כמה זמן זה באמת שעת עבודה?? נושא נפיץ(?)

  • הוסף לסימניות
  • #1
כמעסיק אני מתמודד כיום עם שאלה שהתלבטתי רבות בעבר כמפתח בעצמי..
מה שרואים מפה לא רואים משם וההיפך.

יש את ה'פריקים' שיש להם בטבע להתיישב מול מחשב ולשכוח מקיומם עד שצריך לגרש אותם הביתה..
אבל רובם לא ככה, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שמשתדל לעשות את עבודתו נאמנה פחות או יותר
וכאן מתחילה השאלה,
מה הגבול.

לקום להתרעננות כל 25 דקות להפסקה קצרה/ארוכה וכשיטת או טכניקת פומודורו. לי עוד איכשהו מובן. (זה הנורמה?)
אבל לא הרי יום מוצלח ומלא בריכוז
כיום שיש למפתח קצת טרדות
ולא הרי זה, כהרי ערב חג
הצד השווה שבהם שהגבול לא ברור ו8 שעות יומיות לא מתורגמות בכלל ל 480 דקות עבודה.

והשאלה היא לגבי כולם למעט עצמאיים שמתמחרים פר פרויקט ולא שעתי.

אז מה שמקובל בשוק זה מה שאמור לקבוע גם הלכתי(לכאורה), אלא"כ סוכם אחרת.

ואולי יש לחלק בין הפרעות כמו שיחות טלפון מהבית/בנק וכדו' שמסתבכות ומתארכות :rolleyes:,
לבין ריענון יזום או מתפרץ כדי להישאר בריכוז שמטרתו בסופו של דבר לתועלת העבודה :cool:.

אז שתפו, מה דעתכם, איך אתם מודדים את עצמכם.
ואנא ציינו, לגבי דעתכם, האם היא מפוזיציית שכירים/עצמאיים(שעתי)/או כראשי צוות.
או גם וגם, בעבר ובהווה, כמוני.

ואם אצלכם יש שיטה רשמית ונהלים מסודרים בעניין, זה בכלל יהיה לוקסוס.
תודה
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
אז קיבלתי תגובות באישי.
מרגיש קצת נפיץ.

אז קודם כל- לא, מה שתכתבו לא אומר שזה מה שאתם עושים בפועל.
זה רק אומר מה דעתכם התיאורטית בנושא ובעיקר מה ראיתם אצל אלו שעובדים לצידכם..;)

ועוד משהו קטן, אני לא מחפש פתרונות לתפוקה גדולה יותר, יש המון רעיונות ותשו"ח למי ששלח מנסיונו.

אני באמת רוצה להבין מה מצופה מאנשים שעובדים בעבודה שדורשת ריכוז.
לטובת מי שזה לא ברור לו/לה מצד העובדים ומצד המעבידים.
לטובת הדורות הבאים.
ולטובת יחסי עובד מעביד תקינים וברורים יותר.

יאללה שוטו, אל תלייקו, זה לא מקדם את הנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מנסיון של שכירה בעבר (לא תכנות)- גם אם היה יושב עובד במטבח ובוהה שעה שלמה לא אומרים לו כלום וגם לא חושבים עליו כלום
מאמינה שאם זה כל יום כל היום והתפוקה יורדת אז כבר כן...
בנוי על אמון הדדי שהעובד עושה כמיטב יכולתו ומה שהוא צריך שיהיה לו לבריאות
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כמות הפניות שמגיעות אלי מג'וניורים מונעת ממני עבודה פרודקטיבית, אבל יתכן שבשביל המעסיקים זה שווה להם יותר בגלל שזה מונע מהג'וניורים מלהתקע. (נאמר לי בפירוש מהמנהל תמיד לענות לשאלות)
באופן כללי הגדרת ממש טוב מה נחשב מקובל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לדעתי תלוי אופי.
אני יכולה למצוא את עצמי קמה מהכיסא לראשונה לאחר 4 שעות עבודה.
וגם זה כדי להכין קפה ולחזור לעבוד ברצף עד סוף יום.
המקבילה שלי גם כזו, אבל יום העבודה שלה קצר יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תלוי אופי מה נחשב מקובל?
לא.
אלא למה עובד מסוגל.

ותלוי גם מקום עבודה -
יש לי גיסה בתכנות.
העובדות שם חופשי ובאופן קבוע מבצעות הזמנות ברשת בשעות העבודה.
ומתייעצות אחת עם השניה מה לקנות וכמה.
אצלנו, עבודה משרדית, אין סיכוי. ולא כי מישהו אמר לא.
מוסר עבודה מאוד גבוה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
@למדן וידען
כעצמאי בפרוייקטים שמתומחרים לפי שעה אני עוצר את הסטופר בהפסקות (אני משתמש בתוסף לדפדפן) לפעמים אני מתזמן את הקפה לטסטים, ואז יש לי דקה וחצי להכין קפה :coffee::).
לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי עובד כשכיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
יש לי גיסה בתכנות.
העובדות שם חופשי ובאופן קבוע מבצעות הזמנות ברשת בשעות העבודה.
ומתייעצות אחת עם השניה מה לקנות וכמה.
וזה בסדר מבחינת העבודה? כולל הרש"צים?
נשגב מהבנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
שכירה, עובדת בתכנות.
ממה שאני רואה אצלי, אם יש לי משימה מעניינת אני יכולה לשבת שעות מרוכזת ולשכוח מהכל כולל לאכול ולשתות.
וכמובן להיפך, כשיש לי משימה מעצבנת או כמה משימות תקועות כי אני מחכה לתשובות מהבוס/לקוח/QA וכו', אני מחפשת משהו מענין במייל, במטבח או עם שיחה קצרה עם חברה שיושבת לצידי.
וכן, יש גם ימים שאני עייפה וקצת קשה לי להתרכז (ושוב משימה דורשת ומעניינת תעזור גם לזה), אבל רוב הימים הם לא כך, ולכן לפי דעתי לא יפה להסתכל רק על הימים האלו בתור שהם לא שווים את העבודה אלא במבט רחב וכללני שבסך הכל העובד/ת הזה/את עושים עבודה טובה ופה ושם יש סטיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מניסיוני כשכירה בהייטק בעבר וכפרילנס בהווה
ברוב המקומות עבודה של שכיר של 8 שעות ברוטו הם כ-6.5-7 שעות נטו ביום עבודה עמוס ופורה, וקצת פחות (סביב ה-6) ביום שיש בו פחות משימות/המתנות מעצבנות ללקוח/באגים זוועה....
בתוך ה-8 יש לפחות 45 דקות הפסקה ע"פ חוק, ושאר הזמן זה מעברי משימות/מיילים/שיחות מסדרון וכדומה.
פרילנסים בד"כ עובדים עם סטופר שעות (אני עם טוגל, מעולה) ומה שמשולם להם זה נטו זמן עבודה, אבל בד"כ הם גם לוקחים יותר לשעה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
עובד טוב, הוא עובד שהולך עם הפרנציפ של המעסיק.
ראש גדול.

'ילד גדול' שיודע מתי הוא צריך קצת חופש,
ואפשר לסמוך עליו שלא יגלוש



אבל יש גם צד שני: בוס טוב.
בוס טוב, הוא מעסיק שמבין מצויין את הפרנציפ של העובד שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
שכירה, בתכנות
אני מסוגלת לשבת 8 שעות בלי לקום מהכיסא,
אבל תמיד יש את הימים היותר משעממים שאז כל חמש דקות הולך הריכוז....
אצלנו יש חצי שעה הפסקה ואותה בדר"כ אני לא לוקחת ברשמי,
אלא מורידה ממנה את כל הדקות שהלכתי להכין אוכל, התכתבתי במייל וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מנהלת אגף
שלושת הכללים שלי הם:
אמון, מרחב, גבולות.
- אמון - מאמינה שכל אחת מגיעה לעבוד ורוצה לעשות את עבודה בצורה הטובה ביותר. זה א-ב. וזה היעד. כל השאר אלו תיקרים בדרך שצריך ללמוד איך להסתדר איתם.
- מרחב - כמעט ואפשר לומר שאני היוזמת של ההפסקות, אני כמעט מתחננת שלא יעבדו ברצף זמן ממושך מידי. שיקומו שישתו שיאכלו. שינשמו. אני תמיד מפחדת שח"ו לא יווצר מצב של 'לא תרדה בו בפרך'. גם אם זה בגבולות החוק.
- גבולות - אין מצב של עיסוק בתחומים אחרים אלא אם כן שואלים אותי או מידעים אתי מראש. מי שמתקבלת לעבודה ויש לה טלפון 'חכם' מתחייבת להשאירו בתיקה מכניסתה לעבודה עד צאתה. ואם היא חייבת אמצעי תקשורת שתרכוש טלפון כשר. תנאי שמתקבל בהבנה ובכבוד.

אני אף פעם לא מעירה על חריגות. אני כן קמה ומסתובבת באזור.
נניח אם במטבחון יש פתאום חגיגה שלא מן המנין ומעבר לזמנים וכו', אני פשוט ועוברת באזור, או מכינה לעצמי שתיה או שואלת מה נשמע? מה קורה? וזה מספיק בשביל שיחזרו לעניינים.
בעיני זה מופקע שעובד ישב בעבודה ויעסוק בעניינים אחרים על חשבונה.
תמיד יש חריגות, כמו קביעת תור לקופ"ח וכיוצ"ב. וזה אנושי ומקובל. אבל קניות וכו'. אין מצב.
ברוך השם כיף לנו ביחד.

בנוסף, צריך להיות קשובים לצרכים האישיים של כל עובד, לדוגמא: עובדת טובה שגיליתי שהיא היפר שגורם לה ליצור עוד ועוד הפסקות, שגם אם הן קצרות הס"ה הוא משמעותי מאוד.
בניתי לה מסגרת שונה מגוונת יותר שנותת מענה לקושי שלה ומסייעת לה לנצל את הזמן.
ואני מודה שכלפי עובדת חזקה במיוחד / או מישהי ששומרת על הסדרים והמסגרת במיוחד יש בי יותר סלחנות לחריגות.
ובסוף ובהתחלה להתפלל לסיעתא דשמיא כמו בכל דבר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #17
לא.
אלא למה עובד מסוגל.

ותלוי גם מקום עבודה -
יש לי גיסה בתכנות.
העובדות שם חופשי ובאופן קבוע מבצעות הזמנות ברשת בשעות העבודה.
ומתייעצות אחת עם השניה מה לקנות וכמה.
אצלנו, עבודה משרדית, אין סיכוי. ולא כי מישהו אמר לא.
מוסר עבודה מאוד גבוה.
יש להן חצי שעה הפסקה ביום, כנראה שזה בזמן הזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
שאלה יפה.
מעניין למה דווקא בפורום הזה.
מחקר גדול שעשו בבריטניה גילה שמתוך 7-8 שעות עבודה, שעות התפוקה בפועל הן כ 4-5.
בעקבות תוצאות המחקר, מס' מעסיקי ענק יצאו לפיילוט חדש של 4 ימים בשבוע, ויום מקוצר אאלט. הוכח שאין שינוי ברמת התפוקה, ולהפיך, היא עלתה :)

לדעתי, יש שוני רב בין מהות המשימות ותפקיד העובד.
ככל העבודה היא יותר טכנית ופחות דורשת ריכוז - עובד סביר יפיק תפוקה גדולה יותר בסך השעות הכולל.
משימות הדורשות ריכוז, מאמץ חשיבתי ויצירה - ברגע שהן מרוכזות, ללא בעיות המפריעות לתהליך או הפרעות חיצוניות - אפשר להכנס ל'זון' ולהתמקד רק בהן.

כותבת גם בתור עצמאית וגם בתור שכירה,
שמסוגלת לשבת שעות ברצף על אותה משימה במשך שעות
ומנגד - לחפש קצה של ריכוז במשימה אחרת במשך ימים, ללא הצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
איך שאני מכיר התפוקה בקרשים,
והחברות עוד מעודדות א"ז בצורה סמויה,
עם כמויות של מיילים עם רגולציות ודברים שהעובדים לא באמת צריכים לדעת...
עם כל מיני שעות של מסיבות וכו', לפחות פעם ביומיים שלוש...
אני מכיר עובד שלפעמים יום שלם יושב ומסמן שהוא קרא כל מיני דברים שמישהו בחברה העולמית ששולטת בחברה המקומית שלו החליט שכולם צריכים לדעת... זה בסגנון שמי שעובד בניהול רשתות במשטרה לדוגמה יצטרך לשמוע ולקרוא וללמוד קורסים על נהלים חדשים למלחמה בפשיעה פשוט בזבוז זמן....
ההיי טק לדעתי בחוסר תפוקה של כמעט חצי מהשעות במצטבר... וזה חוץ מהדברים הרגילים שדנו בהם כאן קפה, טלפונים וכו'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני מאלו שמתקשים לעבוד, ורואה שאצל העמיתים שלי המצב לא משהו בכלל.
בכנות עובדים אצלנו באמת כ 5 שעות מתוך 9
לדעתי אני עובדת 6 וחצי
ארוחת צהרים לוקחת להם לפחות שעה - שעה וחצי + הפסקות עישון ושיחות מסדרון פה ושם..
אישית מה שלי עוזר זה לכוון שעון מעורר כל רבע שעה ש"יזכיר" לי לעבוד...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה