- הוסף לסימניות
- #61
מעניין מה שאת כותבתמה? אני ממש לא מבינה. ממש ממש לא מבינה....
כשהיינו זוג צעיר, אף אחד לא ציפה מאיתנו לבוא לנקות את הבית של ההורים. לא ציפה ולא רצה.
לא מאיתנו, ולא מאף אחד אחר מאחי, אחיותיי, גיסי וגיסותיי.
ברור שכל אחד מנקה את הבית שלו. זוגות צעירים ואלו שאינם.
גם לזוגות צעירים יש מספיק מה לנקות ולעבוד...
אני בטוחה שאם אשאל את אמא שלי, שנעזרת ברווקים שבבית, אם היא ציפתה או מצפה שאי מי מהנשואים יבואו אליה לעזור בניקיונות לפסח,
היא לא תבין מה נפלתי עליה עם שאלה כזו, ומקסימום תגיד לי - מקווה שלפחות תסתדרו עם הניקיונות שלכם...
ובתור אמא לילדים - לא מדמיינת שכשילדיי יתחתנו, אצפה מהם לבוא לעזור לי בניקיונות לפסח.
מה הקשר? יש להם את החיים שלהם והבית שלהם לבנות. מה הקשר לנקות לי את הבית לפסח?
לא מצליחה להבין את המציאות שמתוארת פה.
את הציפייה, את הטרוניה, את הקפידא.
כיבוד הורים זה ערך עליון, אבל אין שום קשר לנושא הזה.
אולי אנחנו חיים בשני עולמות מקבילים.
(אגב, מעולם לא ראיתי בסביבתי זוגות שנופשים בערב פסח. למי יש זמן? ואם יש זמן - שיהנו להם. למה לא?)
שאמא שלך הייתה רואה בתדהמה אם היית מציעה לה עזרה
הנושאים החמים