דרוש מידע יום שלישי פרשת בשלח, סגולה לפרנסה להגיד "פרשת המן" שנים מקרא ואחד תרגום

[יואל זוהר]

פעם פנה אחד לאדמור בטענה שהסגולה לא עובדת אצלו
ענה לו האדמור:
"הסגולה לא עובדת?!?!, אתה לא עובד!!!"

הסיפור הזה או סיפור דומה היה אצל הרה"ק מסאטמער שאמר לו שהסגולה עובד רק עד 9:00 לפנה"צ
ומאז צריכים לעבוד

 

[יואל זוהר]

רבותיי
עכשיו השקיעה הראשון
ומי שמכיר את הסיפור של המגיד ר' אברהם מרדכי מלאך שליט"א
על האברך החסידי שהתלוצץ מכל הסגולה הזה ובדקה האחרונה הוא התחרט ושאל לחבר אם אפשר עדיין להגיד
שיגיד עכשיו בגלל עוד כמה דקות אסור כבר להגיד

 

[יואל זוהר]

זהו זה
אני אמרתי כבר לפני כמה דקות
ועכשיו השקיעה הרגילה
אולי אפשר להגיד עד צאת הכוכבים
ולאלו שנוהגים כשיטת ר"ת שירוצו להגיד את זה

 

[יוסף עליכם]

אצלנו בשטיבלאך אמרו היום אחרי התפילה 'פרשת המן' במנין ברוב עם
רק במנינים המאוחרים, מ10 והלאה, מי שהתפלל לפני זה מיהר לעבודה...

 

[יואל זוהר]

רק במנינים המאוחרים, מ10 והלאה, מי שהתפלל לפני זה מיהר לעבודה...

ולמעשה למי יש יותר כסף
הבטלן או העובד

 

[יואל זוהר]

אצלנו בשטיבלאך אמרו היום אחרי התפילה 'פרשת המן' במנין ברוב עם

מה שאני מפחד
שעם הזמן יהיה הסגולה רק למי שאומרו ברוב עם
מה יעשה ההוא שיתפלל בדיוק ג' בשלח במנין של בריסקאים

 

[יואל זוהר]

זהו זה
גם לסוברים שיטת ר"ת
השקיעה כבר היה
צאת הכוכבים כבר היה
עכשיו לכו לעבוד

 

[איזהו]

אתם באמת חושבים שלהגיד אחרי השקיעה זה שווה פחות ?
כל הנושא פה זה לא האמירה,
אלא האמונה שפרנסה מלמעלה,
וזה נכון תמיד !

צודק, סתם השו"ע עושה כזה עסק מזמני התפילות
מה? אתה באמת חושב שלהתפלל מנחה בלילה, זה שווה פחות
כל התפילה היא האמונה בהקב"ה, וזה נכון תמיד

 

[יואל זוהר]

צודק, סתם השו"ע עושה כזה עסק מזמני התפילות
מה? אתה באמת חושב שלהתפלל מנחה בלילה, זה שווה פחות
כל התפילה היא האמונה בהקב"ה, וזה נכון תמיד

חזק

 

[יואל זוהר]

לכל מי שמעוניין מאמר מיוחד על סגולת פרשת המן
סגולה יומיומית

 

[יואל זוהר]

ספוילר: כתבה על פרשת המן מי. א. לוסטיגמן ~ דרשו

יעקב א. לוסטיגמן

בשנים האחרונות נפוץ עד מאוד מנהג אמירת 'פרשת המן' שניים מקרא ואחד תרגום ביום שלישי של פר' בשלח, כסגולה לפרנסה, והובאה סגולה זו בספר 'ילקוט מנחם', משמו של הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע"א.

אמנם, עצם אמירת 'פרשת המן' דבר יום ביומו היא מנהג קדמון ונפוץ, ומקורו בירושלמי במסכת ברכות (הובא ב'פרישה' בשם רבו, ואינו בירושלמי שלפנינו), שם כתבו שהאומר 'פרשת המן' מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו, והובא עניין אמירת פרשה זו בטור ושו"ע ובנושאי כליהם. וכמה טעמים נאמרו בדבר אמרית פרשה זו, כמו שנבאר:

הנה בשו"ע (סימן א' סעיף ה') כתב שטוב לומר פרשת המן, ובשו"ע הרב (סעיף י) הוסיף לבאר: "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, שכן היה במן, שהשגיח הקב"ה לתת לכל אחד עומר לגלגולת לכל נפשות ביתו, כמ"ש: "וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר".

ובמשנה ברורה הוסיף בטעם אמירת פרשת המן, כדי שיזכור האומר שריבוי ההשתדלות לא יוסיף למזונותיו.

ובביאור הגר"א הביא מראי מקומות להגמרא במסכת יומא (דף ע"ו ע"א) שתלמידי רבי שמעון בר יוחאי שאלוהו מפני מה לא ירד המן פעם אחת בשנה, ומדוע נצרכו בני ישראל ללקוט אותו דבר יום ביומו.

השיב להם רשב"י לשאלתם בשלושה דרכים.

התירוץ הראשון: משל למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב. נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

התירוץ השני שמתרץ רשב"י: שהיו אוכלים את המן כשהוא חם!

התירוץ השלישי שתירץ רשב"י הוא שהקב"ה עשה עמהם חסד והוריד להם מדי יום עומר לגולגולת, כדי שלא יצטרכו ללקוט בפעם אחת כמות גדולה מאוד, ולאחר מכן לשאת אותה מהם בכל מסעותיהם.

עוד הביא הגר"א להגמרא במסכת סוטה (מ"ח ע"ב) המבארת מי הם 'אנשי אמנה' שעליהם מדברת המשנה האחרונה דסוטה וז"ל: "דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה. והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב (זכריה ד, י) "כי מי בז ליום קטנות" – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא? קטנות שהיה בהן שלא האמינו בהקב"ה!

וסיום דבריו מביא הגר"א בביאורו לשו"ע את דברי המכילתא (ל"ד ב): "שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקים בתורה, אמרו לו במה נתפרנס? הוציא להם צלוחית של מן אמר להם "הדור אתם ראו דבר ה'" אבותיכם שהיו עוסקים בתורה ראו במה נתפרנסו, אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה מפרנסכם מזה!

ואם כן ראינו כמה וכמה טעמים בעניין אמירת פרשה זו, הן מצד הסגולה שבדבר שלא יחסרו מזונותיו, הן מצד חיזוק האמונה לבלתי רום לבבו כאשר משיג מזונותיו ברווח ולבל תיפול רוחו כאשר הוא במצב הפוך מזה חלילה וחס, כדאיתא בשו"ע הרב שיזכור שמזונותיו באין מהקב"ה, והן מצד ההתעוררות היומיומית הנצרכת למה שכתב השו"ע שיזכור האומר את פרשת המן שריבוי ההשתדלות לא יוסיף לו דבר וחצי דבר, כי המרבה לא העדיף והמחסיר לא המעיט מעומר לגולגולת.

ומעניין לציין שרבינו בחיי כתב שאמירת פרשת המן היינו לאומרה ולהבין פירות מילותיה וביאורה ולא רק באמירה בעלמא, והביאוהו ה'באר היטב' ושאר פוסקים. ואולי אפשר לומר שהיינו טעמא דהרה"ק רמ"מ מרימנוב לאמרה עם התרגום.

ונסיים בדברי ה'כף החיים' שהביא בשם ה'ברכי יוסף', דברים שכנגד וז"ל: "ובכל דור ודור תקון רבנן סדר לימודים שונים וקביעת עתים במלי דחסידותא וכוונתם לזכות את הרבים המון ישראל, דבלאו הכי הן בעוון הם בטלים מתלמוד תורה, ועל ידי סדרי הלימודים הללו אנהו ואביזרייהו, הם מתעוררים, קורין ומקרין.

"ואולם לא נאמרו כל השעורים הללו לתלמידי חכמים אשר להם יד ושם טוב, חכמים ויודעים לעסוק בגופי התורה ולעמוד על עיקר דיני התורה להבין ולהורות. ופוק חזי הרב הקדוש האר"י זצ"ל, כי מעט מעט הראה והתקין בפרטים אלו.

"וכן מצאתי להרב ל"ח פרק הרואה אות פ"ד, שכתב דמי שיש לו לב להבין, במקום רצויים ותחינות ומעמדות ילמוד. וכן כתב האליה רבה בשם פסקי תוספות.

"אמנם ראוי לכל תלמיד חכם שיקבע עת כפעם בפעם ללמוד בספרי מוסר, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול, ואיידי דטריד בגופי הלכות ומחדש בטובו חידושי תורה, קרוב שיגבה לבו וכיוצא. וקיבלתי כי בכלל מה שאמרו ז"ל דתורה תבלין ליצר הרע, הוא תוכחת מוסר מרז"ל קמאי ובתראי".

ויה"ר שנזכה שיושפע עלינו שפע ממרום, ונזכה שיגיעו לנו מזונותינו בנחת ולא בצער, ברווח ולא בצמצום, בכבוד ולא בביזיון, לחיים ולשלום.

 

[יואל זוהר]

5 דברים שאולי לא ידעת על סגולת אמירת פרשת המן יום ביומו

ספוילר: חמש הדברים

1. למה מועילה סגולת אמירת פרשת המן?

התשב"ץ (סימן רנו, ובדפוסים אחרים סימן קפט) מביא בשם ירושלמי שכל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו, ומוסיף: "ואני ערב". ויש ראשונים (ספר המנהיג בהלכות שבת סי׳ מד ורבינו בחיי בפרשת בשלח) שכתבו שההבטחה היא שלא יחסרו מזונותיו. וכתב בספר יפה ללב (ח"א סי' א' אות כ"ד) שלכן יש תפ"ו תיבות בפרשת המן כמנין 'פתו', לרמוז שהקורא פרשת המן בכל יום יהיה פתו מצויה לו ולא יחסר לחמו לעולם ועד.

ובספר מעיל צדקה (סי׳ אלף תמ"ה) כתב, שעצם קריאת פרשת המן גורם שפרנסת אותו היום שקרא בו הפרשה, שהקב"ה יזמין לו פרנסתו מיגיע כפיו שלו. ועד"ז כתב בספר 'יפה ללב' שבמן היו תקמ"ו טעמים כמנין 'מתוק', לרמוז שסגולת קריאת הפרשה בכל יום היא שיהיו מזונותיו מתוקים כדבש מידו של הקב"ה, כמו המן שהיה מיד הקב"ה וטעמו כצפיחית בדבש.

1. כיצד מועילה הסגולה והאם צריך לכוון באמירתה?

בטעם אמירת פרשת המן כתב הב"י שהוא כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, והביאו בספר עמק הברכה וכתב שטוב לכוון כונה זו בעת אמירת הפרשה. וכן כתב המג"א (סי' א' ס"ק ד') בשם רבינו בחיי (פרשת צו), שאין די באמירה, אלא בביאור הפסוקים, ויכיר נפלאות ה', "כי אין לומר שתהיה הכוונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם" וכו'.

ובמשנה ברורה כתב: "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר, להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה".

ובס' מעיל צדקה כתב, שע"י שזוכר ועולה על לבו החסד שעשה הקב"ה עם ישראל שהזמין להן פרנסתן מבלי טורח, עי"כ מתדבק הוא באהבתו יתברך וגומר בלבו לשמור מצותיו וחקותיו ותורתיו, וכ"ז מעורר עליו רחמים למעלה ומזמינים לו פרנסתו וכו', וגם, שבפסוק 'זה הדבר' שבפרשת המן יש את כל האלפא ביתא ונרמז בה שהמקיים את התורה הקב"ה מזמין לו פרנסתו וכו'. והוסיף: "אבל האמת שסגולת קריאת הפרשה של המן גורם מזונות לאדם ואפילו בלי כוונה אל השמות הרמוזים בהם" וכו'.

ובספר רוח חיים למוהר"ח פאלג'י ז"ל כתב, דכיון שקורא פרשת המן ושם נאמר 'ונחנו מה', שמשה ואהרן נהגו במידת הענוה, ושם ילמוד להיות נוהג במדת הענוה, ובזה הרי הוא ניצול מן העניות כדאיתא במגילה (דף יג: עיי"ש ברש"י ד"ה ואם הגיס) ובשבת (דף לב.

1. יש אומרים שהסגולה היא באמירת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום

ובספר יש נוחלין (אזהרת התפלה) בהגהות בעל השל"ה, כתב: "ומצאתי בדברי המקובלים שסגולת פרשת המן לומר שנים מקרא ואחד תרגום" יעו"ש. ובספר נוהג כצאן יוסף (דיני הנהגת כל יום אות לד) הביאו בשם ספר הישר לר"ת שהאומר פרשת המן בכל יום שמו"ת מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו ע"כ. אבל שאר הראשונים לא הזכירו בדבריהם פרט זה.

1. מדוע יש הקוראים את פרשת המן ובכל זאת חסרים מזונותיהם?

כתב בעל השל"ה בהגהותיו לספר יש נוחלין (אזהרת התפילה), שמי שקורא פרשת המן כל יום ובכל זאת בא לידי מדה זו שנחסרים מזונותיו, "אזי לשלימות טובתו בעולם החסד לכן נחסר לחמו ומזונותיו, אבל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו אשר עין לא ראתה אלקים זולתך". וראה שם עוד באורך שביאר על המקומות שאמרו חז"ל שמי שעושה כך וכך יהיה שכרו בעוה"ז כך וכך, ועינינו הרואות בהרבה פעמים שאע"פ שמקיימים הציווי ומהדרין מן המהדרין, עם כל זה אינו מקבל אותו השכר המפורש בגמ'.

1. האם הסגולה היא דווקא באמירת הפרשה יום ביומו?

סגולת פרשת המן היא שיאמרנה מידי יום ביומו, וכמו שכתבו הראשונים שכל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו. אך גם מי שאין לו פנאי לאומרה בכל יום, מ"מ טוב לו שיאמרנה מפעם לפעם ויהא לו לסגולה, וכמו שכתב במעיל צדקה שאמירת פרשת המן גורמת שפרנסת היום שבו הוא קורא את הפרשה, יזמינה לו הקב"ה מיגיע כפיו.

ובספר 'יפה ללב' כתב, שמי שאין לו פנאי, לפחות יקראנה פעם אחת בשבוע, ונכון לקרותה ביום השישי, שבו עניינא דיומא שהוכפל בו עומר למן וכו', ועוד, כדי שתחול הברכה בכל אשר יעשה לאכול בו ביום לכל השבוע.

ובספר אמרי פנחס השלם (ענינים שונים ערך פרנסה אות י) איתא שפ"א ציוה הרב לומר בכל עשרת ימי תשובה פרשת המן, כי בעשרת ימי תשובה יש להתפלל על הפרנסה יעו"ש. ובספר ילקוט מנחם החדש כתב, שמקובל מפי השמועה בשם הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זצלה"ה לסגולה על הפרנסה לומר פרשת המן ביום ג׳ בשבוע שחל בו פרשת בשלח, ויאמרנה שנים מקרא ואחד תרגום, ואומרים שהוא בדוק ומנוסה. ובאמרי פנחס (סדה"י ועניני תפילה אות קכ"ט) איתא שהיה מצוה לבנו בעוד שהיה ילד לומר בכל יום פרשת המן.



(נלקט מתוך מאמריו של הרב יצחק פרנקל בקובץ 'עדות' חי"א וחי"ב)