כמה זמן זה באמת שעת עבודה?? נושא נפיץ(?)

[nigun]

למה היו בורחים?

כי יש עוד 10 חברות שמוכנים לקבל אותם בלי לספור להם שעות

 

[אני לי]

מנהלת אגף
שלושת הכללים שלי הם:
אמון, מרחב, גבולות.
- אמון - מאמינה שכל אחת מגיעה לעבוד ורוצה לעשות את עבודה בצורה הטובה ביותר. זה א-ב. וזה היעד. כל השאר אלו תיקרים בדרך שצריך ללמוד איך להסתדר איתם.
- מרחב - כמעט ואפשר לומר שאני היוזמת של ההפסקות, אני כמעט מתחננת שלא יעבדו ברצף זמן ממושך מידי. שיקומו שישתו שיאכלו. שינשמו. אני תמיד מפחדת שח"ו לא יווצר מצב של 'לא תרדה בו בפרך'. גם אם זה בגבולות החוק.
- גבולות - אין מצב של עיסוק בתחומים אחרים אלא אם כן שואלים אותי או מידעים אתי מראש. מי שמתקבלת לעבודה ויש לה טלפון 'חכם' מתחייבת להשאירו בתיקה מכניסתה לעבודה עד צאתה. ואם היא חייבת אמצעי תקשורת שתרכוש טלפון כשר. תנאי שמתקבל בהבנה ובכבוד.

אני אף פעם לא מעירה על חריגות. אני כן קמה ומסתובבת באזור.
נניח אם במטבחון יש פתאום חגיגה שלא מן המנין ומעבר לזמנים וכו', אני פשוט ועוברת באזור, או מכינה לעצמי שתיה או שואלת מה נשמע? מה קורה? וזה מספיק בשביל שיחזרו לעניינים.
בעיני זה מופקע שעובד ישב בעבודה ויעסוק בעניינים אחרים על חשבונה.
תמיד יש חריגות, כמו קביעת תור לקופ"ח וכיוצ"ב. וזה אנושי ומקובל. אבל קניות וכו'. אין מצב.
ברוך השם כיף לנו ביחד.

בנוסף, צריך להיות קשובים לצרכים האישיים של כל עובד, לדוגמא: עובדת טובה שגיליתי שהיא היפר שגורם לה ליצור עוד ועוד הפסקות, שגם אם הן קצרות הס"ה הוא משמעותי מאוד.
בניתי לה מסגרת שונה מגוונת יותר שנותת מענה לקושי שלה ומסייעת לה לנצל את הזמן.
ואני מודה שכלפי עובדת חזקה במיוחד / או מישהי ששומרת על הסדרים והמסגרת במיוחד יש בי יותר סלחנות לחריגות.
ובסוף ובהתחלה להתפלל לסיעתא דשמיא כמו בכל דבר.

את מדברת על אמון אבל ההתנהגות שלך משדרת אפס אמון.

 

[שושן חוחים]

מנהל באינטל אמר לי שיום של 9 שעות מחושב אצלו כ 6 שעות עבודה.

 

[אחת--]

מנהל באינטל אמר לי שיום של 9 שעות מחושב אצלו כ 6 שעות עבודה.

6?

 

[שושן חוחים]

כן. שש נטו.
הגיוני.
אף אחד לא מרוכז לעבוד יותר.

עריכה: תפוקה של 6 שעות עבודה מרוכזות

 

[ש. צ. וינמן]

את מדברת על אמון אבל ההתנהגות שלך משדרת אפס אמון.

לא מוצאת קשר בין המשפט שלך לפרט אחד מתוך הפרוט שכתבתי.
לו לפחות היית מפרטת ונוגעת בנקודה שהפריעה לך הייתי מבינה שיש משהו של הגיון בדברייך.
אבל לקחת הודעה מושקעת ומפורטת ולהכניס אותה לשק אחד קטלני נשמע לא רציני.

 

[טראמפ 2024]

לא מוצאת קשר בין המשפט שלך לפרט אחד מתוך הפרוט שכתבתי.
לו לפחות היית מפרטת ונוגעת בנקודה שהפריעה לך הייתי מבינה שיש משהו של הגיון בדברייך.
אבל לקחת הודעה מושקעת ומפורטת ולהכניס אותה לשק אחד קטלני נשמע לא רציני.

נשמע שהיא התכוונה לעניין הסיורים ליד החדר קפה... וההתעניינות המרמזת...

 

[ש. צ. וינמן]

נשמע שהיא התכוונה לעניין הסיורים ליד החדר קפה... וההתעניינות המרמזת...

אני לא מנסה לנחש מה חושב השני. כל אחד והפרשנויות שלו...
בכל מקרה, אם אתם חשבתם שזה מה שהתכוונה, כנראה שלכם זה לא היה נשמע טוב
השאלה מצד היושר שלי כלפי המעסיקים, וגם כלפי הנשים,
נשים שכבר היו בהפסקה כשהגיעו ובהפסקת אוכל ופתאום נעמדות עשר דקות ורבע שעה ומפטפטות על משלוחי המנות. מה דינן.
מתוך האמון שלי שהן רוצות לעשות את הישר והטוב אך נסחפות לפטפטת בלי לשים לב אני קמה ולוקחת לעצמי כוס שתיה. לא אומרת. לא מעירה. אפילו מחייכת וצוחקת עימן. רק עצם המציאות שלי מעוררת אותן שאופה! אתן בעבודה עכשיו ולא במפגש שכנות.
תדמיינו אמא שמשכיבה את ילדיה לישון ושוכחת מהן עד הבוקר או ממנהלת בית ספר שרואה מורות שעומדות בשעת השיעור בחדר המורות ומפטפטות והיא יודעת שהן צריכות להיות בכיתה והיא שותקת וממשיכה הלאה.
להניח למקום להנהל לפי ה'רוח' זו הפקרות ואדישות ולא מתן אמון.

 

[yelta]

בתור משהי שעובדת בשתי עבודות שונות לחלוטין ושתיהן במשרד מול מחשב.
אני חושבת שדבר ראשון זה מאוד תלוי במעסיק עצמו.
בעבודה אחת יש לי חופש פעולה מוחלט, אני יכולה לשאול מה יש לעשות והם ידחו אותי לעוד שעה.
אז כמובן שגם תפוקת העבודה שלי דלילה לגמרי. (אולי שעה מתוך 7 שעות עבודה).
בעבודה השנייה לעומת זאת, אין דבר כזה לא לעבוד, אין דבר כזה לדבר בפלאפון בעבודה,
אסור לעשות שום דבר שמעבר לעבודה.
זה נשמע מלחיץ, אבל זה הכי לא בעולם!
התפוקת עבודה שם גבוהה מאוד! הרצון לעבוד רק ממשיך ועולה.
אם יש דרבון ופרסים זה רק מעודד יותר ונותן כוח.

 

[מגנום]

מפתחת שכירה,
לא סופרים שעות בכלל.
יש תקופות שעשויה לעבוד 10-12 שעות ברצף, לעומת זמנים שאעבוד 5 שעות מתוך ה8 ואף אחד לא ישים לב.
המוטיבציה היא בשביל להתמקצע, לקבל משימות משמעותיות ומענינות, לזכות לאמון ושיסמכו עלי,
תחושה הרבה יותר טובה להעביר יום ולדעת שהייתי ראויה לאמון שנתנו בי, מאשר יום מרוח מבוזבז עם תחושה זיפט.
אגב מהר מאוד אפשר לשים אצבע על מישהו שמחמם כסא והוא נחשב סוג ב'. מי שרציני יש לו מלא סיפוק מהעבודה שלו.
בשבילי סיפוק זה הדבר שהכי יוצר מוטיבציה.
ואגב, אלו שסופרים שעות, מה עם תפוקה שתלויה במפתח?
אם הוא בא ביום טוב מלא ריכוז, ישב שלוש שעות ברצף, התמקד בקוד סופר מסובך. פתר בעיות מורכבות ממש, שהיו לוקחות למישהו אחר שלושה ימים להכנס בכלל לקוד ולהבין מה קורה, ואז בהמשך היום שתה קפה וקשקש עם חברים, למה הוא פחות טוב מאחד אחר שישב הרבה שעות ולא הגיע לחצי מהתפוקה?

 

[rivkic]

ואגב, אלו שסופרים שעות, מה עם תפוקה שתלויה במפתח?
אם הוא בא ביום טוב מלא ריכוז, ישב שלוש שעות ברצף, התמקד בקוד סופר מסובך. פתר בעיות מורכבות ממש, שהיו לוקחות למישהו אחר שלושה ימים להכנס בכלל לקוד ולהבין מה קורה, ואז בהמשך היום שתה קפה וקשקש עם חברים, למה הוא פחות טוב מאחד אחר שישב הרבה שעות ולא הגיע לחצי מהתפוקה?

הוא לא פחות טוב, אבל יש עניין של גזל זמן.
מה לעשות - משלמים לו לפי שעות, לא?
אם הוא מספיק ביום מה שאחרים מספיקים בשבוע - הוא יכול להגיע פעם בשבוע?
תכלס מי שמוכשר מתקדם יותר, ככה שגם הוא מרוויח.

 

[מגנום]

הוא לא פחות טוב, אבל יש עניין של גזל זמן.
מה לעשות - משלמים לו לפי שעות, לא?
אם הוא מספיק ביום מה שאחרים מספיקים בשבוע - הוא יכול להגיע פעם בשבוע?
תכלס מי שמוכשר מתקדם יותר, ככה שגם הוא מרוויח.

צודקת, הבאתי את זה לא בפן מעשי ובטח לא הלכתי,
אלא בחשיבה שלפעמים מדד לפי תפוקה הוא יותר משקף ממדד של דקות,
ולכן למשל, לא יהיה נכון להגיד לעובד שלקח הפסקה יותר גדולה אחרי שעבד באופן מרוכז וקידם עבודה גדולה בפרק זמן קצר, ששיחת הטלפון שלו עם הבנק הסתבכה והתארכה יותר מידי.

 

[מגנום]

ואגב אם הייתי מעסיקה,
הייתי עושה ישיבת בוקר קצרה עם כל אחד. מה הספקת אתמול, מה אתה הולך לעשות היום,
אם יש משו שנתקלת ותקוע.
עכשיו, נניח שעובד רוצה להתפרפר ולעשות קניות ברשת חצי יום.
מבחינתי בכיף. אבל מחר בבוקר הוא יגיד לי שהוא עדיין על אותה משימה
למחרת שוב, עד שהוא כבר יגמגם ולא ירגיש בנוח להגיד גם ביום השלישי שהוא עדיין מתכנן איך לבצע את המשימה,
כששנינו יודעים שזה יכול וצריך היה להגמר ביום הראשון.
לדעתי דרך יעילה הרבה יותר מלעמוד על העובדים ולדרוך להם על ההפסקות. שיגיעו למסקנות האלו בעצמם.

 

[אני לי]

אני לא מנסה לנחש מה חושב השני. כל אחד והפרשנויות שלו...
בכל מקרה, אם אתם חשבתם שזה מה שהתכוונה, כנראה שלכם זה לא היה נשמע טוב
השאלה מצד היושר שלי כלפי המעסיקים, וגם כלפי הנשים,
נשים שכבר היו בהפסקה כשהגיעו ובהפסקת אוכל ופתאום נעמדות עשר דקות ורבע שעה ומפטפטות על משלוחי המנות. מה דינן.
מתוך האמון שלי שהן רוצות לעשות את הישר והטוב אך נסחפות לפטפטת בלי לשים לב אני קמה ולוקחת לעצמי כוס שתיה. לא אומרת. לא מעירה. אפילו מחייכת וצוחקת עימן. רק עצם המציאות שלי מעוררת אותן שאופה! אתן בעבודה עכשיו ולא במפגש שכנות.
תדמיינו אמא שמשכיבה את ילדיה לישון ושוכחת מהן עד הבוקר או ממנהלת בית ספר שרואה מורות שעומדות בשעת השיעור בחדר המורות ומפטפטות והיא יודעת שהן צריכות להיות בכיתה והיא שותקת וממשיכה הלאה.
להניח למקום להנהל לפי ה'רוח' זו הפקרות ואדישות ולא מתן אמון.

עכשיו אני מבינה את ההבדל בין תפיסת האמון של שנינו.

את מאמינה שהעובדות שלך באות לעבוד תשע שעות. אני מאמינה שהעובדים שלי באים למלא את המשימות שלהם כפי שנקבע בתכנון הספרינט (ומעבר).

לכן - את מתזכרת אותן על הפסקות ארוכות מידי והתעסקות בכל דבר שהוא לא עבודה, ואילו אני אתזכר אותם במקרה של אי עמידה בזמנים מבחינת שחרור הקוד.

עכשיו תבחרי מה באמת חשוב לך - עצם העבודה במשרד או העמידה בזמנים - ולפי זה תבני את צורת הניהול שלך.

 

[אחת--]

ואגב אם הייתי מעסיקה,
הייתי עושה ישיבת בוקר קצרה עם כל אחד. מה הספקת אתמול, מה אתה הולך לעשות היום,
אם יש משו שנתקלת ותקוע.
עכשיו, נניח שעובד רוצה להתפרפר ולעשות קניות ברשת חצי יום.
מבחינתי בכיף. אבל מחר בבוקר הוא יגיד לי שהוא עדיין על אותה משימה
למחרת שוב, עד שהוא כבר יגמגם ולא ירגיש בנוח להגיד גם ביום השלישי שהוא עדיין מתכנן איך לבצע את המשימה,
כששנינו יודעים שזה יכול וצריך היה להגמר ביום הראשון.
לדעתי דרך יעילה הרבה יותר מלעמוד על העובדים ולדרוך להם על ההפסקות. שיגיעו למסקנות האלו בעצמם.

היום באמת יותר מקובל דיילי,
ופחות ספירת שעות\דקות..

 

[אני לי]

כן. שש נטו.
הגיוני.
אף אחד לא מרוכז לעבוד יותר.

עריכה: תפוקה של 6 שעות עבודה מרוכזות

ממה שאני מכירה, השש שעות מחושבים ככה כי יש הרבה מסיחי דעת מסביב ככה שנותרות שש שעות של עבודה על המשימות האישיות. יש ישיבות, יש עזרה לחברי הצוות, יש תמיכה בצוותים אחרים, יש אירועי חברה, וכמובן יש זמן הפסקה ופטפוט וניקוי ראש. אבל זה לא שהחלק האחרון לוקח שלוש שעות מהיום.

 

[kaduri]

כמה פעמים שוחחתי עם הרב שלי בנושא וגם לפעמים עם רגשות אשם
המסקנה המרכזית כל פעם:
בהייטק בדרך כלל החשוב ביותר הוא התפוקה, פחות הנושא של השעות.
כמובן שזה תלוי בוסים וכד'. יש כאלה שחשובה להם הנוכחות במשרד יותר מאשר העבודה בפועל אם תעבוד מהבית.
לעומת זאת, יש כאלה שלא מעניין אותם מה אתה עושה כל היום כל עוד סיימת את המשימות.
פעם אחת המנכ"ל אמר לי "לא אכפת לי מה עובד עושה, מצידי שילך לים, העיקר שיגמור את המשימות".
צריך להבין בדיוק מה המציאות של העבודה שלך. יש למנהל רשות מהמנהלים שמעליו לתת חופש לעובדים וגם זה מכח הרצון לעמוד בלו"זים. כל השאר נלווה.
אפילו להזין יום עבודה על חופש בפועל יש לו רשות, כל עוד זה תורם לעבודה.

 

[ש. צ. וינמן]

עכשיו אני מבינה את ההבדל בין תפיסת האמון של שנינו.

את מאמינה שהעובדות שלך באות לעבוד תשע שעות. אני מאמינה שהעובדים שלי באים למלא את המשימות שלהם כפי שנקבע בתכנון הספרינט (ומעבר).

לכן - את מתזכרת אותן על הפסקות ארוכות מידי והתעסקות בכל דבר שהוא לא עבודה, ואילו אני אתזכר אותם במקרה של אי עמידה בזמנים מבחינת שחרור הקוד.

עכשיו תבחרי מה באמת חשוב לך - עצם העבודה במשרד או העמידה בזמנים - ולפי זה תבני את צורת הניהול שלך.

כל הנקודה היא שאת מדברת מתוך העולם הפרטי שלך בלי לברר.
מי אמר לך שהמשמרות שלנו של תשע שעות? (הן לא!)
מי אמר שהעבודה אצלינו היא למלא משימות כפי שנקבע אצלכם? (היא לא!)

רק לדוגמא, פרט שאותי הצחיק. מה שכתבת על עצמך: אני אתזכר אותם במקרה של אי עמידה בזמנים מבחינת שחרור הקוד. אם לא הייתי מבינה שאת מדברת על עבודה מסוג שונה זה היה מקפיץ ואפילו מכעיס.
מה שנראה לך שיא ההגינות וההתחשבות והיעילות בעבודה מסוג אחר זו רשלנות.
כמו מורה שתספר שהיא דוחסת חומר של מחצית ברבע מהזמן ובשאר הזמן היא נשארת בבית ומשאירה פעילויות לבנות. יש עבודות שבנויות רק על הספקים ויש על מכלול של הספק וזמן.

עכשיו זו הבחירה שלך להמשיך לדבר מתוך עולמך הפרטי ולשפוט בלי לחשוב שיש עולמות שונים.
או להרחיב את המבט ולהבין שכל מקום וכל עבודה יש תנאים אחרים ומערכת אחרת ויתכן שמה שנשמע לך מהמקום שלך כגרוע הוא דבש אצל אחרות - בגלל המכלול כולו.

 

[java]

ואגב אם הייתי מעסיקה,
הייתי עושה ישיבת בוקר קצרה עם כל אחד. מה הספקת אתמול, מה אתה הולך לעשות היום,
אם יש משו שנתקלת ותקוע.
עכשיו, נניח שעובד רוצה להתפרפר ולעשות קניות ברשת חצי יום.
מבחינתי בכיף. אבל מחר בבוקר הוא יגיד לי שהוא עדיין על אותה משימה
למחרת שוב, עד שהוא כבר יגמגם ולא ירגיש בנוח להגיד גם ביום השלישי שהוא עדיין מתכנן איך לבצע את המשימה,
כששנינו יודעים שזה יכול וצריך היה להגמר ביום הראשון.
לדעתי דרך יעילה הרבה יותר מלעמוד על העובדים ולדרוך להם על ההפסקות. שיגיעו למסקנות האלו בעצמם.

במילה, דיילי

 

[nigun]

כמו מורה שתספר שהיא דוחסת חומר של מחצית ברבע מהזמן ובשאר הזמן היא נשארת בבית ומשאירה פעילויות לבנות.

אם הבנות קולטות את החומר ברבע מהזמן, למה לא?