הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לאחרונה נקלעתי לוויכוח מר עם אחד מידידיי אודות השימוש בסוגריים במסגרת טקסט ספרותי. ידידי המוכר כאיש עט מסביר פנים ובעל מזג נח ושליו להפליא, מוקיע ומגנה את הסוגריים בכל הזדמנות ומגדיר אותם כמחלה ממארת המשבשת את הטקסט, קוטעת את הרצף ומלמדת כי כותב השורות אינו סופר אלא חרש ומסגר.
כשידידי המנומס ונעים ההליכות נתקל בטקסט רווי סוגריים, פניו הענוגות מסמיקות כשושנה מלבלבת והוא חווה התקף זעם בלתי נשלט, שגורם לו להניף את הספר שבידיו ולהפוך אותו לאותיות פורחות באוויר. יום יבוא והוא יאסוף צמיגים וחומרי בעירה מכל הבא ליד, יערום אותם למוקד בכיכר העיר ויעלה באש את כל כרכי הסוגריים עד שיהפכו לאפר דק אשר יפוזר מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. רק אז, לדבריו, ימצא מנוח לנפשו הסוערת.
אם תפגשו בו ברגע נינוח של גילוי לב, שעה שגלגל החמה הזהוב מפזר ניצוצות פז מפזזים ונגוז במי הים השוקטים והחלקים כמראה, אימהות מלטפות בחיבה את עולליהן הרכים המנמנמים חרש בעריסות קש קלועות, ותבל ומלואה נמסכים בשלווה ענוגה ומתוקה עד אין קץ, הוא יתוודה בפניכם כי הוא עצמו סבל מהמחלה הזו בימים עברו, ולא נגמל ממנה בטרם שפך נהרות דם, דמעות ודיו.
אני, לעומת זאת, דווקא מסכים אתו בלב שלם. לדעתי הסוגריים הם יצור לשוני וולגארי, נחות, שפל ונתעב, שמקומו לא יכירנו בשפה הכתובה כמו בשפה המדוברת. סרקו את כל ספריי בסטטוסקופ ולא תמצאו בהם אפילו סוגר אחד לרפואה. וזאת מתוך התפיסה שהחומר הראוי מקומו בלב הטקסט, והחומר שאינו ראוי לא ימצא את מקומו אפילו בסוגריים.
"אז איפה סלע המחלוקת?" אני שומע את סימני השאלה מזמזמים בראשיכם. ובכן, מי שפסק שמחלוקת זקוקה לסלע, הוא מי שקבע שהפגנה זקוקה לאבנים... ובכלל, הגיע הזמן שתיפטרו מהדעות הקדומות והחשוכות הגורסות שוויכוח מחייב שני צדדים. די במעט הקשבה לתקשורת הנאורה והחד צדדית, כדי להיווכח שצד אחד יכול להתווכח עם עצמו.
בד בבד, אני מוצא שכשמדובר בכתיבה סאטירית, הסוגריים מהווים כלי יעיל להשחלת קריאות ביניים משעשעות בין השורות. (גיליתי שאנשים נוטים להתמקד דוקא בסוגריים, כפי שהם מאזינים דוקא למי שמדבר בלחש. אולי זה עבד עליכם גם עכשיו). הסוגריים מהווים בעיני כלי מרענן כרוח צוננת המנשבת בצהרי יום קיץ שרבי ולוהט. לטעמי יש חינניות רבה בסוגריים המשלבים פה ושם הלצה קלילה המרנינה את לבבות הקוראים לאחר יום מדכדך. (זו הסיבה בגינה נמנעתי ככל יכולתי משימוש בסוגריים במאמר זה, במטרה לשוות לו רושם רציני וחמור סבר מכפי שהוא באמת).
אז אם יש לכם דעה כזו או אחרת בנידון או שאתם מעוניינים להשתתף באיסוף צמיגים וחומרי בעירה בשעות אחר הצהריים (באישור ההורים), הנכם מוזמנים להגיב ולהירשם בתחתית האשכול.
(סוגריים סתמיים שנועדו להתגרות בקוראים תמימים שאיתרע מזלם)
כשידידי המנומס ונעים ההליכות נתקל בטקסט רווי סוגריים, פניו הענוגות מסמיקות כשושנה מלבלבת והוא חווה התקף זעם בלתי נשלט, שגורם לו להניף את הספר שבידיו ולהפוך אותו לאותיות פורחות באוויר. יום יבוא והוא יאסוף צמיגים וחומרי בעירה מכל הבא ליד, יערום אותם למוקד בכיכר העיר ויעלה באש את כל כרכי הסוגריים עד שיהפכו לאפר דק אשר יפוזר מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. רק אז, לדבריו, ימצא מנוח לנפשו הסוערת.
אם תפגשו בו ברגע נינוח של גילוי לב, שעה שגלגל החמה הזהוב מפזר ניצוצות פז מפזזים ונגוז במי הים השוקטים והחלקים כמראה, אימהות מלטפות בחיבה את עולליהן הרכים המנמנמים חרש בעריסות קש קלועות, ותבל ומלואה נמסכים בשלווה ענוגה ומתוקה עד אין קץ, הוא יתוודה בפניכם כי הוא עצמו סבל מהמחלה הזו בימים עברו, ולא נגמל ממנה בטרם שפך נהרות דם, דמעות ודיו.
אני, לעומת זאת, דווקא מסכים אתו בלב שלם. לדעתי הסוגריים הם יצור לשוני וולגארי, נחות, שפל ונתעב, שמקומו לא יכירנו בשפה הכתובה כמו בשפה המדוברת. סרקו את כל ספריי בסטטוסקופ ולא תמצאו בהם אפילו סוגר אחד לרפואה. וזאת מתוך התפיסה שהחומר הראוי מקומו בלב הטקסט, והחומר שאינו ראוי לא ימצא את מקומו אפילו בסוגריים.
"אז איפה סלע המחלוקת?" אני שומע את סימני השאלה מזמזמים בראשיכם. ובכן, מי שפסק שמחלוקת זקוקה לסלע, הוא מי שקבע שהפגנה זקוקה לאבנים... ובכלל, הגיע הזמן שתיפטרו מהדעות הקדומות והחשוכות הגורסות שוויכוח מחייב שני צדדים. די במעט הקשבה לתקשורת הנאורה והחד צדדית, כדי להיווכח שצד אחד יכול להתווכח עם עצמו.
בד בבד, אני מוצא שכשמדובר בכתיבה סאטירית, הסוגריים מהווים כלי יעיל להשחלת קריאות ביניים משעשעות בין השורות. (גיליתי שאנשים נוטים להתמקד דוקא בסוגריים, כפי שהם מאזינים דוקא למי שמדבר בלחש. אולי זה עבד עליכם גם עכשיו). הסוגריים מהווים בעיני כלי מרענן כרוח צוננת המנשבת בצהרי יום קיץ שרבי ולוהט. לטעמי יש חינניות רבה בסוגריים המשלבים פה ושם הלצה קלילה המרנינה את לבבות הקוראים לאחר יום מדכדך. (זו הסיבה בגינה נמנעתי ככל יכולתי משימוש בסוגריים במאמר זה, במטרה לשוות לו רושם רציני וחמור סבר מכפי שהוא באמת).
אז אם יש לכם דעה כזו או אחרת בנידון או שאתם מעוניינים להשתתף באיסוף צמיגים וחומרי בעירה בשעות אחר הצהריים (באישור ההורים), הנכם מוזמנים להגיב ולהירשם בתחתית האשכול.
(סוגריים סתמיים שנועדו להתגרות בקוראים תמימים שאיתרע מזלם)
