הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
ברק חיפש צדק.
זו הסיבה שהניעה אותו להתנדב במשטרה. זו הסיבה שגרמה לו לעטות את הבגדים ההם, שהרתיעו אותו בהיותו ילד.
שבועיים לאחר שהגיש את הבקשה, הזעיקו אותו בדחיפות לרחוב כיכר השבת.
"מה קרה?", שאל.
"יש לחץ עם ההפגנות", אמר לו אמיר. "הדוסים משתגעים כאן. אנחנו צריכים תגבור דחוף. תגיע מהר".
הוא הגיע.
ראה עשרות נערים מציתים פחים, משתוללים. ניגש אליהם וביקש בצורה יפה שיפסיקו.
"מה אתה עושה??", צעק לעברו אמיר תוך כדי שהוא קופץ את כף ידו ומניע אותה בתנופה לעבר פרצופו של ילד כבן
שבע. "תרביץ!"
"מה לעשות?", כיווץ ברק את גבותיו, מנסה לשאוף אוויר נטול עשן.
"ככה!", אמיר תפס את אחד הילדים שעמד בסמוך להפגנה, סובב את שני פאותיו, ומשך בהן בחדווה.
ברק ניסה לעשות בדיוק את אותו הדבר לאחד הנערים שעמד בסמוך אליו. "ככה?" הוא שאל, מנסה לבחון את שביעות
רצונו של אמיר.
"כן, כן, מעולה. אפשר גם ככה, תראה", אמיר הניף את רגלו לעבר אברך צעיר שחיכה לאשתו וילדיו מחוץ לסופר הסמוך,
והשכיב אותו על הארץ.
"אם אתה אומר", קימט ברק את מצחו. "אז אני מציית לפקודות".
# # #
שנתיים לאחר מכן, הוא קיבל שיחת טלפון נוספת.
"תגיע מהר. יש לחץ מטורף עכשיו עם ההפגנות. אתה יודע, הרפורמה המשפטית והשלכותיה".
הוא הגיע.
בלי לשאול שאלות, בלי לבזבז זמן מיותר, הוא ניגש אל אחד המפגינים שהשתולל בצורה בלתי נשלטת, ומשך בתנוך
אוזנו השמאלית.
"הלו, הלו, מה אתה עושה???", צעק לעברו אמיר, לחוץ.
"מה זאת אומרת מה אני עושה", תמה ברק. "מה שאמרת לי!"
"תפסיק! תפסיק עכשיו!!", הניח אמיר יד מיוזעת על מצחו. "זה לא עובד ככה, ברק. זה לא עובד ככה!!", רסיסי רוק בקעו
מפיו. ורידים נעו בגרונו. "כל הפגנה לגופה. כל מפגין לגופו. אתה לא יכול להשתמש באמצעים אלימים שכאלו. עוד
יפטרו אותנו".
"אבל אמיר", הרים ברק את גבותיו בתמיהה. "זוכר את הילד ההוא, עם הלחיים האדומות והפאות הזהובות? זוכר איך
הראת לי בדיוק מאיזה צד לאחוז את פאותיו, איך למשוך אותן?"
"זה לא עובד ככה", חזר אמיר שוב על דבריו. "כבר אמרתי לך. יש לנו כללים ברורים והנחיות מדויקות לגבי כל הפגנה
והפגנה. עכשיו חאלס דיבורים. תחזור לעבוד".
ברק חזר למלא פקודות.
אך התמונות שנעו מול עיניו, ההבדלים, לא הצליחו להימלט מראשו. כמה טיפש היה שחיפש צדק.
ברק חיפש צדק.
זו הסיבה שהניעה אותו להתנדב במשטרה. זו הסיבה שגרמה לו לעטות את הבגדים ההם, שהרתיעו אותו בהיותו ילד.
שבועיים לאחר שהגיש את הבקשה, הזעיקו אותו בדחיפות לרחוב כיכר השבת.
"מה קרה?", שאל.
"יש לחץ עם ההפגנות", אמר לו אמיר. "הדוסים משתגעים כאן. אנחנו צריכים תגבור דחוף. תגיע מהר".
הוא הגיע.
ראה עשרות נערים מציתים פחים, משתוללים. ניגש אליהם וביקש בצורה יפה שיפסיקו.
"מה אתה עושה??", צעק לעברו אמיר תוך כדי שהוא קופץ את כף ידו ומניע אותה בתנופה לעבר פרצופו של ילד כבן
שבע. "תרביץ!"
"מה לעשות?", כיווץ ברק את גבותיו, מנסה לשאוף אוויר נטול עשן.
"ככה!", אמיר תפס את אחד הילדים שעמד בסמוך להפגנה, סובב את שני פאותיו, ומשך בהן בחדווה.
ברק ניסה לעשות בדיוק את אותו הדבר לאחד הנערים שעמד בסמוך אליו. "ככה?" הוא שאל, מנסה לבחון את שביעות
רצונו של אמיר.
"כן, כן, מעולה. אפשר גם ככה, תראה", אמיר הניף את רגלו לעבר אברך צעיר שחיכה לאשתו וילדיו מחוץ לסופר הסמוך,
והשכיב אותו על הארץ.
"אם אתה אומר", קימט ברק את מצחו. "אז אני מציית לפקודות".
# # #
שנתיים לאחר מכן, הוא קיבל שיחת טלפון נוספת.
"תגיע מהר. יש לחץ מטורף עכשיו עם ההפגנות. אתה יודע, הרפורמה המשפטית והשלכותיה".
הוא הגיע.
בלי לשאול שאלות, בלי לבזבז זמן מיותר, הוא ניגש אל אחד המפגינים שהשתולל בצורה בלתי נשלטת, ומשך בתנוך
אוזנו השמאלית.
"הלו, הלו, מה אתה עושה???", צעק לעברו אמיר, לחוץ.
"מה זאת אומרת מה אני עושה", תמה ברק. "מה שאמרת לי!"
"תפסיק! תפסיק עכשיו!!", הניח אמיר יד מיוזעת על מצחו. "זה לא עובד ככה, ברק. זה לא עובד ככה!!", רסיסי רוק בקעו
מפיו. ורידים נעו בגרונו. "כל הפגנה לגופה. כל מפגין לגופו. אתה לא יכול להשתמש באמצעים אלימים שכאלו. עוד
יפטרו אותנו".
"אבל אמיר", הרים ברק את גבותיו בתמיהה. "זוכר את הילד ההוא, עם הלחיים האדומות והפאות הזהובות? זוכר איך
הראת לי בדיוק מאיזה צד לאחוז את פאותיו, איך למשוך אותן?"
"זה לא עובד ככה", חזר אמיר שוב על דבריו. "כבר אמרתי לך. יש לנו כללים ברורים והנחיות מדויקות לגבי כל הפגנה
והפגנה. עכשיו חאלס דיבורים. תחזור לעבוד".
ברק חזר למלא פקודות.
אך התמונות שנעו מול עיניו, ההבדלים, לא הצליחו להימלט מראשו. כמה טיפש היה שחיפש צדק.
נערך לאחרונה ב:
