שיתוף - לביקורת רגעים של נחת

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה הרגע שעושה לך את זה בערב פסח?

"למצוא מאחורי הספה רגע לפני פסח חצי בייגלה עבש, להניף אותו כמוצא שלל רב תוך הכרזה נרגשת 'חמץ גמור!' "
(ר' שלמה, בעלה של אישה עייפה, ואב לשבעה ילדים מתרוצצים)


"לעשות ספירה בקול של כמה שעות אני על הרגליים, כולל סקירה מפורטת של שעות השינה המועטות בכל יום בשבוע האחרון"
(הגב' שפרה, רעייה לבעל מותש, ואם לשישה ילדים שאוכלים בחדר מדרגות. רגע, שישה?!?! מוישי! לא נכנסים עם חמץ הביתה!)


"הרגע שבו כל הבית נקי לפסח, סיימנו את כל העבודות וסוף סוף אפשר להתקשר לחברות ולעדכן אותן שסיימנו פסח"
(תרצה'לה. בת בכורה להורים גמורים, מלצרית ראשית במסעדת 'קומה 3 בחדר מדרגות' - "רוצים עוד פסטה? חבל שסתם יישרף. לא. אין מזלגות. תאכלו עם סכינים חד"פ")


"לקחת את העיתון החגיגי של פסח, לדפדף את כולו כדי לספור כמה עמודים של פרסומות יש בו, ואחר כך להגיד לאבא: על מה אנחנו משלמים? 45 אחוז מהעמודים פה זה פרסומות"
(דודי, מבחירי ישיבת בין הזמנים. בן להורים שלא מרשים לפתוח את העיתון לפני החג עד שכל הבית מוכן).


"להחביא לאבא את הפתיתים של החמץ במקומות קשים ולראות איך הוא מסתבך ואמא מרמזת לו רמזים דקיקים - "בדקת על הכיור של האמבטיה?". מעניין אם הוא ימצא גם את הצלחת עם הפסטה ששכחתי אתמול בחדר של תרצה'לה"
(מוישי. מחזיק הנוצה הרשמי של בדיקת חמץ, שנה שלישית ברציפות)


"להעיף חבילה של פירורי לחם לתוך השריפת חמץ ולראות איך הם נשרפים"
(קובי. בן להורים שקמו מאוחר בבוקר שריפת חמץ וגילו שהבן שלהם כבר ירד לקיים את המצווה בחדווה)


"לצעוק על הילדים: להיזהר! להתרחק מהאש! לא לגעת עם המקל! מי שפך פה על הרצפה פירורי לחם?"
(מרדכי, השכן המזוקן שאוהב לשחק באש בלי שיפריעו לו)


"הרגע הזה שהחג סוף סוף נכנס. אחחח. הרוגע והשלווה בידיעה שעכשיו יש לפחות 24 שעות שלא יבקשו ממך את הכרטיס אשראי"
(ר' שלמה, בעל משפחה עייף ומרושש)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה הרגע שעושה לך את זה בערב פסח?
להיכנס לפרוג ברגעים של בין לבין ולראות הפתעה: בין עשרות אשכולות שבסוף כולם מגיעים לאותו מקום, קטע מהדוויג בקהילת כתיבה מקצועית.
(הגב' שפרה, רעייה לבעל מותש, ואם לשישה ילדים שאוכלים בחדר מדרגות. רגע, שישה?!?! מוישי! לא נכנסים עם חמץ הביתה!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הכפילות מכוונת?
לא רק זה,לגב שפרה יש שישה ילדים שאוכלים בחדר המדרגות ועוד מויישי (שמחזיק את הנוצה) סה״כ שבעה, ע"ע ר' שלמה.


אידישע קאפ בגרסת טקסט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מה הרגע שעושה לך את זה בערב פסח?

"למצוא מאחורי הספה רגע לפני פסח חצי בייגלה עבש, להניף אותו כמוצא שלל רב תוך הכרזה נרגשת 'חמץ גמור!' "
(ר' שלמה, בעלה של אישה עייפה, ואב לשבעה ילדים מתרוצצים)


"לעשות ספירה בקול של כמה שעות אני על הרגליים, כולל סקירה מפורטת של שעות השינה המועטות בכל יום בשבוע האחרון"
(הגב' שפרה, רעייה לבעל מותש, ואם לשישה ילדים שאוכלים בחדר מדרגות. רגע, שישה?!?! מוישי! לא נכנסים עם חמץ הביתה!)


"הרגע שבו כל הבית נקי לפסח, סיימנו את כל העבודות וסוף סוף אפשר להתקשר לחברות ולעדכן אותן שסיימנו פסח"
(תרצה'לה. בת בכורה להורים גמורים, מלצרית ראשית במסעדת 'קומה 3 בחדר מדרגות' - "רוצים עוד פסטה? חבל שסתם יישרף. לא. אין מזלגות. תאכלו עם סכינים חד"פ")


"לקחת את העיתון החגיגי של פסח, לדפדף את כולו כדי לספור כמה עמודים של פרסומות יש בו, ואחר כך להגיד לאבא: על מה אנחנו משלמים? 45 אחוז מהעמודים פה זה פרסומות"
(דודי, מבחירי ישיבת בין הזמנים. בן להורים שלא מרשים לפתוח את העיתון לפני החג עד שכל הבית מוכן).


"להחביא לאבא את הפתיתים של החמץ במקומות קשים ולראות איך הוא מסתבך ואמא מרמזת לו רמזים דקיקים - "בדקת על הכיור של האמבטיה?". מעניין אם הוא ימצא גם את הצלחת עם הפסטה ששכחתי אתמול בחדר של תרצה'לה"
(מוישי. מחזיק הנוצה הרשמי של בדיקת חמץ, שנה שלישית ברציפות)


"להעיף חבילה של פירורי לחם לתוך השריפת חמץ ולראות איך הם נשרפים"
(קובי. בן להורים שקמו מאוחר בבוקר שריפת חמץ וגילו שהבן שלהם כבר ירד לקיים את המצווה בחדווה)


"לצעוק על הילדים: להיזהר! להתרחק מהאש! לא לגעת עם המקל! מי שפך פה על הרצפה פירורי לחם?"
(מרדכי, השכן המזוקן שאוהב לשחק באש בלי שיפריעו לו)


"הרגע הזה שהחג סוף סוף נכנס. אחחח. הרוגע והשלווה בידיעה שעכשיו יש לפחות 24 שעות שלא יבקשו ממך את הכרטיס אשראי"
(ר' שלמה, בעל משפחה עייף ומרושש)
קטע מעולה! נהניתי מכל מילה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

ערב פסח. שוב.
והיא יושבת, נזכרת בימים ההם, שגם הם נקראו ערב פסח.
כמה קשה להיזכר.
כמו שיעבוד מצרים – ימי שיעבוד.
תמיד תהתה אם זה באמת נכון שפרעה כבר לא נמצא, כי בתוכה—הוא עדיין שלט.


האמצעית במשפחה. עטופה בהוראות, פקודות, דרישות.
וביקורת.
תמיד ביקורת.


למה את לא קמה?
מאוחר!
תנקי את המקרר. את המדף הזה.
רגע, זה לא נקי.
למה את לא יודעת לנקות?
מתי תלמדי?
בעלך לא יסתדר איתך ככה!
את חייבת לבדוק למה זה קורה לך.
בואי, אני אלמד אותך איך מנקים.
תסתכלי טוב.
יופי.
בפעם הבאה תעשי ככה.


והפעם הבאה תמיד הגיעה.
ועמה הביקורת, לבושה בבגדים חדשים.
הפעם היא כבר שיפוצניקית מוסמכת.
באיזה חומר השתמשת?
זה לא טוב לארון.
קחי את השני ותעברי שוב.
רגע—עוד לכלוך בפינות.
את רואה?


לא, היא לא ראתה.
אבל היא ראתה.


יום רודף יום, שעה רודפת שעה.
וכשהיא סוף סוף נושמת רגע של מנוחה—
עשר עיניים נעוצות בה.


איך את יושבת?!
יש כל כך הרבה עבודה!


איך תוכל להסביר להם שהנשמה שלה עייפה כל כך?
שהיא רוצה רק לישון?
ליפול על המיטה ולהתעטף בשקט?


אבל אין דבר כזה, לישון בערב פסח.
הם רוצים לסיים מוקדם.
יוצאים לקניות.
ומה איתה?
לא, לא מגיע לה.
שתמשיך לנקות.


והילדה הקטנה שהייתה פעם, זו שלא הכירה מנוחה, הלכה והתרחקה.
רחוק מהיום.
מהמציאות.
מעצמה.


כמו בובת חרסינה.
משתדלת לעשות מה שאפשר, ובשאר הזמן?
לישון.
ואם אפשר—להתפלל להיות חולה.
פטור רשמי.
אישור רפואי לכך שהיא לא יכולה יותר.

אבל עכשיו—עוד יומיים והכול נגמר.
והנה, הגאולה.

הרגע שבו השטיפה האחרונה חולפת על הבית.

נפש מותשת, מחפשת רק דבר אחד—
מנוחה.

לא מנוחה רגילה.
לא מנוחה של גוף.
מנוחה לנפש.

מנוחה ממילים קשות.
מנוחה מביקורת, מאשמה, מכעס.
מנוחה מכל מה שסגר עליה בימים האחרונים.
סגר את הלב.
סגר כל פתח לאמון בטוב.


והנה, עכשיו היא אמא.
והיא שואלת—
למה ערב פסח מרגיש ככה?
והאם זה נכון שרק זה מה שהיה?

וזה לא האמת לאמיתה, אבל כנראה שזה האמת האחת. כי גם אם היה כמה רגעים חסד, וכייף. ונחת.

בסוף היום, הילדים שלנו לא יזכרו את הבגדים שלבשו בפסח, לא את המנות שהוגשו על שולחן הסדר, לא את האבק שהסרנו ולא את הפינות שניקינו. הם לא יזכרו את הדאגות שלנו, את המרדף הבלתי פוסק אחרי שלמות. הם לא יזכרו את מה שעשינו, אלא את מה שהם הרגישו שם.
הם יזכרו את תחושת הביטחון שנתנו להם, את הידיעה שהם אהובים, את התחושה שהם המרכז של עולמנו גם בתוך הלחץ של הימים הלחוצים בעולם. הם יזכרו את החום שהרגישו כל פעם שנכנסו לבית, את המקום שבו יכלו להיות עצמם ללא פחד או חשש.
הם יזכרו את האוויר שבין השטיפות, את הרגעים שבהם הבית התמלא בחיוך, את הצחוק המתגלגל שנשמע גם בין קרני השמש המאוחרות של ערב פסח. הם יזכרו את הרגעים שבהם האווירה הייתה מלאה בחום ובשמחה, ולא באימה של "חמץ לא להתקרב!". את הידיים שלנו, שלפני כל ניקיון, אחזו בהם בעדינות ובאהבה. את ההסברים של אמא על למה צריך לנקות.
הם יזכרו את הרגעים שהבית לא היה מושלם, אבל הלב היה פתוח. את הזמן שהקדשנו להם – לא רק בין מטלות הבית, אלא גם ברגעים שבהם הפסקנו את הכל, פשוט כדי להיות איתם. את התחושה שלא היה חשוב כמה חמץ נשאר, כי הבית היה מלא באהבה, בסבלנות ובחום.

בואו נזכור את זה, ונחבק אותם חזק, לא רק כשיבוא החג, אלא ממש עכשיו. נקדיש להם זמן, נקשיב להם, נאהב אותם ללא תנאי. נזכור כי הם לא יזכרו את מה שעשינו, אבל הם יזכרו איך הם הרגישו, וזה – בסופו של דבר – מה שחשוב באמת.
ובסוף,
ה' אוהב גם בית מלא אבק.
ומלא פירורים—שהם לא חמץ.


העיקר, שיהיו בו לבבות שלמים.
שנזכה.
יום חמישי של פסח. אני כבר לא רואה אנשים בעיניים, רק תפודים בעלי שיער שמתגלגלים ומקפצים במדרכות, וביצים קשות שנוהגות ברכבים.

חזיון תעתועים. תוצאה אומללה של תזונה חד-גונית ולא מגוונת – משבר הומניטרי פנים-גופני.

המוגלובין נמלט מגופי, המערכת המטבולית הכריזה על שביתה כללית והקיבה מזמרת את הלל השלם בנוסח קרליבך חינני.

לארוחת בוקר שוב שתיתי בורשט מזעזע שסבתא הכינה ועקבה אם אני מסיים עד הסוף, ואכלתי מצה/דיקט, תפוח אדמה מעוך עד אובדן זהות, מעורבב בביצים קשות מרוטשות ואבוקדו במרקם ובצבע שגם במעבדה של מחנה שורה היו מתקשים לזהות אם מדובר באבוקדו, או בסנדוויץ' טונה שנשכח למשך שנתיים בתיק.

לאחר הארוחה אני גורר את עצמי לדרשת חול המועד בבית הכנסת. בחדר המדרגות אני פוגש את אשר אוחיון, השכן מקומה 4.

הוא נראה שבע כמו שבע הפרות יפות המראה ובריאות הבשר בחלומו של פרעה.

כרסו מזדחלת לפניו, היא מלאה בכל טוב מצרים.

"אתה נראה כחוש שכני היקר", הוא פונה אליי בקול שבוקע היישר מאוצר גדוש במיטב הקטניות וטובי פריטי המזווה. "אתם צמים כל החג, אה?", המשיך לזרות לי מלח על הפצעים.

חיוור ומושפל וחסר כוחות לענות, הסתכלתי על מבטו המשועשע, והחלטתי להילחם על כבודי וכבוד עדתי.

"אכלתי ועוד איך", עניתי כמו חמאסניק שמת מרעב אך מתייצב על קערת אורז הפוכה ומלוקקת מלפני שבוע, עם תנועת ניצחון מזויפת.

"הרגע סיימתי ארוחת גורמה מפוארת", שקרתי.

"אפשר לשמוע מה היה בתפריט?", התעלל בי מר אוחיון.

"בטח", אמרתי והתחלתי לפרט בלהט מגרה, "קרפצ'יו תפוחי אדמה, על מצע של ביצים עשויות לשלמות ונגיעות קרם אבוקדו קטיפתי, מוגש לצד קראסט מצות מתפצח ומשקה סלקים בגוף עגלגל, בעל חמיצות נועזת ומתיקות מענגת".

התיאור המכובס לבורשט כבר היה יותר מדי לגופי החלוש. קרסתי לאחור. נחבלתי בראשי. קמתי מהר, הספגתי דם בטישו ורצתי למסור אותו למכון לבדיקות גנטיות, בתפילה ובתקווה לגלות גן מרוקני.
ב"ה

מסיימת להבריק את חדר הילדים ואז קולטת שמיכות זרוקות על הרצפה, ומחליטה החלטה נחושה שמהרגע היא מחנכת את הילדים לקפל שמיכות – חינוך של ערב פסח, עוד מעט הם ישכחו בינתיים היא עובדת קשה על זה.

ממשיכה בעבודה ואז קולטת כוס קפה חצי מלאה ושואלת את עצמה, מה זאת הכוס שלי? מתי הכנתי אותה? ולמה לא סיימתי אותה?

עם כוס הקפה ביד מתחילה להרים דברים ושואלת את כולם "למה זה פה".

בקופה לאחר קניה ענקית והמתנה ממושכת תמיד יעצרו אותה לבקש שתחליף תווי קניה במזומן, זה תמיד ייקח המון זמן ותמיד האלה הבאים בתור ירטנו על ההמתנה הממושכת.

על הבוקר מעמידה סיר או תבנית במידה והכיריים פנויות כדי שכל הרעבים של ערב פסח יקבלו מענה לפחות לארוחה אחת.

יש לה ארסנל תשובות מן המוכן לכל שאלה כמו מה יש לאכול - תפוח, מה נעשה עכשיו - תתפללו שחרית, מה נלבש - מה שלבשתם אתמול.

מחליטה שהשנה תחפף קצת בתריסים בדלתות בחומר החריף אבל לא מצליחה לעמוד בקבלות שלה.

מפחדת מפירורים ואז מחליטה לעמוד באומץ ובנחישות מול הפחד המשתק.

לא כועסת על שום דבר, לא על מה שנשפך, לא על מה שמתבלגן, לא על מה שאומרים לה או עונים לה, לא על מה שזרקו ולא על מה שמתבזבז עד שמגיע רגע האמת עם משהו מרגיז באמת.

מסתכלת על ידיה ולא מכירה אותם, חתך פה, כוויה שם, לא נורא גם זה יעבור.

מחליטה שלא תתכופף יותר, בכל זאת הגב אומר את שלו, וקוראת לכל המי ומי שיחלצו לעזרתה, עד שמגיע משהו כבד מאוד שצריך להזיז והוא כמובן עולה לה יקר מאוד בחישוב "הגבי".

מדליקה מוזיקה בשביל האווירה, מכבה בשביל לשמוע ת'ילדים, מגבירה בשביל לא לשמוע קיטורים, מנמיכה כי כבר יש יותר מידי הרבה רעש.

מסיימת לקפל הר גבוה של כביסה ואז מוצאת הר גבוה חדש שמישהו באדיבותו לא שכח להניח ממש ברגע האחרון.

זוכרת להחמיא לכולם על כל עזרה ומנסה להוציא עזרה מכמה בנים שפחות בעניין ולו הוצאת פח פעם אחת בלבד.

קוראת בהתרגשות מכתב מהבת הקטנה שכותבת לאמא שהיא נורא מעריכה את זה שסידרת את הסלון והמטבח.

שולחת את מי שיכול להמון שליחויות קניות של הרגע האחרון, גניזת קודש, מצות, וגם מאתרת שליחויות נוספות העיקר לשלוח.

נזכרת שחסר סיר סכו"ם מועך פירה נורמלי ומקציף חלב, ויוצאת באמצע הבישולים בין לבין הכביסה כדי לבחור את הדגם המוכר ליודעי ח"ן בלבד.

רושמת רשימות והכי נהנית למחוק בהן שורה.

מחליטה לקנות לעצמה מתנה יקרה לחג ברגע האחרון ועומדת בהחלטה בכבוד.

נזכרת שצריך עוד המון דברים ששכחה, נזכרת שבחול המועד החנויות סגורות ומזכירה לעצמה שבחול המועד היא נחה, חוץ מלהכין ארוחות כמובן ולשטוף כלים כמובן, אה, וגם לשטוף ריצפה.

מחשבת כמה ארוחות צריך ומתבלבל לה החשבון, כי השנה חוץ מערב פסח יש גם ערב שבת, וחמץ זו לא הארוחה הכי אטרקטיבית בשבילה.

שוכחת לאכול ואז החולשה מזכירה לה שהיא קיימת, גונבת כף מהסלטים שהיא מכינה, כן, גם זה סוג של ארוחה.

ממלמלת דברים לעצמה אף אחד לא יודע מה היא אומרת ומי הרגיז אותה הפעם, אבל לפחות היא אומרת את זה בשקט.

כל לילה לפני השינה היא אומרת לעצמה כל הכבוד על הרבה מאוד משימות ובראש על זה שהיא יכולה להיות עובדת ניקיון מצוינת, וכמובן שרק היא יודעת איך לעשות הכל הכי טוב.

על שפתיה תפילה ואמונה תמימה שהשנה זו השנה בוא תבוא גאולת עולמים לעם ישראל, והיא שרה ומזמרת בזמן שהיא שוטפת את הכלים ועוד מעט יבואו עוד כמה ילדים ויעזרו לה.

מוזמנים להוסיף עוד משפטים מעצמכם, יען היהודייה לא הכי מרוכזת סוף סוף ערב פסח.
הערות פסח של הרב שטרן תשפ"ה (מתורגם מאנגלית)
כשחל פסח במוצאי שבת


1) בדיקס חמץ ביום חמישי בערב.

2) למרות שהבית דין מוכר את החמץ לגוי ביום חמישי/שישי בבוקר, המכירה נכנסת לתוקף ממש לפני שבת. זה מאפשר לנו להוסיף עוד חמץ למקום המיועד לחמץ נמכר, עד השבת.

3) יש לשרוף את החמץ ביום שישי בשעה הקבועה.

4) "כל חמרה"- אנו מבטלים את החמץ פעמיים. ראשית, לאחר הבדיקה בליל חמישי ושנית, בשבת לפני 11:20.

5) בדרך כלל אנו אוכלים Seuda Sishis אחר הצהריים עם לחם. השנה, בשבת ערב פסח, כדאי לאכול בשר, דגים או לפחות פירות או ירקות ללא לחם .

6) בנוסף לכך, אם הזמן מאפשר, ראוי לשבח לפצל את ארוחת הבוקר לשניים. לאכול את הסעודה הראשונה עם לחם משנה (למשל פיתה), לא לאכול שבעה ולומר ברכת המזון. אחר כך עושים הפסקה ושוטפים שוב המוציא שני עם לחם משנה, אוכלים עד ששבעים ואומרים ברכת המזון.
אין לאכול לחם או קיטניוס אחרי 10/10.30 בבוקר . כמו כן, רצוי לא לאכול מצות ביצה לאחר זמן זה.
לארוחות אלו רצוי להשתמש בכלים חד פעמיים. האשפה יהיו שייכים לגוי לאורך כל פסח ולכן ניתן להניח בתוכם כל חמץ לפני השעה 11.20.

7) שאריות חמץ ניתן גם לפורר ולהוריד לאסלה.

8) כדי להימנע מבעיה אפשרית של חמץ שאינו ניתן לשטיפה, ניתן לקבוע לפני השבת כמות כלכלית/לבנה לשפוך על החמץ, לפני השעה 11:20.

9) יש לנקות היטב את השיניים. נסו להימנע מלגרום לדימום בחניכיים. גזר נא עושה עבודה טובה בניקוי שיניים. אין להרטיב את מברשת השיניים או לחתוך חוט דנטלי. ניתן להשתמש בקיסמים בזהירות. אל תשתמש במשחת שיניים.

10) למי שיש מילוי רצוי שלא יאכל חמץ חם מאוד 24 שעות לפני המועד. רצוי לחזק שיניים מלאכותיות או תותבות נשלפות על ידי שפיכת מים חמים עליהן לאחר ניקוי יסודי מאוד ביום שישי.

11) אסור להשאיר את חסת מרור במים במשך 24 שעות רצופות.

12) יש לפתוח בקבוקי יין לפני שבת.

13) מי שמפריד חלה משלו מצות יד צריך לעשות זאת לפני שבת.

14) למהדרין, ניתן להסתפר בערב שבת כל היום. אז גם לגזור ציפורניים. כלים עשויים להיות כשרים כל היום.

15) הימנעו מיציקת אוכל חם ישירות מסיר פסח על צלחת חמץ.

16) אין להתכונן בשבת ליום טוב.

יז) יש להדליק להבה לאורך כל השבת שממנה אנו מדליקים את נרות יוםטוב.

18) רצוי לערוך את שולחן הסדר לפני שבת, אך בצורה כזו (על ידי כיסוי וכד') שאין סכנה שיבוא חמץ כלשהו במגע איתו.

19) ילדים שאינם מבינים, רשאים לאכול מצה בערב פסח. מי שכן מבין, רשאי בכל זאת לאכול מצה בשישי בערב, במידת הצורך.

20) אם ברצוננו להראות להשם שאנו מעריכים אותו שגואל אותנו ונותן לנו את התורה, עלינו להזכיר לעצמנו כל הזמן להיות שמחים וליהנות מעבודות ה' שלנו.

21) לישון בשבת אחר הצהריים, אבל אל תגיד "אני ישן כדי להיות ער לקראת הסדר". אמירה כזו פוגעת בכבודה של שנת השבת.

22) מותר ללבוש בגדי יום טוב כבר בשבת. - כלומר מי שיש להם בגדים טובים יותר ליום טוב מאשר לשבת- אבל לא אם יש סכנה שיקבל עליהם פירורי חומץ.

23) ישנה מצווה בכל עת להיזכר ולהודות על מעשי החסד הבלתי מוגבלים של ה'. זהו קל וחומר להיזכר בכל החסד שהוא עשה לנו בעבר.

24) נשמות הוא גולת הכותרת של הסדר.

חג שמח!!
השכנים מלמעלה בונים בית חדש. מפואר. על חורבות שעות השינה שלי.
בשעה 5:45 בבוקר הם יורדים מטנדר מקרטע, היישר מעיירה שבה צה״ל פעל הלילה וביצע נוהל "סיר לחץ".

בדרך לכאן עוד ראו הפועלים שורת כפותים ומכוסי עיניים, מובלים לג’יפ צבאי אימתני.
ועכשיו הם פה, מלאים באהבה וכוונות טובות כלפי העם ששלח את חייליו אל חצר ביתם.

שקית שחורה מרשרשת בידם. בתוכה לחם אחיד, חומוס, זיתים לא כבושים וסכין חדה.
הרי צריך משהו שימרח את החומוס, או לחילופין, יעשה מעשה של חיבה והערכה בבן העם ששלח את חייליו .

אבל לשכנים מלמעלה נמאס כבר מהפרקט שריצפו לפני שנה. צריכים משהו עדכני יותר.
שלחו קונגו אל עומק הרצפה. הרעידו שכונה. גזלו שינה.

אני עוד לא התאוששתי מחוסר השינה של השיפוץ אשתקד, והנה אני שוב מונח על כרית, ער, כמו ביס לא לעוס המרחף בפה, נואש לתשומת לב של שיניים.

מנסה להירדם בכוח. מדמיין רעש מקדחה כמפל נעים בדרום איטליה.
עוצם עיניים, ופותח אותן בבעתה. רק בודק שחוד של קונגו לא הגיע עד למצח חיוור, אחוז בידי פועל שחב לי הכרת תודה מיוחדת, על חייל בן עמי שביקר הלילה אצלו בשכונה, הדליק סיר לחץ, בישל שכנים מנוטרי שב"כ.

הפסקה של כמה דקות ברעש. בטח עצרו לנוח.
עוצם עיניים, כמעט נרדם.

מתעורר שוב. ריח עז של קפה טורקי קרוב. הקפאין מחולל בי שמות.
פוקח עיניים ואיש עם קונגו עומד לידי. קפיצת חרדה, מוחלפת בפחד מקפיא.

הוא כנראה לא כאן כדי לנגן לי, בעזרת הכלי הענק שבידו, שיר ערש מסורתי ביידיש.
הבית היה נעול. איך הוא כאן?

החיים עברו לנגד עיניי כמו סרט המופעל במהירות של פי־300.
בכיתי מרגעים מרגשים, נקרעתי ממקרים מצחיקים, ולסיום התחלתי לומר את מה שאומרים בדרך כלל במפגשים שכאלה.

ואז אשתי נכנסה לחדר ושאלה בהתחשבות נדירה, האופיינית רק לה:
"הוא מפריע לך? רק ביקשתי ממנו שיקפוץ רגע לראות אם הוא יכול לתקן לנו את התריס בחלון. זה בסדר שיתקן עכשיו?".

"בסדר גמור", עניתי.
רוצה שיזכרו אותי כאדיב.
"רק שכונני ההצלה שבדרך לכאן לטפל באירוע הלבבי שלי פחות אוהבים שיש זרים בחדר. שומרים על כבודו של פציינט".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה