עמוד ראשי
דירות נופש
לוח בקשות נופש
החלפת דירות
מאמרים ותוכן
פורום פנאי ונופש

פנאי רעיון לתעסוקה מעניינת לבחור ישיבה

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אולי יש למישהו רעיון לבחור ישיבה (21) שרוצה לצאת קצת מהבית לראות עולם, חברה...
(כן, וכמובן חוץ מלנקות...)
יעזור ממש!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש מאפיות מצות שמחפשות עובדים,
לחלק אוכל בבתי חולים.
לבקר ולשמח קשישים,
ללשמור על ילדי מיוחדים,
לצאת לנגן בבתי אבות,
לנקות בתי כנסיות- - -
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י ברוך2020:
אולי יש למישהו רעיון לבחור ישיבה (21) שרוצה לצאת קצת מהבית לראות עולם, חברה...
לחצ/י כדי להרחיב...
לעשות את כל השליחויות שצריך בשביל הבית, ולעשות תיקונים
זה מאוד מגוון.
אם חסר לכם- יש לי רשימה ארוכה...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #12
שיתנדב לעזור למשגיח כשרות במפעל/ מסעדה
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אולי ללמוד משהו?
לא, לא עוד מסכת,
גם,
אבל-
נגיד קצת משהו במחשבים, מצגות או משהו כזה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 2 3
    • נעול
    3K
    • ה
    בקשה נהג יקר, המזגן ברכב עובד? יש עוד משהו חשוב לפני שיוצאים!
  • המירניק הנודד //
    • כהמשך לדיון הזה
    בכל מקרה גם אם אתם נזהרים מאוד לא להשפריץ על אף אחד

    יש עוד אנקדוטה קטנה
    אני יודע שלא תמיד זה מתאפשר וקל ונוח
    אבל תחשבו שניה על הבחור ישיבה המסכן שעומד מולך בטראמפיאדה איפה שזה לא יהיה
    השעה 00:30 ואתה והוא עייףים ואין לךם כוח להאריך את הדרך אפילו בדקה
    ובחוץ יורד גשם שוטף, ברקים ורעמים מחרידים את היקום והכביש מוצף כולו.
    אתה מפעיל מזגן, מכוונן טוב את המעלות, אולי אפילו מפעיל את החימום בכסא במקרה שהרכב שלך ממש משוכלל.
    ולעומת זאת כל מה שיש לו לעשות זה להתכרבל עוד קצת במעיל ולהדק עוד טיפה את הצעיף הסחוט מגשם ולהתפלל שאולי תרחם עליו ותעזור לו

    אפילו אם אתה נוסע למקום הכי נידח שיש, כן אפילו לנצר סרני.
    תעצור, תשאל, אולי הוא בדיוק צריך להגיע לחור נידח אחר שנמצא בדרך לחור הנידח שלך

    הרי אם היית רואה את אחיך הצעיר עומד שם וודאי היית עוצר ואפילו מאריך את הדרך בעוד כמה דקות

    ומה אנחנו מבקשים
    תעצור אפילו רק על הדרך

    היה ושיניתי משהו אפילו למישהו
    תגיד לו אחרי שעצרת לו
    עצרתי לך בגלל שקראתי מאמא מטרמפיסט בפרוג
    ומי יודע אולי אני אגיד לך - וואלה זה אני😜

    ובנימה רצינית
    תחשבו קצת על אחיכם היהודים ותקדמו אותם למחוז חפצם לשלום

    עוד רעיון קטן לסיום
    ליצור קובץ שיטס שכל אחד יכתוב יעד כלשהו שהוא צריך ואת כל היעדים האחרים שהוא לוקח כדי להגיע למחוז חפצו
    ואז פתאום אנשים יבינו שנכון שהם נוסעים למקום אחד אבל יש עוד אלף ואחד מקומות שהם יכולים לקדם לשם בדרך

    חנוכה שמח



    ודגש חשוב
    לא התכוונתי שרק בחורף צריך לעצור טרמפים
    ובעז"ה בקיץ אכתוב מגילה שלמה לצד השני
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: קווארק, אא-אסתר, תותים בלבן ועוד 18 משתמשים21 //
    52 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    cherry c
    בלת"ק אני מבינה שאת שתגמר חופשת חנוכה, כל אשכול שני פה זה בחורים ובחורות(נערים ונערות) צעירים...
  • 201
    • ע
    בקשה עולם של נוער
  • עם ישראל חי!!! //
    • ביום הם מצטיינים, בלילה הם מתמודדים.
    עולם אחד בפרופיל, עולם אחר בסתר. ואותו לב, באותו גוף.👈




    עולם של נוער

    הטקסט שלפניכם נכתב ממקום אמיתי, על לב של נערה או נער שחיים היום בתוך העולם החרדי- אבל גם בתוך המציאות הכואבת של הדור שלנו.

    זה לא סיפור על אחרים, לא ידע, לא רכילות. זה זעקה שקטה של המון לבבות טהורים שמנסים לשמור על עצמם, בתוך עולם שמושך לכל כיוון. אם זה נוגע בך- כנראה שאת/ה לא לבד.





    -----

    מכפתרת את הכפתורים בבוקר

    מלבישה גם חצאית כפלים,

    מגוהצת.

    גרבים.

    לוק מושלם,

    שרה שנירר הייתה גאה.

    גם הוא,

    מלביש את החולצה הלבנה,

    חליפה,

    הולך עם גב ישר,

    אף אחד לא מתבלבל,

    לאיזה מגזר הם שייכים.

    אבל.

    זה לא נגמר בה,

    וגם לא בו.

    זה ממשיך רחוק,

    אולי יותר מידי רחוק.



    לא,

    הם לא התכוונו,

    לא רצו.

    שומרים על עצמם,

    משתדלים.

    אבל העולם הזה קשוח,

    וצריך לברוח מהר,

    כדי לא ליפול,

    לא להתבלבל.



    זה שתי עולמות,

    עולם אחד נראה,

    נוכח.

    וגם מרשים.

    הגברת רוצה אותה לבן שלה,

    והראש ישיבה שם עין עליו,

    לקטנה שלו.



    אבל,

    קיים גם עולם נוסף.

    עולם ענק,

    מושך,

    לא פחות מציף.

    ועליו לא הרבה יודעים.

    הוא קיים בעיקר בלילה

    ---

    היא לא נבהלת,

    כי יודעת שכולן רואות,

    שומעות

    ככה לפחות אומרת לעצמה.

    מרגיעה מצפון,

    הוא גם,

    לא באמת רוצה.

    אבל הסרט הלילה בישיבה

    רואים בחדר שלו.

    ואיך שהוא

    הוא לא יודע איך

    גם הוא מחכה לפרק הבא...



    מפה לשם,

    זה פוסע עוד פסיעה,

    ועוד אחת.

    ובאיזה שהוא שלב,

    זה כבר רץ.

    והם-

    פוחדים.

    לא רק שישימו לב,

    הם פוחדים על עצמם.

    על הנשמה.

    על כל מה שמאבדים.

    עולם של נוער.



    ---

    הם כן-

    חושבים

    על מה יקימו,

    איזה הורים יהיו,

    יחנכו,

    הם לא קטנים,

    לא טיפשים,

    לא מרדנים.

    לא מחפשים דרך אחרת,

    טוב להם פה.

    אוהבים את החיים שלהם,

    נהנו במשפחה הגדולה.

    אהבו את השבתות,

    את החגים.

    ובעיקר-

    אוהבים את ה'

    מאמינים בו.

    וכן, מאמינים גם בדרך

    בסך הכל-

    ילדים טובים.



    ואז

    פתאום זה קורה

    לא בגלל שהם רצו,

    לא בגלל שהתכוונו,

    הגיל עושה את שלו,

    החוויות מתחלפות,

    משתנות,

    חדשות.

    רגשות חזקים,

    רצונות חדשים,

    ובעוצמות

    מה שבאמת מחפשים

    הוא עדיין לא נכון.

    ממתינים בסבלנות.

    כדי להישאר שווים

    אחד אל השנייה.



    ואז בשלב הזה

    שהרגש מבולבל, לא יציב

    לא כ"כ מבינים מה הולך.

    זה פשוט נכנס,

    פולש.

    וכן,

    זה עוד ידע,

    עוד מראות,

    לא דברים שהיו רצים לחפש

    אולי אפילו היו נגעלים.

    אבל שזה כ"כ בקלות,

    כל כך נגיש

    הם אפילו לא שמים לב.

    שזה לא עוד תמונה

    שאמורה להיות להם בראש.

    הרגישות משתבשת,

    הצניעות מתערערת,

    ולא משנה כמה נפלו שם

    בעולם

    המלוכלך הזה.

    יש עוד שלבים למטה.



    והם,

    ילדים טובים.

    עם נפש גבוהה,

    שלא שייכים לשם.

    נכנסו לזה מסקרנות,

    מרצון לדעת עוד.

    אבל לא ידעו כמה מסוכן זה,

    הם היו תמימים

    מאד.

    עכשיו הם כבר יודעים את זה.

    הם בוכים על מה שעשו,

    מצטערים במה השתתפו.

    מתבאסים ממה שצחקו.

    לא רוצים להתחתן ככה.

    ובעיקר,

    לא רוצים לחזור ככה אל ה'

    הם מנסים לצאת,

    זה יותר קשה ממה שהם חושבים.



    ---

    וזה לא סיפור אחד,

    לא מקרה קיצוני.

    כל כך לא.

    זה התמודדות של דור

    עולם שלם של נוער

    סקרן.

    שנולד ומרגיש

    שיש יקום מקביל,

    נגיש

    נגיש מאד.



    והוא יכול ללכת לתפילה בבוקר,

    ללמוד, לסיים מסכת.

    אבל בזמן המאוחר שלו, הפנוי.

    לשבת ולהנות, ולצחוק מאותם תכנים

    של מי שמכחיש את קיומו של בורא עולם.

    והיא, אוהבת להתפלל,

    להתחבר.

    קונה את הבגדים המכוסים, הצנועים.

    מדברת בעדינות.

    אבל מול המחשב היא יודעת טוב טוב

    על איזה לבוש היא מתלהבת.

    היא כבר נכנסה לזה.

    גם אם עוד הרבה בחורות

    שרוקדות מול הטלפון בשבת,

    אוהבות את המראה הזה.



    אוצצ.

    צביטה,

    מתאפסים.

    חוזרים לחיים.

    מסתכלים על עצמם במראה.

    כועסים

    רוצים לצעוק

    על ה"אני" שנמצא מולם,

    עולם זוועה.

    עולם צבוע.

    מי קרא להם צדיקים?

    עולם של שקר.

    לא,

    לא יפה.

    זה בוטא.

    זה שופט

    זה לא עולם של צבועים.

    לא עולם של שקרנים.

    ממש לא.

    זה עולם של גיבורים,

    מתמודדים בקרב

    קרב אכזרי,

    קשה,

    מאתגר.

    אסור להתעלם,

    להוריד אחריות

    כי המשפט "כל אחד עובר את זה"

    לא מדויק פה.

    צריך להאמין,

    לתת גב,

    לסמוך.

    על דור שלם

    שמתמודד,

    ממשיך להתלבש שונה,

    מול כולם.

    לדבר שונה,

    לחשוב שונה,

    זה לא שהם מקבלים הערכה.

    על התאמצות,

    הם בסה"כ סיימו את הילדות,

    וכבר שומעים משפטי שנאה ברחוב,

    כבר שומעים צחוק גס,

    פוגע.

    ולמרות הזלזול,

    ולמרות הבלבול,

    הם עדיין יודעים מה הם רוצים,

    והם בעיקר יודעים

    מה הם לא רוצים.

    אז רק תאמינו עוד קצת,

    כי אלוקים, שהיה שם איתם

    כל הזמן.

    חיבק, תמך.

    והמשיך לאהוב.

    הולך לקבל המון נחת בקרוב.

    ---
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוקי., אווטר AI, israel therapy ועוד 28 משתמשים31 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת שחושבת.
    צודקת. גם אני
  • 171
    • ש
    שיתוף - לביקורת תהליך עצמי לגילוי "העילוי שבך"....
  • שמח בשמחתי //
    • אני במהלך של כתיבת חוברת המיועדת לבחורים צעירים שלא מוצאים את עצמם כל כך בין כותלי הישיבה. המטרה: להעביר את הבחור תהליך שבו יגלה הבחור שגם לו יש כוחות וכשרונות, גם אם הוא לא אובחן רשמית כעילוי. ואני מזמין אותך בחור יקר לגלות את "העילוי שבך"

    אני משתף כאן את סיפור הפתיח של הפרק הראשון, אשמח לקבל תגובות הערות והארות.


    ​
    אני שמוליק בחור ישיבה כמוך, מאז שאני מכיר את עצמי הייתי אוהב לעשות הרבה דברים, אבל ללמוד זה לא אחד מהם עברתי את המסלול הלימודים הרגיל עד שהגעתי אל הישיבה

    אז חלה תפנית בחיי, הורי רצו שאכנס לישיבה מצוינת כמו כל שאר אחי, ישיבה כזו שמתקבלים מתוך עשרות או אפילו מאות נבחנים רק בחורים בודדים והתחננו אלי שהעשה מאמצים לעבור את המבחנים וכן הם יעשו מאמצים רבים מצדם.

    בגלל הקשרים הטובים של אבי עם הנהלת הישיבה, הוא הצליח לשלב אותי בישיבה יוקרתית ל"צעירים מצוינים", למרות שלא ידעתי מה מקומי שם. עם הזמן גיליתי שיש עוד בחורים כמוני, שלא מתחברים ללימוד, ונמצאים בישיבה מסיבות שונות ומשונות. וכך יצרנו חבורה של בחורים שנמצאים בישיבה מסיבות שונות אבל אין להם כל שייכות לעולם הלימוד.

    באחד הימים, כשהגשתי את המבחן השבועי למגיד שיעור כרגיל, שהשאלה היחידה שעניתי עלה היא שם התלמיד. הוא הסתכל עליי בחיוך ואמר: "היום בארבע תיגש לחדרו של ראש הישיבה." הבנתי מיד - המחליף רוצה "לנקות" את הישיבה מבחורים כמוני. החיוך של המגיד שיעור רק חיזק את התחושה הזו.

    בשעה ארבע הגעתי לחדרו של ראש הישיבה, מלא חששות לגבי העתיד ומה אספר להוריי. רגע האמת הגיע, והייתי בטוח שאמצא את עצמי מחוץ לישיבה ואצטרך לחפש ישיבה חדשה. כשנכנסתי, הופתעתי לראות את חבריי יושבים שם, מה שהקל עלי מעט.

    המתח היה כבד, וכל אחד שקע במחשבותיו. לאחר עיכוב קל, ראש הישיבה נכנס, קמנו לכבודו, והוא התיישב. כולנו המתנו בדריכות לשמוע את דבריו.

    "אספתי אתכם פה כדי לומר לכם משהוא חשוב מאוד", פתח ראש הישיבה את דבריו, הישיבה שלנו כמו שאתם יודעים, כשמה כן היא ישיבה לצעירים מצטיינים, והיא מיועדת רק לבחורים העונים על ההגדרה הזו. ולא סתם בחרתי אתכם מתוך מאות הבחורים בישיבה וכינסתי אתכם פה. אבקש מכם להיות קשובים היטב אלי מספר דקות.

    ראש הישיבה חילק לכולנו דפים ועטים, חשבתי לעצמי כנראה זה מבחן חוזר הראש ישיבה רוצה בכל זאת לתת לנו עוד הזדמנות, אבל כשהפכתי את דף המבחן ראיתי דף חלק שהכותרת שלו הייתה, "אני לא יכול"

    הראש ישיבה ביקש מאתנו שכל אחד יכתוב בצורה ברורה ומפורטת את כל הדברים שהוא לא יכול לעשות, כל הדברים שהוא לא יוצלח בהם, אל תחסכו במילים ובדיו, פשוט תכתבו הכל ביקש ראש הישיבה.

    ראש הישיבה יצא מהחדר והבטיח שיחזור בעוד כמה דקות, ברגעים אלה הרגשתי שכאן פתאום נפתח לי הלב, וכתבתי את כל האני לא יכול שלי, "אני לא יכול לשבת בשיעור בשקט וללמוד" "אני לא יכול להבין את החומר היטב הוא קשה מידי עבורי" ועוד כהנה וכהנה עד שהדף התמלא. כך גם חברי כולם היו מרוכזים היטב במשימה ומלאו את הדף במרץ.

    כעבור כעשרים דקות חזר הראש ישיבה ואמר לנו, "אני מאוד מצטער, אבל אני צריך ללכת להלוויה לא רחוק מכאן, ואני רוצה שתבואו איתי, תקפלו את הדפים שכתבתם ותשמרו אותם אצלכם בכיס, תתארגנו מהר אני מחכה לכם בשער היציאה"

    רגע לפני שיצאנו להלוויה, ראש הישיבה ביקש משתי בחורים ללכת ולהביא עיטי חפירה ושתי שקי חול, באותו רגע נבהלתי, וכך החלו התלחשויות בין הבחורים, האם אנחנו הולכים לעבוד כאנשי חברה קדישא, האם אנחנו הולכים לקבור את המת?, הסקנו שכנראה מדובר במת מצוה יהודי ערירי שהראש ישיבה מכיר, ושאין מי שיקבור אותו חוץ מאתנו.

    הגענו אל בית הקברות שהיה במרחק של כעשרים דקות הליכה מהישיבה, המשכנו ללכת בין המצבות עד שהגענו למקום שומם. ראש הישיבה אמר "הגענו למקום תניחו את שקי החול בצד ותתחילו לחפור את הקבר" לבנתיים הוא הוציא מכיסו גארטל וחגר אותו על מותניו, הרגשות שלי היו מעורבים באותה עת, מצד אחד הרגשתי תחושה של שליחות - לקבור מת מצוה, ומצד שני הייתי עצוב ומפוחד - בכל זאת לא התעסקתי אף פעם עם מתים...

    "זהו מספיק, הבור מספיק עמוק" אמר ראש הישיבה, עמדנו כולנו נרגשים מסביב הקבר שזה עתה חפרנו, ואז החל ראש הישיבה בדברי הספד, "הוא ליוה אותנו שנים רבות, בימים ובלילות, הוא היה ממש חלק מאתנו בשר מבשרינו, והיום זה יומו האחרון" "אנחנו נפרדים ממך ברגעים אלו ומשאירים אותך כאן בקבר מעתה ועד עולם" כולנו התחלנו לבכות במקהלה, עין לא נותרה יבשה באותם רגעים, כולנו היינו נרגשים מדברי ההספד שהשמיע ראש הישיבה, עד שלא שמנו לב שבכלל אין שום מת בסביבה...

    "זה רגע האמת" אמר ראש הישיבה, הוציאו את הדפים שכתבתם זה עתה מהכיס והשליכו אותם אל תוך הקבר, כולנו עשינו זאת כל אחד מאתנו השליך את דף האני לא יכול האישי שלו לקבר. ראש הישיבה המשיך את דברי ההספד שלו והבכיות שלנו התעצמו יותר ויותר, הרגשתי כאילו באמת אני נפרד מכל הקשיים שלי ומקבל חיים חדשים, אני פשוט אדם חדש. סגרנו את הגולל על "המת" תוך כדי שאנו ממשיכים ובוכים מעומק הלב ספק אם הבכי היה מהפרידה מהעבר, או מזה שאנו עומדים להתחיל חיים חדשים.

    אמרו חז"ל גזירה על המת שמשתכח מן הלב, אמר ראש הישיבה, וכך גם "המת" הזה לא קיים אצלכם יותר, במקומו נכיר ונשתמש באחיו "האני יכול", מהיום כל אחד מכם יכול לעשות הכל, ואני מאמין אישית בכוח וביכולות של כל אחד ואחד מכם.

    אנו עדיין עומדים ליד הקבר הטרי, ותוך כדי שראש הישיבה מוציא מתיקו כמה חוברות ומחלק לנו, הוא עומד ומכריז לנו, כל אחד מאתנו קיבל אוצר יקר, ארמון ענק המלא בכל טוב, בארמון הזה יש הכל, יש בו את כישרונות נדירים, יש בו הצלחות, כל מה שתצטרכו לעשות כדי להיכנס אל תוך הארמון, זה להשיג את המפתח, לפתוח את הדלת ופשוט להיכנס לתוך הארמון. אתם בטח שואלים את עצמכם אז איך משיגים את המפתח?



    אחד המפתחות אל שערי הארמון הזה הוא בידכם, ברגעים אלו ממש אתם אוחזים בו, דעו לכם החוברת שבידכם, נכתבה בהשקעה רבה ומרכזת בתוכה חומר רב וכלים מעשיים, שאם תשתמשו בהם תוכלו לגלות את העילוי שנמצא בכל אחד מכם. סיכם ראש הישיבה את דבריו.



    באותם רגעים הרגשתי הרגשה עילאית כאילו עולם חדש נפתח בפניי, קשה לתאר את ההרגשה הזו במילים, ומאותו הזמן באמת התחלתי לעמול ולהשקיע ביישום הכלים הנפלאים שלמדתי בחוברת הזו, וכעבור זמן לא רב באמת התגשמה נבואתו של ראש הישיבה, ונחשבתי לאחד מהעילויים הגדולים בישיבה.

    הייתי מחלק את החיים שלי לשני חלקים, יש את החיים עד אותו היום שנחשפתי אל החוברת הזו, ויש את החיים שאחרי שנחשפתי לחוברת. החוברת הזו פשוט שינתה לי את החיים, כמובן הצלחתי נזקפת גם לזכותו של ראש הישיבה המסור והמיוחד, שלא אשכח אותו עוד שנים רבות.

    וזהו. זה היה הצעד הראשון שלי - להשאיר מאחור את כל מה שמונע ממני להצליח





    ​

    Q רגע של מחשבה R​
    עכשיו, רגע לפני שנתקדם, צריך להבין משהו חשוב: המחשבות שלנו, איך אנחנו תופסים את עצמנו, הם כל מה שחשוב. איך אנחנו רואים את הלימודים, את הסוגיות, את הכישלונות – זה מה שיקבע אם נצליח או לא. זה לא מספיק לעבוד קשה ולהתאמץ – אם בראש אתה לא מאמין שאתה יכול להצליח, כל העבודה המצוינת שלך לא תעזור.

    השיעור הזה בא ללמד אותך משהו מאוד פשוט: היכולת לשנות את המחשבות שלך. כשאתה מאמין שאתה לא יכול ללמוד, כשאתה תמיד חושב שאתה לא מצליח - אתה עושה את עצמך כישלון, ואז זה באמת קורה. אבל אם תדע לשנות את הדפוסים האלה, תוכל להתמודד עם הכל. כל כישלון יהפוך להזדמנות.

    הכל מתחיל בתהליך שיכול להיות שונה בשביל כל אחד, אבל בסופו של דבר – כולם יכולים להצליח אם הם רק יידעו איך לשנות את המחשבה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: איש בן פרצי, hadasa feldman, רץ כצבי ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקצה הארץ-:)
    סיפור יפהפה ומסר נפלא. זכורני שקראתי אותו (או כמותו-ברעיון שלו) היכנשהוא. השאלה הגדולה מה כתוב...
  • 60
    • נ
    שיתוף - לביקורת סיפור מעולמו של מחנך: מסיבה לגיבורים או למתמודדים? חומר למחשבה
  • נתי פוגל //
    • מסיבה לגיבורים


    שלום הרב פוגל.

    כבר שנים רבות שאני עוסק בחינוך ומתנדב בארגון שקט שעוזר לבחורים ומי שמאוד רוצה מוצא את הדרך לדעת עליו. למרות כל הקורסים והלימודים, הרבה חיבוטים וספיקות ולבטים אני עובר בעבודה הקדושה הזו, והייתי רוצה בעזרתך לשתף את החברים בקצת תחושות.

    בעצם, ניסיתי להביא לך כאן בצורה אותנטית ציטוטים מהדיבורים הרבים שנקלטו בין הדלתות ברכבי הקט, לשזור מהם סיפור.

    דרך הסיפור רציתי לנסות להסתפק בקול: הכלה או גבולות? להשקיע הרבה במתמודדים או דווקא בגיבורים? לסיפור הזה אין מסר, יש בו ספק. הרבה ספק. ואתה יודע מה? אולי זה דווקא מסר טוב: בעולם עתיר בידע ושיטות, בסיפורים וטורים עם סימני קריאה, לנסות להציב סימן שאלה: שאולי אין מסלול חד משמעי אלא צריך איזון בין כל הדברים, וגם זה קשה, כי מה שטוב מפה רע משם ולהיפך.

    אז הנה הסיפור, ומחילה, לא התאפקתי, התערבתי עם שתי הערות ביניים לשיפוטך.

    ’’נולדתי למשפחה חשובה. אחים לומדים בישיבות חשובות, אבא ואמא במשרות נכבדות, הכל מדוייק ומתוסרט מראש. גם הכשרונות שלי היו טובים, מה שהכריח הסללה לדרך ידועה מראש: ציפיות גבוהות ממני להיות מהמובחרים בכיתה, אחר כך ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, וגו’ וכו’ וכדו’.

    ועוד פרט חשוב: הורי, אנשי חינוך, אוהבים ועוטפים, סמכותיים וטובים. הורים מושלמים. בהמשך אסביר לך למה היה חשוב לומר זאת.

    אז כפי שאמרתי, התסריט היה מדויק עבורי, אבל היתה בעיה אחת: השחקן הראשי בתפקיד הלא הוא אני, לא שיתף פעולה. עשיתי כל דבר אפשרי כדי להפריע למסלול הזה להתממש.

    הייתי ילד לא קל, מרדן, במערכת עם כללים מאוד ברורים: אסור לאחר. אסור לצייר. אסור לדבר. אסור לאכול. אצל אחד היה גם אסור להתפנות. לכל זמן ועט. יש מבחנים, מטלות. עכשיו כותבים, עכשיו עומדים. אני לא הסתדרתי עם כל זה. והאמת? סליחה ממחנכי, אבל רובם גם לא ניסו להסתדר איתי. ובצדק, ניסית פעם ללטף קיפוד?

    אז הפרעתי. ואז הייתי צריך לשבת בשולחן האחרון. לבד. ואחרי זה בחוץ. זה כבר לא היה לבד. לפחות זה. המפקח ניסה להחזיר אותי, אבל המלמד אמר, ושוב, בצדק, שהשיעור לא נוסע. אז עפתי שוב החוצה ברוב חדווה.

    לאט לאט התחלתי להידרדר, מהכיתה למסדרון, מהמסדרון לבית, מהבית לרחוב, מהרחוב לזוהמה. וירידה, מי שחווה אותה יודע בכאב: ברגע שהיא מתחילה, היא חדה ותלולה. וכואבת, אוהו כואבת, ואז מגיעים מטה, לתהום, בחבטה. ואז קמים ומתרגלים לעומק התהום ולא אוזרים כוחות לטפס חזרה כי זה כבר ממש קשה.

    למעשה, למרות שבלב הכל כבר היה מבושל עמוק, העזיבה שלי היתה באבחה אחת בשיעור א’ ישיבה קטנה. שום דבר מהכללים לא התאים לי: השיעור הארוך, הסדר, הסדר חזרה חודשית, השיחות, הכללים, מרדתי, עד שנקראתי ונאמר לי: אם אתה רוצה להישאר, חמישה תנאים! כמובן שלא יכולתי לעמוד בהם, והלכתי.

    בזמנו ניסו כל מיני מומחים לחפש בעיות מדוע אני כזה מרדן. כל מיני אבחונים. אבל לא מצאו משהו. היום במבט לאחור אני מצאתי מה זה, לתופעה הזו יש שם: יצר הרע.

    חשוב לי להגיד לך את זה כמי שהיה שם וחזר: מחפשים היום בעלונים כל מיני סיבות לנשירה, גבולות חזקים מידי, גבולות חלשים מידי, קצת חום, יותר חום. תשמע, אצלי היו כל התנאים הכי טובים שיכולים להיות, הורים מושלמים, ובכל זאת נשרתי, וכל כותבי הטורים והסיפורים יכולים להיות מאושרים כי מצאתי את האבחנה הגדולה: יצר הרע. ולא, לא תוכלו להתמודד במקומי, ובנסיונות הדור הזה, מה לעשות, לא כולם עומדים וזהו. זה המצב, זו הבחירה.

    לכל אחד שעזב יש סיפור כיס על מלמד שאמר לו מילה, או משגיח שסילק אותו סתם. אני לא מזלזל בעומק הפגיעה, ואוי למלמד שפוגע ח’’ו. אבל שלא יספר לי סיפורים שבגלל זה הוא עזב הכל. די עם זה. הוא עזב כי בא לו. כי יצר הרע’’.

    ידידי הרב פוגל, אני עוצר את הסיפור של הנער וחייב להעיר: זה חשוב מאוד להקשיב למה שהנער הזה אמר כאן, כדי שיפסיקו לחשוב שהורים ומורים אשמים ביצר הרע של בנם. אני קורא היום שכותבים על הכלה ושמייחלה, הנה תשמע טוב משהו מה שאומר מי שעבר את זה: הדבר שהכי יכול למהר את ההידרדרות זו הכלה של היצר הרע. והדבר הכי בריא שיכול מעט לעצור הידרדרות, זה גבולות ליצר הרע. וזה תפקידם של ההורים.

    כל מה שמדברים על הכלה - הכוונה לנער שהוא עמוק בשנות ההתבגרות שכבר חצה את הגבולות. אבל ילד בחיידר? נער רגיל? רק גבולות וגבולות.

    סליחה על ההפרעה, נחזור לסיפור:

    ’’יום אחד, כבר אחרי שעזבתי, וכבר לא נראיתי כלל בחור ישיבה. פתאום קיבלתי טלפון. על הקו: הר’’מ שלי עד לא מכבר, זה שאצלו ההידרדרות נראתה גם בחוץ. הוא אומר לי: תשמע, לא מרגיש בנוח שעזבת (הועזבת..) ככה בפתאומיות, בא יחד נשב עם החברים, נעשה מסיבת פרידה, תתלבש יפה ותבוא.

    התרגשתי ובאתי. היה מדהים. הרבנים דיברו בשבחי, החברים אמרו איזה מקסים אני, יצאתי משם בדמעות. ועם המון מחשבות.

    זה חלחל וחלחל, לקח לי זמן, אבל אחרי כמה חודשים נקשתי עם כובע וחליפה על דלת ביתו של המשגיח המופתע ואמרתי לו: חזרתי. המשגיח מיד החזיר אותי לישיבה, הר’’מ כה שמח בי, אמרתי לו שחזרתי בתשובה. וזהו אני רוצה להיות בישיבה.

    הוא כל כך התרגש, וידא שאני ’’נקי’’, והחזיר. זהו, ככה, חלק. ללא חמשת התנאים. אני עדיין בתפקוד די נמוך, אבל מה לעומת זה שהחזירו אותי משם? לאט לאט אני בונה את עצמי, יש נפילות אבל יש התקדמות, ומבינים אותי, יודעים שמתקדמים לאט לאט’’.

    זה הסיפור של הנער החביב כפי שסיפר לי את חוויותיו.

    עכשיו, הרב פוגל, אני שואל בזעקה מרה:

    למה עושים מסיבה למישהו שעזב? למה מגיע לו הוקרה? מסיבה נעשה למי שנשאר, לא למי שעזב. למה הוא קיבל מסיבה? נכון, בזכות המסיבה הוא חזר. אבל אולי אם היו עושים לו מסיבה קודם הוא לא היה הולך. אולי הוא הרגיש שכדאי ללכת, כי יהיה מסיבה, אולי התחשק לו לקבל כבר מהיחס המיוחד.

    למה ילד צריך לעבור כזה מסע ייסורים בשביל שיתייחסו אליו בהבנה, בשביל שלא יהיו קצרי רוח? בשביל שיעשו לו מסיבה?
    למה לפני כן כל השנים, הוא במסדרון ולבד בשולחן ללא יותר מידי רחמים כי הוא הרי בסדר: תלך. תחזור. תענש, תינזף.
    הוא רק נושר ופתאום כולם פוצי מוצי. כולם בעדינות לידו כמו על תבנית ביצים.
    למה רק לנושרים יש יחס טוב? למה להם כן מוותרים? מה עם אלו הרגילים, שקשה להם והם מרדנים, שמתמודדים יום יום ונושכים שפתיים? מה הם מרגישים במסיבה שלו? שזה שווה ללכת? אולי במקום מסיבה למתמודדים נעשה מסיבה לגיבורים?’’.

    הרב פוגל, אתה תסלח לי שאני נסער וסותר את עצמי כל שורה, אמרתי לך מראש, שאני אביא את כל המחשבות של כל הצדדים, כי באמת יש המון צדדים, וכולם נכונים. אולי במקצוע הזה לא יזיקו סימני שאלה. וגם זה בסימן שאלה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: יעקב אב, ברוך ר, חיפאית!!!! ועוד 17 משתמשים20 //
    0 תגובות
  • 33
    • ל
    שיתוף - לביקורת שני משיחים
  • להאמין ביכולות שלי //
    • כשהבנתי מה זו גאולה, קצת התאכזבתי והתמרמרתי.

    הרגשתי שזה מידי 'אחר' ו'שונה' ממה שנהגתי לחשוב עד אז.
    כי זה קצת קשה לעיכול לאדם רגיל, שגדל בתפיסת עולם רגילה.

    הבנתי מה זו גאולה כשראיתי דוגמה מעניינת שהמחישה לי: זה קרה פעם אחת כשראיתי מופע מדהים של מים:
    היו אורות צבעוניים ומוזיקה, וזרנוקי מים עלו וירדו ורקדו כל אחד ריקוד קצר, ואז ירדו ושוב עלו, בסדר מופתי ואין זרנוק אחד מפריע לחברו.

    כשהסתכלתי על זה ראיתי שזה משל לבני אדם - שכל אחד רוקד את ריקוד חייו, בלי ביקורת, בלי מלך, בלי להביט אם עשה נכון, בלי להביט אם החבר קיבל יותר, אלא הוא סך הכל מים, הוא רק רוצה לעשות את תפקידו ולרקוד את תפקידו בעולם.

    החשיבה הזו קצת הפריעה לי כי זה לא היה נעים לחשוב שזו אולי התכלית של הבריאה...
    אבל יתכן שזה בעצם הפירוש של גאולה.

    להיגאל מכל מיני סוגי חשיבה של אגו ופשוט לרקוד את חייך איפה שהכישרון והנתונים שלך לוקחים אותך.


    *
    יש לנו שני משיחיים, שני סוגי גאולה:
    משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

    משיח בן יוסף ביטוי ליוסף הצדיק.
    משיח בן דוד - מלכות דוד.


    משיח בן יוסף יתכן ועתיד למות, ואנחנו מתפללים שזה לא יקרה.

    יוסף הצדיק עניינו להיות מלך והאחים אמורים להשתחוות לו, כמו בחלומו שבגללו הוא הושלך לבור כי אחיו התנגדו לרעיון שהם ואביו ואמו ישתחוו לו.

    יוסף אמור היה להתרומם מתוך בור כדי לזכות להיות מלך.
    זה משיח בן יוסף, שהוא מלך יחיד וכולם כביכול נכנעים כלפיו.

    וזה גם מלכות שאול שמצאצאי בנימין אח של יוסף - מלך יחיד.
    שמקבל מלכות והוא יפה, עם מידות מושלמות ומוכשר מאוד וחכם מאוד ומוצא חן.

    אבל - בהמשך יש את משיח בן דוד.
    וזה באחרית הימים.

    כשיעקב אבינו אמר לבניו שיבואו ויגיד להם מה יקרה באחרית הימים, נאמר שהוא לא הצליח לגלות להם כי הנבואה הסתלקה ממנו.
    אבל - יתכן שהוא כן גילה להם.
    מה הוא אומר להם? את האופי שלהם ואת הסגולה שלהם, הוא לא מחמיא, לא גוער, הוא אומר מציאות: את כוחות הנפש, שלהכיר אותם זה באחרית הימים יביא גאולה, כנראה.
    *
    כך יוצא ש:
    משיח בן דוד - מלכות בית דוד - זה גילוי כוחו של משיח שבכל אדם.
    זה כמו מחול של צדיקים, תנועה נפלאה רוחנית בה כל בני האדם יזכו לראות וגם להראות, לשמוע וגם לדבר.
    תנועה, בה לא יהיה מושל או מלך אחד, אלא תהיה מלכות משותפת.
    זה קצת קשה להבנה, זה שובר הרבה תבניות, אבל זו גאולה, אור ששוטף את כל מי שרוצה לזכות לאור.
    כל מי שמוכן להכנע לאור, יזכה.

    מלכות בית דוד זו מלחמה מול כוחות של חוסר אמונה.
    בשיא של המלכות הזו כל עם ישראל יזכה להכיר בכוחה של הכרת הטוב ויאמר תודה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן ו-מ. וויעדער2 //
    0 תגובות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה