואה ולומד בישיבה מהחברים או יותר נכון בזמן שהותו שם היא בלתי ניתנת לתיקון.
וגם הוא מרגיש את עצמו סתמני'ק כלומני'ק לא עושה לא שווה כלום.
זה ממש כואב לי עם דמעות בעיניים ממש, מסכנים הילדים הללו ואחר כך מתלוננים למה הוא עזב את הישיבה זה מצוי היום מאוד.
נכון
וגם אחרי החתונה במה הוא יעסוק?
חבל על כל השנים
מרגיש לי שכולם רוצים תלם
העיקר שהוא בישיבה, זה שבחור מעביר את יומו בחוסר מעש זה נורא
וזה בזבוז זמן
ותסכול
הלוואי והיה שינוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
זה נכון באלף אחוז. אבל לפעמים מה שהוא רואה ולומד בישיבה מהחברים או יותר נכון בזמן שהותו שם היא בלתי ניתנת לתיקון.
וגם הוא מרגיש את עצמו סתמני'ק כלומני'ק לא עושה לא שווה כלום.
זה ממש כואב לי עם דמעות בעיניים ממש, מסכנים הילדים הללו ואחר כך מתלוננים למה הוא עזב את הישיבה זה מצוי היום מאוד.
כמובן שעדיף שילמד עד החתונה, הלוואי ב''ה
אני חושב שלשכור לו מישהו שילמד איתו,
אם מוצאים מישהו מתאים, הן מבחינה לימודית שיקדם אותו, והן ברמה האישית, שיחות קצת.
זה משהו שיכול לעלות מאד את הביטחון העצמי, ובעיקר את החשק ללמוד, כי יש משהו פשוט מאד שקיים בכל המקצועות, ולהבדיל גם בתורה (שלא כ"כ מודעים אליו): אדם אוהב לעשות את מה שהוא טוב בו.
ומי שחזק בלימוד, יודע ללמוד, מבין את הלימוד, בדרך כלל הוא מיד גם נהנה לעשות את זה.
ובפרט בגיל של ישיבה קטנה, (וגם אח"כ...), שכל אחד רוצה להוכיח שהוא הכי טוב.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #54
נכון
וגם אחרי החתונה במה הוא יעסוק?
חבל על כל השנים
מרגיש לי שכולם רוצים תלם
העיקר שהוא בישיבה, זה שבחור מעביר את יומו בחוסר מעש זה נורא
וזה בזבוז זמן
ותסכול
הלוואי והיה שינוי
א, אפשר להתחיל ללמוד מקצוע אחרי החתונה.
ב, אפשר כבחור במקביל לקדם אותו בדברים שיעזרו לו לאחרי החתונה כשיצא לעבוד, כמו אנגלית, או ללמוד בצורה חובבנית תחום שמעניין אותו. תלוי למה הוא נמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אני חושב שלשכור לו מישהו שילמד איתו,
אם מוצאים מישהו מתאים, הן מבחינה לימודית שיקדם אותו, והן ברמה האישית, שיחות קצת.
זה משהו שיכול לעלות מאד את הביטחון העצמי, ובעיקר את החשק ללמוד, כי יש משהו פשוט מאד שקיים בכל המקצועות, ולהבדיל גם בתורה (שלא כ"כ מודעים אליו): אדם אוהב לעשות את מה שהוא טוב בו.
ומי שחזק בלימוד, יודע ללמוד, מבין את הלימוד, בדרך כלל הוא מיד גם נהנה לעשות את זה.
ובפרט בגיל של ישיבה קטנה, (וגם אח"כ...), שכל אחד רוצה להוכיח שהוא הכי טוב.
בודאי יש לו מורה פרטי כמה פעמים בשבוע מקווה שיעזור ויקדם.
ונכון הוא, מי שחזק בלימוד אוהב ללמוד
ומי שחלש? ולא מבין...
ומורים פרטיים לא תמיד מועילים
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אני חושב שלשכור לו מישהו שילמד איתו,
אם מוצאים מישהו מתאים, הן מבחינה לימודית שיקדם אותו, והן ברמה האישית, שיחות קצת.
זה משהו שיכול לעלות מאד את הביטחון העצמי, ובעיקר את החשק ללמוד, כי יש משהו פשוט מאד שקיים בכל המקצועות, ולהבדיל גם בתורה (שלא כ"כ מודעים אליו): אדם אוהב לעשות את מה שהוא טוב בו.
ומי שחזק בלימוד, יודע ללמוד, מבין את הלימוד, בדרך כלל הוא מיד גם נהנה לעשות את זה.
ובפרט בגיל של ישיבה קטנה, (וגם אח"כ...), שכל אחד רוצה להוכיח שהוא הכי טוב.
הכי טוב שיכול להיות.. אך צריך לדעת לעשות את זה.
לפעמים (או בדרך כלל) עדיף מישהו חיצוני ולא האבא..
השבת למדתי עם איזה ילד, ואמר לי אני לא יודע להסביר את הגמ' אני לא אוהב לקרוא בקול!
אמרתי לו אז איך אתה יודע להסביר ולספר את כל ספרי הקומיקס שקראת??
ענה לי: וזה מצמרר "כי את זה אני אוהב".
לכן, מפה צריך לדעת איך מתקדמים איך מאהיבים עליהם את הגמ'
אגב, שמתי לב שילדי כיתות ו' של השנה שהתחילו ללמוד גמרא בשנת הקורונה דרך הטלפון לא הצליחו לרכוש את ההבנה איך הגמ' בנויה את המהלכים שבה.. ואין כ"כ פתרונות במוסדות הלימוד (למרות מאמציהם משהו) כי הם חייבים להמשיך את הקצב שלהם. ויש ילדים פרחים שנשארו מאחור. וזו מחלת הקורונה ותסמיניה האמתיים..
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
בודאי יש לו מורה פרטי כמה פעמים בשבוע מקווה שיעזור ויקדם.
ונכון הוא, מי שחזק בלימוד אוהב ללמוד
ומי שחלש? ולא מבין...
ומורים פרטיים לא תמיד מועילים
תסלחי לי שאני נשמע משגיח בישיבה, (אני רחוק מזה),
אבל אני מאמין באמונה שלמה, שמי שמוכן להשקיע, כל בחור!! לא משנה מה רמת המשכל שלו,
אם יהיה לו את הכלים הנכונים להצליח, בעיקר מורה פרטי, חשוב מאד, שיבין איפה קשה לו, ואחד שיצליח להכניס בו אנרגיה/טעם בדברים שהוא לומד, יאהב ללמוד.
כי כפי שכתבתי, זה פשוט כיף ללמוד, רק לא כולם יודעים ללמוד.
עריכה:
וכמובן שזה לא רק אמונה, אלא דברים שראיתי מקרוב בחוש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
בודאי יש לו מורה פרטי כמה פעמים בשבוע מקווה שיעזור ויקדם.
ונכון הוא, מי שחזק בלימוד אוהב ללמוד
ומי שחלש? ולא מבין...
ומורים פרטיים לא תמיד מועילים
נזכרתי שפעם אמא אחת אמרה לי: שיש איזה אבסורד בנוסחה של דרך הלימוד היום.
כי ילדים שמתקשים בלימוד הגמ' תכל'ס אין להם מה לעשות בת"ת בכיתות ו ז ח ששם שמים את הדגש בעיקר על הגמ' ומכאן והלאה בישיבות ברור שכך.. וממילא מה יעשה הבן ולא יחטא? מה, מי שלא לומד גמ' אין מקומו בציבור היראים?
וזה נכון וכואה איפשהוא.
צריך באמת לעורר את הנושא אצל גדו"י שיתנו דעתם על כך ויורו מה שיורו..
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
בודאי יש לו מורה פרטי כמה פעמים בשבוע מקווה שיעזור ויקדם.
ונכון הוא, מי שחזק בלימוד אוהב ללמוד
ומי שחלש? ולא מבין...
ומורים פרטיים לא תמיד מועילים
בן כמה הוא, אם אפשר לשאול...
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
נזכרתי שפעם אמא אחת אמרה לי: שיש איזה אבסורד בנוסחה של דרך הלימוד היום.
כי ילדים שמתקשים בלימוד הגמ' תכל'ס אין להם מה לעשות בת"ת בכיתות ו ז ח ששם שמים את הדגש בעיקר על הגמ' ומכאן והלאה בישיבות ברור שכך.. וממילא מה יעשה הבן ולא יחטא? מה, מי שלא לומד גמ' אין מקומו בציבור היראים?
וזה נכון וכואה איפשהוא.
צריך באמת לעורר את הנושא אצל גדו"י שיתנו דעתם על כך ויורו מה שיורו..
ואו זה כ'כ נכון
הילד הטוב והמתוק הולך לשעות ארוכות
יוצא בזריחה חוזר בשקיעה ולומד חומר קשה מקווה שלא ימאס לו יום אחד
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אני רוצה לשתף חלק מסיפור חיי, ואם תרצו אמשיך לפרקים הבאים...

פרק א - בין פטיש לסדן, מסע של התמודדות ותקווה

קוראים לי שניאור אני בן 24 זה עתה סיימתי את מסלול הלימודים בישיבה והשליחות במסגרת חב"ד. ברוך השם אני בחור פעיל ומלא אנרגיה, עשיתי הרבה למבצע תפילין בכותל המערבי, ובחגים גם בבית הרפואה מעיין החיים, אני זוכה לשמח חולים ומנהל קבוצת מתנדבים שמזכים יהודים במצוות החג, ומחדירים בהם שמחה ואור של תקווה, וכן גם בי מחדיר סיפוק עצום, לעזור ולסייע לאחרים זו הרגשה נפלאה מאין כמוה.

אני בשידוכים כבר יותר משנה, במקביל לאחותי שצעירה ממני בשנתיים, שגם זה עתה סיימה את חוק לימודה במסגרות חב"ד, וכרגע מחפשת את בן זוגה - החצי שאבד לה. אני בדיוק ניצב על פרשת דרכים מה לעשות כרגע לבנתים עד שאמצע את החצי ששייך לי, השידוך שלי, המיועדת שלי.

באחד הימים כשאני חוזר לבית אחרי לימוד מוצלח עם החברותא, עייף ומותש אך מלא סיפוק. בעודי מחכה לארוחת הצהרים שאחותי מבשלת, אני שם לב למכתב שמונח על השולחן על המכתב היה כתוב את שמי המלא והכתובת של הבית, זה ריגש אותי מאוד למען האמת, לא ידעתי שיש מישהו שממש מתעניין בי עד כדי כך שהוא שולח לי מכתב באופן אישי.

פתחתי את המכתב בהתרגשות, וברגע אחד כל רגש השמחה וההתרגשות שלי התהפך לרגש של פחד וחרדה, התברר שהמכתב נשלח מטעם המוסד לביטוח לאומי, והוא בעצם הודעת חוב על סך של כ10,000 ₪. לא ידעתי מה זה אומר בדיוק, היה לי מוזר מאיפה הגיע החוב הזה, אני לא לוויתי כסף בכזה סכום ובוודאי שלא מהמוסד לביטוח לאומי, אם כבר אז הולכים לבנק לא אליהם.

אחרי זמן קצר התברר לי שגם אחותי קיבלה מכתב זהה לחלוטין, היה לי מוזר, ביררתי איתה וגם היא לא לוותה מהם כסף, מה שכן שמתי לב שסכום החוב שלה היה קצת פחות מהסכום שהיה נקוב בהודעת החוב שלי, לפחות זה חצי נחמה.

רק אחרי בירור קצר הבנתי שכל מי שלא עובד צריך לשלם חובות לביטוח הלאומי, גם בלי שהוא לווה מהם כי ככה זה החוק, להרבה בחורי ישיבה ההורים משלמים עבור הילדים, אך במקרה שלי איך לומר עם כל הרצון הטוב של הורי לשלם זאת בעבורי, זה לא באמת היה ביכולתם.

אפילו שאנחנו משפחה קטנה רק אני אחותי וההורים, בכל זאת הניירות הצבעוניים האלה מה שמכנים כסף, הם היו חסרים אצלנו בבית, אפילו שזה רק נייר, המצרך הזה היה קשה מאוד להשגה בעבור הוריי ובמיוחד באותה התקופה, אימא שלי עקרת בית ולא ממש יכולה לצאת ולהביא כסף עקב ענייני בריאות, ואבא עובד קשה מאוד כדי להביא פרנסה לבית, ואת זה הוא בקושי מצליח אם בכלל.

הימים עוברים אני ואחותי מנסים למצוא דרך כדי להשיג את סכומי הכסף, ולבנתיים אנו זוכים לקבל עוד ועוד מכתבים "אישיים" שבכל אחד מהם הסכום הולך וגודל, וגם נוספים עוד ועוד שורות אזהרה.

למכתב הבא הביטוח הלאומי החליפו את גוון המעטפה לאדום, וזה כבר לא היה עוד מכתב, אלא איום מפורש "הוצאה לפועל" זה מה שהופיע בכותרת, לא צריך לתאר לכם מה שעבר לי בראש באותו הרגע, עד כאן! זהו די די! אני אומר לעצמי צריך לעשות משהוא ומהר.

כסף לא היה לי להביא להם באותו הרגע, אז עשיתי מה שיכולתי לעשות באותו הרגע, הלכתי להתפלל בקברו של האדמו"ר מזוועהיל, עשיתי את הסגולה הידועה של שני חמישי שני, והתפללתי לה' שבזכות הצדיק נראה ישועות גדולות בקרוב, ואני מבטיח לפרסם כשהוושע.

ביום שני האחרון, התפללתי מעומק הלב ממש, דמעות זלגו מעיניי, אבל הייתי בטוח שהישועה שלי ושל אחותי קרובה לבוא, נפרדתי מהקבר של הצדיק אחרי שהדלקתי נר ותרמתי כמה שקלים לצדקה לזכות הצדיק, ואני הולך בדרכי לכיוון הבית כשאני שקוע במחשבות על מה אני הולך לעשות עכשיו.

פתאום אני פוגש ידיד ותיק שלא פגשתי אותו כבר שנים, אחרי ששאלתי בשלומו כנהוג, תוך כדי שיחה התברר שהוא סוג של עסקן ויש לו השפעה על המוסד לביטוח לאומי, נפרדתי ממנו בהבטחה שהוא ינסה לראות מה הוא יכול לעשות בנידון.

אני מתמלא ברגש של שמחה, סוף סוף רואים אור בקצה המנהרה. אני חוזר לבית שמח ומאושר רוצה לבשר זאת לאחותי ולהורי שהנה דיברתי עם עסקן אחד שינסה לעזור בנידון, ואין מה לדאוג מההוצאה לפועל.

אך כשאני מגיע לבית, אני רואה את הורי ואחותי יושבים יחד, נראים מודאגים ועצובים. מה קרה זרקתי שאלה באוויר, קיבלנו מכתב אמרה אחותי וזה לא מהביטוח הלאומי! לא ידעתי עם המשפט הבא מבשר טובות או חלילה...

המכתב שנועד עבור הורי, נשלח מטעם ישיבת ******* אחת מהישיבות הידועות והמוצלחות בעולם הישיבות, לרגע חשבתי שהם רוצים שאני יכנס ללמוד שם אולי... אבל תוכן המכתב היה דווקא משהוא אחר, הם הודיעו לנו שהם הבעלים החדשים של הדירה שלנו. הדירה שלנו היא דמי מפתח זה לא בדיוק שכירות וזה גם לא דירה של ההורים שלי. הבעל הבית הזקן שהיה ניצול שואה נפטר והוריש את הדירות שלו לישיבה, וכרגע זה הקדש להם. באותו הרגע לא הבנתי בדיוק מה זה אמור להיות אכפת להורים שלי מי בדיוק הבעלים של הבית, העיקר שנוכל לגור בדירה ולשלם את דמי השכירות בזמן וזהו.

וביננו למה שיהיה אכפת למישהו מהדירה הזו, הדירה קטנה וישנה עם קירות מתקלפים, ובחורף כל הבית שלנו מתמלא בדליים, הברכה של הגשם חודרת את תקרת הבית ואנו נאלצים לאסוף אותם עם דליים, כדי שהברכה הזו לא תהפוך לבריכה.

כמה ימים אחרי, אני חוזר לבית ומוצא את הנציגים של הישיבה אצלנו בחצר של הבית, הבנתי שמשהו שונה קצת מבעל הבית הקודם... הם הציגו את עצמם דיברו עם אבא בעיקר, והציגו את התוכנית שלהם, הם רוצים לעשות שינויים במבנים ובדירות שהם ירשו. ובגלל שהדירות הקדש, הם צריכים להוציא מהם את המקסימום לטובת הישיבה כמובן, ואם על הדרך הם ידרכו על הראש של הדיירים המסכנים זה לא נורא, כי מצווה כזו זה מצווה גדולה ולא משנה עם על הדרך יפגעו כמה אנשים...

כבר בסוף של אותו השבוע הם הגיעו שוב עם תוכנית מפורטת, על החצר של הבית אנחנו לאלץ לוותר, כי שם הולך להיבנות בניין מפואר שיהווה הכנסה מכובדת לישיבה. ובמילים פשוטות מסביב המחסן שבו אנו גרים הולכים להיבנות להם ארמונות פאר, ואנחנו נוותר על החצר ונהנה ממוזיקת הרקע של מקדחות ופטישים.

אז נפתח בעבורנו עולם מושגים חדש שהתוודינו אליו בעל כורחנו, חוזים עורכי דין בתי משפט, ואם צריך זה לא מספיק כדי לשכנע אותנו על הצורך של ההקדש, יש גם אנשים שיודעים לשכנע בצורות שונות ומשונות, אנשים שהם פשוט לא מהעולם הזה אלא מהעולם התחתון.

אין ספק התקופה הזו הייתה קשה וסוערת, כאילו לא מספיק לנו הסיפור עם הביטוח הלאומי, והסיפור עם הדירה עכשיו, וכן כנראה שזה לא הספיק והשענת הכלכלית היחידה שהייתה לנו באותה התקופה נשברה, ודווקא אז אבא פוטר מעבודתו.

לא קשה לתאר את האווירה המתוחה ששרה בבית באותה התקופה, אנו טרודים ולא יודעים מה ילד יום, על שידוכים מי מדבר בכלל.

בבית שעדיין גרנו בו התחלנו להרגיש את המחסור הגדול בכסף, וכך גם בכל הדברים הנצרכים לחיים בסיסים כמו אוכל אפילו זה היה כבר מצרך לא נפוץ אצלנו בבית. בתוך תוכי ידעתי שכמו שכל דבר טוב חולף כך זה גם בדברים הפחות טובים.

באחד הלילות, כשישבנו בסלון בחושך כדי לחסוך חשמל, נשמעה דפיקה חזקה בדלת. כולנו קפצנו בבהלה. אבא ניגש בזהירות לפתוח את הדלת כולנו היינו במתח, עומדים מאחוריו ובראש המחשבות רצות לכל עבר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה