כמה זמן זה באמת שעת עבודה?? נושא נפיץ(?)

  • הוסף לסימניות
  • #42
מנהלת אגף
שלושת הכללים שלי הם:
אמון, מרחב, גבולות.
- אמון - מאמינה שכל אחת מגיעה לעבוד ורוצה לעשות את עבודה בצורה הטובה ביותר. זה א-ב. וזה היעד. כל השאר אלו תיקרים בדרך שצריך ללמוד איך להסתדר איתם.
- מרחב - כמעט ואפשר לומר שאני היוזמת של ההפסקות, אני כמעט מתחננת שלא יעבדו ברצף זמן ממושך מידי. שיקומו שישתו שיאכלו. שינשמו. אני תמיד מפחדת שח"ו לא יווצר מצב של 'לא תרדה בו בפרך'. גם אם זה בגבולות החוק.
- גבולות - אין מצב של עיסוק בתחומים אחרים אלא אם כן שואלים אותי או מידעים אתי מראש. מי שמתקבלת לעבודה ויש לה טלפון 'חכם' מתחייבת להשאירו בתיקה מכניסתה לעבודה עד צאתה. ואם היא חייבת אמצעי תקשורת שתרכוש טלפון כשר. תנאי שמתקבל בהבנה ובכבוד.

אני אף פעם לא מעירה על חריגות. אני כן קמה ומסתובבת באזור.
נניח אם במטבחון יש פתאום חגיגה שלא מן המנין ומעבר לזמנים וכו', אני פשוט ועוברת באזור, או מכינה לעצמי שתיה או שואלת מה נשמע? מה קורה? וזה מספיק בשביל שיחזרו לעניינים.
בעיני זה מופקע שעובד ישב בעבודה ויעסוק בעניינים אחרים על חשבונה.
תמיד יש חריגות, כמו קביעת תור לקופ"ח וכיוצ"ב. וזה אנושי ומקובל. אבל קניות וכו'. אין מצב.
ברוך השם כיף לנו ביחד.

בנוסף, צריך להיות קשובים לצרכים האישיים של כל עובד, לדוגמא: עובדת טובה שגיליתי שהיא היפר שגורם לה ליצור עוד ועוד הפסקות, שגם אם הן קצרות הס"ה הוא משמעותי מאוד.
בניתי לה מסגרת שונה מגוונת יותר שנותת מענה לקושי שלה ומסייעת לה לנצל את הזמן.
ואני מודה שכלפי עובדת חזקה במיוחד / או מישהי ששומרת על הסדרים והמסגרת במיוחד יש בי יותר סלחנות לחריגות.
ובסוף ובהתחלה להתפלל לסיעתא דשמיא כמו בכל דבר.

את מדברת על אמון אבל ההתנהגות שלך משדרת אפס אמון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
מנהל באינטל אמר לי שיום של 9 שעות מחושב אצלו כ 6 שעות עבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
כן. שש נטו.
הגיוני.
אף אחד לא מרוכז לעבוד יותר.

עריכה: תפוקה של 6 שעות עבודה מרוכזות
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #46
את מדברת על אמון אבל ההתנהגות שלך משדרת אפס אמון.
לא מוצאת קשר בין המשפט שלך לפרט אחד מתוך הפרוט שכתבתי.
לו לפחות היית מפרטת ונוגעת בנקודה שהפריעה לך הייתי מבינה שיש משהו של הגיון בדברייך.
אבל לקחת הודעה מושקעת ומפורטת ולהכניס אותה לשק אחד קטלני נשמע לא רציני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
לא מוצאת קשר בין המשפט שלך לפרט אחד מתוך הפרוט שכתבתי.
לו לפחות היית מפרטת ונוגעת בנקודה שהפריעה לך הייתי מבינה שיש משהו של הגיון בדברייך.
אבל לקחת הודעה מושקעת ומפורטת ולהכניס אותה לשק אחד קטלני נשמע לא רציני.
נשמע שהיא התכוונה לעניין הסיורים ליד החדר קפה... וההתעניינות המרמזת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
נשמע שהיא התכוונה לעניין הסיורים ליד החדר קפה... וההתעניינות המרמזת...
אני לא מנסה לנחש מה חושב השני. כל אחד והפרשנויות שלו...
בכל מקרה, אם אתם חשבתם שזה מה שהתכוונה, כנראה שלכם זה לא היה נשמע טוב:)
השאלה מצד היושר שלי כלפי המעסיקים, וגם כלפי הנשים,
נשים שכבר היו בהפסקה כשהגיעו ובהפסקת אוכל ופתאום נעמדות עשר דקות ורבע שעה ומפטפטות על משלוחי המנות. מה דינן.
מתוך האמון שלי שהן רוצות לעשות את הישר והטוב אך נסחפות לפטפטת בלי לשים לב אני קמה ולוקחת לעצמי כוס שתיה. לא אומרת. לא מעירה. אפילו מחייכת וצוחקת עימן. רק עצם המציאות שלי מעוררת אותן שאופה! אתן בעבודה עכשיו ולא במפגש שכנות.
תדמיינו אמא שמשכיבה את ילדיה לישון ושוכחת מהן עד הבוקר או ממנהלת בית ספר שרואה מורות שעומדות בשעת השיעור בחדר המורות ומפטפטות והיא יודעת שהן צריכות להיות בכיתה והיא שותקת וממשיכה הלאה.
להניח למקום להנהל לפי ה'רוח' זו הפקרות ואדישות ולא מתן אמון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
בתור משהי שעובדת בשתי עבודות שונות לחלוטין ושתיהן במשרד מול מחשב.
אני חושבת שדבר ראשון זה מאוד תלוי במעסיק עצמו.
בעבודה אחת יש לי חופש פעולה מוחלט, אני יכולה לשאול מה יש לעשות והם ידחו אותי לעוד שעה.
אז כמובן שגם תפוקת העבודה שלי דלילה לגמרי. (אולי שעה מתוך 7 שעות עבודה).
בעבודה השנייה לעומת זאת, אין דבר כזה לא לעבוד, אין דבר כזה לדבר בפלאפון בעבודה,
אסור לעשות שום דבר שמעבר לעבודה.
זה נשמע מלחיץ, אבל זה הכי לא בעולם!
התפוקת עבודה שם גבוהה מאוד! הרצון לעבוד רק ממשיך ועולה.
אם יש דרבון ופרסים זה רק מעודד יותר ונותן כוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
מפתחת שכירה,
לא סופרים שעות בכלל.
יש תקופות שעשויה לעבוד 10-12 שעות ברצף, לעומת זמנים שאעבוד 5 שעות מתוך ה8 ואף אחד לא ישים לב.
המוטיבציה היא בשביל להתמקצע, לקבל משימות משמעותיות ומענינות, לזכות לאמון ושיסמכו עלי,
תחושה הרבה יותר טובה להעביר יום ולדעת שהייתי ראויה לאמון שנתנו בי, מאשר יום מרוח מבוזבז עם תחושה זיפט.
אגב מהר מאוד אפשר לשים אצבע על מישהו שמחמם כסא והוא נחשב סוג ב'. מי שרציני יש לו מלא סיפוק מהעבודה שלו.
בשבילי סיפוק זה הדבר שהכי יוצר מוטיבציה.
ואגב, אלו שסופרים שעות, מה עם תפוקה שתלויה במפתח?
אם הוא בא ביום טוב מלא ריכוז, ישב שלוש שעות ברצף, התמקד בקוד סופר מסובך. פתר בעיות מורכבות ממש, שהיו לוקחות למישהו אחר שלושה ימים להכנס בכלל לקוד ולהבין מה קורה, ואז בהמשך היום שתה קפה וקשקש עם חברים, למה הוא פחות טוב מאחד אחר שישב הרבה שעות ולא הגיע לחצי מהתפוקה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
ואגב, אלו שסופרים שעות, מה עם תפוקה שתלויה במפתח?
אם הוא בא ביום טוב מלא ריכוז, ישב שלוש שעות ברצף, התמקד בקוד סופר מסובך. פתר בעיות מורכבות ממש, שהיו לוקחות למישהו אחר שלושה ימים להכנס בכלל לקוד ולהבין מה קורה, ואז בהמשך היום שתה קפה וקשקש עם חברים, למה הוא פחות טוב מאחד אחר שישב הרבה שעות ולא הגיע לחצי מהתפוקה?
הוא לא פחות טוב, אבל יש עניין של גזל זמן.
מה לעשות - משלמים לו לפי שעות, לא?
אם הוא מספיק ביום מה שאחרים מספיקים בשבוע - הוא יכול להגיע פעם בשבוע?
תכלס מי שמוכשר מתקדם יותר, ככה שגם הוא מרוויח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
הוא לא פחות טוב, אבל יש עניין של גזל זמן.
מה לעשות - משלמים לו לפי שעות, לא?
אם הוא מספיק ביום מה שאחרים מספיקים בשבוע - הוא יכול להגיע פעם בשבוע?
תכלס מי שמוכשר מתקדם יותר, ככה שגם הוא מרוויח.
צודקת, הבאתי את זה לא בפן מעשי ובטח לא הלכתי,
אלא בחשיבה שלפעמים מדד לפי תפוקה הוא יותר משקף ממדד של דקות,
ולכן למשל, לא יהיה נכון להגיד לעובד שלקח הפסקה יותר גדולה אחרי שעבד באופן מרוכז וקידם עבודה גדולה בפרק זמן קצר, ששיחת הטלפון שלו עם הבנק הסתבכה והתארכה יותר מידי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
ואגב אם הייתי מעסיקה,
הייתי עושה ישיבת בוקר קצרה עם כל אחד. מה הספקת אתמול, מה אתה הולך לעשות היום,
אם יש משו שנתקלת ותקוע.
עכשיו, נניח שעובד רוצה להתפרפר ולעשות קניות ברשת חצי יום.
מבחינתי בכיף. אבל מחר בבוקר הוא יגיד לי שהוא עדיין על אותה משימה
למחרת שוב, עד שהוא כבר יגמגם ולא ירגיש בנוח להגיד גם ביום השלישי שהוא עדיין מתכנן איך לבצע את המשימה,
כששנינו יודעים שזה יכול וצריך היה להגמר ביום הראשון.
לדעתי דרך יעילה הרבה יותר מלעמוד על העובדים ולדרוך להם על ההפסקות. שיגיעו למסקנות האלו בעצמם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
אני לא מנסה לנחש מה חושב השני. כל אחד והפרשנויות שלו...
בכל מקרה, אם אתם חשבתם שזה מה שהתכוונה, כנראה שלכם זה לא היה נשמע טוב:)
השאלה מצד היושר שלי כלפי המעסיקים, וגם כלפי הנשים,
נשים שכבר היו בהפסקה כשהגיעו ובהפסקת אוכל ופתאום נעמדות עשר דקות ורבע שעה ומפטפטות על משלוחי המנות. מה דינן.
מתוך האמון שלי שהן רוצות לעשות את הישר והטוב אך נסחפות לפטפטת בלי לשים לב אני קמה ולוקחת לעצמי כוס שתיה. לא אומרת. לא מעירה. אפילו מחייכת וצוחקת עימן. רק עצם המציאות שלי מעוררת אותן שאופה! אתן בעבודה עכשיו ולא במפגש שכנות.
תדמיינו אמא שמשכיבה את ילדיה לישון ושוכחת מהן עד הבוקר או ממנהלת בית ספר שרואה מורות שעומדות בשעת השיעור בחדר המורות ומפטפטות והיא יודעת שהן צריכות להיות בכיתה והיא שותקת וממשיכה הלאה.
להניח למקום להנהל לפי ה'רוח' זו הפקרות ואדישות ולא מתן אמון.

עכשיו אני מבינה את ההבדל בין תפיסת האמון של שנינו.

את מאמינה שהעובדות שלך באות לעבוד תשע שעות. אני מאמינה שהעובדים שלי באים למלא את המשימות שלהם כפי שנקבע בתכנון הספרינט (ומעבר).

לכן - את מתזכרת אותן על הפסקות ארוכות מידי והתעסקות בכל דבר שהוא לא עבודה, ואילו אני אתזכר אותם במקרה של אי עמידה בזמנים מבחינת שחרור הקוד.

עכשיו תבחרי מה באמת חשוב לך - עצם העבודה במשרד או העמידה בזמנים - ולפי זה תבני את צורת הניהול שלך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
ואגב אם הייתי מעסיקה,
הייתי עושה ישיבת בוקר קצרה עם כל אחד. מה הספקת אתמול, מה אתה הולך לעשות היום,
אם יש משו שנתקלת ותקוע.
עכשיו, נניח שעובד רוצה להתפרפר ולעשות קניות ברשת חצי יום.
מבחינתי בכיף. אבל מחר בבוקר הוא יגיד לי שהוא עדיין על אותה משימה
למחרת שוב, עד שהוא כבר יגמגם ולא ירגיש בנוח להגיד גם ביום השלישי שהוא עדיין מתכנן איך לבצע את המשימה,
כששנינו יודעים שזה יכול וצריך היה להגמר ביום הראשון.
לדעתי דרך יעילה הרבה יותר מלעמוד על העובדים ולדרוך להם על ההפסקות. שיגיעו למסקנות האלו בעצמם.
היום באמת יותר מקובל דיילי,
ופחות ספירת שעות\דקות..
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
כן. שש נטו.
הגיוני.
אף אחד לא מרוכז לעבוד יותר.

עריכה: תפוקה של 6 שעות עבודה מרוכזות

ממה שאני מכירה, השש שעות מחושבים ככה כי יש הרבה מסיחי דעת מסביב ככה שנותרות שש שעות של עבודה על המשימות האישיות. יש ישיבות, יש עזרה לחברי הצוות, יש תמיכה בצוותים אחרים, יש אירועי חברה, וכמובן יש זמן הפסקה ופטפוט וניקוי ראש. אבל זה לא שהחלק האחרון לוקח שלוש שעות מהיום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
כמה פעמים שוחחתי עם הרב שלי בנושא וגם לפעמים עם רגשות אשם
המסקנה המרכזית כל פעם:
בהייטק בדרך כלל החשוב ביותר הוא התפוקה, פחות הנושא של השעות.
כמובן שזה תלוי בוסים וכד'. יש כאלה שחשובה להם הנוכחות במשרד יותר מאשר העבודה בפועל אם תעבוד מהבית.
לעומת זאת, יש כאלה שלא מעניין אותם מה אתה עושה כל היום כל עוד סיימת את המשימות.
פעם אחת המנכ"ל אמר לי "לא אכפת לי מה עובד עושה, מצידי שילך לים, העיקר שיגמור את המשימות".
צריך להבין בדיוק מה המציאות של העבודה שלך. יש למנהל רשות מהמנהלים שמעליו לתת חופש לעובדים וגם זה מכח הרצון לעמוד בלו"זים. כל השאר נלווה.
אפילו להזין יום עבודה על חופש בפועל יש לו רשות, כל עוד זה תורם לעבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
עכשיו אני מבינה את ההבדל בין תפיסת האמון של שנינו.

את מאמינה שהעובדות שלך באות לעבוד תשע שעות. אני מאמינה שהעובדים שלי באים למלא את המשימות שלהם כפי שנקבע בתכנון הספרינט (ומעבר).

לכן - את מתזכרת אותן על הפסקות ארוכות מידי והתעסקות בכל דבר שהוא לא עבודה, ואילו אני אתזכר אותם במקרה של אי עמידה בזמנים מבחינת שחרור הקוד.

עכשיו תבחרי מה באמת חשוב לך - עצם העבודה במשרד או העמידה בזמנים - ולפי זה תבני את צורת הניהול שלך.
כל הנקודה היא שאת מדברת מתוך העולם הפרטי שלך בלי לברר.
מי אמר לך שהמשמרות שלנו של תשע שעות? (הן לא!)
מי אמר שהעבודה אצלינו היא למלא משימות כפי שנקבע אצלכם? (היא לא!)

רק לדוגמא, פרט שאותי הצחיק. מה שכתבת על עצמך: אני אתזכר אותם במקרה של אי עמידה בזמנים מבחינת שחרור הקוד. אם לא הייתי מבינה שאת מדברת על עבודה מסוג שונה זה היה מקפיץ ואפילו מכעיס.
מה שנראה לך שיא ההגינות וההתחשבות והיעילות בעבודה מסוג אחר זו רשלנות.
כמו מורה שתספר שהיא דוחסת חומר של מחצית ברבע מהזמן ובשאר הזמן היא נשארת בבית ומשאירה פעילויות לבנות. יש עבודות שבנויות רק על הספקים ויש על מכלול של הספק וזמן.

עכשיו זו הבחירה שלך להמשיך לדבר מתוך עולמך הפרטי ולשפוט בלי לחשוב שיש עולמות שונים.
או להרחיב את המבט ולהבין שכל מקום וכל עבודה יש תנאים אחרים ומערכת אחרת ויתכן שמה שנשמע לך מהמקום שלך כגרוע הוא דבש אצל אחרות - בגלל המכלול כולו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #59
ואגב אם הייתי מעסיקה,
הייתי עושה ישיבת בוקר קצרה עם כל אחד. מה הספקת אתמול, מה אתה הולך לעשות היום,
אם יש משו שנתקלת ותקוע.
עכשיו, נניח שעובד רוצה להתפרפר ולעשות קניות ברשת חצי יום.
מבחינתי בכיף. אבל מחר בבוקר הוא יגיד לי שהוא עדיין על אותה משימה
למחרת שוב, עד שהוא כבר יגמגם ולא ירגיש בנוח להגיד גם ביום השלישי שהוא עדיין מתכנן איך לבצע את המשימה,
כששנינו יודעים שזה יכול וצריך היה להגמר ביום הראשון.
לדעתי דרך יעילה הרבה יותר מלעמוד על העובדים ולדרוך להם על ההפסקות. שיגיעו למסקנות האלו בעצמם.
במילה, דיילי :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
כמו מורה שתספר שהיא דוחסת חומר של מחצית ברבע מהזמן ובשאר הזמן היא נשארת בבית ומשאירה פעילויות לבנות.
אם הבנות קולטות את החומר ברבע מהזמן, למה לא?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה